שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אחרי חמש שנים, צ'לסי שוב אלופת אנגליה

שלושה מחזורים לסיום העונה, ניצחון 0-1 על על קריסטל פאלאס הכתיר את הבלוז בפעם החמישית בתולדותיהם. ז'וזה מוריניו: "כולם יודעים שזה מגיע לנו"

שאול אדר
סטמפורד ברידג'
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צ'לסי והקונפטי, היום בלונדון. החגיגה עם שריקת הסיום היתה אותנטית, אבל קצרצרהצילום: אי־פי
שאול אדר
סטמפורד ברידג'

לעתים היה נדמה שצ'לסי החליטה להקל על העיתונאים והאוהדים — שלה ושל הקבוצות היריבות. משחק הכתרה שמסתיים ב־1–0 משער של אדן הזאר — אחרי ריבאונד מפנדל — כשבדקות הסיום מזרים ז'וזה מוריניו מגנים למגרש וברקע שרים אוהדי קריסטל פאלאס "בורינג בורינג צ'לסי". ב־2010 זכתה צ'לסי של קרלו אנצ'לוטי באליפות אחרי ניצחון 8–0 על וויגאן וכבשה בסך הכל 103 שערים בעונה. שלושה מחזורים לסיום עונת 2014/15 בפרמייר־ליג, הבקיעה צ'לסי 69 שערים בלבד.

המשחק עצמו היה טיפוסי לחצי השני של העונה, כשאפילו "קרב המאה" באיגרוף סיפק יותר אקשן. אדן הזאר, שחקן העונה באנגליה, סחט פנדל לקראת סיום המחצית הראשונה. ג'וליאן ספרוני הצליח להדוף את הבעיטה הלא משכנעת שלו מהנקודה הלבנה, אבל הבלגי נגח בחוכמה את הריבאונד פנימה. במחצית השנייה הגיעה פאלאס לחצאי הזדמנויות פה ושם, צ'לסי לרבעי הזדמנויות. מוריניו היה עסוק יותר בביקורת על האוהדים ביציע המזרחי, כשטען כי הם ישנים בהשוואה לאוהדי פאלאס, ועם סיום המשחק הודה הכרוז בין היתר לרומן אברמוביץ'. השורה התחתונה: אליפות שלישית של מוריניו בסטמפורד ברידג', עם המאפיינים של הראשונה — אבל בלי ההתרגשות הגדולה של פריצת הדרך ב־2005 ו־2006.

ז'וזה מוריניו. אליפות בלי ההתרגשות של פריצת הדרך צילום: אי־אף־פי

החגיגה עם שריקת הסיום היתה אותנטית, אבל קצרצרה. ההמונים שמחו, רקדו קצת, הקונפטי הכחול ירד מגג האיצטדיון והשחקנים התחבקו. המשימה הושלמה. גם אם ססק פאברגאס טען כי "תמיד אמרו לי שלזכות באנגליה זה משהו מיוחד וכעת אני רואה שזה נכון", החגיגה היתה מרגשת כמו החצי השני של העונה המאכזבת הזו. לא שיש פסול בכך: כדורגל אינו תחרות יופי אלא ספורט תחרותי, וצ'לסי היא הקבוצה הטובה ביותר בליגה בפער עצום מיריבותיה. המחויבות הראשונית של מוריניו היא לשחקניו, האוהדים והבוס שלו, לא לתפישות חלולות בנוגע לכדורגל אטרקטיבי.

אסור לשכוח את מה שהציגה צ'לסי עד ינואר. היא היתה אחת הקבוצות הטובות ואפילו המלהיבות באירופה. עם דייגו קוסטה הבריא, חוליית מחץ בראשות פברגאס־הזאר־קוסטה ומערך מאוזן על המגרש, צ'לסי ומוריניו הציגו כדורגל שאפילו אברמוביץ' יכול לחיות אתו בשלום. הוא הבין שצ'לסי לעולם לא תהיה ברצלונה, אך הכדורגל שהציגה הקבוצה היה פשרה ראויה.

צ'לסי אף היתה שותפה למשחק המרתק של העונה, ההפסד 3–5 לטוטנהאם בתחילת ינואר. אלא שאחרי המשחק הזה חזר מוריניו להיות מוריניו; הכדורגל היה זהיר ומאופק, ותאם את השקפת עולמו. "שער אחד באפריל שווה ארבעה בתחילת העונה", אמר.

לצ'לסי יש את השחקן הטוב בליגה בדמות הזאר, ג'ון טרי חזר להיות הבלם הטוב בפרמייר־ליג, נמניה מאטיץ' היה הקשר האחורי הדומיננטי העונה ופאברגאס הקשר הפורה של החודשים הראשונים. ועדיין, לצ'לסי לא היה את הסגל הטוב ביותר העונה. דידייה דרוגבה השלים 90 דקות עצובות על המגרש מול פאלאס, פאברגאס הלך ודעך והזאר נדרש יותר ויותר להציל את הקבוצה לבדו. בגומלין מול פריז סן ז'רמן הציגה צ'לסי את המשחק הכושל ביותר שלה בכהונות מוריניו. ההרכב הראשון של צ'לסי אולי היה בין הטובים באירופה, אך בזמן שברחבי היבשת מככבים יוצאי הקבוצה, הסגל הרחב בינוני מאין כמוהו. חואן קוואדרדו למשל, שהובא בינואר, לא תרם דבר והיה השחקן החלש על המגרש במשחק ההכתרה. זו המשימה החשובה ביותר של צ'לסי הקיץ: ליצור סגל רחב ורוטציה שתחסוך מהקבוצה את הדעיכה במחצית השנייה של העונה.

אדן הזאר (משמאל). בראש חוליית המחץצילום: אי־פי

האליפות הראשונה היתה קשה כי זו היתה הראשונה של צ'לסי. השנייה היתה כה חזקה ויציבה, עם שחקנים בשנות השיא של הקריירה. כעת צ'לסי שונה, כמו גם יריבותיה. רוב השחקנים בקבוצה זכו באליפות בפעם הראשונה, וזהו דבר שצריך ללמוד. "אני גאה בהם ומרגיש שהם זכו באליפות שהם ראויים לה", סיכם מוריניו, "עשינו כל מה שנדרש מקבוצה. כולם יודעים שזה מגיע לנו אבל לא כולם יודו בכך".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ