ב"גרדיאן" בחרו בצדק ברוברט לבנדובסקי לכדורגלן השנה, חבל שאחר כך הגיע הפופוליזם

החלוץ הפולני של באיירן מינכן כבש בצדק את רשימת הדירוג המסורתית של העיתון הבריטי. אלא שבהמשך המומחים נתנו לאבק הכוכבים ולזוהר של שחקני ההתקפה לבלבל אותם. ליאו מסי נהדר אבל השנה הוא לא ראוי למקום שני ומדוע ההגנה של ליברפול קופחה?

עוזי דן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רוברט לבנדובסקי. במקום הראשון בצדק, אבל מה קורה אחר כך?
עוזי דן

השנה האחרונה לא היתה נורמלית בכדורגל העולמי. הקורונה ביתרה את העונה לחלקים ושינתה סדרי עולם: יורו 2020 נדחה לקיץ הבא, ליגת האלופות שוחקה בפורמט חדש ואפילו הגדילו את כמות החילופים. דבר אחד לא השתנה: רוברט לבנדובסקי המשיך להבקיע. אחרי ש"ספורט הארץ" ופיפ"א בחרו בו לשחקן השנה, כעת גם ה"גרדיאן" הבריטי בחר בו. האיש, שלא זכה בבלון ד'אור השנה רק כי לא חולק (בהחלטה תמוהה של ה"פראנס פוטבול") זכה בכל בחירה אחרת. 

המשאל המסורתי של ה"גרדיאן" שפרסם השבוע את 100 נבחריו לשנת 2020 אולי מייצג יותר מכל. במשאל משתתפים 241 אנשים מ-71 מדינות, כל אחד מהם מדרג 40 כדורגלנים. זה הופך את הדירוג שלהם על פניו למדויק יותר. הנשאלים לא צריכים לבחור שלושה או חמישה אלא רבים ולדרגם בהתאם. זה חוסך התלבטוות רבות לגבי מי "להשאיר בחוץ" ואמור לצייר תמונה הוגנת יותר. 

ליאו מסי. למרות עונה מאכזבת הוא עדיין בצמרתצילום: Cesar Manso/אי־פי

לבנדובסקי זכה כצפוי אבל הצורה רק ממחישה עד כמה הדומנינטיות של חלוץ באיירן מינכן היתה ברורה וסוחפת. לא רק שכל 241 הבוחרים נקבו בשמו (היחיד, גם מסי או רונאלדו לא קיבלו בחירות מכולם), אלא שלא פחות מ-201 מהם נתנו לו את המקום הראשון. ואין מה להתפלא: המספרים שלו לאורך כל העונה שעברה ותחילת הנוכחית, ההתמדה וההשפעה על הטרבל של באיירן מינכן דיברו בעד עצמם.

אבל דווקא יכולת הבחירה הגדולה שניתנה למדרגים הביאה גם קצת אכזבות. עדיין בשלישיה הפותחת נמצאים ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו. הם עדיין שחקנים עצומים וענקים אבל האם מסי צריך להיות שני בעולם בשנה החולפת? מי הם 12 המומחים שחשבו שמגיע לו מקום ראשון לפני לבנדובסקי בשנת 2020 לפי היכולת ב-12 החודשים האחרונים? והאם רונאלדו באמת זכאי למקום שלישי?

כל דירוג שכזה הוא סוג של חוכמת המונים. ואולי חוכמת ההמונים אינה תמיד חכמה כל כך? קווין דה ברוינה רביעי, סאדיו מאנה חמישי, ארילינג הולאנד שישי - אלו בכירות סבירות לגמרי. אבל ההרגשה היא שגם חכמי הגרדיאן נפלו לפח של פופוליזם. ג'ושוע קימיך ותומאס מולר, שניים משלושת השחקנים הכי טובים של הקבוצה הטובה בעולם בשנה החולפת, ומי שהיו חשובים במיוחד בטרבל לא נכנסו כלל לעשירייה. קימיך במקום ה-11, מולר במקום ה-14. זה פשוט נמוך מדי. קיליאן אמבפה שביעי, שלא לדבר על ניימאר תשיעי, לפני קימיך ומולר זה פופוליזם - אין מילה אחרת.

באופן טבעי גם העמדות על המגרש משפיעות. טרנט אלכסנדר-ארנולד רק במקום ה-18, אנדי רוברטסון מקום 34 ופאביניו רק מקום 51 בעוד מוחמד סלאח שמיני? כלל לא בטוח שכך צריך להיות. אבל הנטייה לשחקני התקפה תמיד קיימת, וכך מרקיניוס במקום ה-49 בלבד שלא לדבר על קאסמירו שממוקם 56.

כריסטיאנו רונאלדו. לא עוצר גם בגיל 35צילום: MASSIMO PINCA/רויטרס

ביקורת תמיד אפשר להעביר על כל בחירה. נסו לדרג את ה-40 שלכם לפי סדר בתוך 445 מועמדים ותמיד יישארו ראויים בחוץ – אצל כל אחד. אבל לפחות בשורה התחתונה המומחים של ה"גרדיאן" לא פספסו. שחקן השנה בעולם ברוב גדול ובצורה ברורה הוא מי שהיה צריך להיבחר  - רוברט לבנדובסקי. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ