בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלח על הפצעים

תוצאות הבחירה בשבעת פלאי הטבע מוכיחות שאת דרום אמריקה ומזרח אסיה אי אפשר להביס. ובכל זאת, מה היתה הטעות הגדולה של ישראל שלא הותירה לים המלח סיכוי?

37תגובות

בתום תהליך שנמשך ארבע שנים נבחרו ביום שישי האחרון שבעת פלאי הטבע. הקרן השווייצית שיזמה וניהלה את התהליך הכריזה בציריך על האתרים שנבחרו והותירה, בדיוק כמו בסיומו של הקמפיין הקודם שבו נבחרו שבעת פלאי תבל מעשה ידי אדם, הרבה סימני שאלה סביב הליך הבחירה, שמתנהל באופן דומה לתחרויות "כוכב נולד". התחרות הזאת בעצם מעידה בסופו של דבר מי האוכלוסייה הגדולה ביותר ומי יכול לגייס הכי הרבה אנשים שיש להם טלפון סלולרי.

מה היה הסיכוי של ים המלח?

התבוננות ברשימת שבעת פלאי הטבע עשויה ללמד לא מעט על תהליך הבחירה. מסקנה כפולה עולה מההתבוננות הזאת: המערב לא משקיע ואת ענקיות המזרח או דרום אמריקה אי אפשר להביס.

ברשימת האתרים שנבחרו אין ייצוג לצפון אמריקה (שני מועמדים בשלב הגמר), לאירופה (חמישה מועמדים בשלב הגמר), או לאוסטרליה (שני מועמדים). אין בה גם ייצוג למדינות עם אוכלוסייה קטנה יחסית כמו אקוודור (לה שייכים איי גלפגוס ואוכלוסייתה מונה 13 מיליון תושבים), ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית (שאוכלוסייתן מונה יחד רק כ-13 מיליון תושבים), או למדינות מערביות כארצות הברית, גרמניה או איטליה, שלכל אחת מהן היו מועמדים בגמר, אבל לא התעוררה בהן מודעות מספקת לקיומה של התחרות.

ברנרד ובר, העומד בראש הקרן השווייצית שיוזמת ומארגנת את הבחירה, הודה בעבר בראיון ל"הארץ" שאנשיו מתקשים לעורר מודעות והצבעה פעילה במדינות המערב. "דווקא במדינות דרום אמריקה ומזרח אסיה קל לנו הרבה יותר להגיע למודעות של אוכלוסייה רחבה ולהניע אותם להצבעה. הם פטריוטים ומעוניינים להתייצב בראש רשימה עולמית מכובדת כזאת".

זה ניכר גם בתוצאות של התחרות הקודמת שאירגן ובר - לבחירת שבעת פלאי תבל מעשה ידי אדם. התבוננות בשביעייה ההיא שמנתה את החומה הסינית, הטאג' מהאל בהודו, הקולוסיאום ברומא, פטרה בירדן, פסל ישו בריו, מצ'ו פיצ'ו בפרו וצ'יצ'ן איצה במקסיקו מצביעה על מגמה דומה. שלושה אתרים מאמריקה הלטינית, שניים ממזרח אסיה, אחד מאירופה ואחד מירדן.

בין פלאי הטבע שנבחרו ביום שישי בערב מופיעים ארבעה אתרים ממזרח אסיה - מפרץ האלונג בווייטנאם, האי ג'יג'ו בקוריאה הדרומית, האי קומודו באינדונזיה, והנהר התת קרקעי פורטו פרינצ'סה בפיליפינים. שני אתרים נמצאים באמריקה הדרומית - יער האמזונס ומפלי האיגואסו. אתר אחד בלבד נמצא באפריקה הר השולחן ליד קייפטאון בדרום אפריקה.

הדוגמה הבולטת ביותר היא האמזונס שמייצג כמה מדינות - ברזיל, בוליביה, קולומביה, אקוודור, פרו, ונצואלה, סורינאם וגויאנה הצרפתית. אוכלוסייתן המשותפת מונה כ-300 מיליון תושבים והמודעות שהתעוררה בהן לתחרות גבוהה יחסית. גם למדינות אחרות שאתרים שלהן נבחרו יש אוכלוסייה גדולה - באינדונזיה חיים 240 מיליון תושבים, בפיליפינים כ-90 מיליון ובווייטנאם 85 מיליון. בדרום אפריקה חיים כ-50 מיליון תושבים, ומספר דומה בקוריאה הדרומית.

הבחירה בים המלח בין 14 האתרים המובילים עשויה לפיכך להיחשב כהישג אדיר. פטרה מירדן, שנבחרה בתחרות הראשונה וזוכה מאז לעדנה במספרי המבקרים, היא דוגמה חריגה ומעניינת במיוחד שקשה יותר להסביר.

הערה נוספת כדאי להעלות בנוגע למועמדות של ים המלח. הקמפיין שנוהל למענו היה מסיבי, איכותי וחשוב אלא שנפקד ממנו לחלוטין היבט משמעותי אחד - הוא התעלם בעקביות מכך שים המלח היה מועמד משותף לישראל, לירדן ולרשות הפלסטינית. אף אחד משלושת השותפים האלה לא הציג את ים המלח כנכס משותף. כל אחד מהם ובייחוד ישראל, בהובלת משרד ראש הממשלה ומשרד התיירות, הדגישו את ההיבטים "שלהם" בים המלח.

הבחירה הפוליטית הזאת מצערת מכמה בחינות - במשך שלוש השנים האחרונות, שבהן התנהלה התחרות, אפשר היה לנצל אותה לקירוב מסוים בין השותפות לים המלח. התקרבות כזאת לחופו של הים לא נוצרה. ייתכן שאם הים היה מוצג בפני העולם כפלטפורמה שעליה מתקרבים ישראלים ופלסטינים ויוצרים נושא משותף הדבר היה מעודד את ההצבעה למענו.

פלאי הטבע שנבחרו

מפרץ האלונג בווייטנאם: בלב המפרץ הגדול בקצה הצפוני של וייטנאם פזורים יותר מ-3,000 צוקי סלע גיר, שמזדקרים מן המים ויוצרים איים קטנים, כמעט כולם לא מיושבים. באיים המיושבים יש כמה כפרי דייגים, שמתפרנסים מ-200 מיני דגים. כדי ליהנות מיופיו של מפרץ האלונג יש לצאת לשיט ברחבי המפרץ הכחול. ההגעה הנוחה ביותר היא בסיור מאורגן מהאנוי או מהאי קאט בה. באין טיסות ישירות מישראל לווייטנאם כדאי לטוס דרך בנגקוק שבתאילנד.

האי ג'יג'ו בקוריאה הדרומית: האי נמצא 130 קילומטרים מן החוף הדרומי של קוריאה. במרכזו ניצב האלאסאן, ההר הגבוה בקוריאה, שהוא הר געש רדום, גובהו 1,950 מטר. לג'יג'ו צורה מעגלית ייחודית, שנראית מצוין בעיקר בתצלומי אוויר. כדי להגיע לג'יג'ו יש לטוס לסיאול (טיסות ישירות מישראל) ומשם להמשיך לאי הדרומי ג'יג'ו, שבירתו נושאת שם זהה ובה פועל שדה תעופה.

האי קומודו באינדונזיה: את עיקר פרסומו רכש קומודו בזכות לטאה גדולה, מין מפלצת, שמכונה לעתים גם דרקון קומודו. האי כולו מוכרז כשמורת טבע. בישראל יש אזהרת מסע חמורה שמתריעה מפני נסיעה לאינדונזיה. תיירים ממדינות אחרות טסים לבאלי ומשם שטים במעבורת לקומודו.

הנהר התת קרקעי פורטו פרינצ'סה בפיליפינים: המבקרים במקום יכולים לשוט לאורך שמונה קילומטרים בנהר שזורם במערה ענקית ונשפך ישירות אל ים סין הדרומי. ככל הידוע זה הנהר התת קרקעי הגדול בעולם. במערה יש זקיפים ונטיפים רבים וכמה אולמות ענקיים. מול פתח המערה נוצרה לגונה גדולה ובאזור חיים קופים רבים. כדי להגיע יש לטוס למנילה (דרך בנגקוק) ומשם להמשיך בטיסה דרומה, לאי המבודד פאלאוואן במערב הארכיפלג של הפיליפינים. המערה נמצאת 50 קילומטר מצפון לעיר פורטו פרינצ'סה.

יער האמזונס: יער הגשם של האמזונס משתרע על פני שבעה מיליון קילומטרים רבועים ומשותף לתשע מדינות (ברזיל, בוליביה, קולומביה, אקוודור, פרו, ונצואלה, סורינאם, גויאנה וגויאנה הצרפתית). האמזונס מייצג כמחצית מיערות הגשם שנותרו בעולם והוא השטח הטרופי העשיר ביותר במיני בעלי חיים. כחמישית מכמות המים בנהרות העולם זורמת באמזונס ואין אפילו גשר אחד שחוצה אותו. כדי להגיע אפשר לטוס דרך ריו דה ז'ניירו למנאוס שבצפון ברזיל, או לאיקיטוס שבצפון פרו.

מפלי איגואסו: סדרת המפלים המשותפים לארגנטינה ולברזיל נחשבת מהגדולות בעולם. רוחבם מגיע ל-2.7 קילומטרים. המפלים נראים כפרסה ענקית שכוללת 275 מפלי מים. הגבוה מביניהם צונח מגובה 80 מטר. שתי שמורות לאומיות גדולות מקיפות אותם ומכילות צמחייה ובעלי חיים טרופיים רבים. כדי להגיע טסים לפורטו איגאוסו שבברזיל או לפוארטו איגווסו בארגנטינה. יש סיורים שמאפשרים לצפות במפלים משני עברי הגבול. המראה מהצד הברזילאי מרשים יותר.

הר השולחן ליד קייפטאון בדרום אפריקה: בחירה זאת בולטת בעיני רבים כמוזרה ביותר בשביעייה. הערך המשמעותי של ההר טמון בעובדה שיש בו צמחייה ובעיקר פרחים רבים מאוד. גובהו רק 1,086 מטר, קל להגיע אליו בעזרת רכבל מקייפטאון וצורתו אמנם הופכת אותו לאחד הסמלים המוכרים של העיר, אבל מכאן ועד לבחירה בו כפלא תבל המרחק רב. מצד שני - הייתכן שייבחרו שבעת פלאי הטבע ללא נציג אחד לאפריקה? כדי להגיע טסים לקייפטאון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו