בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשסוואנסי עוקפת את אינטר בסיבוב, ברור שהאינפלציה חוגגת

שיא שוק ההעברות האנגלי ככל הנראה יישבר שוב. זכויות השידור והמשכורות הגבוהות יעזרו ל-17 קבוצות להישאר ב-30 הקבוצות העשירות בעולם

תגובות
קווין דה ברויניה חוגג את כיבוש השער
רויטרס

ברקזיט או לא, עתיד כלכלי טוב יותר או פחות, שוב שוק ההעברות האנגלי שובר שיאים. אחרי 18 יום מתוך חודשיים של החלון ההעברות, כבר הוציאו קבוצות הפרמייר-ליג כ־440 מיליון פאונד, לשם השוואה בכל הקיץ של 2012 הסכום היה 411 מיליון, כשהוא מטפס ומכפיל את עצמו עד לסכום של 822.5 מיליון פאונד בקיץ שעבר.

השאלה לגבי הקיץ הנוכחי אינה אם השיא יישבר שוב, שנה רביעית ברצף, זה ברור שיישבר - גם אם שמועות על מעבר מפלצתי של פול פוגבה למנצ'סטר יונייטד בסכום של תשע ספרות לא ייקרו, אלא האם ייעברו הקבוצות את מחסום מיליארד הפאונד בחלון העברות יחיד.

עסקת זכויות השידור החדשה של הפרמייר-ליג, שמכניסה סכום כסף עצום לקבוצות, היא אחת הסיבות לגאות המתמשכת בשוק; הכסף שיש לבעלי קבוצות עשירים וזרים שלעיתים נראה חסר גבולות היא סיבה אחרת; גם העובדה שהפיירפליי הפיננסי של אופ"א לא ממש התרומם ולמעשה הוא לא מציב הגבלות אמיתיות, בטח לא לקבוצות האנגליות, לא מזיקה למועדוני הפרמייר-ליג, וזה גורם לאינפלציה.

בקיץ שעבר היו חמישה שחקנים שעברו בסכום של 30 מיליון פאונד או יותר באנגליה, אבל שלושה מהם נרכשו על ידי מנצ'סטר סיטי כולל קווין דה ברוינה, אחד הכוכבים הבולטים בתבל היום וכולל ראחים סטרלינג, בכל זאת שחקן אנגלי ברמה גבוהה, כמה כאלו כבר יש. ואילו בשבועיים הראשונים של החלון הנוכחי כבר עברו חמישה שחקנים בסכום של 30 מיליון פאונד ומעלה ופנקסי הצ'קים פתוחים.

אנגולו קאנטה במדי לסטר
Carl Recine/רויטרס

אפשר להתווכח לגבי אנגולו קאנטה שעשה עונה ענקית בלסטר וריבע את שוויו במעבר לצ'לסי, או גרניט שאקה (ארסנל), אבל אריק ביילי (יונייטד), סאדיו מאנה (ליוורפול) וגם מיצי באטושאי (צ'לסי) הם עדיין שחקנים שצריכים להוכיח את עצמם.

30 מיליון פאונד היה פעם היתה סוג של תקרת זכוכית באנגליה, שברו אותה רק לשחקנים באמת מצויינים (נגיד קון אגוארו למנצ'סטר סיטי וכו'). לואיס סוארס נקנה על ידי ליוורפול מאייאקס ב־22.8 מיליון פאונד וזה נחשב מכובד. 

הכסף העצום שיש באנגליה בגלל חוזי הטלוויזיה, שמאפשר את המשכורות הגבוהות ביותר בכדורגל העולמי עבור שחקני הכדורגל, מושך את השחקנים ונותן לקבוצות קטנות מהפרמייר-ליג אפשריות שאין לקבוצות צמרת בצרפת, איטליה או אפילו גרמניה. כאשר קריסטל פאלאס יכולה להציע 30 מיליון פאונד על באטושואי (וצ'לסי בסופו של דבר משלמת כ־33 מיליון ולוקחת אותו) אין למארסיי הרבה ברירה.  

הכסף הזה מביא עימו גם את הדרישות של קבוצות, והסוכנים. קצת כמו כאשר אם ברצלונה או ריאל ייכנסו למאבק על שחקן מחירו יעלה ואם הם ייקנו זה יהיה בדרך כלל במחיר קצת מופרז, מעל מחיר השוק, רק בגלל שאם אחת משתיהן רוצה אז המוכרת יכולה באופן אוטומטי להעלות מחיר, כך קורה גם עם קבוצות אנגליות. ובגלל הכסף הגדול זה לא נכון רק לצ'לסי או מנצ'סטר סיטי, יונייטד או ארסנל או ליוורפול, אלא לכמעט כל קבוצת פרמייר-ליג שמחפשת שחקנים באירופה. ברמה מסויימת אפילו לקבוצות צ'מפיונשיפ.

באטושואי במדי  מארסיי
Claude Paris/אי־פי

מאמדי פופואנה, סוכן צרפתי, בין השאר של מוסה דמבלה מסלטיק ואחרים אמר לדיילי מייל בצורה מאוד ברורה שלמעשה יש את הקבוצות האנגליות ויש את השאר. "כאשר אני מציע שחקן שמשחק בקבוצה צרפתית למועדון באיטליה או בצרפת אני יודע שהקבוצות הללו פשוט לא עשירות כמו קבוצות באנגליה, וגם המועדונים יודעים את זה.

ברגע שאני אומר שיש קבוצה אנגלית שמתעניינת בשחקן, בטח בפרמיירליג אבל אפילו אם מדובר בקבוצה בליגה השניה, המחיר של השחקן עולה בעשרות אחוזים. זה לא לגבי  שחקן מסויים או משהו חד פעמי. ככה זה עובד. יש מחירים שונים לאותו שחקן, זה ברור. מחיר אחד לקבוצה לא אנגלית ומחיר אחד אם הקבוצה אנגלית. ברור לגמרי שזה לא שייך ליכולות של השחקן". עוד דוגמא לכך שכוחות השוק הם גבר רב עוצמה שעובד בכדורגל, וחלק מהן אינן רק יכולתו של הקונה אלא מיהו.

דירוג הקבוצות העשירות בתבל שמתפרסם כל ינואר, יש השנה תשע קבוצות פרמייר-ליג בתוך 20 הראשונות (שיא, בשנה שעברה היו שמונה), אבל אולי יותר מעניין, לא פחות משמונה נוספות בעשירייה השלישית. או במלים אחרות 17 מתוך 30 הקבוצות העשירות בעולם באות מהפרמיירליג.

זה לא רק שליוורפול (חמישית מבחינת שווי באנגליה) עשירה מיובנטוס העשירה ביותר באיטליה, אלא קבוצות כמו ניוקאסל או אוורטון עשירות מאינטר, וסוואנסי, ווסט ברומיץ, קריסטל פאלאס או סטוק סיטי עשירות מנאפולי. והתופעה הזו אמורה רק להתחזק.

"חוזי הטלוויזיה החדשים הם הסיבה המרכזית, ללא צל של ספק", אומר טים ברידג', אנליסט בכיר בדלויט, על הפריחה בשוק ההעברות האנגלי בקיץ. "לקבוצות יש עכשיו הרבה יותר כסף וברגע שיש לך כסף בכיס אתה נוטה להוציא אותו".

אם לא די בכך, קיימת סיבה נוספת, אמנם המשכורות באנגליה גבוהות, אבל הפרמייר-ליג הנהיגה סוג של תקרת שכר. לא בדיוק הגבלה על המשכורות, אבל קבוצות הליגה לא יכולות להעלות משכורות ביותר משיעור מסויים וגם כפופות להגבלות לפי העלייה בזכויות השידור ועד אחוז מסויים מהתקציב שלהן. זה אומר שחלק לא מבוטל מהכסף שזורם לכיסיהן יוקדש יותר לרכש ופחות למשכורות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#