דייויד הייטנר, גרדיאן
דייויד הייטנר, גרדיאן

קשה לדמיין סוף יום עגום יותר לארסן ונגר מאשר ההפסד המשפיל של ארסנל בדו קרב פנדלים לברדפורד מהליגה הרביעית, במסגרת רבע גמר גביע הליגה. הדבר המייאש ביותר עבור התותחנים היא שההדחה לא נתפשה כהפתעה מרעישה ולא התקבלה בזעזוע. כל אוהד ארסנל ממוצע שצפה במשחקיה העונה זיהה קבוצה שבירה, עדינה כבובת חרסינה. אפילו הניצחון האחרון בליגה, בשבת על ווסט ברומיץ', התקבל אצל השחקנים באנחת רווחה לאחר שהצליחו לחמוק לשבוע נוסף מהמשבר.

למרות שהיא שקועה עמוק בבוץ ומוקפת במעגלים הולכים ומתרחבים של חרדה ותסכול, ארסנל טרם נעמדה על רגליה האחוריות. זהו מצב מטריד למדי. המועדון הלונדוני הגאה הפך לגרסת הכדורגל של אופרת סבון מרובת תככים וקווי עלילה שלא מובילים לשום מקום.

ונגר נהנה בעבר מהצלחה מדהימה במועדון, ומטבע הדברים הוא יודע מה עליו לעשות כדי לשחזרה. וכך הוא ממשיך באותה דרך, שנים על גבי שנים. ככל שהוא מתבגר, הוא נעשה יותר עקשן, יותר בטוח בצדקת דרכו. וכך הוא ממשיך, בקנאות ההולכת וגודלת.

ונגר במשחק מול ברדפורד. אופרת סבון מרובת תככים וקווי עלילה שלא מובילים לשום מקוםצילום: אי–פי

אולם ארסנל אינה כשהיתה. מקבוצה הזוכה בתארים היא הידרדרה לאחת המאיימת עליהם, ועתה היא בקושי מזדנבת בשיפולי הצמרת. רף הציפיות הנמוך התקבע על מקום בין ארבע הראשונות בליגה והעפלה למוקדמות בליגת האלופות. באירופה, יודעים במועדון, הם בדרך כלל מצליחים להתקדם עד שלב הנוק-אאוט, דבר שתמיד מצית תקווה ומוטיבציה בקרב השחקנים והאוהדים. אך האם זה מספיק?

אפשר לזהות את ונגר בדמותו האלמותית של סייד-שואו בוב מ"משפחת סימפסון", הדורך שוב ושוב על מגרפה החובטת בפניו; כמו הליצן המצויר, כך גם המאמן הוותיק מטאטא הצדה שוב ושוב את כישלונותיו החוזרים ונשנים, ומסרב להכיר בבעיה. גם השאלות המופנות אליו חוזרות על עצמן לאורך השנים, אך הן מתמצות בסוגיה אחת ויחידה: האם הגישה שוונגר כה היטיב להטמיע ב-DNA של המועון טובה לעתידו?

אם פעם ההצעה להיפרד מוונגר גבלה בחילול הקודש, עתה זהו נושא פתוח לדיון. ארסנל לא תפטר את ונגר ו-ונגר לא יתפטר מארסנל. הוא אמר, יותר מפעם אחת, שהוא אדם המכבד חוזים, וחוזהו הנוכחי הוא עד תום עונת 2013/14.

מי יכול להחליף את ונגר בארסנל? ספרו לנו בפייסבוק של "ספורט הארץ"

איוון גאזידיס, מנכ"ל ארסנל, המנהל את המועדון באופן שוטף בשם בעל המניות העיקרי סטן קרונקי, הוא אחד מתומכיו הגדולים של הצרפתי. הוא מאמין בו; הם חולקים אידאולוגיה וערכים, החזון שלהם לגבי המועדון כעסק המקיים את עצמו זהה. גם לגבי צורת המשחק ההתקפית והייחודית של ארסנל הם רואים עין בעין.

האסטרטגיה העסקית של גאזידיס מבוססת על התפתחות בשווקים חדשים, בעיקר במזרח אסיה. לדידו, עבור האוהד הממוצע בסין, הערכים שארסנל לכאורה מייצגת (כדורגל נאה, ריגוש, נאמנות, חתירה למצוינות) הם אלה שייקנו את לבו. בתקווה, אותו הלב יקנה גם חולצה של ת'יאו וולקוט.

אלה התומכים בוונגר שואלים, במלוא הרצינות, מי מסוגל להחליפו, והאם ונגר עצמו אינו האיש הנכון ביותר להוציא את העגלה מן הבוץ. הרי הוא עשה זאת בעונה שעברה, שהחלה בקיץ ארור בשוק העברות ונמשכה בשפל חסר תקדים בתבוסה 8-2 למנצ'סטר יונייטד, אך הסתיימה במקום בליגת האלופות.

ראוי לציין גם שהאוהדים שליוו את הקבוצה לברדפורד שרו את שמו של המאמן לאורך כל המשחק, אולי כהקנטה לקהל באיצטדיון האמירויות ששרק לו בוז. 4,500 האוהדים, שנסעו למשחק חוץ בגביע הליגה באמצע השבוע, הם הברומטר האמיתי לתמיכה לה זוכה הצרפתי ביציעים.

לאיפה נעלמה טביעת העין? ז'רביניו כמשלצילום: אי–פי

ונגר, מצדו, הולך ומאבד את הדימוי של המנג'ר השקול והמתוחכם לטובת דמות זועפת וגסה. בשבוע שעבר ביוון, במהלך משחק ליגת האלופות מול אולימפיאקוס, הוא נראה אגרסיבי מהרגיל, והתעמת עם העיתונאים שלא חדלו לשאול אותו על ההפסד הביתי 2-0 לסוואנסי בליגה, ועל התקף הזעם שחווה או לא חווה בחדר ההלבשה.

הבעיות הידועות של הקבוצה נשארו כשהיו: חוסר המוכנות להוציא סכומים גבוהים בשוק ההעברות, ניהול גרוע של שכר השחקנים, ואובדן הכוכבים לקבוצות העשירות ביבשת. גם טביעת העין של ונגר לגבי שחקני רכש, אחת ממעלותיו האיכותיות, מוטלת לאחרונה בספק; ההופעה של ז'רביניו מול ברדפורד סיפקה לא מעט תחמושת למבקרים.

האוהדים מקווים שהישועה תבוא בינואר, ותולים תקוותיהם בקלאס יאן האנטלאר, בדמבה בה ואפילו בשובו בהשאלה של תיירי הנרי, אולם המסע הנואש של ונגר למציאת פיתרונות רק מקרין לחץ על הקבוצה. אפשר להיות רגועים: הוא לא ישנה את דרכיו, הוא ימשיך להילחם ולעשות את מה שתמיד עשה. ונגר וארסנל ימשיכו יחד, השאלה לאיזה כיוון.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ