הערב: דרבי במדריד

אם כבר בר מצווה, שתהיה חגיגה

13 שנים לא הצליחה אתלטיקו לגבור על ריאל השנואה, ותחושת הקיפוח גוברת. הערב היא תגיע לדרבי כשהיא מביטה על השכנה מלמעלה

עוזי דן
עוזי דן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עוזי דן
עוזי דן

הם חוזים בקבוצתם מנצחת שוב ושוב, מבקיעה בצרורות ומציגה את רדאמל פלקאו בגדולתו. פתיחת העונה שלהם היא הטובה בתולדות המועדון ומאפשרת, למי שמעז, לחלום אפילו על אליפות, בה זכו לאחרונה בעונת הדאבל ב-1996. אבל יש משהו בו חושקים אוהדי אתלטיקו מדריד יותר מכל דבר אחר: לגבור סוף סוף על היריבה העירונית השנואה, ריאל מדריד.

מאז 1999, אי שם באלף הקודם, לא הצליחה אתלטיקו לנצח בדרבי. נצח נצחים בכדורגל, בוודאי כאשר לא מדובר בקבוצה קטנה, מספר שלוש או ארבע בעיר, אלא במעצמת עבר בעלת אוהדים רבים וזכייה טרייה בליגת האירופית. קללת הדרבי המדרילאני אינה מוסרת ממנה.

הדרבי הערב (23:00, ספורט 5) עשוי להיות ההזדמנות הטובה ביותר של אתלטיקו ב-13 השנים האחרונות, ואולי גם ב-13 הבאות. מי יודע מתי ייפגשו השתיים שוב כאשר הקולצ'ונרוס בשיאם וריאל מגמגמת. שמונה נקודות מפרידות בין שתי הקבוצות בטבלה, ולשם שינוי אתלטיקו היא זו שמביטה על שכנתה מלמעלה.

פלקאו ואדריאן בפוזה מוכרת השנה. מאז 1999 לא הוסרה מעל אתלטיקו קללת הדרבי המדרילאניצילום: רויטרס

שני המפגשים האחרונים בין הקבוצות הסתיימו ב-1-4 מהדהד לריאל. אם מביאים בחשבון את הגביע אשתקד, הבלאנקוס ניצחו בכל שמונת המשחקים האחרונים מול אתלטיקו וב-11 מ-12 הדרבים האחרונים. אפשר להמשיך בסטטיסטיקות כאלו עד אוקטובר 1999, אז חגגה אתלטיקו בפעם האחרונה.

לא שקודם לכן נהנו הקולצ'ונרוס מהגמוניה עירונית. אפילו המאמן דייגו סימאונה, ששיחק באתלטיקו חמש שנים בשתי קדנציות וגם הוביל אותה לדאבל, לא הצליח לנצח בדרבי. לא פעם אמר כי זה חלומו הגדול בכדורגל. "התקווה של אוהדי אתלטיקו עצומה", מספר חואן קסטרו מ"מארקה", "באמת נראה שהפעם יש סיכוי לא רע לניצחון שלהם.

לא מפריעה להם העובדה שהמשחק בברנבאו. כולם זוכרים שהניצחון האחרון ב-99' הושג שם. מנגד, הפסד נוסף יוציא במידה רבה אוויר מהמפרשים של אתלטיקו, מה גם שבעוד שבועיים היא מבקרת בקאמפ נואו".

כבר חצי מאה שריאל היא הקבוצה של הממסד, העשירה, המפונקת, לעומת אתלטיקו המורדת, קבוצה פחותת אמצעים של בני מהגרים ומעמד הפועלים. איצטדיון סנטיאגו ברנבאו שוכן ברובע יוקרתי במרכז מדריד. ויסנטה קלדרון של אתלטיקו ממוקם בשכונה מוזנחת בפאתיה.

לא תמיד היה זה כך. בראשית ימי הגנרליסימו פרנקו דווקא אתלטיקו, שזוהתה עם הצבא ובייחוד חיל האוויר, היתה חביבת המשטר. ב-15 השנים הראשונות לאחר מלחמת האזרחים זכתה בארבע אליפויות מול אפס של יריבתה. את כל זה שינה סנטיאגו ברנבאו, נשיא ריאל.

ז'וזה מוריניו. לפעמים דרך האמצע היא הפתרון הנכוןצילום: רויטרס

הקבוצה זכתה לתהילה באירופה והפכה ליקירת המשטר, שראה בה אמצעי לשיפור מעמדה של ספרד המבודדת. מאותה תקופה, שלהי שנות החמישים, הפכו אוהדי אתלטיקו שמאליים יותר. אז הם גם אימצו את קריאת הגנאי "קבוצה של הממשלה, בושה למדינה".

כינויים כמו הקולצ'ונרוס (תופרי המזרנים, על שם המדים שנראים כמו מזרנים מהעבר) או האינדיאנים, בגלל שיתוף שחקנים דרום אמריקאים רבים בתקופה שהדבר היה לא נהוג, הפכו את אתלטיקו למזוהה יותר ויותר עם הפועלים והשמאל ובוודאי לאנדרדוג מול ה"מרנגס" (ציפוי לבן ופריך לעוגה) השנואים.

בפועל, החלוקה הפוליטית רחוקה מלהיות חד משמעית. ריאל פופולרית ביותר וזוכה לאהדה בקרב כל השכבות, לרבות פועלים, עניים ושמאליים. לאתלטיקו לא חסרים תומכים גם בשכונות יוקרה במדריד, ועם האולטראס שלה נמנים גם ימנים קיצונים.

סימאונה מדבר על נחישות ואכן בנה קבוצה לוחמת בדמותו וצלמו. לרשותה גם עומדים כלים התקפיים מעולים כמו פלקאו, אבל מעשית הקולומביאני הוא הכוכב היחיד שלה. "מה שמשמח אותי הוא הצורה שאנחנו משחקים, עם מחויבות ואינטנסיביות", אמר המאמן.

מנגד, הבעיות בריאל נערמות, ולא מדובר בפציעות של מרסלו והיגואין. שריקות הבוז שהופנו לעבר ז'וזה מוריניו נשמעו היטב במשחק הגביע באמצע השבוע והידיעות ב"מארקה" כאילו יחתום בסוף העונה בסן ז'רמן כבר לא מפתיעות איש. במשאל אינטרנט שערך העיתון השיבו רק 31% שהפורטוגלי יישאר עונה נוספת.

מנגד, פרט סטטיסטי שאולי מבהיר עד כמה תפקיד המאמן בספרד נזיל: הדחת מאוריסיו פוצ'טינו מאספניול השבוע הפכה את מוריניו למאמן בעל הוותק הרב ביותר בקבוצתו בלה ליגה, ומדובר בפחות משנתיים וחצי. פלא ש-13 שנים נראות כמו נצח?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ