שחקנים גדולים, כסף גדול, קבוצות קטנות

מעברו של ווסלי סניידר לליגה הטורקית מהווה דוגמה נוספת לשחקנים מהטופ העולמי שבוחרים להגיע לליגות חלשות בתמורה לתשלום נדיב

שאול אדר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שאול אדר

המחזות היו מוכרים. אלפי אנשים התקבצו בנמל התעופה וקיבלו את הכוכב החדש של הליגה הטורקית בהתלהבות. 3,000 אוהדים חמושים בדגלים וכמות נדיבה של פרובנציליות, התנפלו על ההחתמה הטרייה בחום וחגגו את בואו של דריוס ואסל, שחקנה של נבחרת אנגליה לשעבר. האידיליה החזיקה מעמד מספר חודשים. אחרי שהקבוצה התקשתה לשלם לכוכב את שכרו, הוא חזר לאנגליה. שלוש שנים וחצי מאוחר יותר, חזרו המחזות. הפעם הכוכב הוא ווסלי סניידר. הכוכב גדול יותר, הקבוצה, גלאטסראי, מרכזית יותר אבל קבלת הפנים נותרה זהה.

סניידר הוא לא השחקן הראשון שעובר לליגה שנראית קטנה עליו. המפרץ הפרסי מושך שחקנים בשלהי הקריירה שמעוניינים למשוך עוד עונה-שתיים עם שכר עתק, אבל זהו מקרה נדיר ששחקן בגיל 28, שרק שנתיים קודם לכן היה בין הטובים בעולם, בוחר לשחק בקבוצה מליגה חלשה.

סניידר מתקבל באהבה על ידי האוהדים הטורקים. חלומו היה לשחק בפרמייר-ליגצילום: אי-אף-פי

הכוכב ההולנדי סרב להאריך את חוזהו באינטר עד ל-2017 בתמורה לכ-35 מיליון יורו, הפחתה ניכרת בחוזהו הנוכחי, ואינטר מצדה הבהירה לו שהוא לא ישחק יותר בקבוצה. סניידר ואינטר קיוו לקבל הצעות מצמרת הכדורגל האירופי, אך מהרגע בו סניידר סרב לקצץ את שכרו בצורה משמעותית, רוב הקבוצות האנגליות ששקלו את החתמתו ויתרו על שירותיו. הודות לחוקי המס המקלים בטורקיה, יכלה גלאטסראי להציע לו חוזה נדיב מספיק.

סניידר סיפק במסיבת העיתונאים את הקלישאות הנבובות הרגילות על כמה הוא שמח לחתום בקבוצה, אבל למעשה רק תאוות בצע הנחיתה אותו באיסטנבול. הוא חלם לשחק בפרמייר-ליג, ובייחוד במנצ'סטר יונייטד, עד לרגע האחרון אבל בחר בגלאטסראי בשביל עוד כמה מיליונים בודדים בין העשרות שיהיו לו בסוף הקריירה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

והוא לא היחיד. דידייה דרוגבה בחר לשחק בשנחאיי שנוהא הסינית במקום להאריך את חוזהו בצ'לסי. חצי שנה מאוחר יותר, הוא שואף לנצל סעיף יציאה בחוזהו ולנסות למצוא קבוצה איטלקית אחרי שקבוצתו סיימה במקום התשיעי בלבד מתוך 16 ודרוגבה התקשה להסתגל לחיים בסין ולליגה הסינית. מסתבר שישנם בוסים גרועים יותר מרומן אברמוביץ'. בעלי הקבוצה הסינית פיטרו את המאמן הצרפתי, ז'אן טיגנה, אבל לא טרחו להודיע לו או למנות מחליף וכך נאלצה הקבוצה לשחק מול ספסל ריק מסמכות. ניקולה אנלקה, חברו של דרוגבה לצ'לסי שהקדים אותו במספר חודשים בהגעה לסין, מונה למאמן-שחקן בעל כורחו והקבוצה התקשתה לתפקד.

דרוגבה הרויח בשבוע אחד כ-200 אלף ליש"ט, לעומת 70 אלף לעונה שהרוויחו השחקנים המקומיים בקבוצה והמתיחות גאתה. סיטואציה דומה עשויה לחבל ביחסים בין שחקני גלאטסראי להולנדי.

דרוגבה במדי קבוצתו הסינית. משכורתו גרמה לחיכוכים עם חבריו לקבוצהצילום: אי–פי

לעתים ישנם גם סיפורי הצלחה. סמואל אטו עזב את אינטר ועבר לאנז'י מחצ'קלה מהליגה הרוסית. כמיליון וחצי ליש"ט בחודש בוודאי מקלים על החיים בדגסטן. זו לא מוסקבה או סנט פטרסבורג האירופיות, אלא חור נידח בקצה האימפריה לשעבר. אבל אטו וקבוצתו מדורגים במקום השני בטבלה ועלו לשלב הנוק-אאוט בליגה האירופית. אלכסנדר מסלוב, עוזר המאמן של רוסטוב, סיפר: "אטו הוא שחקן פנטסטי. לעתים הוא לא מבריק אבל מגיע לו כבוד. הוא קוסם, הוא מנסה לספק תוצרת תמיד. לאנז'י יש מזל שהוא משחק אצלם".

מסלוב התייחס גם לכוכב אחר שהוחתם ברוסיה, האלק, שמתקשה להסתגל לחיים בזניט סנט פטרסבורג. "האלק עדיין לא הוכיח את עצמו", הוא אומר, "הוא נראה מאיים בפורטו, אבל הוא לא מצליח להסתגל. ישנם שחקנים שמתקשים לשחק טוב אחרי מעבר לארץ אחרת. אפשר לראות שהוא סובל מתקופה רעה".

האלק הברזילאי נאלץ להתמודד עם שפה חדשה, תרבות שונה, מזג אוויר קשה וציפיות כבדות. בינתיים הוא מתקשה והבקיע רק שלושה שערים ב-11 משחקים ואף התעמת עם מאמנו, ג'וליאנו ספלאטי, אחרי משחק בליגת האלופות. מאז השלימו השניים והאלק מקווה לטוב. "הליגה הרוסית היתה בעיצומה כשהגעתי", הוא סיפר לאתר הקבוצה, "לא היה לי זמן להתאים את עצמי לליגה החדשה ולהכיר את חבריי לקבוצה. החודשים הראשונים היו תקופת למידה והתאמה עבורי ואני בטוח שאחרי הפגרה ההמשך יהיה טוב יותר".

צפו בקבלת הפנים הטורקית לסניידר:

המניע הראשוני הוא תמיד כסף אבל אז בא חשבון הנפש, האם זה היה שווה את זה. כל השחקנים האלו אינם רעבים ללחם אחרי קריירה מוצלחת ויכלו למצוא קבוצות צמרת אם היו מתפשרים על שכרם, אבל בחרו להקריב שנות כדורגל תמורת עוד כמה מיליונים. זו השאלה שדייויד בקהאם שואל את עצמו היום. החוזה שלו בלוס אנג'לס גלקסי היה בזמנו נדיב, אבל עם השנים הפך למצוי. הוא הצליח להפוך לדמות מוכרת גם בשוק האמריקאי ולזכות בעוד מסעות פרסום אבל תמיד היה ברור שהוא משתוקק לחזור ולשחק באירופה ובנבחרת אנגליה. הוא הושאל למילאן פעמיים ובסך הכל הפך לשחקן חשוב בליגה מתפתחת, אבל חמש השנים בלוס אנג'לס תרמו יותר לליגה האמריקאית מאשר לו והדיון על המורשת שלו נמשך בימים אלו.

"בקהאם שינה את תפיסת המשחק בארצות הברית ואת הדרך שבה בחונים אנשים ברחבי העולם את הליגה", כתב אלכסיי לאלאס, מנכ"ל הגאלקסי לשעבר שהחתים את בקהאם בזמנו. "הרבה ילדים זונחים את הכדורגל בגיל ההתבגרות לטובת ענפים אחרים, הם אולי יישארו עכשיו בזכותו של בקהאם. כשהוא שיחק הוא תמיד סיפק את הסחורה. זו היתה החתמה מצוינת".

נראה שרתימתו של בקהאם למשימה הלאומית עזרה לו להתמודד עם החיים בפרובינציית כדורגל. כל שחקן שיורד ליגה צריך מטרה להתחבר אליה מעבר למשכורת החודשית בין אם זהו אלסנדרו דל פיירו שמוצא את עצמו בליגה האוסטרלית לסיבוב אחרון, או גיורגי חאג'י שהגיע לגלאטסראי כסופרסטאר אירופאי בגיל 32 והצליח להתחבר למקום ולמועדון ולהוביל אותו להשגים ששיאם בזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע.

יש קבוצות וליגות שברור שהן קטנות על הכוכבים, דוגמת הליגה הסינית, אבל המטרה של סניידר וחבריו היא להפוך את הקבוצות שלהם לגדולות יותר. כך הם יוכלו לחיות עם ההכרה שהקריירה שלהם פונה לכיוון שונה מזו שקיוו לה, חבריהם לקבוצה יקבלו את הבדלי השכר והאוהדים ימצאו מישהו להעריץ לא רק בשדה התעופה עם בואם, אלא גם כמה שנים עם צאתם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ