בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעקבות הקבוצות האבודות

היא אמנם עדיין כאן, אבל הצרפתים מתגעגעים לריימס של פעם

מי שהיתה קבוצת פאר בשנות ה-50 וה-60 והפסידה לריאל מדריד בשני גמרים של גביע האלופות, נכנסה בשנים האחרונות ללופ בלתי נגמר של ירידות ועליות לידה, ולא משחזרת את התהילה. כעת המטרה של ריימס היא לחזור להיות חברת קבע בליגה הראשונה

תגובות
ריימס במשחק נגד הכוכב האדום, ב-1952
Roger-Viollet / AFP

שובה של ריימס, לליגה הבכירה של צרפת - לא בפעם הראשונה בעשור האחרון - מראה שוב שגם חלק מהקבוצות 'האבודות' לא נעלמות ויכולות לחזור ברמה כזו או אחרת לתודעה, לפחות לליגה הראשונה.

אבל ריימס - סטאד דה ריימס בשמה המלא - לא תשוב להיות מה שהיתה. זה פשוט לא אפשרי. במשך כעשור מתחילת שנות החמישים ועד תחילת שנות השישים היתה הקבוצה של העיר מצפון צרפת אימפריה, ולא רק בקנה מידה לאומי - שש אליפויות  צרפת (כולל חמש בין 1953 ל-1962) ושני גביעים מקומיים, זכיה בגביע הלטיני - טורניר של אלופות ספרד, איטליה, צרפת ופורטוגל שהקדים את גביעי אירופה - וכמובן שני גמרים של גביע האלופות, בהם הפסידה רק לריאל מדריד הגדולה.

הקבוצה שהוקמה ב-1910 הגיעה לליגה הבכירה רק לאחר מלחמת העולם השנייה, אבל אז הפכה למעצמה. זה קרה בתחילה בזכות הגנה גדולה בראשות מי שגדל במועדון, הבלם רובר ז'ונקה, גדול הבלמים הצרפתיים בכל הזמנים ומי שמכונה 'הגיבור של הייבורי' על שם משחק אדיר שלו במדי צרפת נגד אנגליה באיצטדיונה הישן של ארסנל. איתו שיחק עוד אגדה צרפתית, המגן השמאלי המהולל רוז'ר מארשה, שזקני הכדורגל הפרנקופוני עדיין טוענים בלהט שלא קם מגן שמאלי כמותו, גם לא בדור המצויין הנוכחי של צרפת.

ריימס ידעה גם לקנות, והפכה לקבוצה התקפית ומשובחת. לדוגמה - ריימונד קופה, גדול שחקני צרפת אז ומי שיהפוך לאחד הגלאקטיקוס הראשונים. דוגמה נוספת הוא ז'יסט פונטיין, מי שהיה הכוכב של מונדיאל 1958 והחליף את קופה, כשבהמשך הם גם שיחקו יחד. אלו רק שני השמות הבולטים ביותר בסגל מרשים. בגביע העולם של 1958 היו לצרפת, שסיימה במקום השלישי והפסידה רק לברזיל של פלה, לא פחות משישה שחקני ריימס, לא כולל את קופה, שכבר היה אז בריאל מדריד.

שחקני ריימס חוגגים, בעונה שעברה. הקבוצה אמנם עלתה ליגה, אבל לא תחזור להיות מה שהיתה
עמוד הפייסבוק של ריימס
ריימס 1958 - דלג

אבל לא רק שחקנים עושים קבוצה לגדולה - לא פעם זה גם המאמן, וכך היה גם עם ריימס. אלבר באטו, ששיחק כל הקריירה בקבוצה, הפך בסופה למאמן-שחקן שלה, ואז רק למאמן. הוא היה האיש שאימן אותה בכל תקופת הזוהר (1950-1963), הימים בהם נקראה "גראנד-ריימס", ריימס הגדולה. הוא זכה איתה כשחקן באליפות הראשונה ב-1949, ואז כמאמן בכל שאר התארים.

באטו פיתח את מה שכונה אז בצרפת "כדורגל-שמפניה" - כמחווה ליכולת של ריימס שהיתה מלהיבה, משובחת ותוססת - כדורגל שהיה ברמה מסוימת גרסה מוקדמת של טיקי טאקה. היה זה משחק שמבוסס על מסירות קצרות ורבות על הקרקע, על מהירות, ועל יציאה מהגנה להתקפה בצורה שלא נראתה עד אז. באטו, שנהג להגיד כי הוא מקיף את עצמו בשחקנים אינטיליגנטיים וזה סוד הצלחתו, אסר על הרחקות כדורים סתמיות, אפילו מהרחבה, אפילו כשהקבוצה בסכנה, אפילו על ידי השוער. "כדור צריך למסור, לא לבזבז", היתה המנטרה שלו.

ריימס של באטו המציאה את מה שהיום מוכר כ"קרן קצרה", אבל נקרא בזמנים ההם, בצרפת, "הקרן של ריימס", הווה אומר לא הגבהה לרחבה, אלא מסירה קצרה. משהו מובן מאליו כיום אבל חידוש דרמטי בשנות החמישים.

גביע האלופות - דלג

כאמור, האדומים-לבנים היו מעולים לא רק ברמה הצרפתית. בעונה הראשונה של גביע האלופות, 1956, הם הגיעו לגמר, הובילו על ריאל של אלפרדו די סטפנו  0-2 בדקה העשירית, וגם 2-3 (מישל הידלגו, שיהפוך למאמן אגדי אשר יוביל את צרפת לזכייה הראשונה ביורו, הבקיע והצטיין), לפני שהפסידו 4-3. שלוש שנים אחר כך, עונה לאחר שזכתה שוב בתואר הצרפתי, שבה ריימס עד לגמר. למרות שפונטיין סיים את המפעל כמלך השערים עם עשרה כיבושים, הפסידה קבוצתו בגמר 2-0 לריאל, בה שיחק בין ריימונד קופה מיודענו בחוד לצד די סטפאנו.

קופה חזר לאחר הגמר הזה לסטאד אוגוסט דלון ושיתף פעולה עם פונטיין בהתקפה, מה שהביא לאליפויות גם ב-1960 ו-1962. אבל הפרישה של פונטיין בגלל פציעה ב-1962 בגיל 28, העזיבה של ז'ונקה לשטרסבורג עונה קודם לכן, והעובדה שקופה כבר היה מבוגר וחלה צניחה חדה ביכולתו, עשו את שלהן.

שנתיים אחרי האליפות האחרונה, מצאה ריימס את עצמה בליגה השנייה. היא חזרה אחרי שנתיים והתחילה נדנדנה של עליות וירידות, כשבדרך נעשים נסיונות לחזור ולהיות גורם משמעותי, שלא צלחו, בלשון המעטה. גם הבאת מאמנים בעלי שם כמו קרלוס ביאנצ'י הארגנטינאי (ששיחק בקבוצה בשנות השבעים והיה אליל האוהדים), לא עזרה.

ריימס 1950 - דלג

בשנות התשעים החלו גם צרות כלכליות, ומי שהיתה אימפרה מצאה את עצמה בליגה השלישית ואפילו הידרדרה עד הרביעית. אבל, ריימס לא מתה. בסקר של הל'אקיפ ב-2006, עת היתה בתחתית הליגה השנייה, היא נבחרה לקבוצה השלישית בחשיבותה בצרפת אחרי פריז סן ז'רמן ומארסיי. כיום זה כבר לא יהיה כך, אבל זהו נתון שרק מראה עד כמה היתה קבוצה חזקה ומשפיעה בעברה.

תכנית הבראה כלכלית החזירה אותה לחיים גם מבחינת כדורגל. ב-2012 שבה לליגה הבכירה לאחר 33 שנים, ומאז ירדה ועלתה שוב בקיץ האחרון. בלי יותר מדי משאבים כלכליים, אבל עם לא מעט צופים ועם אקדמיה שהוקמה ב-2014 וכבר נחשבת לאחת הטובות בצרפת, מאמינים בריימס שגם אם אי אפשר לשחזר את תהילת העבר, הרי שהם יכולים לחזור ולהיות קבוצה קבועה בליגה הראשונה. יחסית לעבר הרחוק והמפואר זה לא הרבה, יחסית לצרות של העשורים האחרונים - זה המון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#