ההשפעה היהודית על הכדורגל האנגלי

בתקופה בה יוסי בניון שומע אוהדים שרים בשבחי היטלר, מתברר כי הקהילה היהודית שיחקה תפקיד מכריע בהפיכת הפרמייר-ליג למותג על

שאול אדר
לונדון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שאול אדר
לונדון

לפני כחודש נערכה במוזיאון היהודי בקמדן טאון, לונדון, מסיבת השקה לספר "האם הרבי שלך יודע שאתה כאן?", מאת אנטוני קלאביין. המחבר הציג את הספר כ"חגיגה לכבוד תרומתה של יהדות אנגליה לכדורגל האנגלי" - מהשחקנים, המאמנים, דרך תרומת הישראלים ועד הדור המודרני של העסקנים היהודים, ששינו את התעשייה מקצה לקצה.

כל אלה זכו לכבוד הראוי, אבל הדיון שנערך גלש בעיקר אל גילויי האנטישמיות אליהם נחשפו פורצי הדרך בעבר. האירוע נערך לפני המשחק המדובר בין טוטנהאם לווסטהאם, בו קבוצה גדולה מאוהדי הפטישים שרה בשבחי אדולף היטלר, עם רמיזות לתאי הגזים ושבחים לאוהדי לאציו שדקרו אוהד טוטנהאם ברומא.

הדיון הזכיר את השיח הציבורי הרחב באנגליה השבוע. "הייתי מעט מאוכזב מהדגש על האנטישמיות, אבל הדור הקודם היה חשוף לתופעות האלה", אומר קלאביין, "דברים השתפרו מאז שנות ה-70', בימים בהם גדלתי ועל המגרשים שיחקו שחקנים כמו בארי סילקמן ומרק לזרוס שיחקו. אז היה קשה יותר להיות יהודי בכדורגל האנגלי. היום אין בעיה להיות יהודי וחובב כדורגל, אבל ישנם אווילים, גזענים ואנטישמים ביציעים ומדי פעם הם משמיעים את קולם. אני שמח שיוסי בניון הגיב ומחה על התופעה, ושהרשויות לוקחות את האירוע ברצינות ולא מנסות להעלים אותו".

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

בניון. נוכחות ישראלית קטנהצילום: אי–פי

בספרו מתייחס קלאביין לקשיים של חלוצי הכדורגל היהודי באנגליה, אבל בראש ובראשונה הוא מתאר את התרומה שלהם. הספר כולל כמעט 250 עמודים של עובדות, סיפורים ועמדות והפרכה אחת גדולה של מיתוס. במהלך העבודה על הספר שמע המחבר אינספור גרסאות לבדיחה הגורסת שספר כמו זה שהתכוון לכתוב, על תרומת היהודים לכדורגל האנגלי, יהיה הדקיק בעולם. כשמסיימים את הספר, מתברר שהיהודים דווקא תרמו לא מעט. למעשה, הם היוו כוח חשוב בהפיכת ענף ספורט דועך לתעשיית הבידור הענקית שהיא היום.

קלאביין, עיתונאי כדורגל ומחבר הספר "ארץ מובטחת", סיפורה של לידס יונייטד והקשר לקהילה היהודית בעיר, עיבד את הספר המצליח להצגה מוצלחת שהועלתה בלידס. אבל לא כולם שמחו: "חלק מבני משפחתי חשבו שאני מוזר ולא מבינים למה אני מתעסק בנושא. הם מעט נבוכים להציג דברים כאלה בספר ועל הבמה. הכדורגל לא הפריע להם בכלל. הפריעה להם העובדה שאני מתעסק ונותן פומבי ליהדותי. הם חסרי ביטחון ¬ מה יאמרו הגויים וכל זה. הספר החדש קיבל ביקורות מצוינות בעיתונות ויחס מעורב במשפחתי".

מעיניים ישראליות בלתי אובייקטיביות (קלאביין הוא ידידי ואף התראיינתי לספר), נראה כי לבני המשפחה יש את כל הסיבות להתגאות. הספר מרתק וחושף את היחסים הנוירוטיים בין הקהילה היהודית לכדורגל באנגליה. בבית הספר היהודי בלידס אסרו על קלאביין וחבריו לשחק כדורגל והחרימו את הכדור כי "זה לא משהו שילדים יהודים צריכים להתעסק בו", אבל לא הצליחו להכחיד את האהבה למשחק. המתח בין הדימוי הפנימי והחיצוני של יהודים כאנשי רוח חלושים הסולדים מספורט, והעובדה שיהודים בבריטניה נוטים להיות מהמסורים בחובבי הכדורגל בממלכה, עדיין מבלבל רבים.

על המגרש היתה התרומה היהודית קטנה למדי במשך השנים; עד היום לא כללה הנבחרת האנגלית אף שחקן יהודי. עם זאת, המיתוס שלא היו כלל שחקני כדורגל יהודים הוא שגוי. "בדקתי את המיתוס לפיו היהודים לא היו חלק מהכדורגל", אומר קלאביין, "אני לא חושב שיש לו בסיס. יש לזכור שהיהודים בבריטניה מעולם לא היוו יותר מאחוז אחד מהאוכלוסיה והיום מדובר בכחצי אחוז לכל היותר. במאה ה-20, עד למלחמת העולם השנייה, כשהיהודים והכדורגלנים הגיעו ממעמד הפועלים, מספרם של הכדורגלנים היהודים תאם את חלקם באוכלוסיה. היו עשרות כאלה והיתה נוכחות יהודית במגרשים. כשהיהודים טיפסו למעמד הביניים, הם כמעט נעלמו מהמגרש, אבל עברו לתפקידים אחרים בכדורגל".

שני שחקנים קרובים ללבו של קלאביין במיוחד. הראשון הוא לזלי גולדברג, שחקנה של לידס יונייטד מ-37' ועד למלחמה, שאף שיחק בנבחרת בתי הספר של אנגליה. "דיברתי בהרצאה ומישהו אמר לי שגולדברג היה היהודי הראשון להופיע על 'סיגרט קארד', קלף של כוכבי כדורגל שהיו מצרפים לחפיסות סיגריות. זה היה סימן להיותו כוכב, בערך כמו פרסומת של נייקי היום", אומר מחבר הספר.

גולדברג הפך לדמות נערצת בקרב יהודי העיר, שהחלו לחלום על היום בו ילבש את מדי הנבחרת. אבל המלחמה השביתה את הליגות ואחריה עבר גולדברג לרדינג. הרחק מהתמיכה של הקהילה היהודית הגדולה בלידס, הוא סבל מניכור ואנטישמיות ¬ לא מעט בשל המתיחות הגוברת בארץ ישראל והעימותים עם הצבא הבריטי ¬ ואף שינה את שמו ללז גונט. אלו הרי שנים בהן מועדוני גולף וטניס היו סגורים בפני יהודים, שהעדיפו להסתיר את מוצאם.

עטיפת הספר של אנטוני קלאביין

30 שנה מאוחר יותר, זכו יהודי אנגליה לניצחון סמלי. קווינס פארק ריינג'רס, אז בליגה השלישית, ניצחה את ווסט ברומיץ' אלביון בגמר גביע הליגה בוומבלי בתוצאה 2-3 ואת שער הניצחון כבש מרק לזרוס, יהודי יליד האיסט-אנד הלונדוני. "לקתולים יש קדושים המגנים עליהם, ליהודים יש גיבורי ספורט פורצי דרך", כותב קלאביין. לזרוס היה עבור הילדים היהודים באנגליה שמשון הגיבור בפסי כחול-לבן.

הכדורגל האנגלי היה אז פתוח יותר, אבל ללזרוס היו מתנגדים מבית. רב אחד התעמת אתו ואמר לו שהוא מבייש את בני עמו בהיותו שחקן כדורגל. לזרוס ענה: "באמת? הרשה לי לומר לך שאין יהודי טוב ממני. אף אחד לא ישמיץ יהודים בנוכחותי".

"בבית הספר היהודי מאוד התרגשנו לגלות שהוא יהודי שלא מתבייש בזה", מספר קלאביין, "הוא איש מרתק, שהיה צריך לשחק בנבחרת אנגליה אבל התווכח כל הזמן עם מאמניו. הוא בא ממשפחה קשוחה מהאיסט-אנד עם שני אחים מתאגרפים בולטים. הוא ידע לדאוג לעצמו על המגרש ורודני מארש, כוכב הקבוצה, אמר שהוא היה השחקן הקשוח ביותר בו פגש".

הנוכחות היהודית במגרשים באנגליה מתמצה כיום בליגות התחתונות. ישנה גם נוכחות ישראלית קטנה, בדמותם של בניון (ווסטהאם) ואיתי שכטר (סוואנסי). פרק אחד בספר מוקדש לתרומתם של אבי כהן, רוני רוזנטל, איל ברקוביץ' ובניון ("הישראלי הקרוב ללבי", אומר קלאביין, "ילד שצמח בתנאים קשים והפך לשחקן פרמייר-ליג מצוין").

עם זאת, מודה קלאביין שהישראלי המשפיע ביותר, בדומה ליהודים האנגלים, אינו שחקן אלא איש עסקים ¬ פיני זהבי. אחרי שמני קאזינס פרץ את הדרך כשניהל את לידס, היהודים עברו מהמגרש לקומות העליונות והחלו לנהל קבוצות כדורגל. הרבה לפני רומן אברמוביץ', כמעט לכל הקבוצות הלונדוניות יש קשרים יהודיים. קלאביין מציין בספרו כי בקבוצת חובבים יהודית שיחקו מי שהפכו בעתיד לבעלים של אולדהאם אתלטיק, ווטפורד וברייטון.

חלק ניכר ממהפכת המודרניזציה שעבר הכדורגל האנגלי אחרי אסון הילסבורו ב-89' נזקף לזכות בני הקהילה היהודית. לורד טיילור, שחקר את האסון והוביל את הענף למאה ה-21, היה יהודי מלידס. דמויות בולטות בייסוד הפרמייר-ליג היו דייויד דין, אלן שוגר ומספר רב של אנשי עסקים, אנשי פרסום ותקשורת מהקהילה. זן חדש של יהודים שאפתנים, שניתצו את אחרוני המחסומים, צמח בתקופת שלטונה של מרגרט תאצ'ר. המטרה ¬ להיות יותר אנגלים מהאנגלים ¬ הושגה.

"הוריי והורי הוריי נחבאו אל הכלים", מספר קלאביין, "הם העדיפו שלא יידעו שהם יהודים. מסיפורם של דייויד דין ודייויד ברנסטיין, יו"ר ההתאחדות האנגלית, ניתן ללמוד על יהדות בריטניה ועל בריטניה שהפכה לחברה רב תרבותית. היהודים היו הזרים הראשונים שביססו קהילה יהודית ובריטית כאחת. זה גם הסיפור שלי; כתבתי שני ספרים בנושא, אחרי שנים בהן היהדות לא היתה חשובה עבורי. אבל כמו רבים, עם הגיל אני מתעניין יותר ברקע שלי, בהוריי ובהוריהם. אני רוצה לכבד את סיפורם. ב'ארץ המובטחת' דיברתי עליהם, וכאן אני רוצה להרחיב על הסיפור הגדול של מהגרים במאה ה-19, שהשתלבו באופן מעורר הערכה וגם תרמו רבות למשחק שאני אוהב".

צפו בקלאביין מדבר על ספרו:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ