השכן שלי ממול? גאון כדורגל - כדורגל בעולם - הארץ

השכן שלי ממול? גאון כדורגל

אנדרס אינייסטה אולי לא נראה כמו כוכב ענק, אבל כפי שגם קשר ברצלונה מעיד על עצמו, הוא אחד השחקנים ש"מניעים את הכדורגל"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
סיד לואו, גרדיאן

בכפר פאונטאלביה בחבל לה מאנשה, 1,864 תושבים, נמצא "לוחאן" - בר כפרי אותו מנהל מזה שנות דור סבו של אנדרס אינייסטה. זהו ביתו של מועדון האוהדים המקומי. הקירות מכוסים בגזרי עיתונים וחולצות, מיני-מוזיאון המוקדש לקשר ברצלונה. בכל פעם שאנדרס משחק - המקום מפוצץ. אחרי שאינייסטה הבקיע את שער השוויון בסטמפורד ברדיג' בדקה האחרונה מול צ'לסי, שער ששלח את ברסה לגמר ליגת האלופות ב-2009, זינק שיעור הילודה בקטלוניה ב-40%. באותו הלילה צפה הסב במשחק כשהוא קופץ וצועק: "הנכד שלי, הנכד שלי!". 

"סבא שלי פותח את הבר למשחקים גדולים של ברצלונה או נבחרת ספרד", אומר אינייסטה בחיוך. "יש לי עדיין את הנעליים שנעלתי בגמר ברומא. בגמר בוומבלי החלפתי חולצות עם פול סקולס. ואחרי גמר המונדיאל...".

ממסי עד לונה צ'מטאיי

הוא עוצר לחשוב. באותו לילה בו זכתה ספרד באליפות העולם ב-2010, לקח ג'ררד פיקה זוג מספריים, גזר את רשת השער ולקח אותה למזכרת. אינייסטה, שכבש את השער היחיד במשחק בהארכה, זוכר את הרגע בבהירות. הוא מספר איך "שמע את השקט" כשחיכה שהכדור יירד, על איך הוא ידע שהוא זקוק רק לכוח המשיכה שיעשה את שלו, או כהגדרתו: "לחכות לניוטון". ואז הוא בעט - בטוח שהוא מבקיע. הוא לא בטוח איזה זוג נעליים נעל. "אני חושב", הוא אומר לבסוף, "ששמרתי אותן".

"הסגנון של ברצלונה פשוט מתאים לנו, אין לנו את השחקנים שינצחו בסגנון אחר"צילום: אי–פי

הכפר שוכן בלב ארצו של דון קישוט. אינייסטה עזב את האזור כשהיה בן 12. הוא נמצא בקטלוניה זמן כה רב, עד שבאחרונה אף הודה שהוא מרגיש "מעט קטלאני". כשהגיע בפעם הראשונה לברצלונה מיד רצה לחזור. הוא מספר שכאשר הוריו באו לבקר אותו לא זאת בלבד שהוא ישן אתם באותו חדר מלון, אלא אף חלק עמם אותה מיטה. בשאר הזמן הוא שהה בלה מסיה, בית החווה הקטלאני שנמצא בסמוך לקמפ נואו, מביט מהחלון ותוהה.

"אלה היו הימים הגרועים בחיי", הוא נזכר, "אתה נמצא 500 ק"מ הרחק ממשפחתך. אתה מגיע ממקום קטן שבו אתה יכול ללכת ברגל לכל מקום והשינוי עצום. היו הרבה לילות שחשבתי: 'אני רוצה לחזור הביתה'. חשבתי שלעולם לא אצליח. אבל אתה חייב להיות חזק. אפילו בגיל 12 אתה חושב: 'אני חייב להילחם. עשיתי דרך כה ארוכה, אני לא חוזר".

הקרבה וגאולה - אלה הצירים המרכזיים בהוויתו של אינייסטה. עבור שחקן שנראה כאילו הוא משחק בקלילות, באופן טבעי, בצורה כה חלקה, הסיפור מורכב יותר, וכך גם הוא. אינייסטה נמוך וצנום, רק 1.70, אבל יש בו פלדה, פן תחרותי שקל להתעלם ממנו, שצץ לעתים בדבריו.

"אם יש תכונה משותפת לכל השחקנים זה הגן הזה", הוא אומר. "לכולם יש את התחרותיות, את היכולת להתגבר על כל המכשולים, הלחימה, הנכונות להקריב. זה נראה קל להגיע לפסגה ולהישאר שם, לשחק עבור ארצך ולזכות בתארים, אבל זה לא כך. כל השחקנים שהשיגו משהו, הגדולים והקטנים, היפים והמכוערים, הנחמדים ואלה שפחות, לכולם יש את השאיפה להצליח.

"כשאתה זוכה במשהו, אתה נזכר בזה. כשהשופט שרק לסיום גמר המונדיאל, הדבר הראשון שחשבתי עליו היה הכאב, הסבל, במקום לחשוב: 'אני אלוף העולם'. זו היתה שנה קשה עם פציעות ולא חשבתי שזה יקרה לי. אם אתה זוכה במשהו בלי להקריב אתה נהנה מכך, אולם זה יותר מספק אם סבלת בדרך. אליפות העולם היתה בעלת משמעות מיוחדת בשל הדרך לשם. גמר ליגת האלופות ברומא ב-2009 היה דומה - היה לי שריר קרוע ולא יכולתי לבעוט ברגל ימין".

האם אינייסטה ראוי לזכות בכדורגלן השנה בעולם? ספרו לנו בפייסבוק

הוא לא מגזים. רופאי ברצלונה יעצו לו לא לבעוט מול מנצ'סטר יונייטד. זה לא הפריע לו לנהל את המשחק יחד עם צ'אבי. "יש רגעים בהם הגוף האנושי מסוגל להתגבר על הדברים הבלתי צפויים ביותר", הוא אומר. "נפצעתי 17 יום לפני הגמר ורציתי להיות שם, לא משנה עד כמה הפציעה קשה. זה היה קרע של שלושה ס"מ ונלחמתי יום ולילה. שיחקתי בגמר פאריס מול ארסנל ב-2006 כמחליף וזו היתה תחושה מרה-מתוקה. הייתי מוכרח לשחק ברומא. אחרי ששיחקתי, למרות שהייתי 'שבור', התקשתי בתחילת העונה הבאה. שילמתי מחיר כבד, אך זה היה שווה את זה".

ביום שבו אינייסטה נפצע מול ויאריאל, אמר פפ גוארדיולה לצוות המקצועי, "אנדרס משחק בגמר - לא משנה מה". המאמן הוא מעריץ ותיק של אינייסטה, עוד מהימים בהם הילד מלה מאנשה הצטרף לאימון של הקבוצה הבכירה. "זיכרו את היום הזה", אמר גוארדיולה לחבריו לקבוצה.

התחושה הדדית: "אני בטוח שהוא יחזור לאמן, כל קבוצה שהוא ייקח תרוויח. אין לי ספק", אומר אינייסטה. "מה שהוא השיג כאן נבע מיכולתו לגרום לנו להאמין במסר". ואם מדברים על מסר, כדאי להיזכר בדבריו של גאורדיולה: "אינייסטה לא צובע את שיערו, אין לו עגילים ואין לו קעקועים. אולי זה הופך אותו ללא מושך בעיני התקשורת, אבל הוא הטוב ביותר".

למעשה, אלה הדברים שהפכו אותו לפופולרי יותר, קרוב יותר לאוהדים. אינייסטה נראה כמו אחד מהם. הוא זוכר שזמן קצר אחרי המונדיאל אשה ניגשה אליו בבר. "סלח לי" היא אמרה, "כן", השיב, כשהוא מצפה לבקשה לחתימה או תמונה. "אני רוצה פנטה תפוזים, בבקשה".

קשה לדבר עם אינייסטה ולא לחבב אותו. "יש לי הרגשה שאנשים מעריכים אותי ושיש חום כלפיי. זה משמח אותי", הוא אומר, "אבל זה לא על להיות טוב או רע. כולם שונים. אתה לא האיש הרע אם יש לך קעקוע, ואתה לא הבחור הטוב אם אין לך. אנשים מנסים לשמור על דימוי שמשקף את הטיפוס שהם חושבים שאתה. חלקם אוהב אותך וחלקם לא. בסופו של דבר אתה צריך להיות עצמך. הדבר שאנשים לא מבינים הוא שכדורגל הוא חלק מהחיים, ובחיים יש אנשים מסוגים שונים".

במדי הנבחרת. "במקום לחשוב 'אני אלוף העולם', חשבתי על הכאב והסבל. זה יותר מספק אם סבלת"צילום: רויטרס

אינייסטה לא משקף שינוי בתפישה של כדורגלנים בציבור, אלא שינוי בתפישת הכדורגל. ברצלונה וספרד שינו את הדעות המקובלות. יחד עם צ'אבי, אינייסטה הוא התגלמות הסגנון, האידאולוגיה. "אנחנו מרגישים חלק ממשהו, אנו מניעים את הכדורגל", הוא אומר.

"אנשים אומרים שבקישור מתגבש הסטייל של קבוצה ואנחנו מרגישים אחראים לכך. לכן יורו 2008 היה כה חשוב. הוא הראה שאפשר לזכות בדרך הזו עם שחקנים שאינם בעלי נוכחות פיזית גדולה, שלא לומר ההיפך. אולי זו היתה הנקודה שבה התפישה החלה להשתנות. זה גם המצב עם ברצלונה - שם תמיד זו היתה הפילוסופיה, לה נוספו עתה גם תארים וגביעים".

דיבורים על פילוסופיה גוררים הערצה, אך גם ביקורת. שיטות משחק אחרות זוכות ליחס כאילו הן בלתי מוסריות לעתים. מול צ'לסי בחצי הגמר בשנה שעברה החזיקה ברסה בכדור באחוז גדול מאוד, אך לא הצליחה למצוא דרך לפרוץ את ההגנה והודחה. אחרי המשחק מול סלטיק השנה, שבו הקטלונים החזיקו בכדור 84% מהזמן והפסידו, נשאל ג'ורדי אלבה האם לא חבל שקבוצות אחרות לא רוצות לשחק כדורגל. כלומר, מה שסלטיק עשתה אינו מותר, שגוי, לא כדורגל. השאלה יצרה תגובת נגד לסגנון האדוק של ברסה, שנוסף להלך הרוח של "ספרד המשעממת" מיורו 2012.

"אנחנו לא אומרים שכדורגל הוא מדע והסגנון הזה תמיד יביא לניצחונות", אומר אינייסטה. "אנחנו משחקים כך כי הסגנון מתאים לנו. אין לנו את השחקנים שינצחו משחקים בסגנון אחר. זוהי הדרך שבה אנחנו אוהבים לשחק והדרך שבה אנחנו מאמינים שיש לנו את הסיכוי הטוב ביותר לנצח. הכדורגל של ברצלונה וספרד אינו סוג הכדורגל היחידי שקיים. סגנונות שונים עושים את הכדורגל לספורט נפלא כל כך. מה שאנחנו עושים אינו קל, ממש לא".

במהלך יורו 2012, מאמן ספרד וינסטה דל בוסקה, בדרך כלל טיפוס שקול, יצא בביקורות חריפה נגד ההאשמה שנבחרתו משעממת ואמר שאנשים לא מעריכים את הישגי  ספרד. "הפכנו מעניים לעשירים תוך חמש דקות", אמר המנג'ר. בגמר הגיבה לה רוחה בדרך הטובה ביותר, והביסה את איטליה 0-4. "היינו זקוקים לזה", מודה אינייסטה, "זה היה המשחק השלם ביותר שהצגנו, הנענו את הכדור במהירות, ושיחקנו בקצב ובאגרסיביות בהתקפה. היום אנחנו נבחנים בהתאם לרמת תצוגה שכמעט בלתי אפשרי להגיע אליה. הרווחנו את הזכות להישפט כך. זו חרב פיפיות: ככל שאתה משחק טוב יותר מצפים שתשחק ברמה הזו כל הזמן. כשזה לא קורה אנשים מתחלים לשאול שאלות. אנחנו לא מתלוננים, הלוואי והדברים היו מתנהלים ככה ב-50 השנים האחרונות ואז הציפיות תמיד היו גבוהות כל כך. אנשים לא מעריכים את הקשיים לפעמים".

אינייסטה נבחר לאיש המשחק בגמר בקייב. היה זה התואר האישי השלישי שלו בטורניר ואופ"א בחרה בו לשחקן השנה באירופה, לפני לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו. "זו היתה זכיה מיוחדת", הוא אומר, "רק לעמוד שם בין שניהם היה פרס עבורי. אם אנשים אוהבים מספיק את הדרך שבה אני משחק בכדי לשים אותי מעליהם זה לא יאמן. אני מרגיש שמעריכים אותי".

ומה לגבי הבלון ד'אור? מסי, על כל שיאיו ושעריו, אמר לאחרונה שלדעתו אינייסטה צריך לקבל את הפרס השנה. "כולם ישמחו לזכות בתואר הזה", הוא אומר בחיוך, אבל יודע שמסי או רונאלדו יזכו בתואר, וככל הנראה אף שחקן מהנבחרת הגדולה ביבשת לא יקבל את הכבוד. "הכרה היא אליפות העולם וליגת האלופות", הוא אומר, "אבל ברור שזה יהיה נחמד".

ואולי ישנו עוד סיכוי: מונדיאל 2014. "זה חשוב במיוחד כי הוא יערך בברזיל, על כל המשמעויות הנלוות", הוא אומר. "אחרי שתי זכיות ביורו ובמונדיאל ייתכן שלא נרגיש את הרעב, ולכן זו מתנה, משהו להלחם עבורו. עוד תואר יהיה משהו מיוחד מאוד".

צפו במיטב הרגעים של אינייסטה:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ