כנסו כנסו! טוקבקים ששווה לקרוא: על ריקלין, ביבי וטראומות של אבא

בכל יום נשלחים לאתר "הארץ" אלפי טוקבקים. חלקם בוטים, חלקם מוזרים ורבים מהם מעניינים. הנה כמה שכדאי לקרוא

הארץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

אם המצב הכלכלי כל כך טוב - למה שני בני זוג עובדים זקוקים לסיוע חיצוני?

בתגובה לכתבה נתניהו צודק: שמאלנים ועיתונאים באמת מנסים להפילו

מעבר לענן השחיתות הכבד שמרחף מעל נתניהו עולה שאלה מהותית לגבי תפקודו כראש ממשלה. לטענת נתניהו בשנים הארוכות בהן כיהן כראש ממשלה וכשר אוצר המצב הכלכלי של ישראל הוא מצוייין. יש לנו איפה מיקרה מבחן מעניין. מדובר במשפחה לא גדולה בת 4 נפשות שבה שני בני הזוג משכילים ועובדים במגזר הציבורי. אחד מבני הזוג (ראש הממשלה) משתכר את אחת המשכורות הגבוהות שהמגזר הציבורי יכול להציע. אשתו עובדת כפסיכולוגית - מקצוע מבוקש שדורש תנאי קבלה גבוהים ושנות הכשרה ארוכות. לכן נשאלת השאלה, מדוע שני בני זוג כאלה שגם ירשו רכוש מהוריהם אינם מסוגלים להנות ברמת חיים גבוהה בכוחות עצמם? אז אולי המצב הכלכלי הוא לא כל כך טוב כמו שמנסים לספר לנו?

נדב

לא הוגן ומוגזם עד כדי מגוחך - הארץ, עצוב שלא העליתם תגובה פלוגתא

בתגובה לכתבה "ערוץ 20 משתין מהליקופטר"

ערוץ 20 הוא כלי ביטוי שחלק משמעותי, לפחות חמישית מהאזרחים מזהים עצמם איתו, ומזדהים איתו. אני חושב שככל שאנחנו נמהר לפסול זה את זה אנחנו נעלה המאבק לטורים עצבניים - פיזיקה של אנרגיות גבוהות, וכל הפרמטרים יתאחדו לאותו ביטוי אנרגטי - לא בסדר, ולא לטעמי יהפכו לחמור ולאסור. אני משתדל לצרוך חדשות גם משם, אפילו שזה לא פשוט עבורי בהיותי לא-ציוני (לא אנטי אבל בהחלט לא!), לא לאומי ואפילו מתחלחל מרגשנות (אף על פי שלעתים אני מוצא דווקא שם נחמה במובן זה). דבר שכן הפריע לי במיוחד השבוע היה כאשר שמעון ריקלין עשה מאמל אבו סעד, אלמנת יעקוב אל קיען בדיחה, סר טעם כבר כתבתי? כל זאת משום שאמאל, אלמנה "טריה" העזה להפגין אחוות עמים ואחדות דמים וארץ כשביקשה עתיד טוב יותר לה ולילדיה, עתיד שאינו חף מיהודים. באולפן באותו הרגע נחה רוח רעה, של מושב ליצים, אל קיען הפך בלי שמץ של ספק למחבל, אישתו לג'יהאדיסטית ומי שאינם מזדהים עם המאבק הלאומי לפתאים. למעשה השבוי בהתגלות ליבו הוא מי שלא משכיל להבחין בין פיגוע ובין התפתחות מצערת, זדונית או נסיבות אומללות לא הייתי ממהר לקבוע, כשמפנים משפחה מביתה. זה לא הוגן, לא הגון, ובעיקר סר טעם. אבל נראה שריקלין בעיקר סומא בארובה, אם זה לא יהודי, הוא אינו יודע דרך ארץ (ואלה בכלל מצוות בני נח-ייענו מצוות כל בני האדם(כולנו בני נח). וריקלין מתפאר בעברו התוניסאי, אך חלילה לו להודות שהוא ערבי, שהוא ישמעאלי, ושהערבים כמוהו, בני אברהם.

דב ששון

אני מציעה למבקר המדינה לבחון את שיטת המינויים בצה"ל 

בתגובה לכתבה "הקסרקטין מת, יחי הדובר: האבולוציה של תפקיד דובר צה"ל"

אני הייתי באמ"ן, שם הכל לכאורה פועל בצורה מסודרת עם ועדה שמתכנסת פעמיים לגבי כל תפקיד ומחליטה לפי כישורים, ניסיון וכל המועמדים מרואיינים. בפועל, הוועדה והראיונות הם סתם פיקציה, כשבפועל המועמד המקורב למפקד, כבר הוחלט מראש על ידו וכל הראיונות והכינוס הכפול של הוועדה הם רק תפאורה שמסתירה את מינוי המקורבים. בנוסף, לבנות הנמצאות בחופשת לידה, אין סיכוי לייצר את אותם קשרים ולעשות פוליטיקה על מנת לקדם את עצמן ולכן כדאי לתכנן את זה שחופשת הלידה לא תיפול על עונת המינויים. כי הרי הכול פוליטיקה של מקורבים, וכישורים או ניסיון הם לא גורמים שיעזרו בזמן הנכון. למזלי, עזבתי את הצבא, נכון שעם מירמור, אך הדברים שלי הם אמיתיים ואני מציעה למבקר המדינה או מישהו אחר שמוסמך לבדוק אותם.

יעל שם בדוי 

רטלין הוא סימפטום

בתגובה לכתבה "מה היה קורה אם איינשטיין היה לוקח ריטלין?"

מערכת החינוך היא בבחינת One size fits all. שערו בנפשכם שהיתה רק מידה אחת לחולצות ומי שזה לא מתאים לו היה מתבקש לקחת כדורים שמאלחשים את הגוף ומעלימים את תחושת אי הנוחות. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, ככל שממוצע הגירויים גדל כך הזוי יותר ויותר לשלוח ילדים לבתי ספר - מוסד שהוקם כדי שההורים בתקופת המהפכה התעשייתית יוכלו לצאת לעבודה. בתי הספר בכל העולם הם כר לחינוך פוליטי. פעם, כשלא היה מידע זמין, זה היה אפשרי. היום כשיש מידע זמין וקל מאוד להיווכח שהחלטות "פדגוגיות" מתקבלות משיקולים לא ענייניים לא פלא שמעמד המורה יורד, בדיוק כמו מעמד החלבן ונהג האוטובוס שפעם היה שווה ערך לטייס. אי אפשר לשרת מערכת ארכאית, בעלת תוחלת אמיתית שבאה לידי ביטוי בתעמולה בלבד ולצפות למעמד ראוי. מעמד המורים בזוי בעיני הציבור בדיוק כמו מעמד השוטרים והסיבה לכך היא זהה כאמור: מערכות שמשרתות בעיקר את עצמן, גוזלות משאבים מהציבור תוך שהן מוליכות אותו שולל. היחידים ששונים הם הפוליטיקאים שבאופן תמוה קובעים את שכרם שלהם ומתוקף תפקידם וכוחם יכולים להמשיך לתעמר בעם טיפש.

היושב בציון

אל מלא רחמים

בתגובה לכתבה "אין אלוהים ולהאמין בו זה טמטום"

אין ספק שרוגל אלפר אמיץ, מזלו שאני אל מלא רחמים.....

אלוהים

1270 גברים נרצחו ב-2015 בבוליביה ו-90 נשים

בתגובה לכתבה "קהילה המונהגת על ידי נשים בבוליביה הצליחה למגר את האלימות במשפחה"

כולל ברצח ואלימות בתוך המשפחה עי נשותיהם ועדיין מרבית הכתבות עוסקות ברצח נשים. די מזכיר מה שקורה בארץ . נראה שכואב לנו יותר כשנשים נרצחות ופחות איכפת כשגברים נרצחים. מהפכה מגדרית אמיתית תסתכל על הנתונים האלו ותנסה לשנות אותם ולהתנגד לאלימות בכלל, מבלי לפחד או לפטור אותם בטענה זו או אחרת. (בניגוד לפמיניזם שאיבד את דרכו)

ד"ר רביד

גם אבות

בתגובה לכתבה "הרות אסון: הפוסט טראומה המושתקת של נשים שהריונן מסתיים באובדן"

גם אבות חווים סימפטומים פוסט טראומטיים במצבים כאלה. החברה הישראלית לא ממש נותנת לזה מקום ואנחנו נשארים לבד בהתמודדות. חבל שהמאמר מתעלם מזה במידה רבה

אבא

מדוע אין מאפשרים לנשים שאיבדו תינוק בלידה לקבור אותו בעצמן?

בתגובה לכתבה "הרות אסון: הפוסט טראומה המושתקת של נשים שהריונן מסתיים באובדן"

נכון שעל פי ההלכה תינוק שהלך לעולמו לפני החודש השלישי אינו בחזקת קרוב משפחה שיש להתאבל עליו, אך כפיית הדת בנושא כה עדין ואינטימי היא חוצפה העלולה לגרום לנזק נפשי לאם השכולה. הרי טוענים שכך בדיוק נולדה פרשת התינוקות התימנים החטופים. מישהו החליט "לחסוך" מההורים השכולים את האבל על מות ילדם ולהעלים אותם לפני שבישר להורים שכבר אין להם ילד.. זכותו של כל הורה לקבל את התינוק המת ולהתאבל עליו ככל שירגיש צורך, וגם להביא אותו לקבורה ולהעמיד לו מצבה. ייתכן שהאפשרות לקבור את התינוק ולהעמיד לו מצבה ולהתאבל על אובדנו יסייע להורים השכולים לעבד את החווייה הטראומטית ולחסוך מהם פוסט טראומה מיותרת.

אורניה

חוק ההסדרה איננו שונה מחוקי אפרטהייד אחרים

בתגובה לכתבה "בשנות ה-30 בגרמניה קראו לזה חוק ההסמכה"

הדמוקרטיה הישראלית, בניגוד לרפובליקת ווימאר בנויה על מצב החירום "הזמני" המתחדש אוטומטית כל שנה כבר 68 שנים ובה, כל חוק יכול להיות מופר על ידי השלטון בכל רגע אם יחליט שעליו להוכיח את ריבונותו דווקא על ידי הפרת החוק, על פי המודל של קרל שמיט- התיאורטיקן של השלטון הנאצי. אין כל צורך בחוק ההסמכה. אם נתבונן בהיסטוריית הקרקעות הציונית, נראה כי. " חוק ההסדרה" אינו חידוש והוא חלק משרשרת חוקי גזל שחוקקה ישראל מאז הקמתה. לדוגמה: באוקטובר 1948, הומצאה "תקנה לשעת חירום לעיבוד אדמות מוברות". התקנה הסמיכה את שר החקלאות, לקחת מבעליה כל אדמה לא מעובדת ולמסור אותה לאחרים לעיבוד באופן "זמני". כך הפכו אדמות רבות שבעליהן הורחקו מהן לאדמות מוברות (בלתי מעובדות), שחולקו לקיבוצים ומושבים: חוק נכסי נפקדים (1950) המפקיע את אדמותיהם של מי שהוגדרו כנפקדים. לכאורה הפקיע החוק את אדמותיהם של כל אותם תושבים שנעדרו מבתיהם או משטחי ריבונותה של ישראל ביום 1 בספטמבר 1948. כך הפכו פלסטינים שברחו או גורשו מאזורי קרבות, או שנתבקשו אפילו לעבור לכפר שכן למספר ימים, לחסרי רכוש. גם תושבי אזורים בגליל במשולש, שבאותה עת טרם נכבשו ע"י הצבא הישראלי, נכללו בהגדרת חוק זה. חוק זה יצר את הסטטוס המוזר של "נפקדים נוכחים", דהיינו של פלסטינים הנוכחים בגופם כאזרחים במדינת ישראל, אך בלתי קיימים לגבי קרקעותיהם, שהפכו להיות "אדמות מדינה". ניתן להוכיח שזהו חוק גזעני משום שבשטח מדינת ישראל היו אדמות שניקנו ע"י יהודים עיראקים שבתארך הקובע שהו בעיראק, כלומר בארץ אויב. לו החוק היה מיושם גם על יהודים הייתה אדמתם הופכת לאדמת מדינה. ובכן נעשה תרגיל פשוט והאפוטרופוס הכללי נמנע מלהכריז על אדמות אלה כרכוש נפקדים. חוק רכישת מקרקעין, אישור פעולות ופיצויים (1953), בא כדי להכשיר את שוד אותן אדמות שכבר חולקו לקבוצים, מושבים וחברות שיכון. חוק זה הפך במדינת ישראל ומערכת המשפט שלה, את כל ההפקעות הזמניות שנעשו מכח חוקי חירום ותקנות שניתן היה לטעון כי הסיבה לתיקונן חלפה, לקבועות וסופיות. התרגיל המשפטי עליו מתבסס חוק גזל זה הוא ההכרזה כי "כל האדמות אשר בתאריך הקובע, 1 באפריל 1952, לא נמצאו בחזקת בעליהן החוקיים, וכל האדמות אשר מאז קום המדינה ועד התאריך הקובע נמצאו בשימוש השלטונות, לצרכי פיתוח, התיישבות או בטחון - יועברו לבעלותה של ממשלת ישראל." (פיתוח, התיישבות ובטחון הם מונחים גזעניים החלים רק על יהודים).. חוקים אלה מהווים את המסגרת המשפטית למערכת האפרטהייד היהודית ישראלית. הקרקעות שיוהדו, הפכו באמצעות מדיניות זו, לרכוש המדינה המיועד לשימוש "העם היהודי", ולא לרכוש ממשלת ישראל המקצה אותן לכל אזרחיה. רכוש או קניין זה, שנוצר בהשראת האידיאולוגיה הציונית, מהווה את תשתיתה החומרית של המדינה היהודית, את הבסים המטריאלי עליו בנויה מדינת האפרטהייד, תשתית המעצבת את מדיניותה ואת ביטויה הפוליטיים.

אמינוב

לא. נחמיה, תקשיב, זה לא מה שאמרנו בכלל.

בתגובה לכתבה עוד הזדמנות להרוס את מתווה הגז

אני אכתוב את זה במילים פשוטות ומשפטים קצרים כדי שתבין היטב שמה שכתבת בכלל מפספס את העיקר. אתה כתבת על צדדים טכניים, חסרי משמעות למעמדות הנמוכים והבינוניים ואף הגבוהים בישראל. אתה הזזת את השיח אל הפרט הטכני ביותר בעוד אני מבקש לשאול שאלה רחבה יותר. הכסף של מכירת הגז המבורכת הולך לכיס של כמה אנשים שכבר יש להם כסף בכיס להרבה דברים אחרים. בעוד אנחנו הולכים ומצטמצמים אל עבר חובות ומשכנתאות. רווחי מתווה הגז לא הולכים לשרת את אזרחי מדינת ישראל אלא את הטייקונים. וכי למה שאני אזרח משלם מיסים ארצה שאוצר טבע כה גדול בעל משמעות כלכלית אדירה ילך לטייקונים וחברות מחו״ל? נכון הם השקיעו, נכון מגיע להם תמלוגים. שיקחו אבל לא באותם אחוזים שנקבעו על ידי נתניהו והוועדה. זו גניבה של כסף שמגיע לציבור הרחב. אז על זה אמרנו. לזה אנחנו מתנגדים כשאנחנו מתנגדים למתווה הגז. לא לשטויות הטכניות שאתה דיברת עליהם, למי בכלל אכפת ממה שכתבת?!

נחמיה מדבר שטויות

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ