עוזי דן
עוזי דן
עוזי דן
עוזי דן

נורדשלאנד, עם ש' רפה שקרובה לס' ונשמעת קצת כמו ז' - כך יש להגות את שמה של אלופת דנמרק, שתארח היום את יובנטוס בליגת האלופות, מסביר טומי מולר נילסן, לשעבר המנהל המקצועי במכבי נתניה ובנו של ריצ'רד, מאמן העבר של נבחרת ישראל.

נורדשלאנד נחשבה עד לשנתיים האחרונות סוג של בדיחה בדנמרק, אבל האליפות בשנה שעברה הפכה אותה לסנסציה. "סיפור סינדרלה שלא היה פה מאז הזכייה של הנבחרת ביורו 92'", כדברי העיתונאי הדני כריס יינסן.

ההתחלה היתה לפני כ-20 שנה. שתי קבוצות מהליגה השביעית התאחדו - פארום, מעיירה של 18 אלף איש (כיום, אז פחות), ובולדקלאב הקטנה עוד יותר. המטרה, כך הוצהר, להגיע לליגה הבכירה. זה עורר גיחוך, אבל קרה בתוך קצת יותר מעשור. אחרי העלייה גם שונה שמה של הקבוצה מפארום BK לנורדשלאנד, "צפון זילנד", על שם אזור בדנמרק. היהירות הזאת של עיירה וכפר, שקוראים לעצמם על שם אזור - קצת כמו שראיו ואיקאנו תיקרא פ.ק. מדריד, או שברנטפורד תנכס לעצמה את השם לונדון יונייטד - משקפת בעיקר את אופיו של האיש שהביא את נורדשלאנד לליגה הראשונה.

נורדשלאנד מתייצבת מול חואן מאטה. זה לא מנע תבוסה לצ'לסיצילום: אי–פי

קראו לו פיטר בריקסטופטה, ראש עיריית פארום ויו"ר המועדון, ששפך הרבה מאוד כספי מסים וארנונה - לפעמים ללא ידיעת התושבים - כדי לקדם את הקבוצה ובין השאר להקים איצטדיון ובו 10,000 מושבים עבור קבוצה שמושכת מעט מאוד אוהדים ומייצגת 20 אלף איש בלבד. דנמרק היא מדינה בה נוכלים כאלה משלמים בדרך כלל מחיר, ולכן בריקסטופטה הודח מתפקידו בעירייה ונזרק לכלא. הקבוצה, שהיו"ר שלה האמין תמיד כי תגיע לליגת האלופות, נקלעה למשבר והדנים לא הזילו דמעה.

נורדשלאנד הפכה לקבוצה ששורדת בליגה ומתבססת על שחקנים מקומיים (עד שעזבו לקבוצות גדולות, אם היו ראויים לכך) או על כאלה שלא מצאו מקום בקבוצות הגדולות של הממלכה. היא נחשבה גם סוג של בדיחה בגלל שכינתה את עצמה "ברצלונה של דנמרק". מורטן ויגהורסט, מאמן נורדשלאנד במשך שנים רבות, שם דגש על החזקת כדור, משחק מסירות והתקפה, סוג של טיקי-טאקה ללא השחקנים או הכלים הדרושים. גם שתי זכיות בגביע (ב-2010 וב-2011), מפעל זניח למדי בדנמרק, נראו כמו הישג נחמד לוויגהורסט ולפילוסופיה שלו. כשקיבל משרה בהתאחדות, כמאמן הנבחרת הצעירה, היתה הרגשה כי מדובר בשירת הברבור של המגלומנים מפארום.

לפני שנה, מינויו למאמן של העוזר של ויגהורסט, קספר יולמאנד, הביא לציפיות סבירות. מקסימום, מה שהיה הוא שיהיה - הבטחות ללא כיסוי לכדורגל התקפי וניצחונות לצד תבוסות בגלל צורת המשחק. רבים צפו הידרדרות וירידת ליגה. עצם אזכורו של יולמאנד - ששמו מזכיר את שמו של סנטה קלאוס בדנית - העלה הרבה חיוכים. הבדיחה הנפוצה היתה שנורדשלאנד תחלק מתנות ליריבות כמו סנטה קלאוס.

המאמן קספר יולמאנד. הבדיחה על סנטה קלאוס כבר לא מצחיקהצילום: אי-אף-פי

המציאות היתה הפוכה. יולמאנד אמנם ממשיך לשחק התקפי, אבל השקיע גם בהגנה. יורס אוקורה ואנדריאס ביילנד (שבקיץ נמכר לטוונטה ההולנדית) היו שני בלמים אלמונים בתחילת העונה שעברה, אבל בקיץ האחרון הופיעו במדי דנמרק ביורו. לצד ההכרה בחשיבות ההגנה, המשיכה נורדשלאנד של יולמאנד להחזיק בכדור וגם התחילה להאמין בעצמה. הגביעים נתנו לה את החוסן המנטלי.

עם תקציב קטן, שחקנים צנועים (כולל אנדרס לאודרופ, בנו של מיכאל, שנולד בברצלונה ושיחק בנוער של ריאל מדריד), אמונה ועקביות, עשתה נורדשלאנד את הבלתי ייאמן, זכתה באליפות ובכרטיס האוטומטי לליגת האלופות. בברונדבי או בפ.ק. קופנהאגן כבר לא צוחקים יותר על ברצלונה הדנית, אבל כנראה מקנאים בה.

האוהדים עדיין לא ממש מגיעים, במיוחד כאשר הקבוצה נאלצת לארח בפארקן של קופנהאגן (42 אלף מושבים) את משחקי ליגת האלופות, אבל המטרה החדשה חשובה הרבה יותר - להבקיע לראשונה בליגת האלופות (אחרי שני הפסדים, אחד מהם 0-4 לצ'לסי) ואולי אפילו להשיג נקודה ראשונה.

פטריק מטיליגה, מגן נורדשלאנד, מול שחטאר. הדנים חולמים על נקודה ראשונה צילום: רויטרס
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ