בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כל העולם לרגליו: ראיון עם מייסד הוצאת "לונלי פלנט"

טוני וילר מכר את הבעלות על ההוצאה, אבל ממשיך לטייל. בשביל ישראל הוא מסביר למה אין תחליף למדריך המודפס ומגלה מה השמועה הכי מוזרה עליו

17תגובות

טוני וילר הולך מהר. הוא כבר בן 65 ובכל זאת מדלג בקלילות, בצעדים לא גדולים, מעל האבנים החומות, בין המכתש הקטן למכתש הגדול. חיוך קטן זוהר על פניו והוא נראה מאושר. לאחר כשעה של הליכה מאומצת, כאשר אנחנו עומדים מעל מעלה ימין וצופים בנוף הדרמטי של נחל חתירה, הוא לוגם קצת מים ואומר בנחת "לא יכול להיות יותר טוב מזה". מיד לאחר שאני מצליח להסדיר את נשימתי ומתגבר על החשש מפני שבע שעות הליכה מזורזת שעוד מצפות לנו, אני נוטה להסכים אתו.

הנוף יפה וכאשר המחמאה לגביו מגיעה מאדם כווילר החזה מתרחב בגאווה פטריוטית מסוימת. אפילו הוא, המומחה העולמי, מאשר שיפה כאן. מה עוד נבקש? ב-1972 יסדו טוני וילר ואשתו מורין את הוצאת לונלי פלאנט. מאז נחשב וילר לאוטוריטה עליונה בתחום התיירות והנסיעות בעולם. הוא חיבר 30 מדריכים, היה מעורב בכתיבתם של עוד כעשרה ושימש כמוציא לאור של 300 מדריכי ההוצאה ששינו את פניו של התחום כולו במשך 40 השנים האחרונות. המדריכים של לונלי פלאנט נמכרים ברחבי העולם ומכניסים הרבה מאוד כסף. בישראל ראו אור כמאה מדריכים שלהם בעברית. מדריך הודו הוא הפופולרי מביניהם וכמעט כל צעיר ישראל שיוצא לאסיה מצטייד בו. המהדורה העברית של לונלי פלאנט היא אחת הגדולות בעולם, שנייה במספר הכותרים רק למהדורה האיטלקית. רבים רואים בלונלי פלאנט אחראית לשינוי בהרגלי חיים, יציאה לחופשות ונסיעות ארוכות, ובעיקר חיפוש אחר יעדים רחוקים, אקזוטיים ולא בהכרח מפנקים. בעיני רבים נתפשת לונלי פלאנט כאחראית לכך שכל העולם נהפך לאתר תיירות.

אילן אסייג

במשך ארבע השנים האחרונות מכרו בני הזוג וילר את הבעלות על ההוצאה לזרוע המסחרית של בי-בי-סי. אף שווילר מסביר שהוא עדיין קשור מאוד לכל מה שקורה בלונלי פלאנט ומשמש ברצון כ"פנים של ההוצאה", הוא מאושר מכך שהוא יכול לבלות את זמנו בהליכה ארוכה, בת כמה ימים ב"שביל ישראל" ואינו נאלץ לשבת בחדרי ישיבות מוארי ניאון ולדון במצב המכירות.

אי אפשר להשתחרר

המכירה, בייחוד בתזמון המופלא שהוא מגדיר "פשוט מזל" בתחילת 2007, רגע לפני המשבר הכלכלי הגדול, הכניסה לכיסם של בני הזוג וילר כמה מאות מיליוני דולרים. בהעדר דאגות כלכליות הוא נוסע בעולם, מטייל ומשתדל לצעוד בשבילי הליכה ארוכים, אותם הוא אוהב במיוחד. בימים אלה סיים וילר ביקור בן שבועיים בישראל וברשות הפלשתינית. הוא בילה כשבוע בין ערי הגדה המערבית, סייר בבית לחם, שעליה הוא מתכנן לכתוב כתבה ל"אינדפנדנט" הבריטי, ביקר ביריחו, ברמאללה ובשכם ואפילו צעד כמה ימים בשבילי הליכה ארוכים בין הערים בגדה. לאחר מכן בילה שבוע בישראל, הלך בנתיב שביל ישו בגליל וצעד במשך ארבעה ימים כמה קטעים דרומיים של "שביל ישראל" בחברת אהד שרב, המוציא לאור של מדריכי לונלי פלאנט בישראל ובנו תואם, בן ה-13. במשך יום אחד צעדנו יחד, כמעט ללא הפסקות, כ-18 קילומטרים מדבריים.

וילר נראה כנהנה מכל רגע. כאשר פגשנו חמישה יעלים גדולים באפיק נחל חתירה, קצת לפני מעלה פלמ"ח, אפשר היה להבחין היטב בהתרגשות על פניו.

הוא צילם אותם בשקדנות ואפילו טרח וחזר כמאתיים מטרים לאחור, כדי לומר לקבוצת מטיילים שצעדה שם והקימה רעש שכדאי לשמור על השקט. הוא הראה להם בדיוק איפה יוכלו לראות את היעלים, ורק אז חזר אלינו כדי להמשיך לצעוד. אחר כך אמר בחיוך "אי אפשר להשתחרר מזה. פעם כותב מדריכים - תמיד כותב מדריכים".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות "גלריה" ישירות לפייסבוק שלכם

משה גלעד

בהפסקות המעטות הוציא פנקס קטן ורשם לעצמו הערות על המסלול. כאשר שאלתי בסקרנות מה הוא כותב הסביר שאף פעם אי אפשר לדעת, אולי יזדקק למידע הזה ולכן הוא טורח לציין את המקומות בהם עברנו, את שם מיצד צפיר הרומי ואת שמות הנחלים שאנחנו הולכים בהם. אחר כך ניסה להבין מה בדיוק ההבדל בין נחל לוואדי. הניסיון לברר איפה הוא חי עכשיו הניב את התשובה הבאה: "במשך כל שנה אנחנו גרים שישה חודשים במלבורן שבאוסטרליה, שישה חודשים בלונדון ושישה חודשים מטיילים בעולם. לא נשארים הרבה ימים פנויים". לדבריו, יש לו כמה עקרונות פשוטים בבחירת המסעות: בכל שנה הוא מנסה לבקר לפחות במדינה אחת שלא היה בה מעולם. השנה ביקר באיי שלמה, בנארו, במונטנגרו, בקטאר, בדרום קוריאה, ברואנדה, בקונגו, בשווייץ, בישראל ובבריטניה.

"זאת שנה טובה", הוא מסביר בחיוך. הוא מעדיף ללון בבתי מלון שמעולם לא לן בהם, כי "זה בזבוז לחזור למקום שאתה כבר מכיר" ואין לו שום בעיה ללון במקומות הקטנים והפשוטים ביותר. מלון "דרכים" בדימונה, שבו נפגשנו באותו בוקר, נראה לו מקום מצוין. גם המלון במשאבי שדה, שבו סיימנו את היום, נראה לו מתאים ונוח. "אנחנו רק ישנים כאן, אז אין לי ציפיות גבוהות. זה לא שאני קונה את המלון. מחר בבוקר הרי נמשיך ללכת". אחר כך הוא מסכם זאת כך: "אם אני ישן פעמיים באותו מלון אני מרגיש עם זה רע. אני תמיד רוצה לראות משהו חדש, מקום חדש, ארץ חדשה, שביל חדש. רק ככה אתה מרגיש שאתה חי". בישראל כבר ביקר לפני 20 שנה, אבל שמח לחזור, מאחר שאז לא הלך כאן בכלל ושהה רק בערים, שזה לדבריו הרבה פחות מעניין.

לווילר, בייחוד אחרי הביקור ברשות הפלסטינית, יש הרבה מה לומר על המצב בישראל. "הרושם שלי הוא שהרבה דברים כאן השתפרו מאז הביקור הקודם שלי, אבל אין ספק שמעל הכל מאפילה עליכם בעיה גדולה, שרק הולכת ומחמירה בכל מה שקשור לשטחים הכבושים. הפוטנציאל התיירותי גדול אבל הבעיות קשורות למצב הפוליטי ולבעיה הפלסטינית. יש לי הרגשה שממשלת ישראל לא רוצה שתהיה תיירות בגדה וזה חבל, כי את האלימות הבאה אפשר למנוע רק בעזרת פיתוח כלכלי ותיירות עושה בדיוק את זה. אתם מעדיפים לא לראות את זה, לטאטא מתחת לשטיח וזה באמת די קל כאשר אנחנו הולכים כאן בנגב והמרחבים סביבנו פתוחים, אבל כאשר צועדים לאורך גדר ההפרדה מבינים שמדובר בפצצת זמן מתקתקת. תיירים לא יבואו למקומות שיש בהם חומות. התושבים שם סגורים וממורמרים. תיירות היא בעיני כלי שיכול לשנות מדינות והעובדה הפשוטה, שחוויתי אותה על בשרי, היא שאתם לא מעודדים, בלשון המעטה, תיירות בגדה המערבית. אי אפשר לפתח תיירות עם כל המחסומים והמגבלות האלה. המקום היחיד שבו רואים תיירים הוא בית לחם. בכל שאר המקומות בגדה אין סיכוי לתיירות וזה מצביע על כך שיש לכם בעיה גדולה".

הוא נראה ספק מוטרד ספק משועשע כשריחף מעלינו צפלין לבן גדול. הוא נופף לעברו לשלום, ניסה לצלם אותו והתנצל על כך. בשעת ארוחת הצהריים הוא הצביע על שקית האוכל שלו בתנועה רחבה והקריא לצופים בנו מלמעלה את התפריט - פיתה עם חומוס ושניצל. רק אחר כך הוא נגס באוכל. כאשר ראינו מרחוק, בתחילת המסלול, את הכור הגרעיני בדימונה הציע שנארגן תיירות אטום - הוא כבר ביקר פעם בכור גרעיני בבריטניה ומסקרן אותו מאוד לבקר בצ'רנוביל ובפוקושימה שביפאן.

כאשר השיחה נסבה על מצב התיירות בעולם, ועל מצבם של מדריכי התיירות בעידן הנוכחי נראה שווילר קצת משתעמם, הנושא מוכר לו מדי, הוא כבר דיבר עליו אינספור פעמים בעבר, אבל נעתר לשאלות ברצון ובנימוס מושלם. "הנסיעות של כולנו ברחבי העולם השתנו לחלוטין בארבעים השנים האחרונות. כאשר התחלנו, מורין ואני, בשנות ה-70, רק מעטים עשו טיולים גדולים וארוכים למזרח הרחוק למשל. אנחנו נסענו מלונדון לאוסטרליה וחצינו את מזרח אסיה. כשסיימנו את המסע היו לנו בכיס 27 סנט ומכרנו את המצלמה כדי לקנות אוכל, אבל היה לנו המון ידע על מסעות באזור והבנו שאנשים מעוניינים בידע הזה.

"עכשיו סגנון הנסיעות השתנה. הכיוון העכשווי הוא נישות מדויקות וצרות יותר ויותר - טיולי אוכל, טיולי רכיבה, טיולי צילום וכדומה. אני בטוח שעוד מעט יהיו טיולים לסדנאות בישול כשר בהודו ודברים כאלה. זה לא מופרך. אל תצחק. יש לזה יתרונות רבים כי כל אחד יכול להתמקד במה שהוא אוהב. אני אוהב טיולי הליכה. לא משנה לי איפה נישן או מה נאכל, אני נהנה מעצם ההליכה ומן הנוף. תראה כמה יפה כאן. איזה בני מזל אנחנו".

מתקדם הלאה

על השאלה מה סוד ההצלחה של לונלי פלאנט הוא שולף תשובה מוכנה: "היינו במקום הנכון בזמן הנכון. זיהינו צורך שאחרים לא הבחינו בו עדיין ולכן היינו ראשונים בשוק. התעקשנו להיכנס למקום שלא היו בו מתחרים. כולם הוציאו מדריכים על יוון וזה מצוין. אבל אנחנו רצינו להוציא קודם מדריכים על תאילנד, אינדונזיה, הודו, סין. אלה מקומות שכמעט אף אחד לא כתב עליהם עד שנות ה-70 וידענו שהמון אנשים ייסעו אליהם בשנים הקרובות. זה הצליח לנו. 1% מזל ו-99% זיעה".

אחר כך אני תוהה למה החליטו בני הזוג וילר למכור את ההוצאה שהיא מפעל חייהם ומזוהה אתם לחלוטין. וילר מאט קצת את הקצב ועונה בטון מהורהר יותר: "הציעו לנו הצעה טובה והבנו שאנחנו לא נעשים צעירים. ידענו היטב שאנחנו יכולים לחיות חיים מלאים וטובים גם בלי הבעלות על לונלי פלאנט והבנו גם שהילדים שלנו (לזוג וילר שני ילדים, בני 28 ו-31) לא רוצים להמשיך את השושלת העסקית. חשוב לפעמים לדעת להתקדם לדברים הבאים וזה בדיוק מה שעשינו".

וילר מדגיש שהשינוי בחייו אינו דרמטי כי לדבריו כבר בשלב מוקדם מאוד הבין שיוכל למצוא אנשים טובים ממנו לניהול הצד העסקי של ההוצאה. הוא מעדיף לנסוע ולכתוב. "המכירה אמנם נראית עכשיו כמעשה גאוני, אבל אם המצב הכלכלי היה הפוך הרי היו אומרים שאנחנו מטומטמים, אז אין טעם להתייחס לזה".

משה גלעד

על השאלה מה יקרה למדריכי הנסיעות בשנים הקרובות הוא עונה באופטימיות גדולה. לדבריו, המדריכים המודפסים חיים ונושמים ואין שום טעם לנסות ולהספיד אותם. "כולנו יודעים שבשנים הקרובות יימכרו פחות מדריכים מודפסים מבעבר. המוציאים לאור צריכים לשנות קצת את הגישה. צריך לחשוב כך - יש לנו תוכן מצוין על המון יעדים. על איזו פלטפורמה כדאי לנו לשים אותו? איך נשתמש בו? אפשר לשים אותו בספר ואפשר באייפון, או באייפד או באתר אינטרנט או בעוד וריאציות. זה הרי לא באמת משנה. ההבדל הוא טכני. התוכן חשוב יותר".

הוא עצמו מעדיף עדיין את הספר המודפס כי הוא נותן תמונה שלמה וכללית יותר. במשך היום הוא מעיין שוב ושוב במדריך "שביל ישראל" באנגלית (מאת יעקב סער) שהוא מחזיק בתרמיל, בוחן את המפות ומחווה דעה אוהדת. במשך היום מהרהר וילר בקול רם מהן המדינות המוזרות ביותר שביקר בהן. במקום הראשון ניצבת לדבריו צפון קוריאה, אחריה הוא מונה את סעודיה ובמקום השלישי, הוא צוחק, ייתכן שכדאי להציב את ישראל.

את הסיפור המשעשע ביותר במשך יום ההליכה הארוך מספר וילר כאשר אנחנו מבקשים ממנו לצעוד צעד אחד לאחור, ולא לעמוד על קצה מדרגת סלע שנראית מסוכנת. הוא מחייך, פוסע בזהירות לאחור ומספר שבמשך שלוש שנים, בסוף שנות ה-80, נפוצו הרבה שמועות על מותו. "נוצר מצב מוזר מאוד של סדרת שמועות על כך שמתי מיתה משונה כלשהי. הדברים הגיעו לידי כך שנאלצתי לטלפן לבני משפחה ולומר להם שאני בחיים. חלקם לא שמעו כלל על מותי והופתעו מן הבשורה המשמחת שאני עדיין חי. בכמה מקרים אפילו קיבלתי מכתבים שבהם אנשים, קרובים ורחוקים, הביעו צער עמוק על מותי בטרם עת. התלבטתי אם צריך לענות על מכתבים כאלה.

"בין השמועות נאמר שטבעתי בהתהפכות סירה באמזונס, נהרגתי בתאונת מכונית בתאילנד, נפלתי אל מותי מצוק בקנדה ועוד. אני זוכר עדיין היטב את הגרסה החביבה עלי ביותר - שעל פיה נחטפתי ונרצחתי בידי המוג'הדין בעיראק. היה בזה משהו הרואי, אבל גם את השמועה הזאת נאלצתי להזים. אף אחד לא יאמין לכם אם תאמרו שנפלתי מסלע בנגב ליד המכתש הגדול. אנשים ינופפו בידם ויאמרו שזאת עוד שמועה מטופשת". מיד לאחר מכן הוא מאיץ בנו להמשיך ללכת. ההפסקה כבר נראית לו ארוכה מדי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו