והעבד הזה הוא אני

הילדים שגדלו על ״והילד הזה הוא אני״ התבגרו. היום הם מבלים שעות במשרד, נשארים לסיים עוד מצגת, ממשיכים לענות על מיילים מהבית, סופרים ימי חופש – אבל גם כשהוא מגיע, לא נפרדים לרגע מהנייד. וכשהראש בתוך העבודה‪ 24/7‬‬‬‬ נותרו רק שתי אפשרויות: לקטר על הרגעים האלה או לצחוק עליהם. ״והעבד הזה הוא אני״, סדרת שירים שנולדה בתוך האופן-ספייס, עושה את שניהם.

השירים התפתחו כפוסטים קצרים בפייסבוק ועזרו לי להתמודד עם קשיי ההסתגלות בעבודה הראשונה שלי מחוץ לישראל. כמנהלת דיגיטל במשרד ייעוץ תקשורת לונדוני מעוצב ומפונפן, הרגשתי שאני בכל זאת חייבת לקטר קצת על הקודים הבלתי כתובים של שגרת העבודה המודרנית, אפילו שהיא כוללת מכונת אספרסו משרדית. עם הזמן נוספו לסדרה גם שירים המבוססים על חוויות ישראליות שלי ושל קולגות. הייאוש המשרדי, מתברר, חוצה מדינות ודובר כמה שפות.

כשיהודה אטלס קרא את השירים הוא צחק: ״עבד? אפשר לחשוב שמדובר בעבודת פרך״. הוא צדק. ההורים שלנו בטח עבדו קשה יותר. אז נכון שלעבודה קוראים היום קריירה ונכון שהיא מגיעה הרבה פעמים עם רכב ליסינג וסלולרי עדכני, אבל האמת היא שאנחנו לא יכולים להיפרד ממנה לרגע, ואיכות החיים שלנו כנראה מושפעת ממנה יותר מתמיד.

את רשימת השירים המתעדכנת בכל שבוע אפשר למצוא באלבום הפייסבוק ״והעבד הזה הוא אני״. אלה המופיעים כאן נבחרו על ידי לא אחר מאשר יהודה אטלס ואוירו במיוחד על ידי דני קרמן. שני גיבורי ילדות המלווים אותי יום-יום במשרד.

גילי יובל

אִם אֵצֵא מֵהַיְּשִׁיבָה בִּטְרִיקַת דֶּלֶת
זֶה יִהְיֶה כֵּיף נוֹרָא
כִּי כֻּלָּם יִשְׁאֲלוּ:
מָה קָרָה? מָה קָרָה?

***

כְּשֶׁהִרְוַחְתִּי בְּשָׁעָה רַק עֲשָׂרָה שַׁ"ח
אַבָּא וְאִמָּא שָׂמְחוּ כָּל-כָּךְ.
כְּשֶׁהִרְוַחְתִּי בְּשָׁעָה עֶשְׂרִים-וּשְׁנַיִם-וּשְׁמוֹנִים
הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מְרַחֶפֶת בָּעֲנָנִים.
וּכְשֶׁקִּבַּלְתִּי קְבִיעוּת עִם כָּל הַתְּנָאִים
חָשַׁבְתִּי שֶׁנּוֹעֲדוּ לִי חַיִּים מֻפְלָאִים.
אָז לָמָּה הַיּוֹם, כְּשֶׁהַמַּשְׂכֹּרֶת נִכְנֶסֶת,
אֲנִי מַרְגִּישָׁה כָּל-כָּךְ מְבֹאֶסֶת
וּמְגַלָּה שֶׁבְּעֶצֶם הַכֹּל הָיָה טְרִיק,
כִּי כַּמָּה שֶׁמַּרְוִיחִים זֶה אַף פַּעַם לֹא מַסְפִּיק.

אֲנִי מִתְחַכֶּמֶת,
אֲנִי מִתְחַמֶּקֶת,
אֲנִי מִתְבַּדַּחַת,
אֲנִי מְבַרְבֶּרֶת,
עַל הָעֻבְדָּה שֶׁאֵין לִי בִּכְלָל מֻשָּׂג מָה אֲנִי עוֹשָׂה פֹּה
אֲנִי אַף פַּעַם לֹא מְדַבֶּרֶת.

***

כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עַל עֲבוֹדוֹת שֶׁל אֲחֵרִים
תָּמִיד זֶה מְשֻׁנֶּה:
קֹדֶם אֲנִי מִתְלַהֶבֶת,
בַּסּוֹף מַתְחִילָה לְקַנֵּא.
כִּי אַחֲרֵי שֶׁהֵרַמְתִּי לְעַצְמִי
וְסִפַּרְתִּי עַל הַגּ'וֹבּ
מָה שֶׁאֲחֵרִים עוֹשִׂים
נִשְׁמָע הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב.

כֻּלָּנוּ בַּמִּשְׂרָד מְנַסּוֹת לַעֲשׂוֹת דִּיאֶטָה
וְכָל צָהֳרַיִם אוֹתוֹ קֶטַע:
אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל הַיְּרָקוֹת שֶׁהֵבֵאנוּ בִּמְיֻחָד
וְיוֹרֶדֶת לַסּוּפֶּר לִקְנוֹת לִי אַרְטִיק-שׁוֹקוֹלָד.

אִם מִישֶׁהוּ הָיָה רוֹאֶה
אֵיךְ אֲנִי נִרְאֵית
כְּשֶׁאֲנִי עוֹבֶדֶת מֵהַבַּיִת לְבַד,
הוּא בַּחַיִּים לֹא הָיָה מַסְכִּים
לַחְלֹק אִתִּי מִשְׂרָד.

***

אוּלַי זֶה קַטְנוּנִי,
אוּלַי זֶה אֲפִלּוּ מֻפְרָךְ
אֲבָל אֵין דָּבָר מְעַצְבֵּן יוֹתֵר
מֵהַמִּלָּה "אֶשְׂמַח".

אֲפִלּוּ אִם אֶעֱזֹב אֶת הָעֲבוֹדָה
וּבִמְקוֹמִי יִקְּחוּ מִישֶׁהִי אַחֶרֶת,
אִמָּא עֲדַיִן תַּגִּיד:
אֲבָל אַתְּ כָּל כָּךְ מֻכְשֶׁרֶת!

***

קֹדֶם לְהַחְתִּים שָׁעוֹן,
אַחַר-כָּךְ קָפֶה,
מֵיְלִים,
יְשִׁיבָה,
עִדְכּוּנִים,
הַפְסָקַת צָהֳרַיִם
סֶנְדְוִיץ',
סִיגַרְיָה,
טֶלֶפוֹן,
וְעוֹד וְעוֹד...
מָה הַפֶּלֶא שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי
בִּכְלָל לַעֲבֹד?

מֵרֹב שֶׁאֲנִי רְגִילָה לְבָּלָגָן,
עִם הַתִּיקִיּוֹת שֶׁעַל הַשָּׁרָת אֲנִי מִסְתַּדֶּרֶת מְצֻיָּן,
כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי רוֹצָה
אֲנִי מוֹצֵאת בִּלְחִיצָה.
אֲבָל אִם מְנַהֶלֶת הַמִּשְׂרָד פִּתְאוֹם עוֹשָׂה סֵדֶר,
מְשַׁנָּה, מַעֲתִיקָה וּפוֹתַחַת עוֹד סֶרְוֶר,
אָז מֵרֹב שֶׁהַכֹּל כָּל-כָּךְ מְסֻדָּר
אֲנִי לֹא מוֹצֵאת שׁוּם דָּבָר.

אִם בְּאֶמְצַע הָעֲבוֹדָה
מִישֶׁהוּ שׁוֹלֵחַ לִי ווֹטְסְאַפּ
אֲנִי לֹא מִתְאַפֶּקֶת וְחַיֶּבֶת לִבְדֹּק.
הַבְּעָיָה מַחְמִירָה
כְּשֶׁאֲנִי מַתְחִילָה לִצְחֹק.

***

בַּלִּינְקְדְאִין שֶׁלִּי הֻצַּע ג'וֹבּ לֹא נוֹרְמָלִי,
עֲבוֹדָה שֶׁהָיְתָה בְּדִיּוּק מַתְאִימָה לִי.
אֲבָל בִּגְלַל שֶׁהִתְבַּיַּשְׁתִּי
בִּכְלָל לֹא נִגַּשְׁתִּי.
שָׁלַחְתִּי קוֹרוֹת-חַיִּים בְּאִחוּר
וְקִבַּלְתִּי תְּשׁוּבָה שְׁלִילִית, זֶה בָּרוּר.
אַחֲרֵי חָדְשַׁיִם הִתְפַּנְּתָה שׁוּב הַמִּשְׂרָה
אֲבָל בֵּינְתַיִם חָתַמְתִּי עִם הַמִּתְחָרָה.

אוּלַי זֶה מֻגְזָם
אוּלַי זֶה אֲפִלּוּ שָׁפֵל,
אֲבָל אֵיךְ שֶׁהַבּוֹס עוֹזֵב,
אֲנִי תֵּכֶף מַתְחִילָה לְהִתְקַפֵּל.

***

בָּעֲבוֹדָה שֶׁלִּי,
בִּפְּרוֹיֶקְטִים לֹא מְעַטִּים,
כָּל מִינֵי פַשְׁלוֹת
קוֹרוֹת לִי לְעִתִּים.
וְעוֹד אַף פַּעַם
לֹא הִצְלִיחַ שׁוּם מְנַהֵל
לְהָבִין אֵיךְ זֶה קָרָה
שֶׁהַכֹּל הִתְקַלְקֵל.
כִּי אִם
יַחְשְׁבוּ שֶׁכָּשַׁלְתִּי,
אֲנִי יְכוֹלָה לְהַגִּיד
שֶׁלֹּא אֲנִי הִתְחַלְתִּי,
שֶׁהַלָּקוֹחַ אִחֵר,
שֶׁהַלָּקוֹחַ אִשֵּׁר,
אוֹ בִּכְלָל לֹא שִׁלֵּם,
בְּקִצּוּר,
מִצִּדִּי הַלָּקוֹחַ תָּמִיד אָשֵׁם.

כְּשֶׁנִּמְאָס לִי מִכָּל הַסָּלָטִים
הַבְּרִיאִים וְהַטּוֹבִים
שֶׁכָּל הַדִּיאֶטָנִים מַמָּשׁ אוֹהֲבִים
נוֹרָא מִתְחַשֵּׁק לִי לִמְצֹא בַּמְּגֵרָה
אֵיזֶה פֶּסֶק-זְמַן אוֹ שׁוֹקוֹלָד-פָּרָה.

סְתָם מַעֲטָפָה לְבָנָה
שֶׁמֻּנַּחַת עַל שֻׁלְחָן שֶׁל מִישֶׁהִי אַחֶרֶת.
אֲפִלּוּ אֲנִי עוֹבֶרֶת עַל-יָדָהּ וּמְאֹד מְמַהֶרֶת,
מַשֶּׁהוּ עוֹצֵר לִי תָּ'רַגְלַיִם וְהַיֵּצֶר הָרַע מֵאִיץ
לָגֶשֶׁת לַשֻּׁלְחָן, לִפְתֹּחַ וּלְהָצִיץ.
כִּי אֲפִלּוּ אִם זֶה מַעֲשֶׂה מְכֹעָר,
אֲנִי חַיֶּבֶת לָדַעַת אִם הַתְּלוּשׁ שֶׁלִּי וְשֶׁלָּהּ אוֹתוֹ הַדָּבָר.

אֶתְמוֹל הוּא שָׁאַל
אִם אוּכַל לְהָכִין בִּשְׁבִילוֹ אֶת הַמַּצֶּגֶת,
כִּי לֹא הִתְחַשֵּׁק לוֹ לַעֲבֹד.
וְהַיּוֹם הוּא הִצִּיג אֶת זֶה בַּיְּשִׁיבָה
וְכֻלָּם אָמְרוּ: "כָּל הַכָּבוֹד!"

***

כְּשֶׁשָּׁלַחְתִּי אֶת הַמֵּיְל
כָּל-כָּךְ רָצִיתִי לְהִתְחָפֵף,
עַד שֶׁאֶת הַמִּסְמָךְ הֲכִי חָשׁוּב
שָׁכַחְתִּי לְצָרֵף.

הסוף

איזה אנשים מאושרים בעבודה? למה כל כך טוב באוסטרליה? ומה עושים קיטורים למוח שלכם?