בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תהפוכות הלגונה של ונציה

מנפחי הזכוכית באי מוראנו בצרות, בעוד בוראנו, מושב אמני התחרה, פורח. סיור באיים המפורסמים בלגונה של ונציה מגלה שהם עברו שינויים מפליגים

תגובות

כאשר עומדים על החוף של האי בוראנו (Burano), ונציה נראית לפתע רחוקה, מעורפלת, קצת כמו חלום. המעבר המהיר, 40 דקות הפלגה במעבורת, מן העיר עמוסת התיירים לאי די נידח ונינוח, שהקצב בו אטי, מורגש היטב. בשעות אחר הצהריים כמעט לא נותרו בבוראנו מבקרים. תושבי האי התגודדו בכמה ברים, שתו ורמוט אדום ודיברו על כדורגל ועל פרויקט ה-Mose שמעסיק עכשיו מאוד את כל מי שחי בלגונה (ראו מסגרת). הלגונה של ונציה עוברת בימים אלה תהפוכות גדולות. מצד אחד, מושקעים מאמצים גדולים בשיקום ובשימור האיים והסביבה. מצד שני, האוכלוסייה המסורתית שחיה באיים אלה מצטמצמת בקצב מהיר. ענפי הפרנסה המסורתיים נעלמים. התיירים אמנם מגיעים, אבל הם רק מיעוט קטן לעומת ההמונים שפוקדים את ונציה הסמוכה.

יותר מ-50 איים פזורים ברחבי הלגונה של ונציה. רבים מהם זעירים, לא מיושבים או שניצב עליהם בית בודד וחרב. המראה, בייחוד כאשר מפליגים במעבורת בשעת שקיעה, נוגה ופיוטי מאוד. שטחה של הלגונה 550 קילומטרים רבועים והיא מספקת את אחד מטיולי היום היפים ביותר בצפון איטליה. הפיתוי להישאר עוד יום בסמטאות ובין התעלות של מרכז ונציה גדול, אבל כדאי להתגבר עליו, לעלות על סיפונה של המעבורת שמובילה אל האיים המרכזיים והמיושבים בלגונה ולהתנתק מהעיר.

משה גלעד

שינוי הפרספקטיבה הזה מיטיב עם היוצאים ללגונה ומאפשר להם להתבונן טוב יותר גם בוונציה עצמה. לפתע היא נראית כמו שהיא באמת: כמה איים שגשרים מחברים ביניהם בלב לגונה גדולה, רדודה, שמי הים חודרים ומציפים אותה ללא הרף. הלגונה הוכרזה כנכס תרבות עולמי של אונסק"ו וזוכה, גם בזכות המעמד הזה, למאמצי שימור מוגברים.

מוראנו

מוראנו הוא התחנה הראשונה והמפורסמת ביותר בשיט בין איי הלגונה. במאה ה-13 הועברו לכאן אמני הזכוכית. המטרה העיקרית היתה להיפטר מן התנורים החמים שלהם. מאז מזוהה האי עם אמנות ניפוח הזכוכית. השיט מוונציה למוראנו קצר, כ-20 דקות, אבל המעבר החד מפתיע. קל לראות שמוראנו סובלת בשנים האחרונות יותר מן האיים הסמוכים. המקום נראה די נטוש, מעט תושבים נותרו בו. חנויות הזכוכית והסדנאות של מנפחי הזכוכית, שבזכותם התפרסם האי, אינן משגשגות וברבות מהן יש הרגשה ברורה של מלכודת תיירים שכדאי להיחלץ ממנה. התחושה הכללית באי אינה נעימה, ואמנם לא כדאי לוותר לחלוטין על הביקור בו, אבל גם לא כדאי לשהות בו יותר משעה או שעתיים.

הדעה המקובלת, גם באי עצמו, היא שמוראנו הרג את עצמו. היבוא הזול, רובו מסין, שאותו מוכרים כבר שנים רבות בחנויות הזכוכית של מוראנו, כרת את הענף עליו יושבים האומנים באי. מספר התושבים שעובדים במוראנו הצטמק בשני העשורים האחרונים מ-6,000 ל-2,000 בלבד. בדצמבר האחרון, לראשונה בהיסטוריה של האי, פתחו מנפחי הזכוכית בשביתה. הם דרשו להגן עליהם מפני היבוא הזול ולשמר את המוניטין של אומנות הזכוכית באי. מאז הוצעו אמנם כמה פתרונות, אבל המשבר הכלכלי ונסיבות אחרות אינם תורמים להצלת מוראנו מהידרדרות.

התפנית תבוא אולי דווקא מכיוון אחר - שני בתי מלון מפוארים מוקמים בימים אלה בבניינים לשימור ששימשו פעם כבתי חרושת למוצרי זכוכית. יש במוראנו כמה בתי קפה נעימים, אחד מהם צמוד למעגן המעבורת, ליד המגדלור הגבוה והיפה של האי. חובבי זכוכית ימצאו עניין גם במוזיאון שפועל בפלאצו יוסטיניאן מאז אמצע המאה ה-19 - Museo di Arte Vetraria.

משה גלעד

בוראנו

אם מוראנו הוא אי הזכוכית, המוניטין של האי בוראנו קשורים לאמנות נכחדת אחרת - התחרה. במשך מאות שנים פעלו כאן רוקמות תחרה חרוצות בכמה מפעלים ויצרו עבודות יד מורכבות, שכיום לא משמשות כבר כפריט לבוש. למרות הדמיון למוראנו, האווירה בבוראנו שונה לחלוטין. המרחק מהעיר משפיע על המקום דווקא לטובה וגישה אופטימית ויצירתית של התושבים, לצד שורות של בתים יפים על גדת המים, הפכו את בוראנו לאחד המקומות הנעימים ביותר בלגונה.

הייחוד הגדול של בוראנו טמון בהברקה פשוטה - הבתים באי צבועים בגוונים החזקים ביותר. כל בית זוכה לגוון אחר ושלל הצבעים הזה מכה את המבקר שיורד מן הסירה בתדהמה. רחוב ארוך שתעלה במרכזו חוצה את האי. משני צדדיו בתים אדומים, ירוקים, צהובים וכחולים. אי אפשר שלא לחייך למראה הרחוב הצבעוני הזה. התחושה היא של נחיתה בארץ צעצועים. אדניות עמוסות ברקפות סגולות מוסיפות לגוונים העזים והמבקרים צועדים מבית לבית, מחייכים ומצלמים.

בכיכר המרכזית באי - פיאצה בלדאסארה גאלופי - פועל המוזיאון לאמנות התחרה (Museo del Consorzio Merletti di (Burano. מוצג בו אוסף גדול ומרשים של צווארוני תחרה, מפיות, ממחטות, כיסויי מיטה ועבודות רקמה עדינות אחרות.

טורצ'לו

האי טורצ'לו (Torcello), הפלגה של כרבע שעה מבוראנו, נמצא כבר לגמרי מחוץ למסלול התיירות בלגונה. האי נטוש כמעט לחלוטין, אבל פעם, במאה ה-12, עד שמפלס המים בלגונה ירד, חיו באי הזה יותר אנשים מאשר בעיר ונציה. כיום גרים בו רק 20 תושבים ורוב המגיעים אליו עושים זאת כדי לצעוד בעקבותיו של ארנסט המינגווי, שגר זמן מה בטורצ'לו.

על האי ניצב הבית העתיק ביותר בלגונה - הכנסייה הביזנטינית סנטה מריה אסונטה ובה כמה פסיפסים צבעוניים ויפים מימי הביניים. המגדל המתנוסס מעליה מעניק תצפית על נופים נהדרים של האי והלגונה. מיד לאחר מכן צועדים המבקרים המעטים ל"לוקנדה צ'יפריאני" (Locanda Cipriani Piazza (29 San Fosca, בר מקומי קטן שהתפרסם, כמו מקומות רבים בעולם, כמקום השתייה החביב על המינגוויי הצמא.

סנט אראסמו

האי סנט אראסמו (Sant'Erasmo) זכה לכינוי "גן הירק של ונציה". אדמת האי אמנם מלוחה, אבל במשך מאות שנים מגדלים בו את רוב הירקות שמוכרים בשוק של ונציה. המוצר האהוב כאן ביותר הוא הארטישוק המקומי, שיצאו לו מוניטין כבעל איכויות וטעם נדירים. באי פועלות כמה חוות לגידול ירקות ולפחות באחת מהן - חוות משפחת פינוטלו - אפשר לבקר, ללמוד על קשיי גידול ירקות באי שבלב הלגונה ולקנות מוצרים מקומיים. תושבי ונציה מגיעים לסנט אראסמו בעיקר בסופי שבוע כדי לערוך פיקניקים. אפשר לשכור אופניים בחנות סמוכה למעגן הסירות ולרכוב למגדל מסימיליאנו, ממנו רואים נוף רחב של האי, או לשמורת הציפורים Seca del Bacan.

משה גלעד

מאזורבו

האי מאזורבו (Mazzorbo), שבו עוגנת המעבורת לפני שהיא מגיעה לבוראנו, מחובר כיום לאי השכן בגשר עץ וצמד האיים משמש למעשה יעד אחד. משקיעים רבים קנו במאזורבו בשנים האחרונות בתים והם משפצים אותם במרץ.

האי נחשב עכשיו כיעד נופש נחשק של עשירי צפון איטליה, ונעים לשוטט בו כך סתם ללא מטרה. העובדה הבולטת ביותר היא שמעט תיירים טורחים ומגיעים אליו, וכאשר באים מוונציה העמוסה - זאת הקלה משמעותית.

סן מיקלה

האי סן מיקלה הוא בית העלמין של ונציה. האי הקטן משמש בתפקיד הזה מאז 1807, כאשר מועצת העיר החליטה מטעמי בריאות להעביר את בית הקברות לאי. כולו מוקף חומת אבן וההפלגה הקצרה אליו נמשכת רק כעשר דקות. השקט המוחלט בין השורות הארוכות של המצבות בולט כאן במיוחד לאחר ההפלגה הקצרה מוונציה. כמה אישים מפורסמים, כולם זרים שאהבו את ונציה, קבורים בסן מיקלה. אפשר למצוא כאן את קבריהם של המלחין איגור סטרווינסקי, הכוריאוגרף סרגיי דיאגילב והמשורר עזרא פאונד. כדאי במיוחד לעלות לקברו של המשורר הרוסי, חתן פרס נובל יוסיף ברודסקי, שבילה 17 חורפים בוונציה וכתב עליה בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 את הספרון הדקיק והנהדר "חותם מים" (מאגנס, תרגום לאה דובב). *

איך להגיע?

אין כיום טיסות ישירות מתל אביב לוונציה. אפשר לטוס לרומא (אל-על, אליטליה, ישראייר) ומשם בטיסת המשך לוונציה. אפשר לטוס גם עם ישראייר ישירות לוורונה ומשם לנסוע כשעתיים לוונציה. כדי לשוט לאיים בלגונה אפשר לצאת מתחנת הוואפורטו הצמודה לכיכר סן מרקו. הפלגה קצרה וישירה יותר יוצאת מתחנת Fondamenta Nuova בקו 12.

--------------------------------------------------------------------------------------------

שער הלגונה

"המים הגבוהים" הוא מושג מוכר היטב בוונציה. כחמש פעמים בשנה גואים פני המים בלגונה והחלקים הנמוכים של העיר מוצפים למשך כמה שעות. כיכר סן מרקו הנודעת מתכסה באותם ימים במים והתנועה בעיר נהפכת למסורבלת מאוד. כדי למנוע את התופעה ולווסת את גובה פני המים בלגונה, הולך ומוקם מאז 2003 ה-- Mose פרויקט הידראולי ענק שבמסגרתו נבנים שלושה שערים-מחסומים גדולים בנקודות המפתח בהן חודרים המים מן הים האדריאטי לתחום הלגונה. הפרויקט ההנדסי נחשב לאחד המורכבים והמתוחכמים שהוקמו בעולם אי פעם. העלויות עצומות, המורכבות ההנדסית גדולה והתנאים לבנייה אינם קלים. על פי התוכנית הנוכחית אמור הפרויקט להסתיים בשנת 2014.

במהלך יום סיור בין אתרי הפרויקט הסביר אנריקו פלגריני, המהנדס הראשי של קונסורצים הבנייה, את העקרונות והאתגרים שעמם מתמודדים בוני ה-Mose. השערים-מחסומים מוטמנים בימים אלה בשלושה אתרים בעומק הלגונה וכאשר פני המים אינם גואים לא יראו אותם כלל מעל פני המים. בימי סכנה, כאשר המים בלגונה יעלו מעל גובה 1.10 מטר, יתרוממו השערים ויחסמו את כניסת המים ללגונה. פלגריני מסביר שעיקר הקושי נובע מן הצורך לדייק בפרטים: "אנחנו עובדים בעומק 30 מטר מתחת לפני המים ומטמינים מבני בטון ענקיים. אסור לנו לסטות אפילו סנטימטר אחד מן התוכנית, כדי לא לסכן את חיבור המרכיבים ואת ההפעלה המדויקת".

כיוון שמדובר רק בשלוש עד חמש הפעלות בשנה ובהתערבות ממשית באקולוגיה העדינה של הלגונה, התעוררו במשך השנים ויכוחים אדירים בין תומכי הפרויקט למתנגדיו. העלויות העצומות, שממומנות בידי ממשלת איטליה, הוסיפו שמן למדורת הוויכוחים. מצדדי הפרויקט טוענים שהוא חיוני להגנה על ונציה ועל האיים בלגונה. מתנגדיו טוענים שלא יפתור את בעיית ההצפות ושעלויות אחזקתו יכבידו על העיר בעתיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו