שאול אדר
לונדון
שאול אדר
לונדון

זה היה חודש שגרתי בחייו של ג'ואי בארטון. קשר מארסיי היה שותף להסתערות של קבוצתו על צמרת הליגה הצרפתית, ורק הפרש שערים מפריד בינה לבין ליון ופאריס סן ז'רמן. בין המשחקים הוא הספיק לחוות דעה מלומדת על הסכסוך הישראלי-ערבי, לדבר במסיבת עיתונאים במבטא צרפתי, לשקול תביעת דיבה כנגד עיתונאי בריטי שטען במאמר ביזארי, כנראה סאטירי, שעליו לצאת מהארון ולאסוף עוקבים בטוויטר, 1,834,337 מספרם אתמול.

רק דבר אחד היה חסר ברשימה יוצאת הדופן הזו ¬ כרטיס אדום או תגרה אלימה. את העונה הקודמת סיים בארטון בצורה בלתי נשכחת. במשחק האחרון, מול מנצ'סטר סיטי, פגע קשר ק.פ.ר בקרלוס טבס ואחרי שהורחק השתדל "לקחת אתו שחקן שלהם", כהגדרתו, כאשר פגע בברכו בקון אגוארו וניסה לנגוח בווינסנט קומפאני. ק.פ.ר, שהובילה 1-2 באותם רגעים, הפסידה במשחק הדרמטי, אבל שרדה בפרמייר-ליג בעור שיניה. בארטון לא ניצל. הוא הושעה ל-12 משחקים, נקנס והושאל למארסיי, מהקבוצות הבודדות שגילו בו עניין, אחרי שוויתר על חצי מיליון ליש"ט ממשכורתו.

במשחקו הראשון, בליגה האירופית, קידמו את פניו אוהדי מארסיי בשלט: "ברוך הבא, חוליגן מתוק ועדין". בארטון היה מאושר. לא רק ציטוט של להקת הסמית'ס האהובה עליו, אלא קבלת פנים שתאמה את דימויו העצמי כלוחם קשוח בעל צדדים רגישים ובלתי מובנים לציבור. כרגע מדובר בנפשות תואמות שמצאו זו את זו ¬ עיר ומועדון שעוינים את פאריס והמיינסטרים של הכדורגל והפוליטיקה בצרפת, והאאוטסיידר הגדול של הכדורגל האנגלי. הקבוצה של זינאדין זידאן, אריק קאנטונה ועכשיו ג'ואי בארטון.

בארטון. חיבור מיידי בינו לבין האוהדים בוולודרוםצילום: אי–פי

בארטון בן ה-30 הוא יליד ליוורפול, שגדל בדיור ציבורי בשכונה קשה. אחיו מרצה מאסר עולם בשל מעורבות ברצח, והוא עצמו בילה 77 יום במאסר בשל תקיפה. בלונדון לא הרגיש השחקן אהוב. אוהדי ק.פ.ר לא קיבלו את הקפטן שלהם בחום, ויחסיו עם המנג'ר מארק יוז היו טעונים. ואז הגיע הפיצוץ באתיחד.

"טבס העיף לי אגרוף", סיפר בארטון ל"סנדיי טיימס", "וזה היה הניצוץ שהדליק את האש הגדולה. העצים כבר נערמו ונספגו בנפט. היו לי הרבה בעיות, חזרתי לשתות אחרי שנים של יובש. היה לי קשה מאוד אישית ומקצועית. אחרי ההרחקה ידעתי שטעיתי והדבר הטוב ביותר לעשות היה לטמון את הראש בחול ולתת לזה להירגע. כמובן שלא עשיתי זאת. המשכתי לבעוט בעצמי כשיצאתי למלחמה באמצעות טוויטר. היום אני מביט לאחור וחושב 'אידיוט', אבל איני יכול לשנות זאת. רק ללמוד".

"אני חושב שמצאתי מועדון שאוהב אותי כי אני פרחח", מוסיף בארטון, "זה האופי של האוהדים. הם לא אליטה של המעמד הבינוני. מארסיי היא כור היתוך, מחוספס, אפל ואורבני". את הרומן המרתק של מיסייה בארטון ומארסיי ניתן יהיה לבחון רק בסוף העונה. בכל רגע הוא עשוי לספק תצוגה קבוצתית איכותית או קטסטרופה אלימה במאבק אליפות צמוד. עד אז הוא תרם את דעתו על הסכסוך המדמם במזרח התיכון בעקבות מבצע עמוד ענן, כאשר כתב למגזין "ביג אישיו", הנמכר על ידי חסרי בית בבריטניה: "האם הייתם מאמינים לי שילדים, נשים וגברים חפים מפשע נהרגים בעזה בשל פרשנות לספר שנכתב לפני 2000 שנה?".

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

"אז יש את חבורת היהודים שם", הוא הסביר, "שחושבים שהתנ"ך הוא עובדתי, ולכן כל ישראל שייכת ליהודים והפלסטינים חייבים לתת להם את כל הארץ כי הספר הזה הוא הקובע. בחייכם, אם מישהו היה מופיע על סף ביתי ואומר שמצא ספר שאומר שהבית שייך להם, הייתי שולח את עורכי הדין שלי לארגן להם חור נוסף בתחת". ועוד: "ישראל מוקפת באוכלוסיה ערבית עוינת, לכן הם הורגים הרבה ערבים בכדי שאלו יידעו מי הבוס. אם הייתי ערבי הייתי מתרגז מאוד, אבל גם היהודים זכאים לבית לאומי אחרי השואה ולכן הם נתמכו כלכלית על ידי האמריקאים במאבקם נגד כוחות עוינים באזור... אבל זה נמשך
יותר מדי זמן".

"שני הצדדים טועים", אומר בארטון וממשיך: "אבל ישנה תעמולה שמציגה כל התקפה פלסטינית כמתקפת טרור חמורה ואילו היהודים ממשיכים לבנות התנחלויות על אדמה ערבית ולרדוף אותם... מנהיגי שני הצדדים צריכים להיות גברים. לא לחשוש מפני מתקפות ולהתחרות למי יש תותח גדול יותר. עליהם לשבת יחד כמו גברים ולקחת אחריות. אני לא מבין מדוע יש לישראלים זכות להגן על עצמם בגלל ספר שעדיין הדעות עליו חלוקות. העובדה שהישראלים חיים באזור שכדי להגיע אליו במטרה להגן על 'אדמתם' הם נסעו חצי עולם, היא טירוף מוחלט".

לסיום כותב בארטון: "אני מקווה בכל לבי שמישהו יצוץ עם פתרון. אני כותב את השורות האלו כשהפסקת אש הוכרזה ושני הצדדים טוענים לניצחון. ואתם יודעים מה? ישנה הפסקת אש, לכן אולי שניהם ניצחו...".

בארטון (משמאל) במדי מארסיי. כבשו את הליגה הצרפתית בסערהצילום: אי–פי
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ