מרקוס כריסטנסון, גרדיאן
מרקוס כריסטנסון, גרדיאן

22 שנים הם פרק זמן ארוך למדי – בוודאי בכדורגל. ב-1990 היה ג'סטין פשאנו האנגלי לכדורגלן הראשון שיצא מן הארון, מעשה שאף שחקן לא עשה מאז. אף לא שחקן אחד. לפחות לא ברמות הגבוהות.

אורלנדו קרוס, המתאבק הפורטוריקני במשקל נוצה, שהתוודה לאחרונה על נטיותיו המיניות, היה לראשון בענף המצ'ואיסטי שהצהיר על כך בפומבי, כמו גם שחקן הקריקט סטיבן דייויס בשנה שעברה, או שחקן הראגבי גארת' תומאס ב-2009. אנטון הייסן השוודי, בנו של שחקן ליוורפול לשעבר גלן הייסן, המשחק בליגה הרביעית במולדתו, גילה שהוא הומוסקסואל בשנה שעברה – ועד להודעה חדשה הוא הכדורגלן הבכיר ביותר שהעז לעשות זאת.

באופן מטריד יותר, נראה שאין כל דיון בנושא. איש לא מדבר על כך, איש לא מקיים הסברה, לא מוכן לשוחח על הנושא באופן פתוח. זו הסיבה למה היה כה מעודד לראות את אנדרס לינדגראד, שוער מנצ'סטר יונייטד, מביע תמיכה עזה בצורך של הכדורגל העולמי ב"כוכב הומוסקסואל".

לינדגראד. "המכניזם של המשחק עדיין פרימיטיבי בבסיסו"צילום: אי–פי

לינדגראד, העומד בשער נבחרת דנמרק, כתב בשבוע שעבר בבלוג שלו: "ככדורגלן אני חושב אני שהדבר ממנו שחקנים הומוסקסואליים חוששים יותר מכל הוא תגובת הקהל. הרושם שלי הוא שיתר השחקנים דווקא יקבלו בברכה שחקן הומו בקבוצתם.

"בכדורגל, הומוסקסואליות היא עדיין בגדר טאבו. האווירה ביציעים קשה בכל הנוגע לנושא. המכניזם של המשחק עדיין פרימיטיבי בבסיסו, וזה בא לידי ביטוי בסטראוטיפ הקלאסי של הגבר המאצ'ואיסט, שחייב להיות אמיץ, חזק ותוקפני - לא בדיוק בדיוק הדימוי שאוהדי כדורגל מדמיינים לעצמם כשהם חושבים על שחקן הומו.

"הבעיה עבורי היא שאוהדים רבים תקועים בעידן של חוסר סובלנות, שאינו עומד בקנה אחד עם החברה המודרנית של העשורים האחרונים. בעוד שאר העולם הפך לליברלי יותר והשיל מעצמו לא מעט דעות קדומות, עולם הכדורגל עודנו בתקופה אחרת".

מחקרים מראים ש-12 אחוזים מהגברים הדנים הם הומוסקסואלים, אך מבין 1,000 השחקנים הרשומים באיגוד הכדורגלנים במדינה, איש מהם לא הצהיר על נטיות חד מיניות. האיגוד עצמו מציג שני הסברים: ראשית כל, השחקנים הגאים פורשים מהמשחק כיוון שאינם מרגישים בנוח בעולם הכדורגל; שנית, ההשלכות של היציאה מן הארון יהיו בעיניהם חמורות מדי.

כיצד יתקבל כדורגלן הומוסקסואל במגרשים? ספרו לנו את דעתכם בפייסבוק

שוער יונייטד ביקורתי מאוד כלפי התאחדות הכדורגל הדנית (DBU), על כך שאינה עושה די כדי להילחם בהומופוביה, בוודאי ביחס להתאחדות המקבילה באנגליה. דו"ח של בית המחוקקים הבריטי שפורסם לאחרונה קבע כי "הומופוביה עשויה להיות בעיה חמורה יותר ויותר בכדורגל". עוד נאמר דו"ח כי במחקר עדכני נמצא ש-25 אחוזים מן האוהדים חושבים שכדורגל הוא תחום המפגין שנאה כלפי הומואים, בעוד עשרה אחוזים מצביעים על גזענות בכדורגל. כ-14 אחוזים מהאוהדים שפקדו בעונה האחרונה את המגרשים דיווחו על ששמעו הערות בעל אופי הומופובי.

לינדגראד, שהודה שחשב ארוכות ורבות על הדברים שכתב, ואף שוחח על כך עם חברתו לחיים, הוסיף: "התעלמות מן הבעיה רק מחדדת את הטענה שרבים חושבים שהבעיה כלל לא קיימת. כמובן שיש משהו שאינו כשורה אם בחורים צעירים, בעלי נטיות מיניות כאלו, שאוהבים את המשחק, נאלצים לעזוב את הכדורגל בגלל שהם חשים מצורעים.

"זוהי אופנה מאוד לא נעימה שאינה רצויה בחברה מודרנית וליברלית. כל אפליה שהיא כנגד ציבור שלם צריכה להיות מוקצת, בין אם מדובר על צבע עור, דת, מיניות וכיו"ב. הומוסקסואלים זקוקים לגיבור, למישהו שייעז לעמוד על זכותיהם להגדרה עצמית".

וכך, 22 שנים לאחר החלטתו האמיצה של פשאנו, הציפייה לכדורגלן נוסף שיילך בעקבותיו עודנה נמשכת. לפחות כעת הנושא נמצא בשיח הציבורי, וזוהי התחלה טובה.

צפו בסרטון שהפיקה התאחדות הכדורגל האנגלית נגד הומופוביה במגרשים

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ