ברני רוניי, גרדיאן
ברני רוניי, גרדיאן

האם נבחרת השנה שבחרה פיפ"א היא רצינית? רצינית מאוד, אם נתעלם מתלונות הבריטים על כך שהפרמייר-ליג נשכחה. לראשונה מאז החלה המסורת, כל חברי הנבחרת, אותה בחרו כדורגלנים ומאמנים מרחבי העולם, מגיעים מהליגה הספרדית - עשרה מברצלונה ומריאל מדריד ורדאמל פלקאו אחד מאתלטיקו מדריד.

התוצאות אינן מעידות על גדולתה של לה-ליגה, אלא על חוזקן חסר התקדים של שתי מעצמות העל - ברסה וריאל. שילוב של שליטה מקומית, חוזים טלוויזיוניים בלעדיים ומאגר כשרונות בלתי נדלה הפכו את שתי הקבוצות לגרסת הכדורגל של פפסי וקוקה קולה. הדומיננטיות של שני מועדוני הפאר הספרדיים מעידה לא רק על הכיוון אליו הכדורגל צועד, אלא על העולם בכלל. הכדורגל הופך לגלובלי, כזה בו שולטים בעלי הממון, האוליגרכיה. בדיוק כמו שבכל העולם לובשים נייקי ואדידס, כך נתפשים כריסטיאנו רונאלדו ולאו מסי כמותגים גלובליים.

האמת היא שבחירת ה-11 של פיפ"א נראית הגיונית למדי, מלבד כמה בחירות שמעלות ספק. האם איקר קאסיאס הוא שוב השוער הטוב בעולם? יש משהו רפלקסיבי בבחירה הזו של קפטן ריאל ונבחרת ספרד. זה כמו לבחור ברפסודה בוהמית של להקת קווין לשיר הטוב אי פעם. מנואל נוייר וג'יאנלואיג'י בופון היו יכולים להיות בחירות הוגנות יותר, אך אלו הם ויכוחים על טעם וריח. אם השוער הטוב בעולם נבחר, אולי בכל זאת עדיף שיהיה זה סן איקר המצוין.

נבחרת השנה של פיפ"א. בחירות שמעוררות תהיותצילום: אי-אף-פי

על רביעיית ההגנה שמורכבת מסרחיו ראמוס, ג'רארד פיקה, דני אלבס ומרסלו אפשר כבר להתווכח. אלבס? באמת? את מי תעדיפו לראות בהגנה שלכם? את הברזילאי או את פיליפ לאם הנהדר? מאטס המלס וג'יורג'יו קייליני, שכיכבו במדי קבוצותיהם ונהנו מיורו מצוין, היו יכולים להיות בחירה טובה יותר לצמד הבלמים, כשראמוס מוסט ימינה.

את צ'אבי, אנדרס אינייסטה וצ'אבי אלונסו קשה להזיז ממקומם הכמעט ברור בחוליית הקישור של השנה, אולי מלבד אנדראה פירלו, שהיה יכול לערער על מקומו של צ'אבי. בהתקפה, ובכן, זה מסי ורונאלדו, בתוספת פלקאו המוכשר. אם כי אפשר לטעון, ודי בצדק, כי לרובין ואן פרסי היתה עונה מוצלחת הרבה יותר מזו של הקולומביאני. גם דידייה דרוגבה יכול להרגיש מקופח, אחרי עונה בה הביא את גביע ליגת האלופות לסטמפורד ברידג'. ואם כבר מדברים על ליגת האלופות, זה לא מוזר שלאלופת אירופה אין אף נציג ב-11?

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

גם הבונדסליגה זכתה להתעלמות לא ברורה. הליגה האטרקטיבית באירופה, מקום פועלם של כמה מהשחקנים הצעירים הטובים בעולם, קבוצות מנוהלות היטב ותרבות אוהדים מופלאה, לא זכתה להתייחסות בחגיגת סיום השנה של פיפ"א.

עד כאן לבכי ולנהי על בחירותיה של פיפ"א, דבר לגיטימי אחרי פירסומן של רשימות מסוג זה. כשקבוצות, שחקנים ושערים עומדים לפני חבר המושבעים לעתים כה תכופות, קשה מאוד להגיע לקונצנזוס.

איך זה שלאלופת אירופה אין אף נציג ב-11?צילום: אי–פי

אך מעבר לכך, הרשימה שמרכיבה פיפ"א מעבירה רק את התמצית המזוקקת ביותר של הכדורגל העולמי. בשמונה השנים שבהן נבחרת השנה מורכבת בסיומה, מעולם לא היה נציג מחוץ לארבע הליגות הגדולות (פרמייר-ליג, לה-ליגה, הבונדסליגה והליגה האיטלקית), בעוד מתוך 88 השחקנים שנבחרו במרוצת השנים, 55 הגיעו מברסה וריאל.

תהליך דומה אפשר גם לראות באופ"א, שב-2002 עוד הרכיבה בנבחרת השנה שלה שמות כמו רצ'בר רושטו, שוערה לשעבר של פנרבחצ'ה, צ'יבו מאייאקס ודמיאן דאף בקישור. ב-2004 עוד הכניסה לנבחרת שלה שני שמות מפורטו, שזכתה באותה עונה בליגת האלופות, אך מאז גם היא נשלטת על ידי ארבע הליגות הגדולות.

מעל לכל יש תחושת עצבות כשמדברים על הכדורגל הגלובלי, שגבולותיו מעולם לא היו כה רחבים, אך עדיין הדומיננטיות של הכוחות החזקים בו ממשיכה להתגבר. נוכל רק לקוות שהעונה שחלפה תהיה בסימן מה שהיה ולא מה שיהיה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ