ממלחמות אזרחים והפצצות אמריקאיות יצאה הקבוצה העיראקית המצליחה ביבשת

בעוד עיראק נאנקת תחת מלחמות, אל-קווה אל-ג'וויה הפכה מקור לגאווה לאומית. זה החל בזכייה היסטורית בגביע היבשתי השני בחשיבותו, אך מאז הקבוצה משחזרת את סיפור הסינדרלה בכל עונה - ללא משחקי בית, ללא ודאות ועם חלומות גדולים

אורי לוי
אורי לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חמאדי אחמד מאל-ג'אוויה חוגג אחרי השער שלו במשחק הגמר, השנה
חמאדי אחמד מאל-ג'וויה חוגג אחרי השער שלו במשחק הגמר, השנהצילום: AFP
אורי לוי
אורי לוי

בעולם הכדורגל ישנם מועדונים שמוגדרים "מועדוני ביניים". קבוצות שלעד יהיו יותר טובות מקבוצות התחתית, לעתים ינצחו את הגדולות באמת, אבל תמיד יישארו בדרג ב'. כאלו שמייצרות שחקנים אדירים, קונות בזול שחקנים עם פוטנציאל (ומוכרות ביוקר), משמשות בית שיקום לכוכבים שנכוו אצל הגדולות, משקמות אותם ונהנות מהפירות. כאלו שלעד ינועו בסביבות הצמרת, אבל לא יזכו באליפות, אלא יסתפקו בגביעים - גם באלו שכביכול נחשבים פחות חשובים.

דמיינו קבוצה כזו, ותיקה וטובה אבל עם אפיל של "בינונית", שזוכה בטורניר השני בחשיבותו ביבשת שלה. תחילה כנגד כל הסיכויים, אבל אז, עושה זאת שוב. ושוב. ושוב. בשיטתיות.

למרות שהתיאור הזה מתיישב מצוין על סביליה הספרדית, בבגדאד ישנה קבוצה שעונה על ההגדרה הזאת לא פחות טוב. זוהי אל-קווה אל-ג'וויה, מועדון חיל האוויר העיראקי (תרגום ישיר), שזכתה השבוע בגביע ה-AFC (המקבילה האסיאתית לליגה האירופית) בפעם השלישית ברציפות - שיא אסיאתי של ממש. יחד עם אליפות וגביע עיראקי, הקבוצה הוסיפה לארונה חמישה תארים בארבע שנים. ובניגוד לסביליה, אל-קווה אל-ג'וויה מתקיימת במציאות הבלתי אפשרית של עיראק והמזרח התיכון, הכוללת חוסר יציבות פוליטי וטרור. היא עשתה זאת ללא משחקי בית אמיתיים, ובעיקר עם המון חוסר ודאות.

אבל קודם לכן, קצת היסטוריה.

שחקני סביליה חוגגים זכייה נוספת בגביע הליגה האירופית, ב-2016. יש לספרדים מקבילים בעיראקצילום: AP

בריטים, מדינה, מלחמה. וכדורגל

השנים היו שנות המנדט הבריטי במזרח התיכון, שפרש את חסותו על החבל לשעבר של האימפריה העות'מאנית, ואיחד את בסרה, מוסול ובגדאד למדינה אחת - עיראק. אל-קווה אל-ג'וויה נוסדה ב-1931, מספר חודשים לאחר שהבריטים הקימו את חיל האוויר העיראקי. אל-ג'וויה היתה מועדון הספורט הראשון שהוקם במדינה.

הקבוצה צברה פופולריות מהר מאוד, והבריטים חששו שהיא הופכת למוקד התנגדות למנדט. לפי מסורת המועדון, השלטונות העיראקים דאז ובראשם המלך גאזי, הגנו על הפעילות והאווירה במועדון והכפיפו אותו לחלק אחר של החיל, שלא היה נתון להשפעת הכוחות הבריטיים. כך, בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת, אל-ג'וויה זכתה בעשרות טורנירי ידידות והפכה לקבוצה האהודה במדינה הצעירה בימי המלוכה שאחרי המנדט, וגם במעבר לרפובליקה בסוף שנות החמישים.

הכדורגל העיראקי התפתח בשני העשורים הבאים, כאשר עוד ועוד רשויות ממשלתיות, חילות צבאיים וגופים ציבוריים הקימו מועדונים שייצגו אותם בליגה החדשה שקמה - הפרמייר-ליג הלאומית. אל-שורטה היתה קבוצת המשטרה, אל-ג'יש של הצבא, אל-קהראבה של חברת החשמל, אל-בריד ייצגה את הדואר, אל-מינאא את רשות הנמלים, נאפט את רשות הנפט הלאומית. כל המועדונים הללו ועוד התמקמו באזורים שונים בבגדאד הבירה, ויצרו "סצנת" יריבויות רותחת שידועה עד היום כאחת החמות בעולם הערבי ובאסיה.

כיום, בגדאד נשענת על ארבעה מועדוני ענק - אל-קווה אל-ג'וויה, אל-טלאבה, אל-שורטה, אל-זווראא - שהחלה את דרכה כקבוצת משרד התחבורה ועם הזמן הפכה ל"קבוצה של העם" והמועדון המעוטר ביותר בעיראק. לכל אחד מהמועדונים ארגון אולטראס משלו, ומשחקי הדרבי בין הקבוצות, אשר מתקיימים באיצטדיון "העם" (אל-שעב), הופכים באופן קבוע לתצוגות תכלית של שירה, תפאורה ופירוטכניקה.

המשחקים בין אל-ג'וויה לאל-זווראא ידועים בתור הקלאסיקו של עירא, ומבחינת ארגוני האולטראס - ה-Blue Hawks של אל-ג'וויה, וה-Kings של זווראא - מדובר במלחמה של ממש. וזה לא דבר של מה בכך כשמדובר באחת מהערים המוכות ביותר במלחמות במזרח התיכון בשלושת העשורים האחרונים.

משחק בין אל-ג'וויה לאל-זווראא באיצטדיון אל-שעב

כדורגל כתרופה

עבור רוב האנשים האסוציאציה הראשונה לגבי עיראק של ימינו היא כנראה מלחמה, חורבן, או פיגוע דאע"ש עם מאות הרוגים. ובכן, זה לא רחוק מהמציאות.

לאחר מלחמת המפרץ ב-1991 החלה עיראק לאבד את הזכות לארח משחקי כדורגל בינלאומיים בביתה, זאת דווקא לאחר הישג השיא של הענף במדינה - העפלה למונדיאל 1986. כל זאת קרה בזמן שבהתאחדות ובנבחרת שלט באלימות, שחיתות ועינויים, עדאי חוסיין, בנו של סדאם חוסיין. הכדורגל העיראקי נשא בכתם גדול, שהשפיע עליו גם תדמיתית.

דווקא אז, אחרי שנים של בצורת, אל-קווה אל-ג'וויה חזרה לזכות בתארים ולהקנות לאוהדיה, רובם שיעים מרובע רוסאפה שבצפון מזרח העיר, תקווה. היא היתה הקבוצה העיראקית הראשונה לזכות בקוואדרבל (ארבעה תארים בעונה אחת) ב-96', והחלה לייצג מספר פעמים - אז עוד ללא הצלחה - את עיראק במפעלים האסיאתיים.

עם נפילתו של סדאם וההפצצות האמריקניות על בגדאד ב-2003, הכדורגל העיראקי חטף מכה קשה. העיר הוצפה במחסומים, הליגה לא תפקדה באופן שוטף וגם המזל של אל-ג'וויה נגמר. את שנות המלחמה הקשות בעיראק העבירו במועדון עם עשור ללא תואר אחד. אל-ג'וויה היתה חלק מחבורת הצמרת, אבל לא הצליח להתקרב ליריבה המרה אל-זווראא, כשהליגה מופסקת אחת לכמה זמן, בשל מלחמות האזרחים שהתחוללו במדינה, עוד לפני האביב הערבי.

בשנים אלו, שנים של מתח אדיר בין סונים, שיעים, כורדים וטורקמנים, התנגשויות אלימות בין המגזרים השונים ומלחמות בין ארגוני טרור והצבא האמריקאי, הכדורגל הפך לאחד המפלטים היחידים מהמצב.

סדאם חוסיין לצד בניו, עודאיי (משמאל) וקוסאיי, ב-1996. כתם גדולצילום: REUTERS

ב-2004 הנבחרת העיראקית זכתה במדליית הארד באולימפיאדה, וב-2007 נבחרת טלאים שהרכיב המאמן הברזילאי ג'ורבאן ויירה זכתה בגביע אסיה, באחת מהסנסציות וסיפורי הסינדרלה הגדולים ביותר בכדורגל העולמי אי פעם. מדינה מפורקת שמנצחת את אריות היבשת, כל הדרך אל הגביע.

למרות המצב הביטחוני, הכדורגל השתלט על עיראק. בכל פינת רחוב שיחקו ילדים בכדור. הרעב לליגה אמיתית חזר, אך התנאים לא איפשרו סדר יום מקצועי לחלוטין לקבוצות כדורגל. ברוסאפה ניסו הכל כדי להחזיר את הקבוצה לימיה הגדולים.

מגה-קלאב אסיאתי בהתהוות

כדי לשמור על כושר תחרותי, ב-2013 אל-קווה אל-ג'וויה השתתפה באליפות העולם לנבחרות צבא. היא הרשימה, אך לא זכתה. למרות זאת, שחקניה חמאדי אחמד וחומאם טארק (אז בן 17 שזכה לכינוי "מסי העיראקי") זכו במלך השערים (9) ובשחקן הטורניר, בהתאמה. אל-קווה אל-ג'וויה שוב חזרה להיות פופולרית, ושני השחקנים הצעירים סימלו את העתיד הקרב לבוא.

ב-2015 החל תור הזהב של מועדון חיל האוויר. הקבוצה סיימה במקום השני וקיבלה את הכרטיס לגביע ה-AFC. בשל הכאוס הארגוני והכלכלי, והעובדה שלא יכלו לארח בבית, איבדו הקבוצות העיראקיות את הרישיון להשתתף בליגת האלופות של אסיה. אל-ג'וויה החליטה להשקיע בטורניר ולפתח מועדון שטרם נראה כמוהו במדינה בעידן הנוכחי.

בצעד ראשון החתימו בקבוצה את אמג'ד ראדי, חלוץ גבוה שגדל במועדון ועבר לשחק בסעודיה ובמצרים. בציוות שלו עם הכישרונות העולים אחמד את טאריק, אי אפשר היה לעצור את אל-ג'וויה. הם זכו בגביע העיראקי באותה עונה, כאשר בגביע ה-AFC הם מנצחים מועדוני ענק ממערב אסיה. אל-ווחדאת הירדנית, אל-ג'יש הסורית ואל-עהד הלבנונית כולן הפסידו ל"נשרים של בגדאד". לאורך כל אותו טורניר, הקבוצה אירחה את משחקיה בקטאר. בשלב הבתים, העיראקים אף שיחקו בדרום הר חברון נגד שבאב ד'אהריה, אלופת הליגה הפלסטינית דאז, ואף ביקרו במסגד אל-אקצא בירושלים ובשער שכם. "חלק מהחובה שלנו כמי שחיו במלחמה ותחת כיבוש זר, זה לבוא ולשחק פה ולהראות שאנחנו לא מפחדים מכלום", אמר אז סאעד נאטק, בלם הקבוצה בריאיון.

בגמר נגד בנגאלורו ההודית, עמדה אל-ג'וויה טוב בהדרכתו של באסם קאסם, שחקן עבר של הקבוצה. בדקה ה-71 אחמד כבש את שער הניצחון מבישול אדיר של הרכש הישן-חדש - אמג'ד ראדי.

אחמד סיים כמלך שערי הטורניר עם 16 כיבושים, ונבחר ל-MVP בגביע השני בחשיבותו באסיה. "קבוצה עיראקית זוכה בתואר יבשתי ראשון", "ממלחמת אזרחים לגביע", "תואר היסטורי ללא משחק בית אחד", זעקו הכותרות. זו היתה רק ההתחלה.

בעונת 2016/17 הם זכו באליפות עיראק כאשר ראדי זוכה במלכות השערים עם 23, ואחמד מוסיף עוד 16 ומגיע במקום השני בבחירת שחקן השנה באסיה. גם בשנה הזו הם לא ויתרו על המפעל היבשתי, ואחרי שנה של בדיקות ובחינות אישרה פיפ"א כי עיראק תארח משחקי כדורגל בשטחה, בשלוש ערים בלבד - ארביל, קרבאלה ובסרה. גביע ה-AFC מחולק לטורנירים שונים בין מזרח ומערב, כאשר המנצחות נפגשות לגמר. לחצי הגמר האיזורי במערב אסיה העפילו בנובמבר באותה השנה, איך לא, שתי קבוצות עיראקיות - אל-קווה אל-ג'וויה והיריבה המרה, אל-זווראא.

הקלאסיקו העיראקי הפך לפתע לקרב איתנים בשני מפגשים, על יוקרה יבשתית. המשחק הראשון עוד התקיים בדוחא, קטאר, ואל-ג'וויה ניצחה 0-1, לעיני 75 צופים בלבד. המשחק השני נערך בארביל, שבכורדיסטאן העיראקית. התכונה היתה בשיאה. המשחק נגמר בתיקו 1-1 מול אלפי עיראקים, והנשרים עלו לגמר האיזורי.

שם פגשו בסינדרלה נוספת, אל-וואחדה הסורית שהגיעה הישר מתופת המלחמה בין אסד למורדים. המשחק, שנערך בצידון שבלבנון בשל סיבות ביטחוניות ברורות, היה אחד המשחקים הכי נצפים בערוץ היוטיוב של ההתאחדות האסיאתית. באיצטדיון, אגב, נכחו בסך הכל 30 איש שראו את הניסיון של אל-ג'וויה עושה את ההבדל.

זו היתה השנה השנייה ברציפות שאל-ג'וויה מגיעה לגמר, והפעם חיכתה לה יריבה קשה בדמות איסטקלול דושאנבה מטאג'יקיסטאן. הגמר נערך בבירה הטאג'יקית, אבל זה לא הפריע לחיל האוויר העיראקי לפגוע במטרה. עמאד מוחסן כבש את שער הניצחון, מבישול של חמאדי אחמד, מי שכבש את השער היחיד בלבנון וזכה לכינוי מהשדרים "טייס הקרב".

עם שתי זכיות ברצף, הישג שרק שתי קבוצות עשו לפני כן, היה ברור: במערב אסיה מתפתח לו מועדון ענק ברמה איזורית, כזה שמנצל היטב את המשאבים שיש לו, משקיע איפה שצריך ומצטיין בטורניר השני בחשיבותו ביבשת. אלא שאת 2018 פתחה אל-ג'וויה בצורה חלשה. היא הודחה מהגביע, יצאה ממירוץ האליפות והפסידה בשני משחקי דרבי. חומאם טארק ובשאר רסאן, שני הכישרונות של המועדון, נמכרו לאסטגלאל ופרספוליס הגדולות מטהראן, אחמד היה נראה עייף ונדמה היה שהקבוצה עברה את השיא שלה.

כאשר המצב היה בכי רע, מי שנקרא לדגל, כמנהל מקצועי, היה שוב המאמן באסם קאסם. הוא אמנם לא הציל את העונה בליגה, אבל בגביע ה-AFC חזרה קבוצתו להיות בלתי ניתנת לעצירה. אל-ג'וויה לא הפסידה ולו משחק אחד מתוך עשרת הראשונים שלה בטורניר והעפילה לגמר, כאשר אחמד כובש שבעה שערים בדרך, ואמג'ד ראדי מוסיף עוד שישה. הגמר כבר היה חתונה עיראקית היסטורית אמיתית.

"סביליה העיראקית" חוזרת הביתה

לראשונה מאז 1989, נערך בשבת האחרונה גמר אסיאתי בעיראק. הפעם אל-ג'וויה לא היתה הסינדרלה, אלא היריבה שלה - אלטין אסיר מטורקמניסטאן, שהפכה לנציגה טורקמנית ראשונה אי פעם בגמר יבשתי. את האוהדים בבסרה זה לא הרשים.

האיצטדיון בעיר התמלא ב-25 אלף צופים, שראו את אחמד מוסיף עוד שער לאוסף ואת אל-ג'וויה מנצחת 0-2. אחמד זכה במצטיין הטורניר, שנה שנייה ברציפות. "אנחנו בסך הכל רוצים להביא כבוד לעיראק ולאוהדים העיראקים, כדי שיידעו בעולם שיש גם חלקים נורמלים אצלנו", הוא אמר בראיון לאחר המשחק, "אנחנו רוצים להיות מדינה כמו כל המדינות, לארח אצלנו בבית באווירה כזו. בשנה הבאה, אנשאללה, נעשה את זה בבגדאד באיצטדיון 'העם'".

החגיגות היו גדולות, אבל הרבה יותר נינוחות לעומת השנתיים שקדמו לכך. עם חמישה תארים בארבע שנים, עם שיא של שלוש זכיות רצופות בגביע ה-AFC, הפכה אל-ג'וויה למותג בדרג הבינוני של אסיה. אוהדים רבים כבר דורשים מההתאחדות האסיאתית לאפשר למועדון לשחק בליגת האלופות בעונה הבאה. למרות שמגיע לה, ספק אם זה יקרה. לעיראק יש עוד כברת דרך, אדמיניסטרטיבית בעיקר, לעבור לפני שתוכל לארח משחקי ליגת אלופות במדינה.

שחקני אל-ג'וויה חוגגים את הזכייה בגביע, השנה. סביליה של המזרח התיכוןצילום: AFP

עד אז, הנשרים ינסו להמשיך ולהחזיר את הכבוד האבוד של העיראקים ויעברו עוד שלב בדרך להפוך להיות "סביליה של המזרח התיכון"; הקבוצה שמנצחת עם מה שיש, כנגד כל הסיכויים.

אורי לוי הוא מייסד BabaGol ומומחה לכדורגל מזרח תיכוני.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

ליד בית הספר רוב בטקסס, היום

גם הטבח בטקסס לא ישנה את עמדת השופטים השמרנים בעליון בארה"ב

Hand drawn pregnant woman belly, Vector sketch isolated on white background, Line art illustration

בניגוד לכל מה שדמיינתי, יש לי ילד אחד חי וכך זה יישאר

מסעדת קוקו תאי

זו לא באמת מסעדה. זה מקום בחוף הים שבו מופיעים כוכבי ריאליטי

זירת הפיגוע ברחוב דיזינגוף בתל אביב, בתחילת אפריל

חברת מטא סירבה לחסום דף פייסבוק שביהמ"ש קבע כי הסית לטרור

Businesswoman and businessman HR manager interviewing woman. Candidate female sitting her back to camera, focus on her, close up rear view, interviewers on background. Human resources, hiring concept

לפני ראיון עבודה בזום, היא קיבלה מייל: "מגזר ערבי, גם קושי בשפה"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"