הארץ
ירושלים, הדרך למטה
מסע בעיר תת קרקעית
קרדיט: גטי אימג'ס

בעוד כמה שנים יוכלו המבקרים בירושלים העתיקה לבקר בעיר נוספת: ירושלים תחתית שהולכת ונחפרת לה. יהיו בה שלל ממצאים ארכיאולוגיים, דרכי גישה סודיות ואף מקומות לאירועים. מה לא יהיה? ערבים, או עדות לקיומם מטרים מעל. מסע במנהרות ירושלים, במעמד עם אחד

"ירושלים היא כמו העיר אטלנטיס שטבעה בים
הכל טבע בה ושקע בה. זו ירושלים של מטה
מן המטה. ומן הקרקעית מעלים כתלים חרבים
ושברי דתות. כמו כלים מאניות נבואה שטבעו
מכוסי חלודה. זו לא חלודה, זה דם שלא יבש מעולם".
(יהודה עמיחי, 1998)

בשנים שחלפו מאז 1967 התרחבה ירושלים מאוד — צפונה עד פאתי רמאללה, דרומה עד מבואות בית לחם, מזרחה לעבר הוואדיות הצהובים שיורדים למדבר יהודה ומערבה על חשבון הרכסים הירוקים. אבל בשני העשורים האחרונים ירושלים מתרחבת גם כלפי מטה — למנהרות, מרתפים ואולמות, נקבות ומערות. העיר העתיקה מותחת את גבולותיה עמוק מתחת לבתים, לרחובות, לאנשים ולאינתיפאדה. כבר היום יכול אדם לצעוד מאות מטרים מתחת לקרקע, לחגוג באולם תת קרקעי, להיכנס למוזיאונים דרך פתח המצוי תחת פני האדמה, להתפלל בכמה בתי כנסת, מסגדים וכנסיות ללא חלונות ולרכוש כרטיס להופעה במערה תת קרקעית. במגירות המתכננים והארכיאולוגים ממתינות תוכניות להרחבת המרחב הזה באופן דרמטי: חללים יתחברו זה לזה, רחובות קדומים יחפרו, תעלות יתארכו ותיווצר עיר תת קרקעית. ירושלים 2.0, תחתית.

מקרא

מסע תת קרקעי מסילוואן ועד שער שכם: לחצו על המספרים כדי להתחיל

אתר / נק' עניין
תחילת מסלול תת-קרקעי
תוואי המסלול התת קרקעי
התקדמות במסלול התת-קרקעי
דרך על פני הקרקע

אייקון מיקום 5 אייקון מיקום 5 מערכת המים של עיר דוד

מפת מסלול מערכת המים של עיר דוד

אייקון מיקום 2 אייקון מיקום 2 הרחוב ההרודיאני

מפת מסלול הרחוב ההרודיאני

אייקון מיקום 3 אייקון מיקום 3 מנהרות הניקוז

מפת מסלול מנהרות הניקוז

אייקון מיקום 4 אייקון מיקום 4 מסד הכותל המערבי

מפת מסלול מסד הכותל המערבי

אייקון מיקום 1 אייקון מיקום 1 מערת צדקיהו

מפת מסלול מערת צדקיהו

בתת הקרקע נחשפים גילויים חדשים ומרגשים, מההיסטוריה הרחוקה של העיר, אך לטענת מבקרי הפרויקט, החפירות מתחת לאדמה יוצרות נרטיב חדש ופשטני למציאות ירושלמית מורכבת — מתחת לאדמה אין יידוי אבנים או כדורי ספוג ואין אור שמש מסנוור. רק תאורה מלאכותית שמאירה את המקומות שהמתכננים החליטו להאיר.

החפירות גם מכוונות במדויק לשכבות הפאר הקדומות של ירושלים היהודית, תוך שהן מדלגות על שכבות נוצריות ומוסלמיות, והחללים המוסלמיים שכן נפתחים עוברים תהליך "ייהוד" — כך חמאם ממלוכי הופך לאולם "המסע לירושלים" והחאן הסמוך מכונה "אולם אחר כתלנו". החופרים נזהרים מאוד בכבודו של הר הבית, ולמרות טענות מצד התנועה האיסלאמית וגורמים פלסטינים, אין אף חפירה שחודרת מתחת להר. אבל במצבה הנפיץ הנוכחי של העיר, יכול להיות שדי בתיאוריות קונספירציה כדי להצית תבערה.

המרחבים החדשים שנוצרו מתחת וסמוך לעיר העתיקה מעלים שורה של שאלות קשות: למי בעצם שייכת הקרקע שמתחת לבתים? האם כך נכון לחקור את אחד התלים הארכיאולוגיים החשובים בעולם — בחפירה הנדסית מורכבת הדורשת יציקת אלפי טונות של בטון וברזל להחזקת הבתים שמעל המנהרות? האם זו לא דרך מתוחכמת נוספת להדיר את הפלסטינים ואת הסיפור שלהם מירושלים? האם זה נבון לחפור קרוב כל כך להר הבית? האם כאשר מישהו ירצה ביום מן הימים לחלק את העיר בין הישראלים לפלסטינים הוא יידרש גם לסוגיית חלוקתה של "ירושלים של מטה"?

ואולי השאלה המעניינת מכולן היא האם הגורמים השונים שעוסקים בחפירות פועלים כחלק מתוכנית־על, האם אכן ישנה כוונה לחבר את החללים שנחפרים במקומות שונים לכלל מערכת אחת גדולה, ואם כן, מי עומד מאחוריה?

הכתבה שלפניכם מתפתלת, בדומה לתייר בנבכי מערכת המנהרות והאולמות שמתחת לפני השטח בירושלים העתיקה. היא מבקשת להידמות למושא התיאור שלה, ולנוע — בין סקירה עכשווית לבין תחזית עתידית של מפת העיר התת קרקעית. זאת תוך ניסיון לחשוף את מערכת הכוחות שיצרה את העיר הזו, הממצאים הארכיאולוגים שהתגלו בה, ומשמעויותיה המדעיות והפוליטיות.

אינפו מפת העיר העתיקה: מערת צדקיהו, בתים תת קרקעיים, המרתף של חירבאווי, יקב תת קרקעי, מנהרות הכותל, מוזיאונים תת קרקעיים, אורוות שלמה, מסד הכותל, הרחוב ההרודיאני, התעלה הכנענית, נקבת השילוח, תעלת הניקוז
צילום: GIS – שירותי המיפוי של ירושלים

ירושלים העתיקה, זו שבתוך החומות וזו שבקרבתן, היא תל ארכיאולוגי מהעתיקים והצפופים בעולם. הסבירות שמתחת לכל אחד מהבתים בעיר העתיקה יימצא מבנה נוסף, בור מים או חלל קדום אחר, היא כמעט מאה אחוזים. אפילו אם נצטמצם לעיר העתיקה ולסביבותיה הקרובות בלבד, יהיה קשה מאוד למפות את כל החללים התת קרקעיים או אפילו את רובם. בחודש האחרון ביקרנו, נדחקנו וזחלנו באתרים החשובים ביותר — ממערכות המים של עיר דוד, דרך הרחובות ההרודיאניים ומערכות הניקוז שעולות מהקדרון להר הבית, מנהרות הכותל, מערת הענק שליד שער שכם, מרתפים מתחת לכנסיית הקבר, יקב תת קרקעי מתחת למנזר ליד השער החדש ועוד. הרי היא לפניכם: ירושלים של מטה.

בעקבות המים והביצורים

ארבעה גופים ציבוריים עיקריים יצרו את ירושלים התת קרקעית: רשות העתיקות, החברה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י), הקרן למורשת הכותל המערבי ועמותת אלע"ד. האחרונה היא ככל הנראה גם הגוף המשמעותי ביותר שפועל בתחום פיתוח העיר כלפי מטה בעשור האחרון. עמותת הימין, שעוסקת הן ברכישת בתים והתיישבות יהודים והן בתיירות הפכה בשני העשורים האחרונים לגורם מפתח בכל הקשור לארכיאולוגיה בירושלים בפרט ובארץ בכלל. באחרונה נחשף ב"הארץ" כי אלע"ד נהנתה בעשור האחרון מתקציב של מאות מיליוני שקלים, שמקור חלקו העיקרי בתרומות מחברות הרשומות במקלטי מס. אלע"ד, המממנת את החפירות הארכיאולוגיות הגדולות והממושכות ביותר בתולדות העיר, פעילה בעיקר בשלוחת עיר דוד שבכפר סילוואן, שם התגלו השרידים הקדומים ביותר של ירושלים. החפירות הרבות חשפו אינספור ממצאים מתקופות שונות, וגם הרחיבו מאוד את שטחו של הגן הלאומי עיר דוד שבניהול העמותה. העובדה שסילוואן מאוכלס בצפיפות, בעשרות אלפי פלסטינים, התנגשה עם שאיפות ההתרחבות של העמותה ושאיפות הגילוי של הארכיאולוגים. כך נוצרה שיטת החפירות במנהור, למורת רוחם של ארכיאולוגים רבים.

להבדיל מחפירה אנכית תוך קילוף השכבות מלמעלה למטה, חפירה במנהרות, שהיתה שיטה נפוצה במאה ה–19, חודרת את השכבות באמצע. בארכיאולוגיה המודרנית נחשבת שיטה זו לכל הפחות לשנויה במחלוקת. הארכיאולוג פרופ' יורם צפריר, איש האוניברסיטה העברית שמת לפני כחמישה חודשים, היה מהמבקרים החריפים ביותר של שיטה זו. "חפירה מן הצד, כרסום, אסור לה שתתקיים", אמר. פרופ' רוני רייך מאוניברסיטת חיפה שניהל את רוב החפירות בעיר דוד עד לפני חמש שנים, ענה כי בכל הבדיקות שנעשו לא נמצא כי הארכיאולוגיה ניזוקה מהחפירה באמצעות מנהרות בסילוואן, שכן מעל למנהרות אין אלא שכבת עפר עבה ונטולת חשיבות כמעט והמנהרות עצמן הן מבנים קדומים שהארכיאולוגים רק מרוקנים את תוכנם וחושפים אותם לטובת הציבור והמדע. כך או כך, החפירה במנהרות בעשורים האחרונים הצטרפה למנהרות טבעיות וחפירות קדומות יותר ואלה יצרו עולם תת קרקעי עשיר עבור כל מי שמגיע לגן הלאומי.

סמוך לחומת ביצורים בת 3,000 שנה, הממוקמת במרכז הגן הלאומי, או במרכז הכפר סילוואן — תלוי את מי שואלים — אנחנו נכנסים אל מתחת לאדמה, דרך דלת ברזל, המובילה לתוך מנהרה קצרה שנפתחת לסדרה של חדרים ואולמות. כאן, באזור שנכון להיום סגור לקהל, התגלו מערכות ביצורים ומים, בעיקר מהתקופה הכנענית של העיר, על פי הכרונולוגיה היהודית - לפני שזו נכבשה על ידי דוד המלך. חלקן מוכרות למדע כבר יותר ממאה שנים. בראשית המאה הקודמת ניהל את החפירות במקום איש הצבא והארכיאולוג הבריטי מונטגיו בראונלו פארקר, שחיפש שם את אוצרות בית המקדש. חפירה מתחת לירושלים בחיפוש אחר אוצרות המקדש היא מוטיב חוזר בסיפור של ירושלים התת קרקעית. בסופו של דבר נאלץ פרקר להימלט בעור שיניו מהארץ לאחר שהמוסלמים גילו שחפר בהר הבית. בעקבות הגילוי פרצו בירושלים מהומות אלימות. גם אלימות בשל חפירות ליד הר הבית עוד תשוב בהיסטוריה.

אבל נשוב למערכות המים והביצורים מתחת לסילוואן. בשנות ה–90, כאשר אלע"ד קיבלה לידיה את ניהול הגן, החלו שני ארכיאולוגים – רייך, שהוזכר קודם לכן, ואלי שוקרון מרשות העתיקות — להרחיב את החפירות הישנות. הם חשפו ביצורי ענק של המצודה הכנענית הקדומה, היא היא "ציון" המקורית, שנכבשה על ידי דוד ונתנה את שמה לירושלים ומאוחר יותר לארץ ישראל כולה.

מנהרות הכותל
אולם 'אחר כתלינו' שמתחת לרובע המוסלמי
מבנה ציבורי גדול שנחשף בחפירות הכותל
מתפללים פלסטינים במסגד מרואן (אורוות שלמה)
למעלה מימין בכיוון השעון: מנהרות הכותל; אולם "אחר כתלינו" שמתחת לרובע המוסלמי; מבנה ציבורי גדול שנחשף בחפירות הכותל; מתפללים פלסטינים במסגד מרואן (אורוות שלמה). צילום: אמיל סלמן ומועמר עוואד

תקצר היריעה מלספר את כל מה שהתגלה באזור הזה. "הממצא" החדש ביותר הוא בקבוק זכוכית תוצרת המאה ה–20 ממילאנו, שנותר שם מימי משלחת פארקר. הממצא הקדום ביותר הוא מערת מגורים מהתקופה הכלכוליתית — לפני כ–6,000 שנה — בה התגוררו, ככל הידוע, תושבי הקבע הראשונים של ירושלים, שנהנו משפעתו של מעיין הגיחון הסמוך. בין לבין התגלתה ערימה גדולה של עצמות דגים מימי בית ראשון, עדות מפתיעה על קיומה של אליטה חובבת מעדנים מיובאים מרחוק.

מעיין הגיחון המשיך לעצב את פניה של העיר לאורך ההיסטוריה כולה: הכנענים בנו מעליו ביצור גדול, חפרו תעלות מים ובריכות; מלכי יהודה חצבו את נקבת השילוח המפורסמת; ועמותת אלע"ד בנתה מעל כל זה מבנה בטון גדול שנועד להיות מרכז מבקרים — אך לאחר שהתבררה חשיבותם של הממצאים במקום, בוטלה התוכנית ובמקום מרכז מבקרים נוצר מתחת לתקרת הבטון חלל ענק וחשוך שבו מפגינה אלע"ד את יכולותיה בהנגשת אתרים ארכיאולוגיים לציבור הרחב. המבקרים נחשפים למופע אור־קולי שכולל בנייה וירטואלית של השרידים באמצעות וידיאו משוכלל. הסרטון מתאר את המצודה הכנענית, את הכיבוש של דוד ואת מסלול עולי הרגל להר הבית. כמו בשאר חומרי ההדרכה בעיר דוד, ישנה עדיפות לסיפור היהודי־ישראלי של האתר.

"ברורה לי לחלוטין המוטיבציה לחזק את הנרטיב היהודי והציוני, אבל אני חושב שהמערכת היום הרבה יותר זהירה בכובדם של נרטיבים אחרים בירושלים", אומר שחר שילה, שמדריך אותנו במנהרות בעיר דוד. שילה, חוקר ירושלים וחוקר תיירות, שימש בעבר כמנהל השיווק של אלע"ד וכיום הוא עובד כיועץ חיצוני לעמותה. הוא גאה בכך שבעצמו דחף לתרגום חומרי ההדרכה באתר לערבית ומדריך במקום באופן קבוע קבוצות של מורי דרך פלסטינים.

שילה מסביר שלעולם התת קרקעי יתרונות גדולים בכל הקשור בניהול קהל. "לדברים שמתחת לאדמה יש הילה של מסתורין, הם גורמים לתחושה של יציאה מהשגרה ולהיות מחוץ לשגרה זו אחת ההגדרות הכי יפות בעולם התיירות", הוא אומר. "להיות מתחת לאדמה זה לא שגרתי כי רובנו חיים מעל האדמה. זה מאפשר ניתוק מזרם ההמון. הקסם והמסתורין גם תורמים ליכולת לשלוט באנשים, אין לי תחרות של מסיחים". המסיח הגדול מכולם, הטלפון הנייד, גם הוא כמובן לא שמיש במנהרות ובמחילות.

התעלה הכנענית שבעיר דוד
תעלת הניקוז שמובילה להר הבית
היקב העתיק שמתחת למנזר סן סלוודור
ילדים פלסטינים משחקים במערת צדקיהו
למעלה מימין בכיוון השעון: התעלה הכנענית שבעיר דוד; תעלת הניקוז שמובילה להר הבית; היקב העתיק שמתחת למנזר סן סלוודור; ילדים פלסטינים משחקים במערת צדקיהו. צילום: אוליבייה פיטוסי

ביציאה ממעיין הגיחון (אום אל דארג', בפי הפלסטינים) מוזמנים התיירים להפשיל את המכנסיים ולצעוד דרך נקבת השילוח — המנהרה המפורסמת בתולדות העיר שנחפרה כדי להכניס את המים לתוך שטח מבוצר על מנת להתמודד טוב יותר עם מצור. הפרשנות המקובלת היא שהמלך חזקיהו היה זה שהוביל את הפרויקט ההנדסי העצום הזה. תעלומת ההצלחה של שתי קבוצות החופרים להיפגש מתחת לאדמה מעסיקה חוקרים מאז המאה ה–19. אנחנו מוותרים על הצעידה במים וממשיכים דרך תעלת מים כנענית יבשה. בסוף התעלה מתעקשים מארחינו מאלע"ד שנעלה על הסעה שתיקח אותנו כמה מאות מטרים עד לבריכת השילוח, שם אפשר לשוב ולצעוד מתחת לאדמה. זאת כדי למנוע הליכה ברחובות סילוואן, מעשה שעלול להסתיים בידויי אבנים. תזכורת קטנה לנעשה בירושלים שמעל פני הקרקע.

"השער התשיעי"

הפרויקט הגדול ביותר של הרחבת ירושלים של מטה, מאז פתיחת מנהרת הכותל לפני 20 שנה, היה עד כה חפירת "תעלת הניקוז". זו תעלה צרה וארוכה מתקופת בית שני, שמובילה מבריכת השילוח, בחלקו התחתון של סילוואן, מתחת לרחוב הראשי של הכפר ולחומות העיר העתיקה ועד לסמוך לכותל המערבי. הפרויקט הזה, שנחפר בידי רייך ושוקרון בין השנים 2007 ו–2011, פתח מרחבים ואפשרויות חדשות בפני המטיילים בירושלים ובפני עמותת אלע"ד. אבל גם הוא מתגמד מול התעלה הגדולה באמת שנחפרת בימים אלה, ובתוך כמה שנים תוביל באותו המסלול מבריכת השילוח ועד לכותל המערבי, מרחק של כ–700 מטרים. אבל הפעם אין מדובר בתעלה צרה, אלא ברחוב המדרגות ההרודיאני, הרחוב הראשי של ירושלים בסוף תקופת בית שני: רחוב רומי תקני, ברוחב 7.5 מטרים, מואר, משולט, עם תערוכות בצדדיו, שיוביל ל"שער תשיעי" תת קרקעי בחומות ירושלים. השלמת החפירה הזו תאפשר לצעוד במעין "יקום מקביל" הלוך ושוב מהכותל לעיר דוד: ללא סילוואן, ללא תושבים פלסטינים, מתנחלים יהודים או ג'יפים של מג"ב. הרחוב הזה, אם תרצו, יהיה האוטוסטרדה של ירושלים התת קרקעית.

מקטע מהפרויקט הגדול הזה אפשר לראות סמוך לבריכת השילוח. קטע מהרחוב נחפר זמן קצר לאחר גילוי וחשיפת הבריכה לפני כ–12 שנים. רייך הודה בכנות בספרו "לחפור את עיר דוד" כי החפירה נעשתה ללא היתר. "מנהל מחלקת החפירות ברשות הגיע לביקור בשטח וטען שעברנו עבירה על חוק העתיקות, טענה שאני בהחלט מסכים איתה". אבל כמו במקרים אחרים בירושלים של מטה — מה שהתחיל כסטייה מהנוהל הפך במהירות מעוררת השתאות לפרויקט רשמי, מוכר וממומן. רייך ושוקרון חפרו כ–60 מטרים מהרחוב, ברוחב חלקי של 2.5 מטרים בלבד. בשנתיים האחרונות חודשה החפירה בקטע אחר שלו, במעלה הרחוב העולה לעיר העתיקה, שם כבר נחפרו 120 מטרים ברוחב מלא של 7.5 מטרים. רשות העתיקות לא אפשרה לבקר בחפירה זו.

רייך — כיום יו"ר המועצה הארכיאולוגית, מהתפקידים הבכירים בעולם הארכיאולוגיה הישראלית — מביע עתה עמדה מפתיעה כלפי חפירת הרחוב ההרודיאני. "זו חפירה לצרכי תיירות, ואחר כך פוליטיקה, או אולי קודם פוליטיקה ואחר כך תיירות", הוא פוסק. "מבחינה מדעית זה לא מוסיף הרבה, זו אולי תוספת יפה כמונומנט, אבל זה לא יוסיף לנו יותר מדי ידע, אנחנו יודעים את תוואי הרחוב, אנחנו יודעים איך הוא נראה ומתי נבנה".

מתחת למרצפות, במנהרת ניקוז, גילו רייך ושוקרון סירי בישול שלמים מתקופת בית שני, שהעידו על כך שמישהו חי במנהרה זו. על פי הפרשנות המקובלת, המתבססת על תיאורו של ההיסטוריון יוספוס פלביוס, היו אלו אחרוני המורדים במרד הגדול בשנת 70, שלאחר כיבוש הר הבית על ידי הלגיונות הרומיים וחורבן בית המקדש ניסו להימלט דרך התעלות ושם מצאו את מותם.

בינתיים אנחנו עולים במנהרת הניקוז הצרה, רוחבה כרוחב הכתפיים. התקרה גבוהה, ומאפשרת צעידה זקופה, היא מוארת במנורות פלורסנט, שסביבן התפתחו מושבות ירקרקות של טחב. אחרי הליכה מהירה של כעשר דקות ישנו פתח לחניון גבעתי — מתחם גדול הסמוך לכניסה לגן הלאומי עיר דוד. החניון הפך בשנים האחרונות לבור חפור ענק משובץ בקטעי מבנים מכל תקופות קיומה של ירושלים. זהו שלב בדרך לבניית מרכז המבקרים החדש של אלע"ד, הידוע בשם מתחם קדם. באחרונה אושר המתחם בהליכים תכנוניים יוצאים מגדר הרגיל, לאחר שמשרד המשפטים התגייס לטובת העמותה. לעניינינו חשוב מרכז קדם כי בעתיד הוא יהווה צומת חשוב בעיר התת קרקעית. מלבד מנהרת הניקוז שכבר מחוברת אליו, יחובר אליו הרחוב ההרודיאני הגדול. כמו כן, מנהרה קצרה נוספת תחבר אותו מתחת לכביש אל מרכז המבקרים הקיים של עיר דוד. בקטע הזה כבר נחפר בור מים גדול המכונה "בור ירמיהו", שעל פי הנרטיב של מפעילי האתר היה מקום כלאו של הנביא ירמיהו, שהתריע מפני החורבן הקרב. מנהרה אחרת מתוכננת מחניון גבעתי לעבר אזור העופל, דרומית להר הבית.

אנשי רשות העתיקות מסבירים שלמרות הקרבה להר הבית, הם מעולם לא חוצים את הכותל המערבי לעברו

פתק בחלק הדרומי של הכותל המערבי. צילום: אוליבייה פיטוסי

אנחנו ממשיכים עם מנהרת הניקוז, חולפים על פני יסודות החומה העות'מנית, ועד לקיר גדול שחוסם את הדרך ויוצר צומת T — הכותל המערבי. "אני לא מבינה איך הגעתי עד לכאן, אני רוצה לטייל בעיר דוד", אומרת תיירת צעירה ומבולבלת שהגיעה לנקודה זו. לאחר דקות ארוכות על המפה והסברים על הגיאוגרפיה מרובת הממדים של האזור, היא מתרצה ושבה על עקבותיה לתוך המנהרה. מכאן ניתן לעלות במדרגות מתפתלות לגן הארכיאולוגי דוידסון. לפני שנצא נתעכב רגע על השאלה, למי בכלל שייכת הקרקע שבתוכה אנחנו הולכים?

על פי חוק המקרקעין הישראלי בעלות אדם על חלקת קרקע "מתפשטת בכל העומק שמתחת לשטח הקרקע (...) והיא מתפשטת בחלל הרום שמעליו". כלומר שאם ברשותכם חלקת אדמה, אז אתם גם בעליהם הגאים של פיסת כדור הארץ עד למרכז הכדור וממנה ועד לחלל. העיקרון הזה אף חוזק בפסק דין של בית המשפט העליון בנוגע לחפירת מנהרות הכרמל. המדינה אולצה לערוך הליך הפקעה מסודר כדי לסלול את הכביש המהיר מתחת להר, למרות שהמנהרות עוברות בעומק של 30 עד 200 מטרים מתחת לבתים ולא היתה להן כל השפעה על התושבים החיים למעלה.

תושבי סילוואן לא זכו אפילו בהליך של הפקעה. זאת, למרות שהמנהרות עוברות לעתים מטרים ספורים מתחת לבתיהם ולמרות שהתושבים הפלסטינים משוכנעים כי צרות שונות שניחתו על ראשם קשורות למנהרות — מסדקים בקירות עוד שקיעות קרקע ורטיבות. אבל בשתי עתירות שהם הגישו לבית המשפט העליון בנוגע לחפירות הללו הם הפסידו.

פרופ' רייך: "חפירת הרחוב ההרודיאני היא לצרכי תיירות, ואח"כ פוליטיקה, או להפך. מדעית זה לא מוסיף הרבה"

הרחוב ההרודיאני. צילום: אוליבייה פיטוסי

ב–2009 דחתה השופטת עדנה ארבל את טענותיהם של הפלסטינים, וקבעה שהם לא הוכיחו פגיעה בבתים ולמול הפגיעה הלא קיימת "ניצב אינטרס ציבורי משמעותי בביצוע העבודות". ארבל קיבלה את העמדה שהציגה אלע"ד שישנה חשיבות "לאומית ובינלאומית" לחפירות בסילוואן. בפסק הדין היא מפנה לסיפורי המקרא כדי להוכיח את הטענה הזו, ותוך כדי כך מניחה הנחות מעט בעייתיות מבחינה מחקרית על הקשר בין הטקסט המקראי לבין הממצאים הארכיאולוגיים: "תל עיר דוד מספר את דברי ימיה של ירושלים זה אלפים בשנים, כפי שניתן ללמוד עליהם עוד מן התנ"ך (ראו למשל: שמואל ב', ד'־ח'; שמואל ב' ט'־י"א; דברי הימים א', פרק ט"ו, פס' א'), זאת הגם שהמקום עצמו מוזכר כמובן עוד קודם לכן, בסיפור עקדת יצחק", כתבה ארבל. במבט לאחור, אין ספק ששני פסקי הדין של ארבל יצרו את המסד החוקי להמשך ההתרחבות של ירושלים התת קרקעית.

עו"ד סאמי ארשיד, שייצג את הפלסטינים בעתירות חושב שיש מקום למתקפה משפטית חדשה על המנהרות, אבל לשם כך צריך למצוא תושב פלסטיני שמחזיק במסמכי בעלות על הקרקעות, משימה קשה למדי לאור העובדה שרישום הקרקעות במזרח ירושלים הוקפא בידי ישראל ב–1967 ובודדים הפלסטינים המחזיקים במסמכי טאבו על בתיהם. העותר גם צריך להיות מוכן לשלם מחיר, "כאשר הגשתי את העתירה וקיבלנו את צו הביניים, למחרת כל העותרים נעצרו, בטיעונים שונים, על ידי המשטרה", אומר ארשיד.

החפירות התת קרקעיות הנרחבות מתחת לסילוואן, לא תרמו למערכת היחסים המעורערת ממילא בין התושבים הפלסטינים למתנחלים היהודים. העובדה שמדי יום רואים התושבים הפלסטינים עשרות עובדים (יהודים ומתנדבים) נכנסים מתחת לבתיהם ממשיכה לעורר חשדות כבדים בקרבם.

פינת הכותל

כאשר הגיעו החופרים במנהרת הניקוז לכותל המערבי הם פנו ימינה (דרומה) וחפרו מנהרה של כעשרה מטרים עד לפינת הכותל. אנחנו צועדים בעקבותיהם. שם, במקום שסגור כרגע לקהל, אפשר לראות את אבן הפינה של המסד התחתון של הכותל. הצטלמנו לידה ויצאנו דרך מדרגות לולייניות לאוויר בגן דוידסון.

האתר הזה עלה לכותרות בשני הקשרים שונים בשנים האחרונות — כאן מתוכננת לקום העזרה השלישית עבור הזרמים הפלורליסטיים וכאן מתנהל מאבק משפטי בין המדינה לבין אלע"ד. העמותה חתמה על הסכם עם החברה הממשלתית לפיתוח הרובע היהודי, בעלת האתר, לפיו העמותה תנהל גם אותו. המדינה מתנגדת להסכם, בעיקר מתוך חששות שהוא יפגע בהסכם עם הזרמים הפלורליסטיים או ששליטת אלע"ד תביא להגברת המתיחות מול ירדן והפלסטינים. על כן, היא מבקשת לבטלו והעניין נדון כעת בבית המשפט העליון. אחד הטיעונים של העמותה בזכות אישור ההסכם הוא החיבור התת קרקעי לבסיס שלה בעיר דוד.

בניגוד אלינו, החופרים שהגיעו במנהרת הניקוז פנו גם שמאלה (צפונה) והתקדמו כ–50 מטרים לאורך הכותל. שם התגלו ממצאים מימי ראשית בניית הכותל. קומץ מטבעות שהתגלו בתוך מקווה שנסתם לקראת בניית הכותל המערבי, העמידו בספק את הקרדיט שניתן למלך הורדוס על בניית כתלי הר הבית, שכן המטבעות היו מהשנים 15 ו–16 לספירה, כ–20 שנה לאחר מותו של הורדוס. על פי רייך ושוקרון, מכאן חייבים להסיק שיורשיו של המלך המפורסם הם שהשלימו את הפרויקט הענק של בניית הר הבית.

הארכיאולוג סולימני מאשים את רב הכותל בעקיפת מוסדות התכנון: "הם בנו עיר שלמה בלי שום אישור בנייה"

מתפללות בחלק הקרוב ביותר לקודש הקודשים. צילום: אמיל סלמן

לפני כשנה פרסמה הארכיאולוגית שלומית וקסלר־בדולח מחקר מקיף על תיארוך בניית כתלי הר הבית וקבעה כי בהחלט סביר שהעבודות להקמת ההר נמשכו זמן רב לאחר מותו של הורדוס. מה שאומר שמכלול בית המקדש השני, במלוא תפארתו, עמד על ההר במשך הרף עין היסטורי — כמה עשרות שנים בלבד עד לחורבנו.

החפירות נעצרו לאחר כ–50 מטרים, מרחק קצר לפני עזרת הנשים ברחבת הכותל. אנשי רשות העתיקות מסבירים לכל מי שמוכן לשמוע שלמרות הקרבה להר הבית הם לא חוצים את הכותל המערבי לעבר ההר. אבל הארכיאולוג גדעון סולימני, לשעבר בכיר ברשות והיום פעיל בארגון הארכיאולוגים "עמק שווה", סקפטי באשר להצהרות אלה: "בגלל אופי החפירה בתת הקרקע ובצמוד לכותל, בכל רגע אתה יכול למצוא בור מים, חלל חצוב, שיורדים מתחת להר הבית, מה יקרה אז? הם לא יכנסו?".

מאז קום המדינה, היה ניסיון אחד ויחיד לחדור מתחת להר הבית, דרך פתח תת־קרקעי קדום בכותל. היה זה ב–1981, במנהרות הכותל. אז, כמו פארקר בשעתו, ביקש רב הכותל דאז, מאיר יהודה גץ, למצוא את אוצרות המקדש ובראשם את ארון הברית. החיפושים העלו חרס והפתח נאטם.

איחוד המנהרות

יובל ברוך, ארכיאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות, מספר שניתן להמשיך ולזחול דרך מנהרת הניקוז עוד כמה עשרות מטרים, מסוף החפירה, כמעט עד הקצה הצפוני של רחבת הכותל. באזור הזה מתרחקת המנהרה מהר הבית. בינתיים לא ניתן להגיע מהמנהרה הזו ועד למנהרות הכותל הגדולות שמשתרעות מהרחבה וצפונה. אבל איש מהמרואיינים לכתבה לא פסל על הסף את האפשרות שיום יבוא, לא בעתיד הרחוק, ושתי המנהרות יחוברו. או אז אפשר יהיה לצעוד מבריכת השילוח שבמעמקי סילוואן, דרך הכותל ועד למרכז הרובע המוסלמי.

הממצא הקדום ביותר בעיר דוד הוא מערת מגורים מלפני כ–6,000 שנה, בה התגוררו הירושלמים הראשונים

יובל ברוך, ראש העיר של ירושלים התת-קרקעית. צילום: אמיל סלמן

תוכנית אחרת, גרנדיוזית למדי, לחפירה נרחבת ברחבת הכותל ויצירת רחבה תפילה נוספת תת קרקעית הוכנה, אך הוקפאה לעת עתה. לעומתה, תוכנית המקודמת בימים אלה היא חפירת חניון תת קרקעי גדול מתחת לרובע היהודי.

בחלקה המזרחי של רחבת הכותל חפרה וקסלר־בדולח רחוב רומי במסגרת חפירת הצלה לקראת בנייתו של בית הליבה — בניין משרדים גדול ושנוי במחלוקת של הקרן למורשת הכותל. גם שם, כמו בחניון גבעתי תהיה קומה ארכיאולוגית מתחת לקרקע וכניסה תת קרקעית משער האשפות, דרך הרחוב הרומי ועד למרכז רחבת הכותל. בקיצור, סביר להניח שבשנים הקרובות יפותחו עוד חללים רבים באזור הכותל, ואולי בחסותם סוף סוף תימצא גאולה למי שסובל מקרינת השמש העזה ברחבה הלבנה בימי הקיץ.

אבל בינתיים, אנחנו נאלצים להיחשף לשמש ולצעוד כמאה מטרים מגן דוידסון ועד לכניסה למנהרות הכותל.

מהכותל לוויה דולרוזה

המרחבים התת קרקעיים הפופולריים ביותר בירושלים הם אלה המכונים "מנהרות הכותל". זוהי מערכת של חללים, מנהרות חצובות ואולמות קמרונות שמשתרעת מרחבת הכותל בדרום, מתחת לרובע המוסלמי ועד לרחוב הוויה דולרוזה, בצפון. מאות אלפי מטיילים חולפים מדי שנה לאורך המסלול הזה. האטרקציות לאורך הדרך הן בית הכנסת התת קרקעי במקום הקרוב ביותר לקודש הקודשים, האבן הגדולה ביותר בכותל, שער חסום שהוביל פעם לתוך הר הבית, מחצבה עתיקה, תעלות, בורות מים ועוד. אבל גם העולם הזה התרחב מאוד בעשר השנים האחרונות וחלקים גדולים ממנו לא נחשפו לציבור.

באזור הזה גם מגיע לשיאו שיתוף הפעולה התמוה לעתים בין רשויות ממשלתיות וארגוני ימין, תוך עקיפת חוקים ותקנות לשם יצירת מרחבים תת קרקעיים שלא ברור למי הם שייכים ומתוקף איזה חוק.

בשנת 1993 רכש ארווין מוסקוביץ' — נדבן יהודי אמריקאי שמסייע רבות לארגוני המתנחלים — את בית הכנסת אוהל יצחק. בית הכנסת הוקם בתחילת המאה ה–20 והוא שוכן ברחוב הגיא, סמוך לכותל. בסיוע עמותת עטרת כהנים התחיל פרויקט לשיפוץ בית הכנסת. תוך כדי השיפוצים החלה חפירה ברצפת בית הכנסת. החפירה הקטנה הלכה והתרחבה, ובמקום התגלו בית מרחץ מהתקופה הממלוכית, אולם חאן גדול מאותה התקופה, שרידים של הגשר הגדול שהוביל להר הבית בתקופת איליה קפיטולינה (התקופה הרומית המאוחרת) ובניין מפואר מתקופת הורדוס. המבנים, המוסלמיים ברובם, "יוהדו" והועברו לרשות הקרן למורשת הכותל. איש לא נדרש לסוגיות כגון: למי שייכת הקרקע; מתוקף איזה חוק היא נחפרת; וכיצד הופכת הקרן למורשת הכותל לבעלים של חלל שלא היה קיים עד היום?

הדוגמה המובהקת ביותר היא זו של האולם המכונה "אחר כתלנו", זה אולם קמרונות גדול מהתקופה הממלוכית, שהתגלה על ידי החופרים שירדו מבית הכנסת והמשיכו צפונה. כמו חללים תת קרקעיים רבים בעיר העתיקה הוא היה מלא בחלקו בבוצה מסריחה, תוצאה של עשרות שנים של הזרמת ביוב לתוך בורות ספיגה לא חוקיים. הבוצה נשאבה והאולם נוקה. "אנשים עבדו פה עם מסיכות, היו ארכיאולוגים שברחו", מספר יובל ברוך. לאחר מכן, לטענת רשות העתיקות, היה צורך לייצב את האולם, כדי שהבתים שמעליו לא יקרסו. לשם כך יוצבו עמודי התמיכה הגדולים, נוצקה רצפת בטון חדשה וחומר מילוי הוזרק בלחץ גבוה לתקרה. במקרה אחד פרץ החומר דרך הבלטות של בית מגורים פלסטיני העומד מעל האולם. בסופו של התהליך, שכלל ארכיאולוגיה, אינסטלציה ובנייה בטכנולוגיות מתקדמות, נוצר אולם חדש — 300 מטרים רבועים גודלו — נדל"ן יקר מפז שנוצר יש מאין בלב הרובע המוסלמי, סמוך לכותל המערבי. האולם חובר במנהרות למכלול "מנהרות הכותל", הועבר לניהול הקרן למורשת הכותל וקיבל את שמו "אחר כתלנו". ירושלים התרחבה עוד קצת.

מסלול מנהרות הכותל מסתיים בבריכה, שמצדה השני היא בשליטת המנזר הקתולי "האחיות ציון"

מנהרות הכותל. צילום: אמיל סלמן

האולם מיועד עקרונית לשמש למטרות חינוך ולא לשכירתו לצורך קיום אירועים פרטיים, אבל יש חריגים. על פי תקנון האולם, הוא מושכר לאירועים פרטיים רק לתורמים כבדים של הקרן למורשת הכותל. כמה כבדים? רק מי שתרם 36 אלף דולר לפחות יוכל לקיים שם בר מצווה. גם גופים רשמיים יכולים לקיים אירועים במקום, ובאחרונה התקיים שם טקס חילופי מפקדי מחוז ירושלים במשטרה.

אם יש דבר כזה "העיר התת קרקעית של ירושלים", אז יובל ברוך הוא ראש העיר שלה. בסיור אתו הוא מגן על הפרויקט. "אני לא אומר, אני קובע שאם לא היינו מייצבים את האולם הזה הבתים שלמעלה היו קורסים", הוא פוסק. "אני לא מסתתר ולא מגלגל אחריות, אנחנו מקדמים את הפרויקטים האלו, זה חלק מהעבודה שלנו לפתח אתרי תיירות. כשנקרתה הזדמנות, כשהתברר שיש חלל גדול וניתן לחבר אותו למנהרות הכותל ולקיים שם מחקר רציני לצד פיתוח תיירותי, הלכנו על זה".

סולימני רואה את הדברים אחרת. "מתנהל פה פרויקט חפירה ענק, מוסתר מעיני הציבור, בשיטות חפירה שעברו מן העולם. זו חפירה ללא גבולות וללא שום קטגוריה ברורה, זו לא חפירה מחקרית ולא חפירת הצלה, אין לה גבול של זמן או של מקום ואין לה מטרות מקצועיות". רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ', מאשים סולימני, משתמש ברשות העתיקות כדרך לעקוף את ועדות התכנון – "הם בנו עיר שלמה בלי שום אישור בנייה".

אל האולם הגענו דרך מעברים שנפתחו בשנים האחרונות ומחברים בינו לבין מנהרות הכותל, בתווך נעשו כמה חפירות גדולות שחשפו ממצאים מעניינים, בעיקר מהתקופה הרומית של העיר. הממצא החשוב ביותר הוא קיר חזית של מבנה ציבורי גדול מתקופת בית שני שכולל מערכת מים, מזרקה ובריכה. בהינתן העובדה שהמבנים המפוארים מתקופת בית שני ששכנו על הר הבית לא ניתנים לחפירה בעתיד הנראה לעין, המבנה שהתגלה כאן הוא הבניין הציבורי המרשים ביותר מאותה התקופה. הבניין נחפר כבר לפני כמה שנים, אבל החפירה הזו סגורה לקהל. בין היתר מטעמים של בטיחות וקושי בניהול תנועה של מבקרים בעומקים גדולים.

מכאן אפשר להתחבר דרך מה שמוכר כ"מעבר הסתרים" למסלול המתויר של מנהרות הכותל. רוב המסלול נחפר בחפירות לא מוסדרות בשנות ה–80. לצד האטרקציות המוכרות, ניתן יהיה בעתיד הקרוב גם להתפלל בבית כנסת על שם התורם יצחק תשובה. ממעבר הסתרים יוצאת צפונה מנהרה באורך מאות מטרים המובילה את התיירים לאורך הקיר ועד לוויה דולרוזה. ביציאה ממתינים שני מאבטחים המלווים את המטיילים דרך רחוב הגיא ובחזרה לכותל. עוד תזכורת להבדלים בין העולם שלמטה לבין המציאות שמעליו.

בדם ואת

במוצאי יום הכיפורים של 1996 נפגשו, בדיוק במקום בו עומדים היום המאבטחים, ראש העיר דאז, אהוד אולמרט, ראש עמותת עטרת כהנים מתי דן, מוסקוביץ' וראשי מערכת הביטחון. האירוע היה פתיחת מנהרת הכותל — הריסת קיר שיאפשר יציאה מהמנהרה לרחוב. למחרת פרצו אירועי הדמים שהביאו למותם של יותר ממאה בני אדם, בהם 17 חיילי צה"ל. האירועים היו קדימון מדמם לאינתיפאדת אל אקצא שפרצה ארבע שנים מאוחר יותר.

מסלול מנהרות הכותל מסתיים בבריכת מים קטנה ורדודה (בריכה הסטרותיון), שנחצית על ידי קיר בטון. מצדו השני של הקיר נמשכת הבריכה, אבל שם היא בשליטת המנזר הקתולי "האחיות ציון". בהמשך נמצאת שם קשת ה"אקו הומו" (זהו האדם), אתר קדוש וחשוב לנצרות.

מנהרות הכותל
בריכת הסטרותיון. חלקה השני נמצא מצדו השני של הקיר אך שם היא בשליטת המנזר הקתולי "האחיות ציון". צילום: אמיל סלמן

עקרונית, פירוק הקיר שמחלק את הבריכה יהיה שלב בדרך ליצירת מערכת תת־קרקעית אחת גדולה, שתחצה את העיר העתיקה מדרום לצפון. אולם נכון להיום, אין כל תוכנית לפירוק הקיר הזה ונראה שהסיכוי שהמנזר יסכים לכך קלוש.

ושוב, אנו נאלצים לצאת לפני הקרקע. לא הרחק מאתנו, אבל ממש מתחת לרגלים, נמצאת מערת צדקיהו אך כדי להיכנס אליה יש צורך לצאת מהעיר העתיקה דרך שער שכם, לפנות ימינה ולחפש דלת קטנה מתחת לחומות. כמה פעמים ניסו אנשי עטרת כהנים לקדם תוכנית לחיבור תת קרקעי מההתנחלות הקטנה, בית הצלם שברובע המוסלמי, לעבר מערת צדקיהו. בעבר טען מתי דן, ראש עטרת כהנים, כי הדבר נחוץ לצורכי ביטחון, אבל הוא נדחה על ידי רשות העתיקות.

מערת צדקיהו

בדרך למערת צדקיהו כדאי לציין שלא רק גופים ישראליים מרחיבים את ירושלים כלפי מטה. ההרחבה הדרמטית ביותר בעשור האחרון נעשתה על ידי הווקף המוסלמי בהר הבית. באירוע שכונה "אסון ארכיאולוגי" חפרו ב–1999 אנשי הווקף בור עצום בגודלו בהר הבית, ללא פיקוח ארכיאולוגי, וגרמו נזק אדיר לממצאים שעל ההר. הבור נועד לפתוח כניסה נוספת לאולמות המסגד המרוואני, הידועים בעברית כ"אורוות שלמה", שם מצוי מסגד תת קרקעי ענק המתמלא במתפללים בימי שישי ובחגים.

למפת ירושלים של מטה צריך להוסיף עוד כמה אתרים: בסיוע אנשי רשות העתיקות אנחנו מבקרים גם ביקב העתיק והשומם שמתחת למנזר סן סלוודור, ליד השער החדש; בור מים ענק מצוי מתחת למתחם הקופטי בכנסיית הקבר, סירה קטנה יכולה לשוט בו; לא רחוק משם הסתיים באחרונה סכסוך משפטי בן 20 שנה בין הקופטים לבין סוחר פלסטיני על מרתף משותף ורחב ידיים; ברובע היהודי יש שלושה מוזיאונים ורחוב (הקרדו) כולם תת קרקעיים; ברובעים הנוצרי והמוסלמי מוכשרים באחרונה עוד ועוד מרתפים כבתים, מערכות אלקטרוניות מתקדמות מותקנות כדי להחליף את האוויר בחלל ללא חלונות; וכן הלאה.

בינתיים, במערת צדקיהו, דלת הכניסה הקטנה למדי לא מסגירה את המסתתר מאחוריה. זוהי מערת ענק שנחצבה במשך דורות לשם הוצאת אבנים לבניין העיר שמעליה. גודלה הנוכחי הוא תשעה דונם, והיא משתרעת מתחת לכרבע מבתי הרובע המוסלמי. אבל גם היא, כמו ירושלים, לא מפסיקה להתרחב ומדי פעם מתגלים בה חללים חדשים.

אוסף המסורות והסיפורים על המערה הזו הוא אדיר. המסורת היהודית רואה בה את המערה דרכה נמלט המלך צדקיהו מירושלים, בימיו האחרונים של בית ראשון. מכאן האמונה שהמערה מתרחבת ונמשכת עד ליריחו; המסורת המוסלמית רואה בה את המקום שבו נבלעו חוטאי קורת ועדתו; מסורת של ארגון הבונים החופשיים רואה בה את המקום ממנו נחצבו אבני מקדש שלמה; וכמעט כולם משוכנעים שאי שם במערה יש אוצרות. רק לפני כחודשיים הצליח תייר אמריקאי להסתתר בה לאחר הסגירה ולבלות בה לילה שלם בחיפוש אחר מטמון. בסופו של דבר הוא מילא את התיק שלו באבנים ובבוקר נלקח לחקירה ומשם לשדה התעופה.

העובדות הארכיאולוגיות בנוגע למערה מתמצות בכך שהיא שימשה כמחצבה בימי בית שני ולאחר מכן — ואולי גם בתקופות מוקדמות יותר. האבנים האחרונות שהוצאו מכאן שימשו לבניית מגדל השעון ששכן בתקופה העות'מנית בשער יפו ופורק בידי הבריטים. עם בניית החומות במאה ה–16 נאטם פתח המערה והיא נשכחה, עד שבשנת 1854 חמק כלבו של החוקר הבריטי ג'יימס ברקלי לתוך חור קטן סמוך לשער שכם וכך היא התגלתה מחדש. מאז היא גם משמשת כמקום הכינוס של הלשכה הירושלמית של תנועת הבונים החופשיים, מה שמוסיף עוד ממד של מיסתורין.

חפירה במנהרות חודרת את השכבות באמצע. "חפירה מן הצד" קבע פרופ' צפריר, "אסור לה שתתקיים"

התעלה הכנענית. צילום: אוליבייה פיטוסי

המערה נמצאת בשליטת החברה הממשלתית לפיתוח מזרח ירושלים והוכשרה לפני כמה שנים לאירועים המוניים ומדי פעם נערכים שם אירועים פרטיים והופעות. לא מזמן הופיעו שם יוני רכטר, הראל סקעת וישי לפידות.

משה מיכלי, מנהל האתרים של פמ"י, חבש לנו קסדות וחילק פנסים ובחסותם זחלנו לחללים גדולים שסגורים לקהל. חפירה שערך לפני כשלוש שנים ארכיאולוג רשות העתיקות יחיאל זלינגר במערה חשפה תעלומה נוספת — מבנה קטן, ששימש כנראה למנוחת החוצבים. בקיר המבנה נקבעו שני חלונות, אבל מה ההיגיון בקביעת חלון בקיר שמצוי בתוך מערה חשוכה לחלוטין?

אכן, לא הכל הגיוני מתחת לפני האדמה. לא רחוק משם, באולם קטן שיורדים אליו דרך פתח צר, במעמקי המערה, כ–20 מטרים מתחת לרחוב, מצאנו על גבי סמרטוט כחול שלושה גורי חתולים, שני ג'ינג'ים ואחד שחור, שוכבים מכורבלים ממתינים לאמם. קרוב לוודאי שלא ראו אור יום מעולם.

תגובות

בשיחה עם "הארץ" אמר מנכ"ל רשות העתיקות, ישראל חסון, כי הנחה להכין תוכנית כוללת של רשות העתיקות לירושלים. "לא מקובל עלי שיש שש תוכניות שונות, כל אחת בפני עצמה", אמר. "במאי אני אמור לקבל את הנייר הראשוני. אין שום תוכנית קונספירטיבית לחפירות, ברגע שתהיה תוכנית ניתן לה פומבי, שום דבר לא יעשה במחשכים. אני מזמין את מי שמותח ביקורת, תבואו, תראו ותשאלו, אנחנו לא מסתירים כלום".

בנוגע לביקורת על החפירה במנהרות אומר חסון: "על כל מטר חפירה בירושלים אנחנו משקיעים פי עשרה או פי חמישה עשר מבכל מקום אחר, כדי לתת הגנה ולשמור על הערכים הארכיאולוגיים. אני חושב שלחפירות האלו יש תכלית ראויה והן נעשות בזהירות רבה ובשיתוף עם מכונים ומומחים מכל העולם".

בנוגע לשיתוף הפעולה עם הקרן למורשת הכותל ועמותת אלע"ד, אומר חסון כי "הקרן היא ארגון ממשלתי שמזמין ממני עבודה. תפקידנו להקפיד שיישמרו הערכים הארכיאולוגיים. אני לא נותן גושפנקה פוליטית לאלע"ד, אנחנו עובדים איתם כמו עם כל גוף אחר ולפי כל הכללים".

חסון, שהיה בעברו ח"כ וסגן ראש השב"כ מוסיף כי "יש ממד של החמצה בשיתוף של מזרח ירושלים במערכת הארכיאולוגית, אני מכיר מעט מאוד מקומות בעולם שהתושבים לא רואים בארכיאולוגיה כנכס שלהם. אני מאמין שיבוא יום ונפסיק להתווכח ונסתכל על המפעל האדיר הזה כמורשת תרבותית מופלאה ונבין מה הערך של מה שיצרנו".

מעמותת אלע"ד נמסר כי "כל החפירות מתבצעות בהתאם להוראות רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים ובפיקוח צמוד של בעלי מקצוע ומומחים מטעמם. עיר דוד היא האתר הנחפר ביותר בישראל, ולאורך 150 השנים האחרונות הגיעו אליה קרוב ל–20 משלחות חפירה שונות מהארץ ומהעולם. החפירות גילו עושר ממצאים מהתקופה הכנענית ומתקופת בית ראשון ובית שני (בעיקר תקופת הברונזה והברזל). בתוך כך, בחפירת חניון גבעתי בעיר דוד — החפירה הגדולה ביותר בירושלים, נתגלו שכבות גם מתקופות מאוחרות יותר — ובהן: התקופה הפרסית, ההלנסטית, החשמונאית, הרומית, הביזנטית, והעבסית". עוד נמסר מהעמותה כי "השילוט וחומרי ההדרכה באתר משקפים נאמנה את התקופות הדומיננטיות שנתגלו במקום. יש לציין כי כמו בכל גן לאומי, גם בעיר דוד, כל מטייל רשאי להביא מדריך מטעמו או להדריך בעצמו".

מהקרן למורשת הכותל נמסר כי "התוכנית להקמת קומה תת קרקעית בכותל אינה מקודמת וכי בשלב זה אין גם תוכנית לחיבור מנהרת הניקוז למנהרות הכותל". באשר לחפירות באוהל יצחק אמרו כי "בשלב זה מסיימים את עבודות השימור תוך כדי הצגת השרידים הארכיאולוגים ומתן ייצוג הולם לכל אחת מהתקופות. עם תום עבודות השימור תוקם שם תוכנית ה'מסע לירושלים'. אולם 'אחר כותלנו' פתוח לציבור על פי הכללים של הקרן למורשת הכותל כפי שמופיעים באתר הקרן. כללים אלו אושרו על ידי היועץ המשפטי".