הארץ
יליד הארץ או עץ זר
מהו העץ היפה בישראל?
E
ברוש מצוי, קיבוץ דגניה א'
ברוש מצוי, קיבוץ דגניה א'גיל אליהו

ערב ט"ו בשבט, חג האילנות, התעורר ויכוח בין מומחי הטבע בסוגייה הרת גורל: האם לעקור מהשורש עצים "זרים" שמזיקים לטבע אך הפכו לחלק מהנוף הישראלי? בעוד המומחים מתווכחים, האקליפטוס האוסטרלי והפיקוס הבנגלי נמצאים ברשימת עשרת העצים היפים והמעניינים בארץ

הצביעו לעץ האהוב עליכם והציעו בתגובות עצים משלכם

אקליפטוס לימוני – רחוב שפירא, פתח תקוה
אקליפטוס לימוני
רחוב שפירא, פתח תקוה
עץ שקמה – רחוב מינץ, נתניה
עץ שקמה
רחוב מינץ, נתניה
פיקוס ענק – גן העיר, תל אביב
פיקוס ענק
גן העיר, תל אביב
פיקוס בנגלי – מקווה ישראל
פיקוס בנגלי
מקווה ישראל
ברוש מצוי – קיבוץ דגניה א'
ברוש מצוי
קיבוץ דגניה א'
אקליפטוס – רחוב אחד העם, חדרה
אקליפטוס
רחוב אחד העם, חדרה
אלון התבור – קבר רבי חלפתא
אלון התבור
קבר רבי חלפתא
הברוש הגדול – מושב אילניה
הברוש הגדול
מושב אילניה
זית, שואבה
זית
שואבה
שיזף מצוי – רחוב העבודה, רעננה
שיזף מצוי
רחוב העבודה, רעננה

מהו עץ ישראלי, מה הופך עץ לזר והאם עץ גוי יכול לחיות בשלווה לצדו של הצבר? השאלות הללו מעסיקות בימים אלה מומחים וארגוני שמירת טבע. אלה אינן שאלות תיאורטיות אלא כאלה שבגינן מתקבלת החלטה גורלית — אילו עצים יש לעקור מהשורש מאחר והם מוגדרים פולשים מזיקים. אך יש כאן רובד נוסף, רגשי, העוסק בשאלה מה בעצם שייך לנוף המקומי ומיהו ישראלי.

למעשה, שאלת אופיים של היער והחורש הישראלי תמיד העסיקה מומחים בתחום, אך באחרונה היא הפכה לטעונה וסבוכה יותר בעקבות הצורך להתייחס לעצים המוגדרים כפולשים — שלדברי מומחים שונים עלולים לדחוק ולדכא את הצומח המקומי. על הוויכוח ניתן ללמוד מהתייחסויות של מדענים וגורמי שמירת טבע שהתפרסמו בכתב העת הדיגיטלי לצמחי ישראל "כלנית".

שני חוקרים — ד"ר עודד כהן ממכללת כנרת, ופרופ' יוסי ריוב מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות — פרסמו בכתב עת זה מאמר על המדדים להגדרת צמחים פולשים והערכת הסיכון הנובע מהם. "מינים זרים המתפשטים בקצב מהיר בשטח רציף או במספר רב של מוקדים ומעמידים אוכלוסייה צפופה בכל מוקד", תיארו את הפולשים בהגדרה הנעדרת כל התייחסות שלילית למינים אלה. הם אמנם אמרו כי יש לטפל בהם, אך רק בשלב ראשוני וטרם התבססותם בנוף המקומי.

הגדרה הזו קוממה מומחים אחרים ובהם מדענים מרשות הטבע והגנים המוטרדים מחוסר התייחסותה להשפעתם המזיקה של עצים ומינים אחרים של צמחים. "אימוץ ההגדרה יציב את ישראל במצב בו כמעט ואין בה מינים פולשים", ציינו בין השאר במאמר תגובה ששלחו המומחים המתקוממים לאתר כלנית. אין פולשים לכאורה, כמובן, שכן לדבריהם תמיד אפשר יהיה למצוא מין פולש שבמקומות מסוימים אין אוכלוסייה צפופה שלו. אלא שריוב וכהן לא נותרו חייבים ובתגובה נוספת הכחישו בתוקף כי זו המסקנה העולה ממאמרם. הם הזכירו שורה של מינים שברור שגם על פי הגדרתם הם פולשים ויש לטפל בהם, כמו השיטה הכחלחלה.

מפה אינטראקטיבית. לחצו להגדלה
גוגל מפות

בעוד שבאשר לשליליות שבקיום המין האחרון, שמקורו באוסטרליה, הסכמה רחבה, הדיון בין המומחים משקף מחלוקות הקשורות גם בעצים שהפכו למרכיב נוף קבוע ואהוב ובראשם עץ אחר שהגיע מאותה היבשת — האקליפטוס. בשנה האחרונה המשיכה רשות הטבע והגנים בכריתת אקליפטוסים כשהיא מדגישה שמדובר במין זר הגורם נזק לצומח המקומי. לעומת זאת טענו ריוב וכהן שלאקליפטוס יש גם תכונות חיוביות המסייעות להתפתחות יערות.

פרופ' אבי שמידע, חוקר צמחים מהאוניברסיטה העברית, ארגן בשבוע שעבר עצומה בה קרא לשמור ככל האפשר על עצים ממין אקליפטוס המקור - עץ המפאר אתרים שונים בארץ, כמו למשל חצר בית ספר הוותיק בחדרה "אחד העם". ד"ר עוזי פז, מוותיקי חוקרי שמירת הטבע כתב באתר "כלנית" מאמר בזכות מין זה. "האקליפטוס הוא חלק מהמורשת הציונית", טען. "יש לו ערך כלכלי הן כספק עצה והן כמקור צוף לדבורים. מעבר לכך, יש לו גם תרומה לא מבוטלת לנוף הארץ". הוא קרא לשמור על עצים אלו בשטחים פתוחים אך הסכים שאין לו מקום בשמורות טבע וגנים לאומיים ושם זה נכון לכרות אותו.

בשונה מהאקליפטוס, עץ השקמה עבר גלגול מעניין במעמדו וזהותו. מקורו של עץ זה, שהוא כיום אחד המינים האיקונים בישראל, ואף סמל בולט בערים כמו נתניה וחולון, הוא בכלל באפריקה. מומחים מסכימים שהוא הופץ על ידי האדם בישראל, אבל גם שהוא הפך לחלק מהנוף. לראיה, הוא מוגדר כיום כערך טבע מוגן.

התחבטות בבעיות זהות קיימת גם בתכנון כולל של יערות. שנים ארוכות היתה נתונה הקרן הקיימת לביקורת נוקבת על כך שהיא גודשת את שטחי הארץ ביערות אורנים המתאימים יותר לאירופה והכוללים גם מינים שאינם מקומיים. היא נדרשה על ידי גופים כמו החברה להגנת הטבע לתכנן יערות המתבססים על מינים מקומיים. למשל, אלון התבור כמו זה המתנשא בגליל סמוך לקבר רבי חלפתא. תשובת קק"ל היתה גיבוש תורת ייעור חדשה הנמצאת כיום בשלבי יישום ניסיוניים. על פי תורה זו יש להחליף נטיעות רחבות היקף בהתחדשות טבעית של היער ולהקטין את היקף ההתערבות האנושית בו. עקרון מרכזי נוסף קבע שבמקום יערות המורכבים ממינים בודדים, כמו אורנים, יש ליצור יער מורכב הכולל מגוון מינים מקומיים.

אבל תוכניות הייעור של הקרן הקיימת מעידות שהיא עדיין לא השתחררה לגמרי מהתמכרותה לנטיעת יערות אורנים. למשל, תוכנית הנטיעות של יער משגב בגליל כוללת אמנם מינים שונים כמו אלון תבור, אך גם אלפי עצי אורן. "אנחנו צריכים גם חלקות עם אורנים המתאימות לנופש ובילוי של ציבור בתוך היער", אומר ד"ר דוד ברנד, ראש אגף ייעור בקרן הקיימת. "אבל את השינוי אפשר לראות במשתלות שלנו. בעבר 90% מהשתילים היו של אורנים והיום מדובר בפחות מ-10%".

על השינויים שעשויים להתחולל בזהות של יער ניתן ללמוד מהמקרה של יער האורנים הנמצא במורד הנחל שבין שכונת עין כרם והרכס בו שוכן מוזיאון יד ושם. שריפה שהתחוללה במקום לפני כשנה וחצי חשפה את הטראסות (מדרגות חקלאיות) שהיו קיימות שם בעבר ושימשו חקלאים עד ימי הכפר הפלסטיני עין כרם. סביר שהיו בו עצי זית המפארים את האזור כמו שניתן לראות במקרה של העץ באזור שואבה. לפני כשנה החליטה הקרן הקיימת לתכנן ביחד עם תושבי המקום יער חדש. לפי התכנון המוצע יינטעו בוסתנים הכוללים כרמי זיתים על חלק מהטראסות. כך ישוב היער המקומי בחלקו ללבוש זהות קודמת והוא יתחבר במורד הנחל ליער ותיק של אורנים.

אקליפטוס לימוני – רחוב שפירא, פתח תקוה
אקליפטוס לימוני, רחוב שפירא בפתח תקוה. אחד מעשרות מיני האקליפטוס בישראל ומהיפים שבהם, שניטע על ידי דוד רבינזון, מראשוני פתח תקוה (צילום: מוטי מילרוד)
עץ שקמה – רחוב מינץ, נתניה
פיקוס השקמה, נתניה. היקף הגזע שלו יותר מ–12 מטרים וקיים במקום עוד מהמאה ה–19, כשבאזור היה הכפר אום חאל (צילום: מוטי מילרוד)
פיקוס ענק – גן העיר, תל אביב
פיקוס גדול עלים, גן העיר, תל אביב. אחד השרידים הבודדים לעצים שניטעו בתוך גן החיות ההיסטורי של תל אביב. כונה תחילה "פיקוס תנובה" (צילום: מוטי מילרוד)
פיקוס בנגלי – מקווה ישראל
פיקוס בנגלי, מקווה ישראל. ניטע בסוף המאה ה–19 כחלק מהמאמצים להביא לארץ עצים ממינים שונים. ניצב בין כמה מהמבנים ההיסטוריים החשובים במקום (צילום: מוטי מילרוד)
ברוש מצוי – קיבוץ דגניה א'
ברוש, דגניה א', צופה אל הכנרת. זכה לכבוד היסטורי והוגדר "עץ המדינה" לאחר שניטע באופן חגיגי לאחר הכרזת עצרת האו"ם על סיום המנדט (צילום: גיל אליהו)
אקליפטוס – רחוב אחד העם, חדרה
אקליפטוס המקור, חצר בית הספר "אחד העם" בחדרה. ניטע כאמצעי לייבוש ביצות. מוזכר בהמנון בית הספר אותו כתבו שלמה גרוניך וענת שרתוק (צילום: רמי שלוש)
אלון התבור – קבר רבי חלפתא
אלון התבור, צומת חלפתא בגליל. בן מאות שנים, בעבר נוסרו כמה מענפיו שבהם היו חיפושיות, והדבר שיפר את מצבו הבריאותי (צילום: גיל אליהו)
הברוש הגדול – מושב אילניה
ברוש מצוי, קצה היישוב אילניה. אחד הברושים הגדולים בישראל, ייתכן שהוא מקור השראה לשם היישוב (צילום: גיל אליהו)
זית, שואבה
עץ זית, ליד היישוב שואבה. גילו לפחות 400 שנה. בצילום היסטורי מסבים לוחמי הפלמ"ח לארוחה בצלו, בעיצומם של הקרבות בדרך לירושלים ב–1948 (צילום: אוליבייה פיטוסי)
שיזף מצוי – רחוב העבודה, רעננה
שיזף מצוי, רעננה. גילו כ–200 שנה. הספר "הדום הזקן — ביוגרפיה של עץ" מתאר את המאבק להצלתו מפני תוכנית בנייה שאיימה עליו (צילום: מוטי מילרוד)

עשרת העצים הנבחרים מוינו מתוך מאות עצים שהופיעו בספר "מסע אל 101 עצים מופלאים", בחוברת "טיולים בעקבות עצים" שכתב פקיד היערות במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, ישראל גלון, ובספר "השורשים שלי בתל אביב יפו" שפרסמה העירייה.

הוסיפו כאן המלצות וצילומים של עצים מופלאים נוספים