בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי 19 שנה: סטיבן ג'רארד הודיע על פרישה מכדורגל

בגיל 36 הודיע הכדורגלן האנגלי, שהפך במהלך הקריירה שלו לסמל הגדול של ליוורפול, שהוא תולה את הנעליים. "הגשמתי את חלום הילדות שלי לשחק בליוורפול", אמר

7תגובות
סטיבן ג'רארד
אי־פי

סטיבן ג'רארד הודיע היום (חמישי) על פרישתו הסופית מכדורגל. "בעקבות השמועות לגבי עתידי המקצועי, החלטתי לאשר שאני פורש מכדורגל מקצועני", כתב ג'רארד בהודעת הפרישה שלו, "היתה לי קריירה נפלאה ואני רוצה להודות על כל רגע ממנה לליוורפול, לנבחרת אנגליה וללוס אנג'לס גלאקסי".

"הגשמתי את חלום הילדות שלי לשחק בליוורפול כשלבשתי את החולצה האדומה לראשונה במשחק נגד בלקבורן ב-1998. לא חשבתי או האמנתי מה יקרה ב-18 השנים הבאות. אני מרגיש בר מזל ששיחקתי מעל 700 משחקים, שהיתה לי הזכות ללבוש 114 פעמים את חולצת הנבחרת ואת הכבוד להיות הקפטן של ארצי. תמיד אביט לאחור בגאווה רבה".

"סטיבי ג'י", כפי שהוא מכונה על ידי אוהדי ליוורפול, גדל במועדון האדום, שיחק בו 17 שנה בבוגרים (2005-1998) והפך לסמל ולקפטן. הוא זכה עם ליוורפול בליגת האלופות ב-2005, וכמו כן בשני גביעים, שלושה גביעי ליגה וגביע אופ"א. למרות שלא זכה בתואר האליפות הנכסף - בין היתר בגלל ההחלקה המפורסמת - ג'רארד נחשב לאחד השחקנים האנגלים הגדולים של דורנו ומגדולי הפרמייר־ליג, שחקן שידע לרוב להצטיין ברגעי האמת.

מוקדם יותר החודש עזב ג'רארד את לוס אנג'לס גלקסי, ובשבועות האחרונים נפוצו דיווחים על האפשרות שיקבל תפקיד ניהולי ב-MK Dons. בהודעתו היום אמר ג'רארד כי ההצעה "באה מוקדם מדי" עבורו. "אני נרגש לקראת העתיד ויש לי עדיין הרבה מה לתת למשחק, בכל דרך שתהיה", הוסיף, "כרגע, אקח זמן כדי לבחון מספר אפשרויות ואודיע על השלב הבא בקריירה שלי בקרוב".

לא בטוח שהתקופה האחרונה, בה בילה בלוס אנג'לס גלאקסי, היתה נחוצה לקריירה של ג'רארד. יכול להיות שהוא היה צריך להיות שחקן של מועדון אחד, אבל הוא רצה להמשיך ולשחק, והרגיש כי הוא יכול עוד לעשות זאת. על זה דווקא מגיעות לו מחמאות.

סטיבן ג'רארד
רויטרס

באופן ברור ומובהק הוא היה הגיבור הבלתי מעורער של אוהדי ליוורפול ונאמני אנפילד. הוא הגיע למעמד הזה גם מפני שגדל במרסיסייד ושיחק בקבוצת הילדים של המועדון מגיל תשע, גם בגלל שהיה מזוהה עם האדומים בשורותיהם שיחק בבוגרים 17 שנים, גם בגלל היכולת והשערים, אבל יותר מהכל בזכות ההקרבה, היכולת לשנות משחקים במו רגליו והמנהיגות שהפגין הקפטן האדום.

הוא לא רק היה שחקן מצוין ומנהיג ענק, אלא גם איש של הכרעות. כל כך הרבה משחקים הכריע במו רגליו. וככל שהמעמד היה חשוב יותר, כך התרומה שלו היתה משמעותית יותר. כשעזב את ליוורפול הגדיר אותו רובי סבאג', ששיחק לצידו והיום משמש פרשן: "הקשר הגדול בהיסטוריה של ליוורפול והשחקן השני הכי גדול שלה אחרי קני דלגליש".

אבל ג'רארד, להבדיל מסמלים אחרים בכדורגל העולמי כמו ראיין גיגס או פרנצ'סקו טוטי, לא רק עזב את ליוורפול בשלהי הקריירה ("ההחלטה בקשה בחיי"), אלא גם התכתב לא פעם עם הרצון לעזוב גם כשהיה צעיר יותר. יותר מפעם אחת רמז על הצעות (שאכן היו) מצ'לסי לחוזה משופר, ופה ושם איים לא לחדש את החוזה. כנער, אגב, הוא נבחן באקדמיה של מנצ'סטר יונייטד. לפי האוטוביוגרפיה שלו מ־2006, הסיבה היתה "כדי שזה יהווה איום ויתנו לו מקום בהרכב של נערי ליוורפול".

הוא היה גם שחקן מפתח בנבחרת, שיחק בה בשלושה גביעי עולם (כולל כקפטן הנבחרת במונדיאל האחרון) ובשלוש אליפויות אירופה. הוא הבקיע בה 21 שערים ב־114 הופעות, כמעט כולם במשחקים רשמיים. היום בו הוא תולה את הנעליים סופית, מהווה רגע עצוב לכל חובב כדורגל.

שחקן של רגעים גדולים

* בפיגור 0–3 לתוך המחצית השנייה בגמר ליגת האלופות ב־2005, מי האמין שליוורפול מסוגלת לחזור? לפחות אחד. סטיבי ג'י צימק בנגיחה מהדהדת, השער שהחזיר לאדומים את האמונה, וגם סחט את הפנדל שהביא לשוויון 3–3. את הפנדל החמישי בבעיטות ההכרעה כבר לא היה צריך לבצע, אחרי החמצות של שלושה שחקני מילאן; רק להשלים את נס איסטנבול ולהניף את גביע האלופות.

* לאותו גמר ליוורפול כלל לא היתה מגיעה בלעדיו. במשחק האחרון של שלב הבתים, בדצמבר 2004, הזדקקו האדומים לניצחון על אולימפיאקוס בהפרש של שני שערים, רק כדי לפגר בהפסקה משער של ריבאלדו. גם כשניל מלור הפך את התוצאה ל־2–1 בדקה ה־81, הם עדיין היו בדרך החוצה. ארבע דקות לסיום שינה ג'רארד את מסלול ההיסטוריה בבעיטת תותח מ־20 מטר.

* שנה אחרי איסטנבול שוב הגיעה ליוורפול לגמר, הפעם בגביע האנגלי, ושוב הסתבכה. פיגור 0–2 מול ווסטהאם נמחק בזכות שער ובישול של ג'רארד, שבשניות האחרונות גם השווה ל־3–3 בפצצה מרחוק. גם בבעיטות ההכרעה הוא כמובן עשה את שלו, כדי להניף את הגביע ולהביאו לאנפילד.

* ארבעה מחזורים לסיום העונה שעברה ניצחה ליוורפול את מנצ'סטר סיטי 3–2, במה שנראה כמשחק שבסופו של דבר יחזיר את האליפות לאנפילד. בסיום הראה הקפטן מנהיגות ונחישות, אסף את חבריו החוגגים והרביץ נאום: "תקשיבו, המשחק הזה נגמר, במשחק הבא בנוריץ' אנחנו צריכים לעשות בדיוק אותו דבר. תקשיבו לי, אסור למעוד, צריך לנצח שוב". ליוורפול ניצחה בנוריץ', רק כדי להפסיד לצ'לסי עם המעידה המפורסמת של ג'רארד ולבסוף לאבד את התואר.

סטיבן ג'רארד ולואיס סוארס ברגע של טירוף
אי־פי

* לג'רארד יש היסטוריה של הבקעות נגד מנצ'סטר יונייטד, והשער הזכור מכולם היה במארס 2001 — פצצה מ־35 מטר שלא השאירה סיכוי לפביאן בארתז והוליכה את ליוורפול לניצחון 2–0. חגיגה זכורה מאוד שלו מול היריבה הגדולה היתה במארס 2009, כשציין פנדל מוצלח עם ריצה למצלמה ונישוקה בדרך ל־4–1 באולד טראפורד.

* דייויד מויס ציין אז עשור כמנג'ר אוורטון, אבל בסיום הדרבי של מרסיסייד במארס 2012 כולם דיברו רק על הקפטן באדום. שבעה משחקים רצופים הוא לא כבש, רק כדי להתפוצץ עם שלושער קלאסי בניצחון 3–0, כולל הגבהה חכמה מעל השוער ושער אדיר מרחוק, לצד של הקופ כמובן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#