x
U
השמש והעמים E

ביום שלישי הקרוב ייערכו הבחירות החוזרות בבית שמש, שיביאו לשיא את הקרע בין הציבור החרדי ההולך וגדל לבין שאר הקהילות שנלחמות על מקומן. במאבק הזה, שני הצדדים רואים עצמם כקורבנות של מדיניות ממשלתית. מסע בין תמונות וקולות באמצע הדרך בין ירושלים לתל אביב
יאיר אטינגר וניר חסון

כמו מבנים רבים באזור, בית הכנסת הגדול שברחוב אחיה השילוני עודנו אתר בנייה של ברזלים ויציקות בטון, עם פועלים וכלים הנדסיים שבאים ויוצאים מבוקר עד ערב. כך שהתושבים המעטים שכבר הספיקו לחנוך את דירותיהם, ולמעשה גם את השכונה החדשה, נדרשים לאלתר. בכניסות לבתים החדשים, לצד פרסומות לחברות הובלה ושירותי ניקיון לדירות החדשות, הודבקו פתקים באווירה חלוצית: כאן "מתארגן מניין לשבת הקרובה", וכאן שלט מכריז מאחת המרפסות על "'בית המדרש החדש' רחוב אחיה השילוני 3, תפילת מנחה בשעה 16:00".

ברוכים הבאים לרמת בית שמש ג'. מה שהחל לפני שנים כתוכנית שקידם בעצלתיים משרד הבינוי והשיכון, מה שנרשם בתקופת ראש העיר הנוכחי כפרק נוסף במלחמת התרבות המקומית עם עתירה לבג"ץ וכותרות רעות בעיתונים - הופך בימים אלה, בדממה, בלי לגזור סרט, לשכונת מגורים ישראלית סטנדרטית בדרומה של העיר בית שמש. בשבועות האחרונים מטפטפים ראשוני הדיירים לשלב הראשון של השכונה שהוא לבדו כולל כ-1,800 יחידות דיור, ועוד כ-2,000 דירות ממתינות לשלב השני.

כל הדירות כאן נחטפו, וכולן בידי חרדים, אבל מבחינת התושבים החדשים זו לא הפגנה ולא מאבק, רק קו סיום במרוץ הישראלי המפרך לקורת גג, בין אם זו דירה ראשונה של זוג טרי, בין אם זה בית להשקעה או למה שקרוי משפרי דיור. באחד הימים בחודש שעבר פגשנו כאן את אלעזר, שבקרוב עובר לכאן עם משפחתו מרמת בית שמש א'. הוא קנה פה פנטהאוז של חמישה חדרים ב-1.4 מיליון שקל, "ואם אתה רוצה לדעת מה הולך להיות פה", הוא מפרט, "אז קיבלתי כבר הצעות למכור ברווח של 250-200 אלף שקל עוד לפני שנכנסתי לדירה. גם אנשים שקנו פה דירות ב-950 אלף שקל, מוכרים אותן ברווח של 200 אלף. בגלל שצביון האוכלוסייה יהיה איכותי מחירי הדירות כבר עכשיו עולים".

נדל"ן הוא תמיד נושא ראוי לסמול טוק, אבל הסיפור כולו נעוץ, בעצם, במלה החמקמקה "צביון". בית שמש - עיר שעברה בשני העשורים האחרונים צונאמי חברתי ודמוגרפי שאין לו אח ורע בישראל - נמצאת במאבק כאוב על זהותה ואופיה בין שני שבטים ישראליים, יהודיים, שניהם רחוקים מישראל הראשונה, החילונית-אשכנזית, ושניהם הפכו לשכנים בעל כורחם. באופן בולט, כמעט כולם כאן מדברים על עצמם כדחויים, כקורבנות של מצב מקומי ומצב לאומי. ביום שלישי הקרוב יתייצבו שני השבטים של בית שמש זה מול זה, עם נציגיהם לראשות העיר משה אבוטבול ואלי כהן, לקרב ששניהם רואים בו קרב מכריע, אם כי יש שסבורים כי הקרב כבר הוכרע. גם התושבים האופטימיים ביותר יודו, שרעיון השכנות הטובה ספג כאן מכת מחץ, וכי מעל ערכי הרב-תרבותיות רובץ סימן שאלה כבד.

בפסק דין נדיר ושנוי במחלוקת של בית המשפט המחוזי בירושלים ובית המשפט העליון, בעקבות זיופי בחירות של סיעת "כח" החרדית-חסידית, בוטלו תוצאות הבחירות שהתקיימו כאן באוקטובר ועל פיהן הצליח ראש העיר החרדי הראשון של בית שמש משה אבוטבול, נציג ש"ס, לשמור על כסאו. אלי כהן, המועמד מטעם הבית היהודי ורשימה מקומית, יקבל הזדמנות שנייה. מועד ב' של הבחירות המוניציפליות מביא את הצדדים נחושים יותר, וגם עוינים יותר: מצד אחד כמעט כל המחנה החרדי מתאחד מאחורי אבוטבול, ומולו מתגבש כמעט כל המחנה הלא-חרדי (חילונים, דתיים, מסורתיים) סביב כהן. הסיפור הזה הפך כעת לסיפור לאומי, כאשר שני הצדדים מקבלים תמיכה של פוליטיקאים ברמה הלאומית - כהן זכה בתמיכה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, השר נפתלי בנט ויו"ר האופוזיציה הרצוג, ואילו אבוטבול זוכה לתמיכת כל הח"כים והרבנים החרדים, כמעט מקיר לקיר. כמעט כולם, למעט ראש הממשלה, ביקרו בבית שמש בשבועות האחרונים.

ראיון עם אלי כהןצילום: אמיל סלמן
ראיון עם משה אבוטבולצילום: גיא אייזנר
מבעיה לאומית לבעיה מקומית
בית שמש היתה אמורה להיות הפתרון למצוקת הדיור החמורה של החרדים בישראל. ללא היא, תהליך ההתחרדות של ירושלים וערים אחרות היה כנראה מהיר בהרבה

העניינים בעיר החלו להשתבש מאז אמצע העשור הקודם, בכמה תקריות אלימות, בעיקר סביב רמת בית שמש ב', השכונה שקלטה משפחות צעירות מקרב קנאי "העדה החרדית" שנדדו לבית שמש מירושלים. כך היה במעשה לינץ' נגד נוסעת בקו אוטובוס שהתיישבה מלפנים, בחלק השמור לגברים, כך היה מעת לעת בהבערת עגלות אשפה ברחובה הראשי של השכונה וביידוי אבנים על ניידות משטרה וסמלי שלטון, כך היה בהצבת שלטי צניעות ברחוב ראשי בשכונה, ובהתנכלויות לתושבים דתיים-לאומיים המתגוררים בשכונות הסמוכות.

אבל לתודעה הציבורית הכללית פרצה בית שמש רק בדצמבר 2011. בשיאו של המאבק, הירושלמי בעיקרו, נגד הדרת נשים מפרסומות ומהרחוב בכלל, שודרה ביומן של ערוץ 2 כתבתו של שי גל על הילדה נעמה מרגוליס.

"נסו לחשוב על מישהי דתייה שיוצאת לרחוב וחרדים קיצוניים מקללים ויורקים לעברה כי היא לא לבושה לטעמם מספיק צנוע", הקדים המגיש דאז ושר האוצר דהיום, יאיר לפיד, "ועכשיו נסו לחשוב שהמישהי הזו היא ילדה בת 7. בת 7! זה מה שקורה בבית שמש. שי גל יצא לעיר שהפכה לסמל הכפייה הדתית כדי לראות אם זה מה שצפוי לנו ביתר חלקי הארץ. בית שמש כמשל". הכתבה הציגה את הקנאים החרדים בשיא כיעורם, על האלימות, שנאת הנשים ושנאת האחר. לימים יטענו החרדים שהכתבה הייתה יריית הפתיחה במסע הבחירות של לפיד וששידורה חיסל ניסיון של גישור ופישור בין הצדדים הניצים ברמת בית שמש.

אבל לתושבי בית שמש זה כבר לא שינה דבר. בשלב הזה כבר היה ברור להם שקו השבר שחוצה את העיר הוא בין החרדים למי שאינם חרדים. זאת למרות שתושב בית שמש הממוצע, בין אם הוא חילוני, דתי או חרדי, מבחין היטב בין ה"קנאים", היורקים על ילדות לבין הציבור החרדי. הטענה העיקרית שנשמעת נגד החברה החרדית ונגד אבוטבול היא שהם לא השכילו לבלום את הקנאים ובכך גרמו להשחרת שמה של בית שמש. בסיור בין מצביעים פוטנציאלים בשבוע שעבר נתקלו פעילי המטה של אלי כהן בתושבת שיושבת על הגדר. "בשביל מה לבחור באלי, גם הוא לא יכול לטפל בקנאים, אף אחד לא יכול עליהם", הסבירה.

שלט הדרת נשים ברמת בית שמש ב', דצמבר 2011 צילום: אוליבייה פיטוסי

כניסת החרדים לבית שמש נועדה לפתור בעיה לאומית של מחסור בדיור במגזר החרדי. הם החלו כמיעוט קטן, בעיקר בקריה החרדית שנבנתה בשנות ה-80 בפאתי העיירה. כמה שנים קודם לכן נראה היה כי בית שמש מתנערת אט-אט מתדמיתה כעיירת פיתוח שתושביה קשי יום, וזאת בעזרת פרויקטים של "בנה ביתך" ששווקו בעיקר לחילונים אמידים שביקשו מפלט מהעיר. מאז נבנו ואוכלסו במהירות שכונות נוספות, וכוח המשיכה של העיר עבור חרדים, חלקם אמנם אמידים, רק הולך ומתחזק. כיום בית שמש, הנמצאת במבואות ירושלים, נחשבת כפתרון למצוקה מספר 1 של החרדים בישראל, מצוקת הדיור. ללא רמת בית שמש, היה כנראה תהליך ההתחרדות של השכונות בירושלים ובמקומות אחרים מהיר בהרבה.

המפה הדמוגרפית המשונה של רמת בית שמש נולדה בשיטת מכרזים מורכבת, ששיקולים קבלניים ופוליטיים שימשו להם בערבוביה. רמת בית שמש א' שווקה לשני מגזרים עיקריים – דתיים לאומיים וחרדים. עד היום הדתיים הלאומיים מהווים מיעוט גדול בשכונה. רמת בית שמש ב', שדווקא קרובה יותר למרכז בית שמש, שווקה לציבור החרדי בלבד. ברמה ב' נאספו הקהילות החרדיות הקנאיות ביותר – חלקן משתייכות לחוגי "העדה החרדית", כמו קהילות סאטמר ודושינסקי ותולדות אהרן, ויש כאן גם מקיצוני נטורי קרתא. קו התפר בין רמת בית שמש ב' לבין בית שמש הוותיקה, ובינה לבין רמת בית שמש א', ייצר את החיכוכים שעלו לכותרות לפני שנתיים.

אין נתונים רשמיים המפלגים את כ-85 אלף תושבי העיר למגזרים, אך תוצאות הבחירות בשנים האחרונות ברורות: בבחירות לכנסת ב-2006, יהדות התורה עקפה לראשונה את הליכוד והיתה למפלגה החזקה בעיר (22.2%), קצת מעל ש"ס (19.9%). בבחירות 2009 הליכוד שב להוביל עם 22.2%, אך גם שיעור התמיכה בש"ס עלה (20.9%) ויהדות התורה זכתה ב-20.6% מהקולות. בבחירות לכנסת ה-19, ב-2013, יהדות התורה כבר התבססה היטב בצמרת (עם 28% מהקולות), ולאחריה, בפער ברור, הליכוד (23%), ש"ס (18%), הבית היהודי (14%) ויש עתיד (4%). הנתון המקובל בקרב פעילים פוליטיים בעיר הוא שהחרדים מונים היום בין 40 ל-45 אחוז מאוכלוסיית המצביעים.

כל זה מתייחס לאוכלוסייה הבוגרת, ומבלי לחשב אלפי חרדים בבית שמש, אנשי "העדה החרדית", שמחרימים את הבחירות הכלליות והעירוניות מטעמים אידיאולוגיים. כעת נשאלת השאלה האם תחושת "השמד" שיש בקהילה החרדית בישראל בכלל ובבית שמש בפרט, יגרמו לקנאים להיכנס למשחק. מכל מקום, הנתון החשוב ביותר נוגע לדור הילדים – ולנתוני מערכת החינוך שבה רוב מוחץ של ילדי בית שמש משתייכים לזרמים החרדיים.

סוד קסמה של בית שמש בעיני החרדים הוא קרבתה לירושלים, אך לא רק. מבחינת קהילות חרדיות מסוימות, יתרון מרכזי נוסף של בית שמש נעוץ במיקומה בתוך תחומי הקו הירוק. חלק מהאדמו"רים והרבנים החרדים אסרו על צאן מרעיתם להתיישב בערים החרדיות שמעבר לקו הירוק, ובראשן ביתר עילית ומודיעין עילית, בין אם מטעמי זהירות, כמו חסידות גור, ובין אם מתוך אי הכרה במדינת ישראל ובכיבושיה, כמו אנשי העדה החרדית. בית שמש היא יעד מועדף של כל הקבוצות האלה.

ההידרדרות במערכת היחסים בין שני הציבורים היתה איטית. ב-2008 כשמשה אבוטבול הציג את מועמדותו לראשות העיר, קו השבר עוד לא היה ברור - הוא נתמך בידי מפלגת העבודה, ודווקא החרדים האשכנזים היססו אם לתמוך בו.

מרגוליס ואמה בדרכן לבית הספר, דצמבר 2011 צילום: גיל כהן מגן
החיכוכים בעיר פרצו לתודעה הציבורית בדצמבר 2011 בכתבה על הילדה נעמה מרגוליס. לימים, יטענו החרדים שהכתבה הביאה לפיצוץ ניסיון גישור בין הצדדים, והיתה אות הפתיחה למסע הבחירות של יאיר לפיד

בחמש שנות שלטונו של אבוטבול נהנו החרדים מפריחה. השילוב של ראש עיר מש"ס, שר שיכון מש"ס, לחץ אמריקאי להפסקת הבנייה מעבר לקו הירוק וכתוצאה מכך הקפאת הבנייה בריכוזים החרדים ביתר עלית ומודיעין עלית, הביא להתרחבות מהירה של השכונות החרדיות. במקביל התבססו בעיר החוגים הקנאים. בשנתיים האחרונות נולד גם הביטוי "הדרת נשים" והציבור הישראלי החל לשים לב לתופעות של קווי מהדרין, הפרדה במרחב ציבורי ואלימות של קנאי הדת. התפוצצות פרשת ההתעללות בילדים על ידי החשודה שכונתה בתקשורת "אמא טליבאן" וחשיפת תופעת "נשות השלים" - נשים חרדיות שעוטפות את עצמן בשכבות רבות של בד מטעמי צניעות - לא הוסיפה לשמה הטוב של העיר בעיני הציבור הרחב ובעיני התושבים הוותיקים שלה.

בתי המשפט המחוזי והעליון הורו על בחירות חוזרות, על אף שמתוך פער של 956 קולות לטובת אבוטבול, גילתה המשטרה רק 36 מקרים מובהקים של זיוף

על רקע זה התפוצצה פרשת נעמה מרגוליס. שנה אחרי כך הלכה בית שמש לבחור. הפעם היה קו הגבול בין שני המחנות הנצים חד וברור. "אם אבוטבול ינצח", אמר אלי כהן, לפני פתיחת הקלפיות, "אלו יהיו הבחירות האחרונות בבית שמש. בעוד חמש שנים תמנה ועדת רבנים את ראש העיר".

כשלושה חודשים לפני הבחירות היו חמישה מועמדים חילוניים או דתיים לאומיים. הם החלו בשיחות כדי לגבש חזית מאחורי מועמד מוסכם. בסופו של דבר סיכמו שלושה מועמדים, מבין החמישה, על תמיכה באלי כהן. מועמדת נוספת, מנהלת בית הספר המוערכת עליזה בלוך, פרשה מהמירוץ, לאחר שיו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, הסיר את התמיכה בה ברגע האחרון. מועמד חילוני נוסף, סגנו של אבוטבול בקדנציה הקודמת, מאיר בלעיש, דמות פופולרית בקרב צעירי העיר, נותר במירוץ וקיבל 543 קולות. הפרשנות המקובלת היא שהריצה שלו בפעם הקודמת, כמו בבחירות שיתקיימו ביום שלישי הקרוב, נועדה לפצל את המחנה החילוני ולסייע לאבוטבול. לבליעש היתה לבסוף תרומה לניצחון אבוטבול.

"ועלה באשו ותעל צחנתו"

מחאת הציבור הלא-חרדי בעיר גברה בד בבד עם חשיפת מקרי הזיופים בבחירות. כבר בצהרי יום הבחירות חשפה המשטרה את דבר מעצרם של כמה חרדים תושבי העיר בדירה ובה עשרות תעודת זהות. בימים שלאחר מכן הגיעו עדויות על אי סדרים בקלפיות, אנשים שביקשו להצביע אך היו רשומים כמי שכבר הצביעו, השחתת פתקי הצבעה, מצביעים חרדים שנמלטו כאשר חבר ועדת קלפי שאל שאלה על פרטיהם האישיים מתוך תעודת הזהות ועוד. כהן, בניגוד לעצת עורכי דינו, ובתחילה גם ללא גיבוי של היועץ המשפטי לממשלה, בחר לערער על תוצאות הבחירות, על סמך תצהירים שנאספו מתושבי בית שמש במהלך ההפגנות. רק בהמשך הדרך הצטרף גם היועץ המשפטי לממשלה לדרישה לערוך בחירות חוזרות, דרישה שהתקבלה לבסוף על ידי שני הרכבים – בבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט מנהלי, ובבית המשפט העליון.

השופטים דחו את הטענה המרכזית של אבוטבול ושותפיו על כך שכהן והיועץ המשפטי לא הצליחו להוכיח שהיו די זיופים כדי להפוך את תוצאות הבחירות. למעשה, המשטרה תפסה לא יותר מאשר 36 מקרים מובהקים של זיוף (שימוש בתעודות זהות של אחרים כדי להצביע). כל שאר המקרים לא הוכחו. עו"ד יעקב ויינרוט, נציגו של אבוטבול, הצביע על הפער בין מספר הזיופים (36) לבין הפער בו ניצח אבוטבול (956). אך השופטים קבעו כי הכשלים שהתגלו במערכת הבחירות בבית שמש הם בבחינת "ליקוי מהותי היורד לשורש הבחירות" ועל כן יש לבטלן. כדי להוכיח שישנה סבירות מתמטית לכך שהזיופים הגיעו עד כדי השפעה על תוצאות הבחירות נזקקו השופטים להסבר מפותל על מספרם של החרדים הקנאים בעיר, המחרימים את הבחירות, אף שיכלו, לכאורה, להשתתף במפעל הזיוף על ידי מסירת תעודות הזהות שלהם.

משה אבוטבול ואלי כהן בבית המשפט העליון, לפני חודש צילומים: אמיל סלמן

החרדים דוחים דחייה מוחלטת את הטענה כי היתה כאן תגובה מידתית של בית המשפט לאירוע של שחיתות בחירות. אין חרדי שמכחיש שהיו זיופים, ואין כמעט חרדי שחושב שמהלך כה קיצוני כמו ביטול בחירות היה צעד צודק. העמדה הזאת קיבלה חיזוק בימים האחרונים מצד כתב "מעריב" קלמן ליבסקינד, תומך מוצהר באלי כהן שבשלב מסוים אף חשף את זיופי הבחירות החרדיים בעיר. ליבסקינד כתב, כי השופטים במחוזי ובעליון לא היו מקבלים החלטה חריגה כפסילת הבחירות אלמלא היה מדובר בחרדים. ליבסקינד הצביע על אקרובטיקה משפטית ומתמטית שביצעו השופטים כדי להוכיח כי הזיופים שנחשפו יכלו היו להגיע למספרים שישנו את התוצאה הסופית.

מנגד, שמו השופטים דגש על עזות המצח של הפעילים החרדים בבואם לזייף את הבחירות. כך שופטי בית המשפט המחוזי מנו למשל לא פחות מתשעה בתי כנסת חרדים בעיר שבהם הוצבו "תיבות הפקדה", שם יכלו אנשים שלא רצו או לא יכלו להצביע להפקיד את תעודות הזהות שלהם כדי שאחר יצביע עבורם. "תושבי העיר בית שמש נפלו קורבן למסכת מאורגנת, שיטתית ורחבת היקף של הפרת חוק שתכליתה הטיית תוצאות הבחירות לראשות העיר ולמועצת העירייה", כתב שופט העליון, עוזי פוגלמן. החרה החזיק אחריו השופט אליקים רובינשטיין שכתב כי טיעוניהם של כהן ושותפיו "אינם יכולים לגבור על התמונה שנתגלתה לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי ולעינינו, אשר קוימו בה דברי הפסוק 'ועלה באשו ותעל צחנתו,".'".

סמל בעל כורחה

כמעט מיום היווסדה היתה בית שמש לסמל לשסעי החברה הישראלית. היא הוקמה בדצמבר 1950 כמעברת עולים בשם "מעברת הר טוב". התושבים הראשונים היו עולים מעיראק, רומניה, איראן וצפון אפריקה. ב-1953 הפכה המעברה למועצה מקומית. הכותרת ב"על המשמר" בישרה: "בסימן מצוקה חמורה נפתחה המועצה המקומית בית שמש". באותו אירוע נחנכו שני המפעלים הראשונים בעיר – מפעל פיתות ומפעל קרח.

סיור אחר תולדות בית שמש בארכיון העיתונות העברית של הספריה הלאומית ובארכיון "הארץ" מוביל אותנו דרך נרטיב של מצוקה, דלות וזעם. בעשורים הראשונים, לצד ואדי סליב בחיפה ושכונת מוסררה בירושלים, הגדירה בית שמש את תחום המאבק בין מרכז ופריפריה, בין אשכנזים למזרחים, בין המערך לליכוד. שנה אחרי ההכרזה החגיגית על המועצה החדשה, בישר עיתון "הצופה" על הצתת סניף ההסתדרות המקומי. ב-1961 דיווח מעריב על מבצע לחיבור 140 בתים בבית שמש לתשתית חשמל וביוב. "עובד מיוחד עושה רבות בקרב התושבים על מנת להחדיר בהם את עקרונות שמירת הרכוש (...) איך להיזהר בשימוש בחשמל, וכיצד לתקן ברזים". ב-1965 נכתב במעריב על "שני ביריונים, מוריס אבוטבול ויצחק וזאנה, שפצעו שני שוטרים". כתבות אחרות מתארות אבטלה, תושבים שערקו מצה"ל, מפעלים כושלים ומחאות פועלים אלימות.

ב-1968 הקים התעשיין היהודי-צרפתי יוסף שידלובסקי את מפעל מנועי בית שמש. המפעל שלימים יירכש על ידי המדינה, יקרוס ויימכר שוב לידיים פרטיות, יהיה לסמל נוסף של תעוזת הכלכלה הישראלית, מצד אחד, אך גם של שיגעון גדלות וניתוק מהמציאות. המפעל נרכש על ידי הממשלה ב-1981 וקרס שש שנים אחר כך ברעש גדול, עם ביטול פרויקט הלביא. יחד עם המפעל, שבו אמורים היו להיבנות מנועי מטוס הקרב הישראלי, כמעט וקורסת העיר. רק באמצע שנות ה-90, אחרי שהופרט שוב, החל המפעל לשגשג שנית.

ב-1981 הופכת בית שמש שוב לסמל – הפעם של הקיטוב הפוליטי והאלים בין המערך לליכוד. עצרת הבחירות האומללה של בכירי המערך מול מפגינים תומכי מנחם בגין תיזכר כאחת מנקודות השפל של התנשאות פטרונית מצד שמעון ("אצבע משולשת") פרס ומוטה ("נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים") גור, ושל אלימות פוליטית מצד פעילי הליכוד.

ב-1991, רגע לפני שהפכה לעיר בעקבות גל העלייה מברית המועצות, נאלצה בית שמש להתמודד עם שסע חדש. ראש המועצה, שלום פדידה צוטט על ידי כתבת "הארץ" לילי גלילי, כאומר: "אני עשוי להיות ראש המועצה המרוקאי הראשון והאחרון של בית שמש. אחרי אולי יבוא בוריס". פדידה טען לימים שאמר את הדברים "בצחוק", אבל המתח בין הוותיקים לעולים החדשים הורגש היטב באותן שנים.

חוזרים לעמדת המיעוט
יהדות התורה וש"ס רואות במאבק על בית שמש קרב הישרדות כלל-חרדי, שני רק לחוק הגיוס ולא מנותק ממנו

בפגישת הפסגה של מועצות גדולי התורה שנערכה ב-24 בפברואר, עלתה השאלה אם ומתי לערוך עצרת המונים חרדית נגד חוק הגיוס. יו"ר ש"ס אריה דרעי קם לדבר לפני הרבנים והאדמו"רים מכל הפלגים החרדיים וקרא להקדים את העצרת מחשש לנזק שייגרם לחרדים בבית שמש אם העצרת תיערך קרוב מדי לבחירות. "לא טוב להסמיך", אמר דרעי, שהבחירות בבית שמש הן גם מבחן אישי שלו.

בית שמש היא סיפור חרדי, חוק הגיוס הוא סיפור חרדי – אבל ערבוב של שניהם יחד, כך יודעים הפוליטיקאים, יכול לשחרר גזים רעילים במיוחד, דבר לא רצוי למפלגות החרדיות ולמועמדן המנסים לקושש קולות גם בעיר הוותיקה, הלא-חרדית. דעתו של דרעי התקבלה.

יהדות התורה וש"ס רואות במאבק על בית שמש קרב הישרדות כלל-חרדי, שני רק לחוק הגיוס ולגמרי לא מנותק ממנו. מבחינת החרדים, הבחירות הללו טעונות גם במחלוקת המקומית על בית שמש, וגם בזעם ובתסכול של ש"ס ויהדות התורה בתקופה הארוכה בה הן נמצאות באופוזיציה לממשלת נתניהו, שנה שבה גבר מה שנתפש בעיני מאות אלפי חרדים כרדיפה שלטונית: חקיקה מוגברת בענייני דת ומדינה, שיח מתלהם ברחוב סביב החרדים ושרשרת פסיקות של בית המשפט העליון שהחלה עם פסילתו של חוק טל לפני כשנתיים.

בית שמש כשלעצמה מייצגת נושא בעל חשיבות עליונה בסדר היום החרדי - מצוקת הדיור החמורה. מה שבעיני חילונים רבים הוא השתלטות עוינת של חרדים על עיר ותיקה ומרחב "ישראלי", בעיני החרדים, שסובלים ממצוקת דיור, זוהי זכות בסיסית לקורת גג . בית שמש היתה אמורה לסמן פתרון חלקי למצוקה, והדרישות לביטול הבחירות, או למנוע מכרזים משכונות עתידיות באזור רמת בית שמש, מתפרשות כחוסר לגיטימציה לחרדים ולזכותם הבסיסית למגורים.

תושבים חרדים לצד כרזת בחירות של כהן, השבוע במרכז העיר צילום: אוליבייה פיטוסי

רבים בציבור החרדי סולדים מהזיופים שהיו במועד הבחירות המקורי, אבל חשים שהעוול הזה מתגמד לעומת מה שנעשה להם בבית המשפט ובתקשורת. בית שמש החרדית כבר היתה בסרט הזה לפני שנתיים, בדצמבר 2011. התגובה הראשונית של חרדים רבים, בעיר ומחוצה לה, היתה אז זעזוע מהתנהגות הקבוצה החרדית הקיצונית שתועדה ב"אולפן שישי" כשחבריה מתעמרים ומקללים את שכניהם הדתיים-לאומיים. מרבית החרדים מכירים מקרוב את נחת זרוען של הקבוצות הקנאיות שהתבססו ברמת בית שמש, ודוברים חרדיים נידבו גינויים תקיפים בשידור ובמאמרים בעיתונים. אלא שתוך ימים אחדים הדיבור על בית שמש הקצין ויצא משליטה, תוך שהוא מוצג יותר ויותר כ"משל" עגום על יחסי חרדים ושכניהם בכל רחבי הארץ; תוך שהדיון מתלהט על רקע עוד ועוד גילויים של נקודות חיכוך נוספות בין חרדים ולא-חרדים. החרדים בבית שמש, שהפכו לשיחת היום במדינת ישראל, החלו לצופף שורות, וזה המצב מאז ועד היום.

היום, אם תשאלו חרדים מן השורה על "אולפן שישי" ועל הילדה נעמה מרגוליס, שדרכה לבית הספר "אורות" הפכו סיוט בגלל חרדים קיצונים – התשובה תהיה קרוב לוודאי זו: איש לא ירק על הילדה, הכל חלק ממערכת של קמפיין שקרי ומתוזמן של יאיר לפיד, שזמן קצר אחרי שידור הכתבה עזב את חברת החדשות של ערוץ 2 בדרכו לפוליטיקה. הכל עלילה פוליטית צינית ומתוכננת היטב.

סיפור היריקה חשוב, ואופייני: הרוב החרדי סולד מהקנאות והפליליות, אבל השאלה אם מישהו יטרח לצאת נגדן תלויה לחלוטין בנסיבות פוליטיות. כך קרה גם עם הזיופים בבית שמש. תחנת הרדיו החרדית קול ברמה תקפה במשך ימים ארוכים את הזייפנים, אבל תוך זמן קצר כל החרדים עשו צעד אחורנית. זה קרה בעיקר כאשר התיק הגיע לבית המשפט, וכאשר שתי ערכאות החליטו על בחירות חוזרות. הציבור החרדי אולי שולט בבית שמש, אבל פסיקות בית המשפט החזירו אותו לעמדת מיעוט מתגונן.

על הרקע הזה מהבהב גם סימן השאלה סביב התנהגות הקנאים – הקהילות האנטי ציוניות המרוכזות ברמת בית שמש ב'. כמה חברים בקהילות הקנאים אמרו ל"הארץ" שהם ורבים מחבריהם היו רוצים להבטיח את הישארות אבוטבול בשלטון, לאחר שזה סייע להם רבות, אבל בלי הוראה של רבניהם יקשה עליהם להצביע. האם רבניהם יתירו להם לשבור את עיקרי אמונתם ולהשתתף בבחירות רשמיות? ברמת בית שמש ב', שכונת הקנאים שבה כולם מכירים את כולם, קשה מאוד להגיע לקלפי בהתגנבות יחידים.

שמואל חיים פפנהיים, פעיל חברתי בולט בבית שמש, שגדל באליטה של חסידות תולדות אהרן בירושלים, מכיר היטב את דקויותיה של קהילת הקנאים "העדה החרדית" בכלל, ובבית שמש בפרט. "ברור ש'העדה' לא יכולה להתיר בשום אופן, אין כזה דבר, ומי שאומר אחרת - או שהוא מרמה או שהוא בונה מערכת חדשה של זיופים", אמר. "מה שכן קורה זה בגלל שהציבור (הקנאי) שיצא מהבית לרמת בית שמש ב' ולא נמצא תחת השפעת ההורים והרבנים, אז יש הרבה אנשים שהם כבר מתונים יותר ומרשים לעצמם להיות חלק מהמשחק פה. ראינו בחקירות (של הזיופים): אנשים הצהירו מפורש שהם שייכים לסאטמר או לדושינסקי, אמרו: 'אני רציתי להצביע אבל פחדתי מאשתי, פחדתי מחמותי, פחדתי מהרב שלי, מהקהילה שלי'. מצאתי גם בתולדות אהרן אברך שאמר לי 'אני רוצה לבחור אבל אני מפחד שיראו אותי ויצלמו אותי'. והוא מאוד מתקומם על זה שתפסו את הזיופים, הוא אומר 'מותר לזייף כי אני רוצה לתת את הקול שלי אבל צריך להבין אותי שאני לא יכול. אז אני שמח שיש מי שמתחפש במקומי'".

כרזת בחירות של המחנה החרדי, השבוע צילום: אוליבייה פיטוסי
שמואל חיים פפנהיים צילום: גיא אייזנר
סימן שאלה מתוח סביב התנהגות הקנאים ביום הבחירות. רבים מהם היו רוצים להבטיח את הישארות אבוטבול, אך אינם יכולים להצביע ללא אישור מרבניהם

בדברי פפנהיים יש כדי להרגיע את כהן, אבל זה לא המצב בקצה השני של הסקאלה החרדית, אצל החרדים המודרניים. כהן, שמציג עצמו כמועמד על-מגזרי, ספג מכה בגזרה זו, כשתנועת "טוב" של החרדים העובדים לפרנסתם בבית שמש, החליטה להסיר ממנו את תמיכתה הרשמית שנתנה לו בסיבוב הראשון. "טוב" יושבת על הגדר בעניין הבחירות לראשות העיר (ונתונה במשבר עמוק באופן כללי), אבל ראשיה לא מסתירים את דעתם. אלי פרידמן, שאמנם פרש מראשות התנועה, אבל בעבור רבים הוא מזוהה איתה לאחר שבחמש השנים האחרונות ייצג אותה כסיעת יחיד במועצת העיר, יצא בימים האחרונים בתמיכה פומבית באבוטבול, שהיה יריבו הפוליטי. פרידמן טוען שבג"ץ דחק את כל החרדים לפינה, וכעת גם אופוזיציונרים כמוהו נקראים להתייצב סביב אבוטבול והדגל החרדי. היו"ר הנוכחי, אהרן סולומון, עדיין דבק בכהן.

אבל גם בקהילה החרדית האנגלוסקסית – קבוצה גדולה שיכולה להכריע את הבחירות, וחלקה הגדול תומך תנועת "טוב" – כהן מאבד גובה, כפי שניתן להתרשם משיחות עם חבריה. זה קרה גם בגלל הבלבול הכללי סביב הבחירות, וגם בגלל סיסמת בחירות שבה השתמש כהן, "בית שמש תנצח את הקיצונים".

חרדית תושבת רמת בית שמש א', שעלתה עם משפחתה מבריטניה, אמרה ל"הארץ" כי היא וחבריה ראו בכך פגיעה אישית. "עד עכשיו היה קמפיין למען כהן בכל הקהילה האנגלוסקסית, במגזין המקומי שלנו באנגלית, ובבלוגים באנגלית, אבל סיסמת הבחירות הזאת הראתה לי שכהן לא רואה אותי כשייכת לציבור שלו. אני חוששת שהוא לא מבין, שבעיר הזאת יש אלפים כמוני: אני לבושה כמו חרדית, אבל לעולם לא אהיה כמו מי שגדלה בבני ברק או בירושלים. תמיד אחפש איזון שונה, ולכן הרשיתי לעצמי להצביע כהן, אבל עכשיו אני פוחדת שהוא כולל אותי בתוך קבוצה אחת, ובכך הוא אומר לי שאני לא קיימת, ואני קיצונית. הוא לא רואה את התמונה בשלמות, ועכשיו אני באמת צריכה לשקול. בפעם האחרונה בעלי ואני הרשינו לעצמנו להצביע כהן ו'טוב', ויש הרבה כמונו, אבל הפעם נתייעץ אחד עם השני ועם דעת תורה. זה באמת משחק פתוח".

התקווה החילונית האחרונה

במרכז המסחרי שמול כיכר ההפגנות שליד "קניון נעימי" ישנן שתי חנויות החולקות קיר משותף, האחת היא מעדנייה לציבור הרוסי המוכרת בשר חזיר והשנייה היא חנות לתשמישי קדושה. "הם לא חולקים סנדוויצ'ים בהפסקת צהריים, אבל בבוקר אומרים בוקר טוב", אומר ישראל שפיז, תושב העיר. "זה האופי של בית שמש. זו עיר עם שבע חנויות לממכר בשר חזיר ובלי תחבורה ציבורית בשבת. גם כשאני נוסע למשחקי כדורגל את הצפירות 'צהוב עולה' אני מפעיל רק כשאני יוצא מהעיר".

שפיז, בן 34, מתגורר בעיר מאז עלתה משפחתו מרוסיה כשהיה בגיל 10. הוא פעיל פוליטי נמרץ וחבר ב"קבוצת תגר", קבוצה של צעירים בתוך מרכז הליכוד. הוא וחבריו היו פעילים לטובת סיעת הליכוד ואלי כהן בבחירות והוא זוכר היטב את ליל התבוסה. "שמענו את הצפירות והחגיגות של החרדים. למחרת אני נוסע לעבודה בירושלים וחושב: זהו, פרק בית שמש שלי נגמר. אני גדלתי פה, זה מקום מדהים, אבל עכשיו יש סיכוי שזה נגמר ואני מתחיל כבר לחשוב כמה יעלה לשכור דירה בירושלים". מבחינת צעירים כמו שפיז, עזיבת בית שמש היא תסריט כמעט מתבקש. הוא מראה תמונה שצולמה בחתונה של חבר לפני שלוש שנים. "היינו שם ארבעה חברים והרמנו על הכתפיים ארבעה חבר'ה נוספים. מכל השמונה נשארנו פה רק שניים, שאני אחד מהם".

באותו יום שלאחר הבחירות הוא חזר מוקדם הביתה. "אי אפשר היה לעבוד", הוא אומר. "נכנסתי לפייסבוק ואני רואה ייאוש, מישהו כותב, 'האחרון שיוצא שיכבה את האור'. בבית נכנסו אלי חברים, פעילי ליכוד, וכולם אומרים חייבים מחאה, בראש רצות התמונות משדרות רוטשילד. אז אנחנו מעלים איוונט בפייסבוק – שיירת רכבים לרמת בית שמש, להראות להם שאנחנו לא זזים מפה. מישהו נזכר בסיסמה שרצה אחרי היריקות על נעמה מרגוליס: "לא מוותרים על בית שמש". אני זוכר שהגעתי בערב של ההפגנה ואני רואה שם אנשים שאני לא מכיר, ילדים עם טושים ובריסטול". להפגנה הראשונה, שנערכה ב"כיכר התחריר" המקומית, שליד קניון נעימי, הגיעו כ-2,000 מפגינים.

לא קל להגדיר את המחנה שהתייצב מאחורי כהן. בעצרות המחאה נגד תוצאות הבחירות ובהפגנות התמיכה בכהן השתמשו הדוברים לחילופין בכינויים הבאים: "המחנה הציוני", "הציבור הכללי", "החילונים", "המחנה הפלורליסטי", "בית שמש הוותיקה" ועוד. נראה שההגדרה המדוייקת ביותר תהיה על דרך השלילה – "הלא-חרדים".

ישראל שפיז, פעיל ליכוד ותומך של כהן צילום: גיא אייזנר
פעיליו של כהן עוברים מדלת לדלת בשכונות הוותיקות. "אצלנו 12 אלף מצביעים שלא הגיעו. אפילו חצי מהם יבואו ננצח"

את עיקר המאמצים מקדישים מתנדבי המטה של כהן לשכונות הוותיקות של בית שמש. שם, בשיכונים הישנים, יוכרע הקרב. התושבים שם, קשיי יום, ותיקים ועולים חדשים, חילונים, מסורתיים ודתיים. "החרדים מיצו את הפוטנציאל שלהם בבחירות הקודמות, הם הגיעו בחלק מהמקומות ל-80 אחוזי הצבעה, אי אפשר להגיע ליותר. אצלנו יש 12 אלף בעלי זכות הצבעה שלא הגיעו, אפילו אם נביא חצי מהם ננצח", מסביר צבי ווליצקי, ראש המטה של אלי כהן. ההנחה היא שרוב האנשים שישבו על הגדר בפעם הקודמת הם תושבי בית שמש הוותיקה – בהם עולים מאתיופיה שלא מעורים בנעשה, קשישים המתקשים בהגעה לקלפי, דתיים אדוקים שמתלבטים בין המחנות וצעירים אדישים. על קולם של האנשים האלו מתנהל הקרב.

באמצעות עשרות המתנדבים שמסתובבים בין הבתים, מתכוון וולטיצקי להגיע לכול מצביע פוטנציאלי לכהן, או בפשטות לדפוק על כל דלת בשכונת הלא-חרדיות של העיר. "בפעם הקודמת אבוטבול קיבל 17,600 קולות, זה מה שדרוש כדי לנצח. אנחנו ניגע בכולם", הוא אומר.

ביום שלישי שעבר, בבניינים בני שמונה קומות בשדרות הדקל מתפצלת קבוצת המתנדבים, שלושה עולים לקומה האחרונה ויורדים ושלושה עולים. בכל קבוצה יש דובר רוסית. בקומה האמצעית כולם נפגשים, דווקא שם הם נתקלים בצעירה ממוצא אתיופי שמתריסה: "אנחנו נייטרלים, לא בוחרים. אני לא מקבלת כלום, אז אני לא באה להצביע". "מה זה נייטרלים, מה אתם מהאו"ם", עונה לה דביר יצחקי, בן 17 וחצי, תלמיד כיתה י"ב, מצוות המשכנעים. "מה זאת אומרת מה אני מקבלת? זה הבית שלי, כשאבא שלך אומר לך לנקות את החדר את מקבלת משהו?". "מה את רוצה לגור עם חרדים?", מתערב מתנדב אחר. שלישי מסביר לה שהיא יכולה לקבל חופשת אפטר מהצבא אם תצביע. אחרי מספר דקות של ויכוח מחויך היא מתרצה, "טוב, אני אצביע בעזרת השם", היא אומרת בסוף. "בעזרתו, בטח בעזרתו, אבל תצאי להצביע", מסכם שטרית.

הפגנה של תומכי כהן נגד תוצאות הבחירות, אוקטובר 2013 צילום: אורן נחשון

בדירה אחרת הם נתקלים באגוז הרבה יותר קשה. "מה כהן ייתן לעיר חוץ משנאה?", שואלת המצביעה הפוטנציאלית, דתייה. ניכר כי המסרים של אבוטבול, כי כהן שונא את החרדים, חלחלו. "מי שונא? זה הם ששמו תמונות של ילדים על רקע גדר תיל. אנחנו לא שונאים ולא רוצים להעיף אף אחד אבל שהם יפסיקו עם השנאה". "אבל מימלא בסוף כל בית שמש תהיה חרדים. צריך שאנשים יפסיקו למכור את הדירות שלהם לחרדים", אומרת השכנה.

"ברמת בית שמש ד' וה' יש 11 אלף יחידות דיור, אם אלי יבחר, הדירות שם יהיו לכולם, חרדים וחילונים, ווזה כמו עוד עיר מבחינת הגודל", מנסה שטרית לשכנע שלא הכל אבוד. בסוף הוויכוח הוא מסכם – "עכשיו לפחות היא מתלבטת".

ראיון עם נחום בהרב, תומך של אבוטבולצילום: גיא אייזנר
הילכו שניים יחדיו

ויכול להיות שאין זה כלל משנה מי ינצח בבחירות ביום שלישי וגורלה של בית שמש הוא להפוך לעיר חרדית. אלו המספרים: 24,439 תלמידים רשומים השנה במערכת החינוך בבית שמש. רק 8,072 מתוכם רשומים לבתי ספר ממלכתיים - חילונים ודתיים. שאר ה- 16,367 (67 אחוזים) הם תלמידים במוסדות חרדיים.

רמת בית שמש א', השבוע. צילום: אוליבייה פיטוסי

צרפו את המספרים האלו לעובדה ששכונת רמת בית שמש ג' מתאכלסת בימים אלו במשפחות חרדיות ולעובדה שהביקוש החרדי לדיור לא צפוי לרדת אלא רק לגבור בשנים הקרובות, וקיבלתם סיכויי הישרדות נמוכים מאוד לבית שמש הפלורליסטית. יתכן מאוד שבדברי הימים של העיר, יזכרו הבחירות ביום שלישי יזכרו כאפיזודה חולפת בתהליך ההתחרדות המהיר שלה. ואין זה כלל ישנה מי ינצח בבחירות ביום שלישי. בבחירות 2018 יהיו החרדים רוב מוחלט ואם לא אז ב-2023.

ריצ'רד פרס, יושב ראש סניף מפלגת העבודה בעיר, מכהן גם על תקן נביא הזעם של בית שמש החילונית. "זה רק שאלה של זמן עד שבית שמש תהיה חרדית", הוא אומר, "הרבנים החרדים אמרו לי, שזה רק עניין של זמן עד שנשתלט על העיר. 'אתם הרי לא תביאו עשרה ילדים', הם אמרו. אבל זה לא רק בית שמש. אנחנו מיקרוקוסמוס לכל ישראל. שימו לב באשדוד, שימו לב ברחובות, ערים חילוניות ציוניות, עם מרחב, עם ים, עם בגדי ים, זה לא ייעצר אצלנו. ויתור על בית שמש זה ויתור על המדינה. כבר היום בכל המדינה יש לך בכיתה א' 50 אחוז חרדים וערבים, זה אומר שבעוד 12 שנה אין לך מחזור גיוס, ב-2030 החרדים יהיו הרוב במדינה".

בעיני פרס הבחירות החוזרות שיתקיימו השבוע הן חלון הזדמנויות אחרון. לא מפני שראש העיר, חילוני ככל שיהיה, יכול למנוע את המשך ההתחרדות, אלא מפני שיש דבר אחד שהוא יכול לעשות וזה לפצל את העיר לשניים. פרס מאמין שאם אלי כהן יזכה הוא חייב להקדיש את הקדנציה שלו לפיצול בית שמש לשתי ערים - עיר חרדית ועיר כללית. "בית שמש היום זה אנדרוגינוס", אומר פרס, "היא לא יכולה לשרוד"

בניגוד לתפישה המקובלת, חלוקה כזו אינה פשוטה כלל. קו החלוקה שמשרטט פרס הוא מפותל ולמרות הפיתולים יישארו בכל אחת מהערים החדשות מובלעות ובהן אוכלוסייה של הצד השני. שתי הערים חובקות זו את זו ללא יכולת אמיתית להתנתק. מערכת של כבישים עוקפים תחבר את התושבים שנותרו במובלעות למרכז העיר "שלהם". "אני משרטט עתיד אחר לעיר", אומר פרס, "עתיד של שכנות נהדרת. אם תעבור מרחוב לרחוב לא תדע שעברת עיר, כמו שאתה עובר מרמת גן לתל אביב".

כהן דוחה את ההצעה הזו. "אני מתנגד נחרצות. משני טעמים, אחד קל - החלוקה הפיזית לא הגיונית. מי שמכיר זה לא הגיוני, מה שיקרה זה שבעוד 10 שנים יהיו שתי ערים חרדיות. אבל הנימוק היותר חשוב הוא שלא פותרים בעיה ביצירת בעיה יותר גדולה. אחר כך למה נחלק אותה? לפני 30 שנה שמעון פרס, הנשיא הנערץ היום, חטף בבית שמש את הבוז הכי גדול של חייו בבית שמש. אז אולי היינו מחלקים אז בין ימין לשמאל, אולי בין עולים לוותיקים? אולי בתוך הקהילה החרדית נחלק בין ספרדים לאשכנזים? אנחנו צריכים לבנות מנגנונים. זה לא תורה מסיני שהבלוקים יישארו כמו שהם. בערים אחרות החרדים משתפים פעולה עם יש עתיד ועם הבית היהודי ועם הליכוד".

יו"ר סניף מפלגת העבודה בעיר, ריצ'רד פרס צילום: גיא אייזנר
בתוך המולת הבחירות נותר הקניון כמרחב נייטרלי, ללא שלטי בחירות, סיסמאות ומלחמות
קניון כמשל

שישה קילומטרים בקו אווירי מפרידים בין בית הכנסת ההולך ונבנה ברחוב אחיה השילוני ברמת בית שמש ג' בדרום העיר לבין הקניון החדש והנוצץ בכניסה הצפונית לעיר. הקניון שעונה לשם "ביג פאשן" מתמחה בחנויות אופנה והוא אחד מארבעה קניונים שנפתחו בעיר בזמן כהונתו של אבוטבול. אין ראיון שבו ראש העיר לא מזכיר ברשימת הישגיו כלפי האוכלוסייה הכללית את ארבעת הקניונים. כך היה השבוע גם בראיון ל"הארץ": "אני מחזק את העיר הוותיקה על ידי הקמת הקניונים שהקמתי להם", אמר בגאווה. הקניונים, על פי אבוטבול, תמיד נפתחים "להם", לחילונים שיצאו נגדו, תוך הפגנת כפיות טובה. מבחינתו, הקניונים הם נזר העשייה שלו למען החילונים, כאילו קנייה ובילוי בקניונים הם עיקרי הדת החילונית, אבל מבלי משים – הקניונים הצצים בעיר כפטריות אחר הגשם הפכו אכן לסמלה החדש והמשונה של העיר.

הקניונים החדשים שבנה אבוטבול ברחבי העיר אכן משרתים את האוכלוסייה המקומית, הלא-חרדית, שבעבר נאלצה להרחיק לירושלים או למודיעין. אזור הקניונים בכניסה לעיר זורח בלילה באור יקרות והמשוטט בו לא יבחין בינו לבין עשרות קניונים אחרים בארץ. אותם מותגי אופנה, אותן בובות ראווה ואותן דוגמניות בשלטים, שאינם צנועים יותר מאשר בתל אביב. המסעדות בחלקן אוחזות בכשרות מהדרין ובחלקן בכשרות הרבנות וברמקולים שרות זמרות באנגלית. אבל בשונה מהרושם שעולה מדברי אבוטבול – לא רק חילונים מסתובבים בין חנויות האופנה.

קניון "ביג פאשן" בבית שמש, השבוע צילום: אוליבייה פיטוסי

החרדים, נשים חובשות פאות וגברים במגבעות, מגיעים, וקונים, ומבלים, ואף מתיישבים במזללות המצוידות בהכשר מהודר. החרדים הם חלק משמעותי מכוח הקנייה של הקניון. פה ושם אפשר גם לראות בקניונים של בית שמש גם מחזה שלא ייראה בשום מקום אחר בארץ, וגם כאן הוא עדיין די נדיר: זוגות של חרדים-קנאים, הגבר בקאפטן פסים "זברה", מסתובבים איש לצד אשתו בתוך קניון, מרחב שמסמל את כל הרע והטמא. בתוך המולת הבחירות נותר הקניון כמרחב נייטרלי, שבו אין שלטי בחירות, אין סיסמאות ואין מלחמות. כאן אין חרדים וחילונים, רק צרכנים. אם תרצו אפשר למצוא בקניונים החדשים סימנים לדו-קיום, לאופטימיות ולנורמליות.

אבל לעיר יש סמל נוסף – זה הוא הקניון החמישי, הנפקד מהראיונות של ראש העיר. בין שכונת הקנאים רמת בית שמש ב' לבין בית שמש הישנה, עומד לו מבנה ענק ונטוש, שלצד היכל התרבות שלא נבנה מעולם הוא משמש בעיני רבים כאנדרטה לתקוות לחיים תקינים במקום הזה. זה היה אמור להיות קניון גדול ושוקק בלב העיר והוא נבנה בהשקעה של מיליונים. אך במהרה התברר כי הקנאים לא ייתנו אפילו לחנות הראשונה להיפתח. וכך, כבר שנים עומד המבנה המכוער, ריק וחשוך, חלונותיו מנופצים, ללא שימוש. הגדרות המקיפות את המבנה, וגם חלק מקירותיו, משמשות כלוח מודעות ענקי ושימושי. על השלט הגדול והמט ליפול שמציע חנויות ומשרדים במבנה הנטוש נתלו שלטים של "מפלגת כח" שמכריזים: "להפסקת קיפוח קהילות העיר, מחר יוכרע העתיד".

עורך הפורמט: יואב שגב | עורך: עדן לנג | מפתח ראשי: אליהו מלכה | פיתוח: גיא גולדפלד | עורך גרפי: יונתן פולק | מעצבת: דפנה נעים
עורך צילום: מורן חלפון | מפיקה: ניצה ברגמן | עורך וידיאו: גיא אייזנר
קרדיט צילומים: תמונה ראשית: צילום: גיל כהן מגן | תמונת פרק 2: צילום: גיל כהן מגן | תמונת פרק 3: צילום: אוליבייה פיטוסי | תמונת פרק 4: אמיל סלמן | תמונת פרק 5: גיא אייזנר