זה היה מקום עבודה מצוין, חוץ מהדוחף לקיר, לוחש הטינופים וזה שמפליץ

כשפורסם ראיון לרגל צאת ספרי, גיליתי שאני סוגר חשבון עם ההורים שלי ■ החוק הכי חשוב בחופשה: אטרקציה תיירותית אחת בלבד ביום ■ לפעמים לצרוח כמו משוגעת על הילדים זו הדרך היחידה | התגובות הכי טובות שפורסמו השבוע באתר הארץ

לוגו הארץ 2019
הטוקבקים של השבוע
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
לוגו הארץ 2019
הטוקבקים של השבוע

תגובות לבלוג "פרצוף חמוץ" של קובי ניב "עצוב למות כדי למכור ספר"

פרסמתי רומן לפני מספר שנים

מתוך כ-10-15 שעות של שיחות שנערכו כהכנה לראיון, אולי שעה או שעה וחצי סבבו סביב תקופה קשה בילדותי. בשאר 90% מהזמן שוחחו על ספרי, על יצירתי, ועל חיי ובחירותיי כאדם בוגר. אלא לכשהתפרסמה הכתבה, נדהמתי (למעשה זה היה ממש בחזקת אגרוף לפנים) למראה התוצאה: כמעט כל ה"ראיון" כולו, כפי שהופיע במוסף, היה על אותה תקופה קשה, כשמספר משפטים אותם אמרתי בראיון על הוריי וסביבתי בילדותי ושמהם משתמעת אחריות למצוקתי, הפכו לכותרת הצעקנית של המאמר תוך הוצאתם מההקשר בו נאמרו. כל הראיון נראה כמו כתב אשמה, מן סגירת חשבון שלי עם הוריי ועם משפחתי. האזכור של הספר או של מחשבותיי היה שולי שבשולי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ