יומן אפריקה

הנשרים חזרו לפשוט עם שחר

ניגריה, עסקניה ואוהדיה נהנים בדרום אפריקה מהתנאים הטובים ביותר. לראשונה מאז 1994, הם גם מעניקים תמורה על המגרש

עוזי דן
דרבן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עוזי דן
דרבן

1. חלפו 19 שנים מאז השנה המופלאה של ניגריה. היא זכתה אז באליפות אפריקה וכעבור מספר חודשים, בהופעת בכורה בגביע העולם, הרשימה בדרך לשמינית הגמר ונכנעה רק לגאונות של רוברטו באג'ו. באותה תקופה נראה היה כי הסופר־איגלז אולי יתקרבו להגשמת החזון של פלה על נבחרת אפריקאית שתזכה במונדיאל לפני שנת 2000.

בפועל, אפילו באפריקה לא ראתה ניגריה תארים מאז 1994. המשבר בנבחרת, זלזול הכוכבים במדים הלאומיים (איגביני, למשל) ושחיתות בהתאחדות גררו אי העפלה לאליפות הקודמת - ביזיון השקול להעדרות גרמניה מהיורו. לא פלא שגם אחרי מינוי מאמן בדמות סטפן קשי, קפטן הנבחרת של 94’, וגיבושה מחדש, בבית לא ספרו אותה. כמות האכזבות הפכה את כולם בניגריה לסקפטים, למעט המאמן החדש.

עתה, מקשר קשי בין הרוח של הנבחרת ההיא לרוח של מודל 2013. ממשחק למשחק מראים הנשרים הירוקים מה טמון ברגליהם. נכון שהסגל כולל שלושה שחקנים מליגת העל שלנו, שניים עמוק על הספסל, אבל עם שלושה שחקני צ’לסי - בייחוד ויקטור מוזס, בינתיים השחקן מספר אחת באליפות - נציגים מלה ליגה, סרייה A ורוסיה, ובייחוד מאמן שמכיר את כל המניירות והיה כוכב בעצמו, הניגרים חוזרים. אתמול נגד מאלי הם התפוצצו בקונצרט שהיה תאווה לעיניים. רק הקוון מרואנדה עם דגל הנבדל מנע מהתוצאה להיות גבוהה בהרבה מ־1-4.

ניגריה מציגה את חזרת הרוח של 94', אתמול מול מאליצילום: רויטרס

אין באפריקה אצולות כדורגל גדולות יותר מגאנה וניגריה, היסטורית ומבחינת חומר השחקנים. מפגש ביניהן בגמר כונה פה "חלום", אבל בורקינה פאסו המפתיעה היא שחולמת. 1-1 אחרי 120 דקות עם שיפוט מפוקפק לא הפחידו אותה וניצחון 2-3 בפנדלים שולח אותה לגמר. כמה לא צפוי, "הסייחים" ממשיכים לצהול.

2. את ההבדלים בין מאלי לניגריה ניתן לראות היטב עוד לפני המשחק, הרחק מהמגרש. אוהדים מן השורה באפריקה לא מסוגלים לנסוע לאליפות היבשת, ומי שמגיע עשיר יחסית למדינתו. האוהדים הנהדרים ממאלי משתכנים במלונות צנועים ובינוניים, עושים שמח, מצטלמים עם כל מה שזז ומשרים אווירה נעימה. אלו מניגריה, בהכללה, בוחרים במלונות טובים יותר ומתנהגים כנובו־רישים. וזה כאין וכאפס לעומת ההבדל בין הנבחרות.

מאלי משוכנת במלון סביר. 100 מטר משם שוכנת ניגריה ב"אלנגני" - אולי לא המלון הטוב בדרבן, תלוי את מי שואלים, אבל לבטח הכי יקר. "ככה עובדים בהתאחדות, בוחרים את הכי יקר, הרי לא הם משלמים", אומר עיתונאי ניגרי. בלובי הנוצץ יושבים שועי ניגריה, בגלימות צבעוניות או בחליפות ארמני, עם סמארטפונים וטאבלטים מודל 2013. חלקם מלווים בבנות זוג הדורות לא פחות. העיתונאים הניגרים יסבירו: "הון־שלטון־נפט־שחיתות־פוליטיקה”.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ