ג'ון לסטר, אי-פי
ג'ון לסטר, אי-פי

כשמסכמים שנה אולימפית ומגיעים לשלב בו צריך להכתיר את ספורטאי השנה, ההתלבטות קשה ומורכבת. מחד, הגיוני שיהיה מדובר במי שהצטיין באולימפיאדה. מאידך, בשנה כמו 2012, יש את לאו מסי. אז מה עושים? בסופו של דבר חייבים לבחור בו, אבל טרם נסיק מסקנות חד משמעיות, בואו ננסה לעשות קצת סדר בתמונת המועמדים לתואר ספורטאי השנה לשנת 2012:

אוסקר פיסטוריוס
הדרום אפריקאי הוא מועמד בכיר לתואר הספורטאי הנערץ והמוערך של השנה, בעקבות ההיסטוריה שעשה כשהשתתף באולימפיאדה עם רגליים תותבות. פיסטוריוס הוכיח שאם רוצים - הכל אפשרי.

מירוסלאב קלוסה
תואר הספורטאי ההוגן של השנה חייב ללכת לחלוץ נבחרת גרמניה. זאת, לאחר שביקש מהשופט לפסול שער שכבש במדי לאציו נגד נאפולי בספטמבר, כיוון שהשתמש בטעות בידו. אם לאנס ארמסטרונג לא היה מתפתה לרמות, ומתנהג כמו קלוסה, הוא לא היה צריך לוותר השנה על כל זכיותיו בטור דה פראנס.

מסי. התמורה המשתלמת ביותר לכסף ב-2012צילום: אי–פי

לברון ג'יימס
"ספורטס אילוסטרייטד" בחר בכדורסלן הטוב בעולם כאיש השנה שלו בספורט, בחירה ברורה ומובנת. היתה זו שנה מוצלחת במיוחד לקינג ג'יימס על הפארקט, והיא כללה זכייה באליפות עם מיאמי, בחירה ל-MVP של הגמר ולקינוח, זהב אולימפי עם הדרים טים בלונדון.

אולימפיאדת לונדון
בסין, נבחר האלוף האולימפי בהליכה ל-20 ק"מ, צ'ן דינג, כספורטאי השנה במדינה. איגוד האתלטיקה הבינלאומי בחר ביוסיין בולט (כמובן) ובאליסון פליקס כאנשי השנה שלו. גם דייויד רודישה היה מועמד לגיטימי, אך הפסיד את תואר ספורטאי השנה עם הבאזר, אחרי אולימפיאדה מדהימה ושיא עולמי ב-800 מטר בלונדון.

אבל עם כל הכבוד לשמות הרבים שהוזכרו למעלה, ועם כל הכבוד להישגים המדהימים שלהם, מבחינתי רק אדם אחד יכול, ראוי וצריך להיבחר לתואר ספורטאי השנה 2012. הוא כדורגלן, וקוראים לו לאו מסי.

נכון, הוא אינו אתלט מרשים ובעל מבנה גוף שרירי כמו של בולט. גובהו בסך הכל 1.69 מטר, והכינוי שלו הוא ה"פרעוש". נכון, בולט אוחז בהישג בלתי נתפש: הספורטאי הראשון שזוכה בריצות 100 ו-200 מטר בשתי אולימפיאדות רצופות והפיכה לאגדה ג'מייקנית. נכון, גם מייקל פלפס הוא אגדה מהלכת, וצריך לזכור שבשנת 2012 הוא הפך לספורטאי האולימפי המעוטר ביותר אי פעם.

מיהו ספורטאי השנה שלכם? ספרו לנו בפייסבוק של "ספורט הארץ"

יחד עם זאת, חשוב לציין שבגלל הענף בו הוא מתחרה, מסי לעולם לא יתקרב ל-18 מדליות הזהב של פלפס. מה שכן, האספקט היחיד בו ניתן להשוות בין מסי לפלפס הוא היציבות וההצלחה לאורך זמן. ההצלחה של האמריקאי מתפרשת על פני שלוש אולימפיאדות ושמונה שנים. מסי ערך את הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת של ברצלונה ב-2004 - אותה שנה בה פלפס זכה במדליה האולימפית הראשונה שלו - ומאז המשיך לצמוח ולפרוח.

ההתמדה והיציבות המדהימה של מסי העלתה השנה שוב את השאלה אם הוא גדול יותר מפלה ודייגו מראדונה במאבק על תואר הכדורגלן הגדול בהיסטוריה, ואם כלל ראוי להשוותו אליהם. הדעה הרווחת היא שמסי יצטרך לזכות במונדיאל ב-2014 על מנת להיכנס לקטגוריה הזו בגאון.

בולט באולימפיאדה. שיאים בלתי נתפשים כבר לא מספיקיםצילום: רויטרס

אגב, יש הטוענים שמי שצריך להיבחר לכדורגלן השנה ב-2012 הוא כריסטיאנו רונאלדו, בשל החשיבות של שעריו, שהביאו אליפות לריאל מדריד אחרי שלוש שנות בצורת. פיפ"א תחלק את כדור הזהב שלה ב-7 בינואר 2013. אין ספק שההבדלים בין מסי ורונאלדו השנה היו קטנים במיוחד, שניהם ניפקו עונות נדירות.

בסופו של דבר, ולמרות כל מה שנאמר קודם, אם אתם מאמינים שספורט הוא גם בידור, אין ספק שאתם צריכים לבחור במסי כספורטאי השנה, כי הוא היה פשוט בלתי ניתן להכנעה. הוא הביטלס של הספורט, המייקל ג'קסון, הסטיבן ספילברג או ג'ורג' קלוני, אם תרצו. כל מה שהוא עושה, נחשב מיידית ללהיט. נראה שאף פעם אין לו משחק רע. אפילו כשברסה מפסידה, והיא הפסידה כמה משחקים חשובים השנה כשהוא היה בההרכב, מסי עדיין זרח. אין תחליף למהירות, הזריזות, המסירות והצורה בה הוא מושך את המגנים ופותח מרווחים לשחקנים אחרים, האופן בו הוא הופך את שאר שחקני ברסה לטובים ביותר.

הוכחה להיותו ענק היא השיא החדש שקבע בשבוע שעבר, כשהפך לשחקן שכבש הכי הרבה שערים בשנה קלנדרית. הכמות האדירה, 90 שערים ב-68 משחקים עבור ברצלונה וארגנטינה, היא פשוט בלתי נתפשת, ועם שבירת השיא הוא הותיר מאחוריו את שיאו בן 40 השנים של גרד מולר, שכבש 85 שערים ב-60 משחקים ב-1972 עבור באיירן מינכן וגרמניה המערבית.

היו משחקים בהם מסי כבש יותר משער אחד, היו כאלה בהם לא כבש בכלל. אבל בסופו של דבר, אם שילמת כסף לראות אותו משחק ב-2012, כנראה שקיבלת תמורה לכספך.

כי כזה הוא מסי. כשמפילים אותו, הוא מיד קם וממשיך, כשהוא קובע שיאים חדשים הוא ממהר להזכיר לכולם שלא היה מגיע לכך בלי עזרה מחבריו. מעולם לא מעייף או משעמם לראות אותו על כר הדשא, וכשהוא מופיע על המסך אתה אף פעם לא רוצה לצעוק על הטלוויזיה. כי 90 דקות אתו תמיד מעניקות תחושה טובה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ