אליפות אפריקה |

מוכנים או לא, הנה הם שוב

באירופה מתמרמרים, אבל בשבת תחל אליפות נוספת של היבשת השחורה, שנה בלבד אחרי קודמתה. חוף השנהב ודרוגבה מחכים

עוזי דן
עוזי דן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עוזי דן
עוזי דן

1. אם נדמה לכם שממש לא מזמן התקיימה אליפות אפריקה ואתם תוהים כיצד היא כבר מפציעה שוב, אינכם טועים. הטורניר שמתקיים אחת לשנתיים הוזז משנים זוגיות לאי זוגיות, ולכן באופן חד פעמי חלפה רק שנה מאז האליפות האחרונה. ההזזה נועדה למנוע את קיום האליפות גם בשנים של מונדיאל, אחרי שבהתאחדות האפריקאית הגיעו למסקנה שהכישלון היחסי של נבחרותיה בגביע העולם הביתי ב־2010 נבע במידה מסוימת מהצורך להתכונן לשני שיאים תוך 5-4 חודשים, דבר מאוד בעייתי לנבחרות, בטח כאלו שרוב שחקניהן משחקים הרחק מהמדינה שלהם.

2. חצי מ-368 השחקנים באליפות מופיעים ומתפרנסים ביבשת שכבשה וניצלה את אפריקה. האירופאים כבר מבינים שלא ניתן להזיז את האליפות מאמצע העונה, אבל יש ביניהם שעדיין לא מוכנים להשלים עם החוק של פיפ"א, שמחייב אותם לשחרר שחקנים לטורניר שהיה קיים עוד לפני שהגו את היורו. הם לא הרוב, רק מיעוט קטן וחצוף.

נבחרת ניגריה היא דוגמה מצוינת. מצ'לסי (ויקטור מוזס וג'ון אובי מיקל) ועד תל אביב (וינסנט אניימה), באר שבע (אוסטין אג'ידה) ואשדוד (ג'וואן אושאניה) שוחררו שחקנים לאליפות כי ככה צריך, מתבקש וראוי. אבל ניוקאסל? "שולה אמאובי לא ייסע לאליפות אפריקה, אנחנו צריכים אותו", הצהיר המנג'ר אלן פרדיו. הדבר עורר סערה בניגריה ובפיפ"א, אבל לפעמים מספיקה רוח המפקד כדי להשפיע על דברים.

אמאובי עצמו הודיע לסטפן קשי, מאמן הנשרים, כי אינו מעוניין להגיע לאליפות, חודשים ספורים אחרי שסיפר כי זה חלומו הגדול. ניגריה לא תפעיל נגדו סנקציות, אבל פרדיו - הגם שעליו להשאיר קבוצה בליגה - צריך להתבייש. מנגד, פיפ"א לא נוקטת נגדו שום סנקציה. אולי היא מי שבאמת צריכה להתבייש.

3. הפילים של חוף השנהב מגיעים כמועמדים לזכייה, כמו בארבע־חמש האליפויות האחרונות. הסיום נוטה להיראות אחרת. בכל אליפות מצליחה חוף השנהב לבעוט בדלי (בכל זאת פילים), לרבות הפסד בפנדלים למצרים בגמר 2006, הדחה סנסציונית בהארכה נגד אלג'יריה, ובגמר אשתקד הפסד בבעיטות הכרעה לזמביה המפתיעה.

"לקח לנו זמן להתאושש מההפסד בגמר לפני שנה", הודה ג'רביניו, "אני אישית הייתי בטראומה". שחקן ארסנל הוא זה שהחמיץ את הבעיטה המכריעה, ואין דבר שהוא רוצה יותר מאשר לכפר על כך. על הנייר, כרגיל, סיכוייו טובים - עם יא־יא טורה וקולו טורה, ג'רביניו ושייק טיוטה, סלומון קאלו ודידייה זוקורה, והאיש שהכי מגיע לו, דידייה דרוגבה, במה שאמורה להיות האליפות האחרונה שלו. חוף השנהב בבית לא קל עם טוגו, תוניסיה ואלג'יריה, אבל הבעיה האמיתית היא הקוף הענק על גב הפילים.

ככל שאליפויות באות והולכות בזמן שדור הזהב הלאומי לא מצליח להביא תואר, הלחץ רק גובר במה שנראה כמו מעגל. השאלה אם דרוגבה, שנגד כל הסיכויים ניצח את ברצלונה ובאיירן ולקח את ליגת האלופות, יוכל לסיים את הקריירה בנבחרת עם הדבר שהוא רוצה יותר מכל.

4. משחק הפתיחה בשבת יפגיש את המארחת דרום אפריקה עם מדינת האיים הזעירה כף ורדה. "הכרישים הכחולים" הם סיפור סינדרלה נפלא - מדינה של חצי מיליון תושבים שהדיחה בפלייאוף את האריות הבלתי ניתנים להכנעה, סמואל אטו וחבריו השחצנים מקמרון, ועלתה לראשונה בתולדותיה לטורניר הגמר.

המאמן לוסיו אנטונש לקח חופש מעבודתו כפקח טיסה כדי לאמן את הנבחרת במוקדמות. חופשתו נמשכה לאחר ההצלחה וכללה ביקור אצל מוריניו במדריד בחודש שעבר, "לקבל טיפים ולשמוע עצות מהמאמן הכי יסודי בכדורגל". הממשלה הוציאה בול לרגל העלייה ומממנת כל גרוש מההכנות ומההופעה בטורניר, וההתרגשות לקראתו רבה. כמו כל מדינה דוברת פורטוגזית, בכף ורדה משוגעים לכדורגל ומתגאים בשחקנים שגדלו באיים או שהוריהם הגיעו מהם, החל בנאני או וארלה מנבחרת פורטוגל ועד פטריק ויירה.

על הנייר, כף ורדה היא הנבחרת החלשה בבית, אולי בטורניר כולו, אבל דווקא היא מביאה הכי הרבה "אירופאים" - 21 מ־23 שחקניה מופיעים ביבשת הישנה, רובם בפורטוגל (בדרך כלל כשחקנים זוטרים בקבוצות בינוניות וקטנות) וחלק בליגות המשנה של צרפת והולנד. אם אין לכם את מי לאהוד בטורניר, אם אתם אוהבים לתמוך באנדרדוג המובהק, כף ורדה היא הנבחרת שלכם באליפות אפריקה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ