תטיילו, תצטלמו, תחייכו. תתאמנו? אל תבנו על זה

המסעות של הקבוצות האירופיות בצפון אמריקה ובאסיה שווים אמנם הרבה כסף, אבל פוגעים בעיקר - ההכנות לעונה שבפתח

עוזי דן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עוזי דן

טאטה מרטינו, המאמן הטרי של ברצלונה, היה עוד בדרכו לספרד כאשר שחקניו החדשים נסעו למשחק ראווה במינכן ב־24 ביולי לכבוד מינויו של פפ גווארדיולה למאמן באיירן. יומיים אחר כך שיחקה ברסה באוסלו נגד ולרנגה. עברו עוד שלושה ימים והיא התייצבה בגדנסק הפולנית למשחק נגד לכיה המקומית. שלושה ימים אחר כך עלתה לדשא בקאמפ נואו והביסה את סנטוס במשחק על גביע ז’ואן גמפאר. משם המשיכה לפארסה־ברסה ברשות הפלסטינית ובישראל, לפני שעזבה בראשון בלילה כדי לנחות שלשום בתאילנד, שם תשחק היום נגד הנבחרת המקומית. היעד הבא שלה הוא מלזיה, ביקור במהלכו תפגוש בשבת נבחרת כוכבים מקומית. ביום ראשון תנחת בברצלונה, שבוע לפני פתיחת העונה המקומית. עד סוף אוגוסט ממתינים לה שלושה משחקי ליגה ושני משחקי סופר־קאפ ספרדי. בין כל אלה, אפשר לשאול: מתי בדיוק יכול היה מרטינו להכיר את השחקנים ולהכין בשקט קבוצה לעונה? בקיצור, איך יכול כך מאמן חדש לעבוד?

אמנם הדוגמה של ברצלונה קיצונית בגלל שמינתה מאמן באופן בהול עקב מחלת טיטו וילאנובה, אבל באופן חריג, רוב הקבוצות הגדולות באירופה החליפו הקיץ מאמנים. המסעות שהן מקיימות באסיה או בצפון אמריקה הם בדיוק מה שמאמנים לא צריכים, על אחת כמה וכמה בקדם העונה הנוכחי. ז’וזה מוריניו וצ’לסי יפגשו הלילה את ריאל מדריד וקרלו אנצ’לוטי בפלורידה, במסגרת המסעות הצפון אמריקאיים של השתיים. שני המאמנים היו מעדיפים להישאר בספרד או באנגליה, או לפחות באירופה, לחסוך טיסות טרנס־אטלנטיות ולהתרכז בהכנות אמיתיות לעונה. אין להם ברירה. מסעות הראווה הם חלק מלוח הזמנים של כל מועדון אירופי בכיר והם נערכים מדי שנה, גם אחרי מונדיאל או יורו; בטח ובטח בשנה כזו, נטולת טורניר בינלאומי או יבשתי גדול. מנוחה לשחקנים? הצחקתם את בעלי הקבוצות, אנשי הדירקטוריון, רואי החשבון ושאר האנשים בעניבות. כדורגל הוא קודם כל כסף.

במסעות הללו טמונים לא מעט יתרונות, אבל הם מסתכמים בהיבטים מסחריים, וזו בפירוש מטרתם. הכסף זורם במספר צורות. כדי שקבוצה כמו צ’לסי או ריאל, מנצ’סטר יונייטד או ברצלונה, ארסנל או מילאן, ליוורפול או יובנטוס, אפילו ולנסיה או פורטו, יגיעו לשחק בדרום מזרח אסיה ובאמריקה, הן מקבלות כסף וכמובן אירוח מלא. ברזיל, למשל, גובה כמיליון ורבע יורו למשחק ידידות של הסלסאו. בקבוצות גדולות הסכומים נעים סביב מיליון יורו למשחק.

רגע, אנחנו כבר לא בישראל? מסי, פינטו וברצלונה בבנגקוק צילום: רויטרס

מטרה חשובה אפילו יותר נוגעת בהכנסות עקיפות ועתידיות דרך המלחמה על לב התושב המקומי. הוא יגיע לאיצטדיון, אולי יראה את המשחק בטלוויזיה, ועשוי להפוך לאוהד של הקבוצה המבקרת. בשלב הבא, יקנה חולצה של מישהו מכוכביה ואולי גם יהפוך את בנו לאוהד. הכל מיתרגם לכסף וגם לפופולריות, שבעצמה שווה הרבה. אגב, הביקורים הללו טובים גם לקבוצות ולכדורגלנים המקומיים. למי שלא הבין מדוע קיצ’י - קבוצה בהונג קונג - זינקה לפתע לצמרת הטרנדים בטוויטר, ההסבר פשוט: היא שיחקה מול מנצ’סטר יונייטד.

אומרים שצריך להוציא כסף כדי להכניס כסף. במקרה הזה, המחיר אינו מתבטא בדולרים וביורו. גיוס אוהדים חדשים והרווחים הכספיים והתדמיתיים באים על חשבון ההכנות לעונה, עייפות של שחקנים וגם פציעות. לאור המסע של ברצלונה, אי אפשר יהיה לבוא בטענות למרטינו אם הקבוצה תגמגם בתחילת העונה. מן הסתם גם דייויד מויס, המנג’ר החדש של יונייטד, היה מעדיף להתאמן במקום אחד מאשר לנוע במשך שלושה שבועות עם 6–5 תחנות בדרום מזרח אסיה, באוסטרליה ובשוודיה. השחקנים, שלא זכו למנוחה מספקת, חוזרים אחרי חודש או חודש וחצי היישר ללוח זמנים מטורף.

טיסות על גבי טיסות, ג’ט־לג, הסתגלות לאזור זמן אחר כל יום־יומיים, לא פעם מזג אוויר טרופי. בתוך כל זה, עליהם לשמור על כושר וגם לשחק פעמיים בשבוע נגד אלמונים שעבורם מדובר ברגע הגדול בחייהם. שחקנים בינוניים־מינוס, אבל חדורי מוטיבציה להראות מי הם ומה הם שווים נגד כוכבי תבל, מה שמביא לא פעם לאגרסיביות ואף לפציעות. גם המשטחים לא תמיד ראויים. גביע ברקליס, שנערך בהונג קונג בשיתוף קבוצות פרמייר־ליג, שוחק תוך גשמי זעף על מגרש בו נערכו חמישה משחקים בשישה ימים. “זה המגרש הנורא ביותר עם התנאים האיומים ביותר שראיתי”, אמר קרייג גארדנר, קשר סנדרלנד. מויס ויונייטד סרבו להתאמן על המגרש הזה מחשש לפציעות, והסתפקו במשחק.

מנצ’סטר יונייטד מנסה למצוא את עצמה בהונג קונג, אשתקד. מגרשים לא טובים ומזג אוויר בעייתיצילום: אי–פי

ברצלונה ויונייטד גמאו הקיץ עשרות אלפי קילומטרים, אבל זה קורה כל שנה. אשתקד עברה יונייטד - שחלק משחקניה השתתף ביורו - כ־38 אלף קילומטר במסלול מנצ’סטר־קייפטאון־דרבן־שנחאי־מנצ’סטר־אוסלו־גטבורג־מנצ’סטר־האנובר־מנצ’סטר. מטורף. ג’יימס דאקר, כתב “הטיימס”, מתלווה ליונייטד בקביעות במסעות הללו. הוא מספר על תשישות ועל הומור מקברי בקרב השחקנים והצוות, שלא יודעים מה השעה, איפה הם ונגד מי המשחק הקרוב. במקביל, אומר דאקר, קיימת הכרה שמדובר בצורך, בעניין תדמיתי וכספי. “מסע כזה מכניס ליונייטד מיליוני ליש”ט כרווח מיידי ועוד מיליונים, שקשה לאמוד, דרך מרצ’נדייז. זה כסף קטן בהשוואה לזכויות שידור, למשל, אבל מדובר בעניין תדמיתי ושיווקי שהמועדון, כמו קבוצות אחרות, חייב לעצמו. הכדורגל היום ממוסחר, אולי יותר מדי, אבל זה שם המשחק”. כך גם קורה שדאקר וחמישה מעמיתיו למקצוע מראיינים במשותף את מויס במסעדה באוסטרליה, כי אין למנג’ר זמן לשבת עם כל אחד לחוד.

“במשך כמעט חמישה שבועות הסתובבנו בעולם, שיחקנו ולרוב הפסדנו. חזרנו עייפים, והדבר האחרון שרציתי זה שתתחיל הליגה”, תיאר רונאלדיניו את המסע של מילאן בקיץ 2009 ברחבי ארצות הברית, גרמניה, ליסבון וערים שונות באיטליה. מילאן, שקיימה 11 משחקי הכנה בפחות מחמישה שבועות וניצחה רק בשניים, כשלה בעונה עצמה, במקרה או לא. אפשר להיות סמוכים ובטוחים שהמסעות האלה יימשכו. למעשה, הם כבר אינם עוד נחלתן של הגדולות בלבד. 19 מ־20 קבוצות הפרמייר־ליג ערכו מסעות כאלו בשנה שעברה וגמאו כ־300 אלף קילומטר. כשסוואנסי או סטוק מסתובבות בצפון אמריקה - לא משהו שהיה נשמע הגיוני לפני כמה שנים - אפשר להבין כי לא הכדורגל חשוב, לא ההכנות, בטח לא המאמנים או השחקנים. רק השיווק והכסף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ