טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בפעם השלישית ברציפות: ריאל מדריד זכתה בליגת האלופות עם 1-3 על ליוורפול

זה היה גמר משוגע בקייב: במחצית הראשונה סלאח וקרבחאל נפצעו, והוחלפו. במחצית השנייה בנזמה ניצל טעות איומה של קריוס כדי להעלות את ריאל ליתרון, מאנה השווה תוך 4 דקות, ואז גארת' בייל כבש במספרת. עוד השמטה של קריוס סידרה לריאל 1-3 ואת הגביע

17תגובות
ריאל מדריד מניפה גביע אלופות שלישי ברציפות - דבר שלא קרה מאז שנות השבעים
LLUIS GENE/אי־אף־פי

1. בארצות הברית קוראים לזה "ת'ריפיט, וזה דבר שלא נעשה עוד בליגת האלופות, ובפעם האחרונה שקרא כשהשם עוד היה גביע אירופה זה היה בשנות השבעים. הערב (שבת), האיש המושמץ שלא פתח בהרכב, בעזרתו האדיבה של שוער ליוורפול, היה האיש שסייע ל"מלכי אירופה" לגרום לזה לקרות - צמד של גארת' בייל כולל שער במספרת מרהיבה סידרו לריאל מדריד את הגביע השלישי ברציפות במפעל האירופי החשוב ביותר.

עם ארבע זכיות בחמש עונות, הבלאנקוס ראויים לכינוי הבלתי רשמי שלהם "מלכי אירופה". כוכב העררב אמנם לא אהוב בריאל, עתידו לוט בערפל, אבל מי שהגיע לפני חמש שנים לקבוצה היה איתה מה-"לה דסימה" ועד "לדסימוטרסרה" הלילה, היה שותף בכיר כל שנים, וספק שריאל היתה עושה זאת בלעדיו.

בייל - דלג

השער שלו במספרת א-לה-רונאלדו בנגיעה הראשונה שלו בכדור ייכנס לקלאסיקה של הצ’מפיונס, שער מהגדולים שנראו במפעל. השער השני הבטיח את הניצחון וביסס את בייל כאגדה. יחד עם העובדה שרונאלדו היה חלש, ושעוד מושמץ - קארים בנזמה - כבש את הראשון, אוהדי ריאל צריכים להבין שעליהם להיות קצת פחות נחרצים ויותר אסירי תודה. לא רק למושמצים שלהם, אלא גם לשחקן אחד מהיריבה - השוער לוריס קריוס, שבוודאי לא ישן בלילה. הוא סיפק אולי את ההופעה הכי מרשימה בגמר, מהצד הכי לא נכון של הסקאלה.

בהרכבים לא היו הפתעות. ליוורפול עלתה עם ה-3-4-4 הקלאסי שלה, בהרכב הצפוי, בעוד זידאן לא התפתה לפתוח עם שלישיית ה-BBC, ועלה עם ארבעה קשרים כשאיסקו קדמי בקישור, מאחורי בנזמה ורונאלדו. אם זה נשמע לכם מוכר, זה רק בגלל שזה בדיוק אותו דבר - הרי אלו הם אותם 11 מקרדיף, הגמר לפני שנה. חסר תקדים.

זה התחיל עם לחץ של ליוורפול בחצי הלבן - גגנפרסינג מרשים מבית מדרשו של יורגן קלופ, כשריאל מנסה להרגיע ולהחזיק בכדור וכמעט טועה. מנגד, המשחק המסודר של ריאל הביא להתקפות. אחרי פחות מחצי שעה הכל השתנה. מוחמד סלאח פרק את הכתף אחרי שסרחיו ראמוס פגע בו - יש שיגידו שמשך אותו בכוונה לדשא. כמו רונאלדו בגמר היורו הוא ניסה לחזור, אבל אחרי דקות ספורות הוחלף כשלא היה יכול להמשיך וירד ממרר בבכי. ייתכן שהמונדיאל הלך לו. מכה איומה. דקות ספורות אחר כך, גם דני קרבחאל גמר את המשחק ואולי את המונדיאל עוד בטרם החל. הוא גם נפצע בגמר לפני שנתיים וביורו.

סלאח יורד מהמגרש כשהוא ממרר בבכי, דקות אחריו גם קרבחאל נפצע. יחמיצו את המונדיאל?
PAUL ELLIS/אי־אף־פי

עד כמה השתנה המשחק? עד הפציעה של סלאח היו לליוורפול 58 נגיעות בכדור בשליש המגרש הקרוב לריאל, ועשרים לריאל בחלק הזהה של ליוורפול. מפציעת סלאח ועד המחצית, זה הפך ל-1-64 לריאל. אם עד לפני הפציעה ליוורפול בעטה לשער תשע פעמים במחצית הראשונה, מהפציעה היא לא בעטה כלל.

ריאל פתחה מצויין גם את החצי השני - איסקו החמיץ ופגש את המשקוף, אבל היתרון התממש אחרי טעות איומה של קריוס. שוער האדומים קלט כדור וניסה לשחרר מסירה, אבל שחרר אותה על רגלו השלוחה של בנזמה, שהיה צריך לצפות בכדור רק מתגלגל. ייתכן שזה השער הכי מגוחך שנראה גמר ליגת האלופות, ואם לוקחים בחשבון את העובדה שריאל נהנתה בחצי הגמר מטעות איומה של שוער באיירן סוון אולרייך, נדמה שזו היתה עונה עגומה במיוחד להיות בה שוער מול הבלאנקוס.

קריוס בוכה - דלג

גמור? לא אצל ליוורפול. דווקא דיאן לוברן בישל למאנה תוך ארבע דקות - הבלם עלה לנגיחה בכדור קרן, ומאנה דחק מקרוב. הכל שוב פתוח. מאמינים אדוקים יגידו שהמוסלמי שצם ברמדאן כבש והודה לאל, אבל זה ששבר את הצום נפצע והוחלף. 

מנגד, הלחץ של ריאל גבר. בייל הבקיע את אותו שער נפלא, רונאלדו החמיץ מצב אדיר וקריוס, הציל גול בטוח מרגלי בנזמה. ואז באה הטעות השנייה הגדולה של קריוס - בייל בעט מ-30 מטר, וקריוס השמיט לתוך שערו שלו. לריאל יש גם מזל. לזידאן, ללא ספק, יש מזל, ישבן, תקראו לזה איך שתרצו. אבל איך אמר נפוליאון: תנו לי גנרלים עם מזל. לריאל זה הביא גביע שלישי רצוף.

גארת' בייל חוגג את ה-1-2 של ריאל. שער ענק למחליף
FRANCK FIFE/אי־אף־פי

2. מזג אוויר נהדר - בלי עננה בשמים וכ22-23 מעלות בצהריים - בטח לא הזיק לתפאורה לפני גמר ליגת האלופות. הוא איפשר לרבבות האוהדים להציף את הרחובות, הכיכרות, הפארקים והכנסיות של העיר היפה שהיא קייב, וכמובן את איזורי האוהדים, ה"פאן-זונס".

הקונספט אמנם ממוסחר ובעייתי במידת מה, אבל הפך לצורך, בטח כאשר לפי הערכות זהירות מאוד יש בעיר כ-70 אלף אוהדי ליוורפול, יותר ממחצית מהם ללא כרטיס כניסה למשחק. אופ״א, מי היה מאמין, הגדילה ראש בשנים האחרונות והקימה שני פארקי אוהדים - אחד לכל מחנה - וכך הקטינה חיכוכים ונתנה לאוהדים להרגיש בבית.

למרות הביטולים והמחירים, אוהדי ריאל הגיעו בהמוניהם - כולל כמובן ייצוג ישראלי מכובד - אבל הם היו מיעוט מול הצבא האדום של ליוורפול, גם לו ייצוג ישראלי. ראו זאת בייחוד ב"פאן-זונס". אוהדים אנגלים הם קולניים יותר מספרדים, שותים יותר מספרדים, מעודדים יותר מספרדים, וכאשר מדובר על "סקאוזרים" שחוזרים לגמר לאחר יותר מעשור, מול מי שרגילים לכך מהשנים האחרונות, ההבדלים רק מתחדדים. 

בעלי מסעדות או בתי קפה שהיו ממולחים מספיק והשכילו לפתוח את העסק שלהם השכם בבוקר גם בשבת, נהנו כבר בשמונה-תשע בבוקר ממאות רבות של אוהדי ליוורפול שהחלו לשתות ממש מוקדם. כנראה החלק האחר, שסיים לשתות אתמול ממש מאוחר, עוד לא התעורר.

אוהדי ליוורפול ב"פאן-זון" בקייב. הפעם המארגנים הגדילו ראש
SERGEI SUPINSKY/אי־אף־פי

האווירה הכללית נהדרת. הרוב העצום בא לתמוך בקבוצה שלו, ליהנות מכדורגל ומהאירוע, ועם תקווה לזכיה בגביע. מגוון השירים של ליוורפול מרשים, ובייחוד קולני. ריאל מציגה יותר נשים וילדים. אוהדים יריבים מצטלמים יחד ושרים זה לזה - פסטיבל של ממש - אבל ככל שכמות האוהדים האדומים עולה, כמות הבירה שהגירו גדלה, והעובדה שחלקם נואש להשיג כרטיסים ואין כאלו, מעלה גם את מפלס התוקפנות. אלה חבר׳ה שתויים בעליל שמחפשים אקשן, ומביעים אגריסיבות מילולית וגם פיזית. לרוב יש מבוגר אחראי בכל קבוצת אוהדים אדומה, שנדמה כי תפקידו הוא אחד - להיות גננת.

טימותי רוברטס הוא אחד כזה, כמעט בן 60. הוא היה בין השאר בגמר האירופי בוומבלי לפני 40 שנה - בזכייה השנייה של ליוורפול, בגמר נגד ריאל ב-1981, וגם בהייזל ב-1985. ״היום בו הבנתי שכדורגל הוא רק הדבר השני הכי חשוב״, הוא אומר. רוברטס חושב שהאוהדים היום בסך הכל רגועים יותר, חיוביים יותר, פתוחים יותר. ״פעם היה מפחיד ביציעים, היום כבר לא וזה טוב״, הוא מציין, ובמעבר חד משתף זכרונות מאבי כהן המנוח ורוני רוזנטל. הגמר הערב כנראה סיפק לו לא מעט זכרונות שהיה רוצה לשכוח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#