אם ישראל לא מגיעה לגביע העולם, גביע העולם יגיע לישראל

הגביע הקדוש של הכדורגל נחת הבוקר בארץ במסגרת מסעו ברחבי הגלובוס והצליח לרגש, למרות שמדובר קודם כל באירוע יחצ"ני

עוזי דן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עוזי דן

זהו הגביע הקדוש, הוא ולא אחר. הגביע שרבבות שחקנים חולמים עליו, זה שמיליארדי אוהדים מדברים בו. גביע העולם יש רק אחד, והבוקר (ראשון) הוא נחת בישראל במסגרת מסעו העולמי על פני 150 אלף קילומטר ו-89 מדינות. זו הפעם הראשונה שהגביע מגיע לארץ הקודש ולכן אפשר היה להבין את ההתרגשות של המוזמנים, החל מוותיקי מקסיקו 1970 עבור באנשי תקשורת וכמובן בילדים וברי מזל אחרים שהוזמנו למפגש.

אבל בסופו של יום היה מדובר קודם כל באירוע יחצ"ני של חברת המשקאות הגדולה בעולם, ספונסרית ותיקה של פיפ"א וטורניר גביע העולם. וכמצופה ממנה, היה זה אירוע מתוקתק מבחינה יחצ"נית, מסודר מבחינה ארגונית ומוקפד מבחינת מיתוג. כראוי לטעם החיים הקלאסי, זו היתה זריקת סוכר לווריד. לא זירו ולא דיאט, אלא הרבה סוכר והרבה פרסומת לדבר האמיתי.

אסור להקל ראש בעובדה שהפעם, להבדיל ממסעות דומים לפני מונדיאלים קודמים, ישראל על המפה והיא אפילו המדינה הראשונה במזרח התיכון שהגביע מבקר בה. כשהמטוס המיוחד של המסע נחת בטרמינל 1 אפשר היה להבחין בהתרגשות, שגברה כאשר ניתנה לחלק מהמוזמנים האפשרות להצטלם עם הגביע. מצד שני, המסרים על אחדות ושמחה ומסר למיליונים היו יח"צניים, שלא לומר מזויפים. בסופו של דבר המטרה הראשית של הביקור היא פרסום ושיווק של חברת המשקאות, זאת, שכמו הגביע, לא ממש צריכה פרסום אבל עושה אותו תמיד בצורה מצוינת.

שפיגלר גונב לגביע את ההצגה, הבוקר בנתב"גצילום: שוקה כהן

כמובן שאי אפשר בלי הנקודה הישראלית, ואצלנו זו תמיד תהיה הנבחרת של מקסיקו 1970. מרדכי שפיגלר ויצחק שום, איציק ויסוקר וצבי רוזן, מיקו בלו ויוחנן וולך היו אלו שייצגו את הפעם ההיא שישראל השתתפה בגביע העולם. שפיגלר, כרגיל, גנב את ההצגה, אבל גם אמר דברי טעם ונתן דוגמה יפה על כוחו המאחד של הכדורגל. כיצד ב-1954 מירר בבכי כילד בן עשר כשגרמניה זכתה בגביע כי זו גרמניה, כיצד עשרים שנה אחר כך צהל כשגרמניה זכתה שוב, כי הכדורגל הקנה לו חברים בנבחרת הגרמנית (לא רק פרנץ בקנבאואר, גם גינטר נצר, ברטי פוגטס ואחרים).

כמו כל דבר שקשור לכדורגל העולמי ובייחוד לפיפ"א, המיתוג, הגלובליזציה וההשתלטות של אינטרסים קפיטליסטיים על פני אלו של האוהדים נותנים את אותותיהם. זוהי הפעם השלישית שחברת המשקאות האדירה (גילוי נאות, הח"מ לא שותה, לא מעשן, לא עשה סמים קלים ולא מכור לשום דבר חוץ מלמשקה שלה) עושה את הסיבוב הזה ברחבי תבל עם הגביע. מדברים על להביא אותו למיליונים אבל למעשה, כמו בטרמינל 1 הבוקר, הוא מגיע למוזמנים מעטים (אח"כ יצא הגביע לפגוש מספר ברי מזל שענו נכון על כמה שאלות טריוויה). בעבר היותר רחוק הגביע, בלי מיתוג וספונסר, דווקא טייל בעולם ערב מונדיאל והוצג באמת למיליונים רבים. אבל זה היה בתקופת התמימות, לא כשהקונגלומרטים משתלטים על כל חלקה טובה.

כמי שצפה כאוהד בדייגו ארמנדו מראדונה מניף את הגביע במקסיקו 86', כמי שראה כעיתונאי את איקר קאסיאס חוגג אתו במונדיאל האחרון, התרגשתי פחות גם כשהדבר האמיתי - בוויטרינה משוריינת ועם מאבטחים - נחשף. אבל ההסתערות של אנשים מאוד מכובדים על האפשרות להצטלם אתו הוכיחה שגם תחת מטריית יח"צ יש לגביע הקדוש השפעה מאגית. אגב, הידעתם שבתקנון פיפ"א נכתב כי אסור לגעת בגביע פיסית, אלא למי שזכה בו, לראשי מדינות וכמובן לבלאטר ועסקניו.

הגביע הקדוש, הוא ולא אחר, נחת הבוקר בבן גוריון, אבל למרות ההבטחה של המארגנים כי אכן מדובר בגביע עצמו, לא מעט תיאוריות קונספירציה טוענות שבמסע הזה, כמו בקודמים, מסתובב רק העתק. שאמצעי הביטחון הקפדניים הם רק הצגה שתפקידה לגרום לנו להאמין כי אלו אכן 5.5 ק"ג הזהב 18 קראט שמוענקים לאלופי העולם. אם ישראל לא מגיעה לגביע העולם, גביע העולם מגיע לישראל.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ