אל תספרו להירוקי סקאי על קושי מנטלי. הוא כתב את הספר

בכל מקום בו נחת, בין אם בגרמניה או צרפת, התמודד מגן נבחרת יפן עם קשיי הסתגלות וספקות, שתועדו ארוכות במדריך המנטלי שפרסם. האם בעתיד יכתוב גם על היום בו זכה באליפות אסיה?

תיאו וויס
תיאו וויס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הירוקי סקאי
הירוקי סקאי. "הוא לא הכי חזק, מהיר או טכני, אבל הוא הכי פחות אנוכי"צילום: Kamran Jebreili/אי־פי
תיאו וויס
תיאו וויס

בסוף עונה אירופית עמוסה, סדר היום של שחקן כדורגל כולל בעיקר מנוחה, לרוב גם זמן איכות עם המשפחה. כשמדובר בשנת מונדיאל, ההתאוששות מפנה את מקומה לטובת התמקדות במטרה החשובה מכל. במקרה של הירוקי סקאי, המגן הימני של נבחרת יפן, הוא היה צריך להתפנות לעוד אירוע חשוב בחייו - הוצאת ספרו הראשון.

הספר "להשיב את הכוח: הטבע והרוח מתחזקים", שיצא במאי שעבר, הוא מעין מדריך מנטלי, כזה שקל לפקפק בערכו כשהוא נכתב בעטו של בן 28 שנולד למשפחה מבוססת עם אב רופא, שבילה מגיל צעיר במגרשי הכדורגל ולא נדרש לעבודה אמיתית ולו יום בחייו. אבל תחנות הקריירה של סקאי מלמדות על הדרך הארוכה שעשה, מיפן לצרפת, מנער ללא כל ביטחון עצמי לשחקן שמתגבר על המחסומים שנפשו הציבה לו. הוא לא העלה על דעתו שיהיה טוב מספיק, שיוכל לזכות היום בתואר עבור ארצו, אם נבחרת יפן תנצח בגמר אליפות אסיה.

אצל סקאי, הקשיים המנטליים בלטו היטב בכל התחלה חדשה. הופעת הבכורה שלו בקאשיווה היפנית היתה לא מחמיאה, בלשון המעטה. לא משנה כמה שיבחו מסביב את הפוטנציאל שלו, סקאי הטיל ספק ביכולותיו, מעמיס בעצמו את המשקולות על הכתפיים. הבישול הראשון בקריירה, 50 שניות לתוך משחק ליגה מול אוראווה, עזר לו להסיר אותן, אך נדרשה עוד עבודה רבה, גם עבור אתלט כמוהו. את הכוחות המנטליים מצא לראשונה דווקא על הבמות הגדולות. בהתמודדות נגד ניימאר וסנטוס בחצי גמר גביע העולם לקבוצות כבש שער נדיר. הוא לא מנע הפסד 3:1, אבל סייע לו להמשך הדרך.

לאחר שעבר מקאשיווה היפנית להאנובר מהבונדסליגה, התעצם המוקש עם מכשול השפה, וסקאי חווה עונת בכורה מאכזבת. בעקבות הקצר בתקשורת, החליט מאמנו הטורקי־גרמני טייפון קורקוט לשנות גישה. במקום מלים, הוא השתמש בתמונות. סקאי למד מסרטונים מיוחדים את ההוראות של מאמנו, ובמהרה זה השתלם על הדשא. הוא תפס מקום בהרכב, ולא ויתר עליו, גם עבור הצעות מפתות מקבוצות אחרות. רק לאחר שירדה הקבוצה לליגת המשנה, הועמד סקאי על המדף.

בעצת ואהיד חלילודז'יץ', שהיה אז מאמנו בנבחרת, סקאי העדיף בקיץ 2016 את מארסיי על פני סלטיק ואייאקס. גם בצרפת העונה הראשונה היתה קשה - הוא הירבה לאבד כדורים וחשש לצאת קדימה - אבל שם הוא מצא נחמה מחוץ למגרש. "חשבתי שבכל אירופה יש מזג אוויר כמו בגרמניה", אמר בראיון ל"לה פרובנס", "לא ידעתי שיש מקום שטוף שמש כמו מארסיי".

כשהוא לא תחת השמש המחייכת של מארסיי, סקאי לוקח שיעורי צרפתית, אחרי שכבר למד גרמנית ואנגלית. הוא נהנה להכיר תרבויות חדשות, ובילה בצעירותו חצי שנה בברזיל. ועדיין, כשמתיישבים לאכול, סקאי מעדיף להישאר נאמן למקור מבחינתו. הוא מגדיר עצמו כמכור למרק מיסו ושואב סיפוק מהאוכל האסייתי במארסיי. "אני והמאמן רודי גארסיה הולכים לאותן מסעדות", התבדח בעבר. בצרפתית, אגב, הוא אמנם לא מצליח להגיד "צפרדעים", אבל כבר יש לו מלה מועדפת: "ניצחון".

בלעדיו, השיגה מארסיי רק אחד כזה בחמשת משחקיה האחרונים, ממשיכה את העונה הרעה שלה. בשנה שעברה, מוצלחת יותר, זה הסתיים באכזבה עם הפסד בגמר הליגה האירופית וכרטיס לליגת האלופות שחמק במחזור האחרון. "עשיתי דרך ארוכה מנטלית בתשעת החודשים הראשונים שלי במארסיי", הודה סקאי, "התאקלמתי לחיי כאן".

כשהשתחרר מכבלי המעבר, היה סקאי חופשי לשחק בכל מקום על המגרש. תחת גארסיה התפתח מבחינה טקטית ומילא תפקידים נוספים - לעתים מגן שמאלי, לעתים בשלישיית בלמים ולעתים כקשר ימני. "יש לו רמה משלו", אמר גארסיה כפרשן של ערוץ TF1 בזמן המונדיאל, "אפשר לסמוך עליו והוא יעיל מאוד בקידום המשחק דרך האגף הימני. הוא מאוד מדויק ותמיד יציב מבחינה הגנתית, כמו במארסיי".

בזכות הסגנון הלוחמני והצניעות ("התפקיד שלי הוא להקל על פלוריאן תובאן"), הפך סקאי לאחד האנשים האהובים במועדון - על המאמן, על השחקנים ועל האוהדים. בתחילת הדרך, כשהתקשה לבטא את יכולותיו, הזהירו אותו שהקהל יאבד סבלנות אם לא ישתפר במהרה. כיום מדובר כבר בסיפור אהבה לכל דבר, כזה שהולחן לשיר הלל/פרודיה עם המלים התואמות: "הוא בא לאימון בריצה, ולא עוצר גם כשהוא צריך לשירותים".

סקאי לא מתכוון לעצור, ובגיל 28 לא רוצה ללכת לשום מקום. במארסיי אימצו את הקלישאה היפנית עד הסוף, מנציחים את תדמית הסמוראי, מעניקים לו עוגת סושי ליום ההולדת ומכינים ציורי קיר לכבודו. "אם הוא נופל במאבק על כדור כי עשו עליו עבירה, הוא יקום וימשיך לרדוף אחרי השחקן", הסביר האמן פרנק קונט את ההערצה, "הוא לא הכי חזק, לא הכי מהיר, לא הכי טכני. אבל הוא הכי פחות אנוכי. הוא לוחם זן".

למרות ההערכות הרבות, סקאי מתקשה להחמיא לעצמו. "זה לא נובע מצניעות", הוא מתעקש, "אני פשוט מציאותי. יהיה קשה עכשיו להשתפר ברמה הטכנית. אני רוצה להיות טוב כדי לעזור לקבוצה לנצח, ואני נותן כל מה שיש לי לטובת עבודת צוות".

גארסיה מסביר שהדברים האלה נובעים מהחינוך שקיבל ביפן. בגביע העולם האחרון באו הנימוסים היפניים לידי ביטוי בשני מקרים: תחילה היו אלה האוהדים שדאגו לנקות את הלכלוך ביציעים, ובתום משחק שמינית הגמר מול בלגיה, שהסתיים בדמעות, השחקנים השאירו חדר הלבשה מבריק ופתק "תודה" ברוסית.

לפני אותו משחק, התעורר שיח אם יפן אכן עשתה את הדבר הנכון. במחזור האחרון בשלב הבתים היא פיגרה 1:0 מול פולין, אבל בגלל התוצאה הזהה במשחק המקביל של סנגל, היתה ליפן מקדמה. כל עוד נשמר השוויון ביניהן בהפרש השערים, העובדה שספגה פחות כרטיסים צהובים בטורניר שמה אותה בעמדת עלייה לשלב הבא. כך קיבלו השחקנים הוראות ברורות בדקות הסיום: להימנע מעבירות גסות ולשמור על הפיגור. מבחינתם היה עדיף להפסיד 1:0 מלנסות להשוות ולספוג את השני. "זה נורמלי שיש ביקורת", אמר סקאי, "אבל מי שטוען שזה לא מתקבל על הדעת היה חושב אחרת אם היה בעמדה שלנו".

באליפות אסיה הנוכחית באיחוד האמירויות, יפן כבר לא נדרשת לסוגיות מוסריות שכאלה. היא ניצחה ב־90 דקות בכל משחקיה, כולל 0:3 בחצי הגמר מול איראן. אם תנצח גם את קטאר, סקאי לא יידרש עוד להעריך את יכולותיו על הדשא. הוא יוכל לסכם אותן במלה אחת: אלוף.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ