חטפו ועינו אותו עד שהסכים לשחק בקבוצה של הדיקטטור. עכשיו ה"נכס הלאומי" איננו

אחמד ראדי, שמת השבוע מקורונה בגיל 56, היה גדול שחקני עיראק בכל הזמנים. בשנות שלטונה של משפחת חוסיין, הוא נאלץ לוותר על הצעות מפתות כדי להישאר קרוב לליגה המקומית והנבחרת, אבל תהילתו במדינתו רק התעצמה. התגובות למותו הן עדות לכך

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שלט בכיכובו של ראדי בבגדאד ב-2018. היה נערץ בעיראק
שלט בכיכובו של ראדי בבגדאד ב-2018. היה נערץ בעיראקצילום: AFP

אם הוא היה נולד במקום אחר, או בזמן אחר, ייתכן שהיה נחשב מגדולי השחקנים בתקופתו. הרי גם כך אחמד ראדי, שמת השבוע בגיל 56 מקורונה, היה גדול שחקני עיראק בכל הזמנים, דמות נערצת, מבכירי השחקנים באסיה אי פעם וכובש השער היחיד של עיראק במונדיאלים.

כמו ישראל, עיראק השתתפה במונדיאל פעם אחת בלבד. כמו ישראל, זה קרה במקסיקו (1986), ובדיוק וכמו ישראל, היא סיימה עם שער אחד - שאפילו נכבש באיצטדיון בטולוקה. עבורנו זה היה מוטל'ה שפיגל, ועבור העיראקים היה זה ראדי. להבדיל מישראל, עיראק הפסידה בשלושת משחקיה, אבל היתה לא רעה בכלל. כל ההפסדים היו על חודו של שער - 1:0 לפראגוואי, 2:1 לבלגיה שתגיע לחצי הגמר ותיעצר על ידי דייגו מראדונה, ו-1:0 למקסיקו המארחת. כחלק מטיול של אחרי צבא, יצא לי בין השאר להיות במשחק ההוא נגד מקסיקו, ובכך כנראה להפוך לאחד הישראלים היחידים שראו את ראדי בלייב.

הוא נולד באפריל 1964 וגדל בקבוצת אל זאורה, אחת הגדולות של בגדאד ועיראק, ומהר מאוד הפך לשם דבר. אלא שבשלהי 1983 הקים עודאיי חוסיין, בנו של סדאם – אדם שבין השאר רצח, אנס ועינה חפים מפשע וגם שימש במשך תקופה כיו"ר התאחדות הכדורגל העיראקית – קבוצה משלו, בשם אל ראשיד.

השער שכבש ראדי בגביע העולם 1986

חוסיין הצעיר רצה את הכוכב העולה בקבוצתו. ראדי סירב, אבל ב-1984 כבר שיחק בה. זה קרה אחרי שנחטף וככל הנראה עבר עינויים. במשך שש שנים שיחק במדי אל ראשיד, בשיא הקריירה שלו, עד שהקבוצה פורקה ערב מלחמת המפרץ הראשונה. ראדי חזר לקבוצת נעוריו, ובהמשך גם אימן אותה.

הוא היה חלוץ אדיר, שזכה בעיראק בחמש אליפויות עם שתי הקבוצות הללו. גם במדי הנבחרת הוא הבריק; ראדי הוביל את עיראק, בדרך כלל נבחרת מהדרג השני באסיה, לזכייה בשני גביעי המפרץ, לתואר בטורניר של משחקי אסיה ולמשחקים האולימפיים ב-1988 - שם הבקיע פעמיים. הוא אף זכה באותה שנה בתואר כדורגלן השנה של אסיה, העיראקי היחיד שזכה לכבוד הזה. בין לבין העלה את עיראק למונדיאל במקסיקו, ובסך בכל הבקיע 62 שערים במדים הלאומיים - שני רק לחוסיין סעיד. הוא הופיע בנבחרת סך הכל 121 פעמים, שני בכל הזמנים.

ההצלחות שלו במונדיאל ובאולימפיאדה הביאו להתעניינות מקבוצות באירופה ודרום אמריקה, אבל משפחת חוסיין לא שחררה אותו. עודאיי רצה אותו בקבוצה שלו וסדאם רצה אותו בנבחרת. מספרים כי היו כמה קבוצות, כולל המבורג ונסיונל מונטבידאו, שהציעו סכומים גבוהים במיוחד עבורו, אך חוסיין סירב - ואף העביר חוק שמגדיר את ראדי בתור "נכס לאומי".

הוא בהחלט היה נכס עבור עיראק. ראדי היה נערץ על אוהדי הכדורגל במדינה, ומשפחת חוסיין דאגה לפצות אותו על עוגמת הנפש. הוא מונה למאמן נבחרת הנוער העיראקית בתחילת שנות האלפיים, לפני שחזר לזאורה. אחרי מלחמת המפרץ השנייה פרש גם מאימון.

ראדי נואם בפרלמנט העיראקי ב-2007צילום: AFP

בשבוע שעבר אושפז ראדי בבית חולים לאחר שחלה בקורונה. מצבו השתפר והוא שוחרר לביתו ביום חמישי, אלא שאז התמוטט והוחזר לבית החולים. ביום ראשון מת כשהוא בן 56.

בעיראק נראו מחזות של אבל כבד עם היוודע הידיעה. "בצער גדול ועמוק אנחנו מתאבלים על מותו של חברנו כל החיים, כוכבם הזוהר של אוהדינו, האתלט שלא ישווה לו, בנה האהוב של עיראק, אחמד ראדי", כתב בהודעה מיוחדת שר הספורט העיראקי החדש, עדנאן דארג'אל - גם הוא כדורגלן עבר. חוסיין סעיד, כיום נשיא הליגה העיראקית והאיש היחיד שהתקרב במעמדו לראדי, כתב: "היה שלום אבו פייסל, להתראות אחי אחמד ראדי".

גם מרחבי העולם הערבי זרמו התנחומים והודעות האבל. הנסיך עלי מירדן, יו"ר ההתאחדות הירדנית וסגן נשיא פיפ"א בעבר, כתב בהודעה מיוחדת: "העולם איבד כוכב ספורט שכולנו הערצנו והיינו גאים בו".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ