תגובה לבלוג "מחלק מוסר" של יוענה גונן "לא כיף לי להעלות טרמפיסטיות בגלל החשדנות המובנית. להפסיק להסיע אותן?"

לעולם לא אעלה לרכב שלי טרמפיסט גבר!

גם אני גרה באזור בו יש טרמפיסטים ולעולם לא אעלה לרכב שלי גבר וגם לא נער. ההיסטוריה הוכיחה שאכן, כפי שלואי סי קיי אמר, הסכנה הכי גדולה עבורי היא המין הגברי. אין סיכוי שאכניס את עצמי לסכנה שכזו, גם אם לטרמפיסט (שנכון, קרוב לוודאי שאינו אנס סדרתי) נגרמת אי נעימות מכך.

צר לי על התחושות הלא נעימות שהבחור פה מתאר, אבל גברים צריכים לקחת אחריות על העוול ההיסטורי שנגרם לנשים ולגלות רגישות בסיטואציות כאלה. אין שום מקום לתלונות מצדם. אם כבר בחרת לעזור ולקחת טרמפיסטית - תבלע את הצפרדע ותשמח שלפחות אתה מהווה חלק מהפתרון לא חלק מהבעיה. אם גברים יחנכו את בניהם לכבוד כלפי נשים ולשוויון מגדרי אולי הנכדות שלך כבר לא יפחדו.

מיס דייזי

***

תגובה לכתבה של איתי שטרן "6.5 אחוזי רייטינג: מה הביא לקריסת חדשות 13?"

הלכה הנשכנות - הלך הרייטינג

זה האלף-בית של חדשות. אנשים מחפשים חדשות אמיתיות ונשכניות, גם במדינה ימנית שאוכלת פייק ניוז לארוחת ערב. ברגע שהוחלט שם "לשאת חן" בעיני הקהל ולעשות התאמות "למציאות המשתנה" - שם נחתם על גזר דין המוות של מהדורת החדשות של ערוץ 13. מוזר הדבר שלא הבנתם את הפרינציפ שעה שלידכם פועל ערוץ 20, שאפילו הכלב החולה של איתמר בן גביר לא מבזבז עליו זמן.

אני, למשל, פקדתי את חדשות 10 כדי לקבל כמה שיותר ברוך קרא ורביב דרוקר, ומאז המעבר לערוץ 13 הפסקתי כי הבנתי שהכיוון השתנה. כשאני כבר פותח חדשות זה כדי לקבל את גיא פלג ואמנון אברמוביץ'. נכון שאני שמאלני אבל מסתבר שבעניין הזה גם הצופים הימנים איתי. ולראייה - נתוני הרייטינג.

אליהו לויט

>>> מיטב הטוקבקים המעניינים והמצחיקים של השבוע אצלכם במייל

תגובה למאמר של משה גלעד "להזניק את תל אביב לצמרת התיירות העולמית? הצחקתם את התושבים"

אתמול הייתי עם הבן שלי בנמל תל אביב

חנינו בחניון ליד שדה דב. כשעברנו את גשר הולכי הרגל מעל הירקון הזדעזענו מכמות הלכלוך שהיתה מוטלת על גדות הירקון בשפך הנחל אל הים. בין הניילונים, הפלסטיקים, סחבות משונות והבקבוקים גם צפה לה גופה ענקית של צב ים. תיירים יפניים שהיו במקרה באזור ממש נגעלו. בואו נתחיל בכך שעיריית תל אביב תתחיל לדאוג לניקיון בסיסי בכל אזורי התיירות. בינתיים אני מציע לעירייה את הסלוגן הבא: "must see the sea", ומציע להפעיל פקחים לתיקון אינספור הפגמים באזורי התיירות ההומים לאורך החוף.

גיל

***

תגובה לידיעה "ירון לונדון מסרב להתנצל, אבל לא היה עושה את זה היום כי 'הייתי חוטף אגרוף לפרצוף'"

אז עכשיו כל אישה שתיגע בגבר בלי רשות אפשר יהיה לגעת לה בציצי?

אין מצב שהנרקיסיסט הנפוח יוכל להבין כמה שהסיפור ה"נחמד" שלו מסריח. לא סתם הוא בחר לגעת דווקא בשד שלה: כי זה פרובוקטיבי, משפיל, מעמיד את האשה במצב של פגיעות בלתי נסבלת (בעיקר מול גבר גדול כמוהו), שמראה לה שגבולות זה משהו שהוא חוצה בלי שום מחשבה; ובעולמו של לונדון זה נקרא מצחיק! התאמינו? "סיפור נחמד" הוא קורא לזה. תוקפן בהמי וגס במעשה שעשה, ואוויל מדופלם בזה שסיפר על כך לאומה. אם כולנו נגיב בהטרדות מיניות או אלימות אחרת כלפי עלבונות שמטיחים בנו אז לאן נגיע?

נעם

***

תגובה לידיעה "ירון לונדון מגיב: לא מתנצל, שד הוא לא בהכרח מיני"

מגע לא רצוי זה מגע לא רצוי, ולא חשוב איפה הוא מתרחש ובאיזה איבר בגוף

לכל איבר יכולה להיות קונוטציה מינית: אף, עיניים, אצבעות, כתפיים... האקט שתיאר לונדון הוא משפיל מאין כמוהו. אחרי שלושה הריונות שבהם אנשים זרים ברחוב מרשים לעצמם ללטף לך את הבטן עם מבט מתרגש, אני מבינה אותו לגמרי. זה לא נעים שמישהו זר נוגע בך נגד רצונך ועוד מרשה לעצמו להעיר לך על גופך ("איזו בטן גדולה, זה בטח בת...").

הגוף הוא מרחב פרטי, אישי, ויש לכבד את זה כלפי כל אחד, גבר או אישה, לא משנה באיזה אזור בגוף מדובר. אני כאישה מתעצבנת שמישהו מחליט שבשדיים אסור לגעת אבל בכתפיים כן. בטוסיק זה הטרדה מינית אבל בידיים לא. מי אתם שתחליטו באיזה אזור בגוף נעים לי שיגעו בי או מטריד אותי? תשמרו את הידיים שלכם לעצמכם וככה יהיו פחות הטרדות בעולם.

מגע לא רצוי זה מגע לא רצוי

***

תגובה לכתבה של רוית הכט "בהיעדר תפנית בעלילה, יו"ר העבודה הנבחר יהיה זה שידומם את מנועי המפלגה"

אחרי הבחירות האחרונות החלטתי להתפקד למפלגת העבודה (כנראה מהבודדים שעשו זאת)

דמי החבר נגבו אבל רציתי שמישהו יתן לי כמה מילים על חובותיי, זכויותיי וכו'. היית מצפה שבמפלגה שנאבקת על חייה יקפצו על מתפקד חדש, יחבקו אותו, יסבירו לו, יגידו תודה, ברוכים הבאים, משהו. יוק. אין מענה אנושי בטלפון, גם לא ב"למענה אנושי הקש 9", לא חוזרים להודעות, שלחתי מייל לפני חודש ועדיין לא חזרו. ומה כל זה גורם לי לחשוב? שאולי באמת הגיע הזמן שהמפלגה הזאת תמות, אולי היא באמת כבר לא חפצת חיים וצריכה לפנות את מקומה למשהו חדש.

אנסטסיו

***

תגובה לביקורת הטלוויזיה של אריאנה מלמד "הטייסים הדרוזים הם גאווה לישראל, כל עוד הם לא מדברים על חוק הלאום"

למה התקשורת משתפת פעולה עם חגיגות הטייס הדרוזי הראשון?

כל שיתוף הפעולה התקשורתי עם חגיגות הטייס הדרוזי הראשון, גם כשהוא ביקורתי לכאורה, כמו כאן – בעייתי. ראשית, כי הוא מאמץ את הנרטיב המיליטריסטי הרווח כאן, ומקבל את ההנחה ששיוויון אזרחי אפשרי רק עם קבלות צבאיות. המחסומים שצריכים באמת להישבר כאן הם אחרים - אקדמיים, תעסוקתיים ופוליטיים.

שנית, כי הוא נותן תוקף למצג השווא השקרי של השלטון, כאילו באמת יש שיוויון - עכשיו יש גם דרוזי שמתראיין עם קסדה (נוהג מגוחך - כאילו אי אפשר לפקסל את פני הטייסים כמו בכל ראיון אנונימי אחר). ושלישית - כי באמת מה הסיפור בזה שעכשיו יש גם דרוזי שמטיס מסוק? ניתן היה לצפות שאחרי כל כך הרבה שנים יפוג תוקפם של יחסי הציבור של עזר ויצמן, שטבע את "הטובים לטיס". באמת "חלאס" עם זה.

הייתי ביחידה מובחרת, הכל בסדר

***

תגובה לכתבה של רוני קשמין "שומרי משקל: האם הדיאטה הוותיקה הזו עובדת?"

אין סוף למעגל הדיאטות

שיח הדיאטה כנראה לעולם ינצח. מנגנוני הרעב והשובע שלנו לא בנויים לחשב קלוריות ונקודות. מתי תבינו שכל עוד מדברים במונחים של הגבלה, ספירה ומשקל-יעד, אתם רק מזינים את מעגל הדיאטות? ואני כבר לא מדברת על המבוגרים שככל הנראה כל חייהם ימשיכו לספור קלוריות – עושים דיאטה ויורדים 5 קילו, אוכלים בטיול בחו"ל או בחג השבועות ועולים 5 קילו, חוזרים לארץ ופוצחים בדיאטת מיצים – שיהיה להם לבריאות.

העניין הוא שהילדים והנוער סופגים את כל זה, בין אם אתם רוצים ובין אם לא, ובמקום שהשריטה העמוקה תחלוף מהעולם היא רק עוברת לדור הבא. כנראה שיותר מדי תעשיות נהנות מהמאבק התמידי הזה של אנשים במשקל שלהם, כך שהוא לעולם לא יגיע לקיצו. מצפה לראות כתבה שתציג גם את הזווית הזו.

גלי

***

תגובה לביקורת הטלוויזיה של נתנאל שלומוביץ "כמה שווה מבזק בתוכנית בוקר?"

מעבר חלק

פאולה וליאון: "אם כבר עוסקים בדיאטות, יש מישהו שנראה שלא יזיק לו לנסות את זה, נכון שיבל כרמי מנסור?"

שיבל כרמי מנסור: "אתם מתכוונים בטח לקים ג'ונג און, שנפגש באופן היסטורי עם נשיא ארצות הברית באדמת צפון קוריאה. ודרך אגב, השלטון בצפון קוריאה פיתח שיטת דיאטה חדשנית, קוראים לה 'מוות ברעב', ועכשיו נעבור למבזק...".

אם כבר עוסקים בדיאטות

***

תגובה למדור האוכל "מנפץ או מאמץ" של איתן לשם "כולם מתים על חומוס אבו חסן. למה בעצם?"

מקווה שהתגובה הזאת לא תסונן

על הגאונות שבמסבחה של אבו חסן לא אחלוק, אבל יש גאונות גם בחומוס של אבו חסן, והיא נמצאת בניטרליות שלו, במינימליזם שמאפשר לך לאכול אותו יום אחרי יום, להתעמק, למצוא בו עוד כל פעם. ואם בביקורת חומוס עסקינן: חסר החלק בביקורת של "כעבור שעתיים", וגם פה החומוס של אבו חסן משאיר אותך קליל לכל היום, ומוכן לעבודה, ולאו דווקא לשלאף שטונדה.

דני פורת

כתבות מומלצות

BW אמזון רחפנים 256

החבילה מתעכבת: למה הרחפנים של אמזון עוד לא סיפקו את הסחורה

קראק פאי הקלאסי של גוז' ודניאל

משחקים עם קראק פאי: ארבעה מתכונים לעוגה הממכרת

פרויקט הרצל 138

סוף סוף יש סיבה לעצור ולהביט בבית הבאר ברחוב הרצל

הדרך הקלה והטובה ביותר להימנע מקרני השמש היא להפחית את החשיפה הישירה

מה ההבדל בין כתמי שמש לנמשים ומה גורם להם?

אבישי בן-חיים

ל"ישראל השנייה" מגיע דיון רציני יותר, ובעיקר כזה שמבוסס על אמת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"