בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה הפרויקט לשיקום אתרי מורשת לאומית לא מתקדם?

שנתיים אחרי הכרזת התוכנית, אין שינוי משמעותי בשטח. ראובן פינסקי, העומד בראשה, חושב כי האטיות היא מחויבת המציאות וטוען שהמיקום של אתר מעבר לקו הירוק או בתוכו אינו רלוונטי

20תגובות

אם להתנסח בעדינות, שימור אתרי מורשת מעולם לא עמד בראש מעייניה של ממשלת ישראל. אבל בדיוק לפני שנתיים אירע המפץ הגדול של התחום. בפברואר 2010 התייצב בנימין נתניהו בפני ממשלתו בישיבה חגיגית בתל חי והכריז על פרויקט ענק: "מתווה פעולה לשיקום והעצמת תשתיות המורשת הלאומית".

הסכומים שנזרקו לאוויר גרמו גם לחובבי השימור להרים את גבותיהם. מאות מיליונים, הבטיח ראש הממשלה, יוקדשו לנושא החשוב. הביקורת לא איחרה להגיע: רגע לאחר ההכרזה נפתח ויכוח בשאלה מה אמור להופיע ברשימת אתרי המורשת הלאומית. במרכז הוויכוח סוגיות כמו מקום בהיסטוריה, כסף, מעמד, כבוד, תיירות והכרה לאומית בחשיבות של אתרים.

בחוברת בת כ-300 עמודים, שהכין אז מזכיר הממשלה צבי האוזר, נפרשה תוכנית מפורטת לשש שנים. במבוא לפרסום עב הכרס הזה נכתב בין השאר: "מתווה זה בא לשנות סדרי בראשית. יש בו משום מעבר מתהליך ‘אבולוציוני' רגיל לכדי ‘רבולוציה' בתחום".

הרשימה העתידית של אתרי המורשת חולקה לשלוש קבוצות: אתרים ארכיאולוגיים בזיקה למורשת ישראל; אתרי מורשת הציונות בישראל; מוזיאונים, אוספים, ארכיונים ויצירות אמנות לצד אמנויות לא גשמיות כספרות, מוסיקה, מחול ותיאטרון.

אמיל סלמן

הקבוצה האחרונה בולטת במיוחד מכיוון שכמעט לא זכתה עד היום להתייחסות. ד"ר אבי ששון - מרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון, חבר בצוות התכנון של פרויקט העצמת תשתיות המורשת הלאומית - מסביר שכבר מהצגתו הראשונית של הפרויקט נוצרה אי הבנה. "לא היתה כוונה להעמיד רשימה מלאה של אתרי המורשת הלאומית של ישראל. זה לא אמור לקרות גם בסיומו של הפרויקט", הוא אומר. "הכוונה היתה למצוא את האתרים החשובים שלא זוכים לתמיכה, שהוזנחו במשך שנים ושראוי להציל אותם, לשמר ולפתח את הפוטנציאל התיירותי שלהם כדי שלא יאבדו".

מרבד הקסמים

שנתיים לאחר ההכרזה - שליש מפרק הזמן שהוקצב לתוכנית - מוקדם להסיק לגביה מסקנות, אבל אם מתחוללת מהפכה היא רוחשת מתחת לפני השטח. היכל העצמאות בשדרות רוטשילד בתל אביב לא השתנה הרבה; החאן בשער הגיא עדיין לא נפתח כמרכז מבקרים; בית הכנסת עדס בירושלים יפה, אך גם בו לא חל שינוי מיוחד; ובית ספר פיק"א בפתח תקוה עדיין ריק לחלוטין, ממתין לשיקום.

אלו כמובן רק דוגמאות מקריות מתוך עשרות שהופיעו לפני שנתיים בחוברת המהודרת, אבל המראה שלהן משרה פסימיות. ראובן פינסקי, שמונה באוקטובר 2010 לראש תוכנית המורשת, מסביר שהחיפזון הוא הסכנה הגדולה ביותר שמרחפת מעל כל תוכנית שימור. "אסור לשמר מהר", חוזר פינסקי כמה פעמים בשיחה בצריף הנשיא יצחק בן צבי ברחוב אברבנאל בירושלים. "חיפזון הוא אנטיתזה לשימור מורשת".

קשה להישאר פסימי בתום פגישה עם פינסקי. "הרעיון היה מצוין", הוא מסביר, "אבל דרך הביצוע מעט מעורפלת. התקבלה החלטה עקרונית בלי מנגנון ביצוע. בהצגת הדברים לפני שנתיים אמנם הוצגה רשימה של כמה עשרות אתרים, אבל אלו היו דוגמאות לא מחייבות בלבד, שהוכנו לצורך הצגת התוכנית".

כשלב ראשון בהתארגנות הוחלט לנסח קריטריונים ברורים לאתרי המורשת. "לא אנחנו קובעים את הרשימה באופן שרירותי", מסביר פינסקי. "בנוסף לרשימה שהוכנה בידי צוות התכנון הראשון פנינו לכל מי שבבעלותו או בניהולו נכס שעשוי להיקרא ‘אתר מורשת לאומית'. קיבלנו כ-220 הצעות".

משה גלעד

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

כיום פועל צוות תכנון ובו שמונה אנשי מקצוע מתחומי ההיסטוריה, התיירות, השימור והכספים, שתפקידם למיין את ההצעות, לדחות חלק מהן ולקדם אחרות לאישור ועדת שרים שבראשה ראש הממשלה. עד כה אושרו פעולות השיקום בכ-20 אתרים בארץ, שלגביהם היתה הסכמה כללית. ברשימה, שאושרה בדצמבר 2010, נכלל צריף בן צבי המשופץ שבו אנו יושבים. השלב הראשון בשיפוץ הצריף כבר הושלם וד"ר נירית שליו כליפא, חברת צוות התכנון, עורכת לי סיור מקיף.

הפריט שמצדיק ביקור במקום הוא ללא ספק השטיח הענק והמופלא שעל הרצפה. מעצבי השטיח, עודד בורלא ורות דיין, הכינו אותו בעבור הצריף בשנות ה-50 ואורגות של משכית מאום אל פחם טרחו על אריגתו. אתרים נוספים ברשימה שאושרה הם תל לכיש בנגב (שבו אמור לקום מרכז מבקרים), מצודת כ"ח (משטרת נבי יושע), אתר

ההרודיון שבו נמצא קברו של הורדוס ליד גוש עציון, אתר גמלא ובית הכנסת העתיק באום אל קנטיר ברמת הגולן, תל ערד, תחנת הרכבת הישנה בצמח, חצר כנרת ועוד.

פינסקי מחלק את האתרים שעשויים לזכות בהכרה ובתמיכה כאתרי מורשת לאומית לשתי קבוצות. פרויקטים קטנים שיש לשמר למען הדורות הבאים - מטלה שאינה דורשת הרבה כסף או זמן; ופרויקטים גדולים ומעניינים יותר, שיש להם "סיפור בר-המחשה", כהגדרתו. לדוגמה צריף בן צבי והיכל העצמאות. "השילוב בין סיפור, מיקום טוב וערכים מעניק ניקוד גבוה לאתר בדרכו להיכלל ברשימת אתרי המורשת", הוא אומר.

כדי להמחיש את הבעייתיות בתהליך הבחירה, מתייחס פינסקי לחמש הצעות להקמת מוזיאון לתולדות ההתיישבות הקיבוצית. "יש בקיבוצים רבים מבנים גדולים, חשובים, שאין להם כיום שימוש. אבל התפקיד שלנו הוא לראות את התמונה הגדולה ולומר שאין צורך להשקיע את הכסף בעוד מוזיאונים של התנועה הקיבוצית. שניים כאלה יספיקו לכל המדינה.

משה גלעד

"צריך להעלות רעיונות חדשים לשימור המבנים האלה. חייבים למצוא להם שימושים אחרים מלבד מוזיאונים. זה קיבעון מחשבתי. הרי יש צורך בכיתות לימוד, באולמות הרצאות, אפילו במפעלי היי-טק. כל דבר, ובלבד שלא נסייע להקמת חמישה מוזיאונים חופפים. אין בהם צורך, בעתיד לא יימצא להם קהל מבקרים. הם רק פילים לבנים".

אחת השאלות החשובות בעיניו היא אם לאתר תהיה יכולת לעמוד כלכלית בנטל ההפעלה. התשובה תלויה, לדבריו, בסיפור שהאתר מגולל ובניהול שלו. איך תימדד הצלחה? לדעתו של פינסקי, היא תימדד לפי חוזק החוויה של המבקר. "מדדים נוספים הם עלייה במספר המבקרים באתרים, איכות הניהול שלהם וההמשכיות בהפעלתם. מדד אחר הוא פעילות שנצליח לייצר באינטרנט. הנוכחות שלנו שם חשובה להצלחת הפרויקט כולו", הוא אומר.

ערימות של כסף

פינסקי, בן 37, מודע היטב לכך שלא כולם יאהבו אותו בסיום התפקיד. "התפקיד שלי הוא לומר לעתים קרובות ‘לא'. אם יודעים לומר זאת בהגינות, אפשר לא לעורר טינה", הוא אומר. הוא נשוי, אב לשישה, שנולד בארצות הברית והגיע לישראל בגיל חמש. לפעמים הוא משמש כחזן. בתפקידו הקודם עסק בשימור ובתיירות ברשות לפיתוח העיר העתיקה בירושלים והוא גאה בכך שלמסיבת הפרידה ממנו הגיעו יהודים, נוצרים ומוסלמים.

כאשר הוא נשאל על הפוליטיזציה של אתרי מורשת לאומית, הוא עונה ברצינות רבה: "העובדה שאנחנו יושבים במשרד ראש הממשלה מעניקה לנו מעמד ונוכחות שלא היינו מקבלים במשרד אחר. אי אפשר להתעלם מאתנו. כולם רואים בנו כתובת". את המעורבות של ראש ממשלה ומזכיר הממשלה האוזר הוא מגדיר כ"אכפתיות" - הם מעורבים, מתעניינים אבל לא מכתיבים.

"ההחלטה להעלות את אתרי המורשת על סדר היום היא החלטה פוליטית לגיטימית, אבל שם נעצרה הפוליטיקה. מעבר לזה הכל מונע משיקולים מקצועיים. מופעלים עלינו לחצים רבים, אבל הם מגיעים רק מראשי רשויות מקומיות. רבים מהם חושבים שיש לי ערימות של כסף לחלוקה".

משה גלעד

הקיצוצים האחרונים במשרדי הממשלה כלל לא הגיעו לפתחו, מסביר פינסקי, כי נתניהו חסם אותם בשלב מוקדם יותר. השאלה באיזה צד של הקו הירוק נמצא אתר שמועמד לכהן כאתר מורשת, לא נראית לו רלוונטית. "השאלה מבחינתי היא כמה מבקרים נביא לאתר בעקבות ההשקעה שלנו. לא משנה לי אם הוא בשטחים או בתל אביב. אתר ההרודיון ליד גוש עציון קיבל מאיתנו 9 מיליון שקל. אני מסתכל על ערך המורשת שלו ואין לי ספקות לגביו. קברו של הורדוס מרכזי בלי קשר למיקום. אם הערך שלו ברור - חובה עלינו לטפל בו וכך נעשה".

רשימת האתרים המוצעים כוללת כ-220 אתרים, 30 מהם בשטחים. מבין האתרים שאושרו עד כה, או נמצאים בשלבי אישור מתקדמים, יש חמישה מעבר לקו הירוק. פינסקי מודע לביקורת שהפרויקט עלול לספוג בגלל היבטיו הפוליטיים. "אם יציעו לי להקים מעלית במערת המכפלה, כי זה אתר חשוב, אשקול זאת לגופו של עניין", הוא מדגים. "מכיוון שהאתר רגיש, אגיש תחילה המלצות לראש הממשלה. לא אקדם אותו לבד".

פינסקי לועג קלות לראשי המועצות בשטחים, ש"חשבו שהעובדה שמינו לתפקיד אדם חובש כיפה מבטיחה שהעניינים שלהם יסודרו. די מהר הם הבינו שזה לא עובד כך ושהשיקולים ענייניים". לדברי פינסקי, עיקר ההתקדמות שנעשתה בשנתיים האחרונות היא בתחום התכנון. בעוד חצי שנה אפשר יהיה לראות גם ביצוע באתרים רבים ו"סוף סוף נוכל להתלכלך באבק", הוא אומר.

בעוד ארבע שנים, עם מועד סיום שלב זה של התוכנית, יושקעו 800 מיליון שקל באתרי מורשת. לפחות שני שלישים מן התוכנית יושלמו, להערכתו, במועד. 70 פרויקטים גדולים ובינוניים יוכרזו וישוקמו ועוד כ-100 פרויקטים קטנים יטופלו. על השאלה מהם הפרויקטים הקרובים ביותר ללבו הוא מסרב תחילה לענות, אבל אחר כך מתרצה ומונה שלושה: היכל העצמאות בתל אביב, בית הכנסת באום אל קנטיר בגולן ופרויקט ארכיאולוגי שמתנהל בלב העיר החרדית מודיעין עילית, שאותו הוא מכנה "המצאת הגלגל", בשל השילוב בין חפירה ארכיאולוגית לאוכלוסייה חרדית.

חסיני אש

כאשר מנסים למצוא גורמים או אישים שמותחים ביקורת פומבית על פעילותו של פינסקי וצוותו, נזכרים בדבריו על כך שמשרד ראש הממשלה מעניק לפרויקט מעמד, עוצמה או ליתר דיוק - חסינות. קשה למצוא מישהו שמוכן לבקר את הפעילות. חלק אומרים שזה מוקדם מדי. אחרים מסבירים שהכל מתנהל, קצת במפתיע, באורח מופתי.

אפשר לשער שבמשרד התרבות, שעליו מופקדת לימור לבנת, לא מאושרים מכך שמשרד ראש הממשלה מנהל פרויקט ענק בתחום "שלהם", אבל עד עכשיו לא היו לכך הדים רמים. כך גם לגבי משרד התיירות ומשרדים נוספים שעוסקים בתחומים קרובים. ההימנעות מביקורת בולטת במיוחד כאשר מדובר בגופים כמו רשות העתיקות או המועצה לשימור אתרים, שעסקו בנושאים עשרות שנים ונותרו לפתע בצל הפרויקט.

עמרי שלמון, מנכ"ל המועצה לשימור אתרים (עמותה ציבורית בחסות משרד החינוך והחברה להגנת הטבע), מסביר כי "עד היום לא התקבלה החלטת ממשלה עוצמתית כזאת בנושאים האלה. הגשנו למשרד ראש הממשלה 62 פרויקטים שדורשים שימור מיידי. אחרי שנתיים אנחנו מוכנים עם תכנון מפורט של כ-20 פרויקטים שבהם אפשר להתחיל בעבודה. בין הפרויקטים: חצר כנרת, מצודת כ"ח ובית כנסת הסניור בטבריה".

כאשר אני שואל את שלמון מדוע נדרש מנגנון נוסף לטיפול באתרי מורשת, הוא משיב בזהירות שאת השאלה מוטב להפנות למשרד ראש הממשלה. "אנחנו מוכנים לעמוד בכל משימה כדי לקדם את השימור", הוא מוסיף. לפינסקי השקפה אחרת על הנושא. הוא טוען שהמועצה לשימור אתרים, מתוקף תפישת עולמה, מתקשה באמירת לאו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו