בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדרך לגיא בן הינום רצופה כוונות טובות

לפני שש שנים סומן שביל ירושלים, 40 ק"מ לאורך נופי הרים ובתוך כמה מהגנים היפים והשכונות הייחודיות בעיר. אז איך זה שרק מעטים שמעו עליו?

19תגובות

נזירה לבושה אפור, חובשת מצנפת לבנה גדולה, באה לקראתי, צועדת בשביל שיוצא מעין כרם. כאשר חלפה על פני אמרה "ביינוונוטו", שזה "ברוך הבא" באיטלקית. שעתיים לאחר שהתחלתי ללכת בין הטראסות החקלאיות של הסטף הגעתי אל בתיה הראשונים של שכונה ירושלמית. השביל הצר, שחלף קודם לכן על פני חורשות ופלגי מים נצמד לחומת אבן גבוהה של אחד המנזרים בשכונה. לאחר שחוצים את עין כרם וממשיכים לצעוד בשביל ירושלים מגלים שבעצם העיר עוד די רחוקה וההגעה אליה דורשת מאמץ טיפוס נוסף במעלה הר הרצל, אבל דווקא בעין כרם אפשר להבין את שמחתם של עולי הרגל שהגיעו לירושלים בערב פסח.

שביל ירושלים סומן לפני שש שנים. אורכו כ‑40 קילומטרים והוא מקיף את ירושלים במעגל רחב שתחילתו וסופו בסטף. אפשר לצעוד מכאן לכיוון ליפתא ואז להמשיך ולהקיף את ירושלים מצפון, או בדרך בה בחרתי, ללכת קטע אחד על שביל ישראל ­ מן הסטף לעין חנדק ומשם לעלות לכיוון עין כרם והר הרצל ולהקיף את העיר מדרום. בחלוקה גסה אפשר לומר שיש בשביל ירושלים ארבעה חלקים ברורים: שניים מהם ­ אלה שיוצאים מן הסטף ממערב לעיר ­ בחיק הטבע, השלישי עובר במרכזה של העיר המערבית והרביעי מקיף ממזרח את העיר העתיקה ועולה להר הצופים, עד שהוא חוזר ומתחבר למערבה של ירושלים.

משה גלעד

עשו לנו לייק לקבלת מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם

הקטע הראשון בו צעדתי, מן הסטף להר הרצל, יפה ומעורר ציפיות גבוהות. השביל מסומן בחלק זה היטב בסימון שבילים כחול או בסימון ייחודי לו ­ שני פסים כחולים ופס זהב ביניהם. דמות האריה הירושלמי בפרופיל מתנוססת על השלטים האלה. האריה נושא תרמיל, בידו מקל הליכה והוא מחייך.

רגע לאחר שמגיעים להר הרצל נעלמים כמעט לחלוטין סימוני השביל, המטייל העולה לרגל נותר אובד דרך ורגע לאחר מכן נעלמות גם הסיבות הטובות שהיו לחיוכו של האריה. הטיפוס מן החורשה בה ניצבת אנדרטה גדולה לזכרו של חסיד אומות העולם, ראול ולנברג, אל רחבת החנייה, מול תחנת הרכבת הקלה בהר הרצל, הותיר אותי קצר נשימה. הדחיפות והצעקות בתחנת האוטובוס הצמודה לתחנת הרכבת הקלה עוררו בי רצון מסוים לסוב על עקבי.

כמה דקות אחר כך, מול הפסל האדום ומשובב הנפש של אלכסנדר קלדר בכיכר הולנד, חזרה אלי צלילות הדעת. את סימון השביל אמנם לא הצלחתי למצוא, אבל דפי ההדרכה שהדפסתי בערב הקודם הנחו אותי לאן לפנות.

סימונים בעייתיים

אביתר כהן, מנהל מרחב ירושלים ברשות הטבע והגנים, היה מהוגיו ומקימיו של שביל ירושלים. בשיחה עמו הוא מסביר איך התעורר הצורך לסמן את השביל: "לפני שש שנים הבנו ששביל ישראל לא יעבור בירושלים. שמענו הרבה תירוצים למה אלה הם פני הדברים, ואמנם קשה לומר שהשתכנעתי מהם, אבל העובדות פשוטות ­ מטיילים שצועדים בשביל ישראל לא נכנסים לעיר הבירה. במקום להתווכח עם אלה שקיבלו את ההחלטה הזאת פנינו לסמן את שביל ירושלים. ההיגיון היה ברור: לחבר שביל ארוך שישיק לנתיב שביל ישראל ויוליך לביקור בעיר.

"עיריית ירושלים וקק"ל היו השותפות שלנו בהתוויית הנתיב ועשינו די הרבה עבודת מטה כדי לקבוע את המסלול המדויק. רצינו שהשביל יעבור בשטחים ירוקים, אבל גם באתרי מורשת חשובים. ירושלים היא מכלול כל כך מורכב ויש בעבודה כזאת המון אילוצים ורצונות שקשה לממש. חלק מן הנתיב 'התלבש' על שבילים קיימים ובחלקים אחרים ניצלנו את ההזדמנות שהיתה לנו כדי לשקם אזורים שלמים שהוזנחו".

משה גלעד

עוד הצעות לטיולים: נופי בצה בשמורת עין אפק | פריחה עשירה בדרך נחל שקמה | יום ביפו | בריכות החורף היפות ביותר

כהן מדבר על השביל באהבה גדולה כעל בן טיפוחים, אבל גם הוא מודה שיש לא מעט בעיות בטיפול בו. הוא מודע לכך שהסימונים ברחבי העיר בעייתיים, חלקם חסרים, ושרבים מתושבי ירושלים או מטיילים ממקומות אחרים לא שמעו כלל על קיומו של השביל המקיף. "דברים כאלה דורשים די הרבה זמן", מסביר כהן. "לוקח זמן עד שמסלול כזה מחלחל ונכנס לתודעה. שביל ירושלים צעיר עדיין ואני בטוח שבסופו של דבר יזכה למקום שמגיע לו על מפת הטיולים בישראל".

כדי להבין עד כמה יתום שביל ירושלים כדאי לקרוא במלואה את התשובה שקיבלתי מדוברות עיריית ירושלים, לאחר שפניתי אליהם וביקשתי לראיין מישהו שאחראי על הטיפול בנושא: "משה שלום, לאחר בדיקה מעמיקה עם גורמים עירוניים שונים עולה כי איננו מכירים את השביל. העירייה לא יזמה אותו ואיננה מעורבת בו וייתכן כי החברה להגנת הטבע ו/או רט"ג (רשות הטבע והגנים) סימנו אותו בעבר ­ כדאי לפנות אליהם. בברכת יום טוב וחג שמח".

כעולה רגל שמשימה קדושה לפניו החלטתי שגם אם העירייה ערכה בדיקה מקיפה והגיעה למסקנה שאינה מכירה את השביל ­ לי זה לא יפריע. הצטיידתי בנכס הטוב ביותר שעומד לרשותו של הצועד בשביל ירושלים, דפי ההדרכה שכתב יעקב שקולניק עבור רשות הטבע והגנים לפני כחמש שנים (קל למצוא תחת הכותרת "סובו ירושלים" באתר www.parks.org.il). קשה לתעות בדרך עם ההסבר המפורט הזה, וכאשר אבדה לי הדרך (וזה קרה לא מעט) זה נבע מן הזמן שחלף מאז נכתבו דפי ההנחיה ובגלל פרויקטים חדשים של בנייה, שצצו ושיבשו את הנתיב.

מערכת גנים ענקית

מהר הרצל נמתח נתיבו של שביל ירושלים לכיוון בית הכרם. מיד לאחר שנכנסים לתחומה של השכונה הוותיקה מתגלה יתרונו הגדול ביותר של נתיב השביל: הוא מוביל את הצועד דרך הגנים והנתיבים הירוקים היפים בירושלים. רבים מהם לא הכרתי כלל לפני ההליכה לאורך השביל. בבית הכרם צועדים לאורך שדרת אריאל תמס הירוקה, ממנה מסתעפים רבים מרחובות השכונה. מיד לאחר מכן חוצים גינה הגובלת בדרך בגין ובהמשך הדרך, בגבעת רם, הולכים בגן גדול שמלווה את דרך רופין הסואנת. מיד אחר כך עוברים בגן הוורדים שליד הכנסת וממנו יורדים הישר לגן סאקר הארוך. כל אלה יוצרים איזו מערכת ענקית של גנים גדולים וסבוכים, שלפני כן לא שמתי לב לעובדה שהם קרובים כל כך ולמעשה משיקים זה לזה.

משה גלעד

לאחר שחוצים במנהרה את דרך רופין עולים בגן צ'רלס קלור שצופה על עמק המצלבה ועל המנזר הגדול והיפה שבמרכזו. מכאן רואים כמה מן התצפיות המרשימות ביותר בעיר המערבית. כאשר עומדים במרומי גן זה רואים היטב את המנזר, את בניין הכנסת, את הבתים הלבנים של מוזיאון ישראל, ובצד השני ­ את קצה שכונת רחביה. ירושלים נראית מכאן כעיר נורמלית, שפויה, ירוקה ואפילו יפה. כדי לאזן את תחושת השפיות ולהרגיע קצת את ההתלהבות חלף על פני רגע לאחר מכן, במורד השביל של גן צ'רלס קלור, איש קשיש עם שיער לבן, שרץ באיטיות, לבוש במין חליפת גטקעס לבנה, אוחז ביד אחת דגל גדול של ישראל וביד השנייה שקית פלסטיק, מחייך לכל מי שנקרה בדרכו.

בכמה מקומות, ללא חוקיות ברורה, צץ אפילו הסימון האבוד של שביל ירושלים על עמוד חשמל, או עץ גדול. ההיתקלות האקראית בסימון המוכר נהפכה לפגישה מחויכת עם חבר ותיק. אחד שאין ממנו ציפיות גדולות, אין שום כוונה להיעזר בו, אבל נעים לראות שהוא עוד שם, בתדירות לא ברורה.

שביל ירושלים חוצה את רחביה ברחוב סעדיה גאון ואחר כך באלפסי. שם, במספר 10, ניצב במפתיע בלב גן קטן ויפה קבר חשמונאי בן אלפיים, שמכונה קבר יאסון, עם כיפת אבן מחודדת. ממנו יורד השביל במורד רד"ק לבית הנשיא, למוזיאון לאמנות האיסלם ולאחר מכן, לאורך רחוב שופן, לתיאטרון ירושלים. אחר כך, לאורך דובנוב, מצפה הפתעה גדולה: מבנה האבן המרשים של בית החולים למצורעים הנסן שעומד סגור ונעול, מוקף בחורשה הנהדרת שנקראת "חורשת הירח". כל הירק הזה, עם הפרחים והשיחים, בלב ירושלים.

משה גלעד

לאחר השיחה עם אביתר כהן והתשובה של דוברות העירייה ניסיתי לדבר על השביל עם עוד כמה ירושלמים ותיקים. רובם כלל לא הכירו אותו. אחדים שמעו עליו במעורפל. אברהם שקד, רכז שמירת הטבע במחוז ירושלים של החברה להגנת הטבע, הסביר שמעולם לא צעד לאורך נתיב שביל ירושלים: "אין לי חשק עז ללכת לאורכו של השביל הזה. אני לא חושב שאהנה. אני אמנם מבין את הרציונל שבבחירת המסלול אבל בעיני יש לאורכו המון טראומות מן העבר, ההווה והעתיד.

"אם אני עומד למשל בסטף, אני נהנה מהנוף אבל אני גם רואה מולי את תוכנית ספדיה (תוכנית מתאר מחוזית להרחבת ירושלים מערבה), שכנראה לא תיעלם לעולם. במקומות רבים בעיר יש פיתוח ובנייה אגרסיביים, אולי אפילו מושחתים. 'הולילנד' היא רק דוגמה אחת. זה ממשיך בסילוואן ובעמותות שחופרות שם, או בגבעת התחמושת, שמעוררת אצלי זיכרונות קשים. הסיבות והמניעים של מקימי השביל טובים, אבל הם כרוכים גם בגישה התנחלותית שמקדשת אתרים, ואני לא מסוגל להתפעל מזה".

אחורה פנה

מבית החולים הנסן ממשיך השביל לכיוון המושבה הגרמנית ועמק רפאים, ומשם לגן הפעמון ולסינמטק הירושלמי. כאן מסתיים החלק המערבי של השביל. מן הסינמטק יורד גרם מדרגות שמוביל לגיא בן הינום. אביתר כהן ציין את הקטע הזה של השביל כאחד ההישגים הבולטים של מקימיו. לדבריו במשך עשרות שנים היתה כאן מזבלה. מקימי שביל ירושלים יצרו לדבריו בגיא צירוף נדיר ולא מוכר, שפתח בפני התושבים והמבקרים אזור שלם וחדש.

משה גלעד

המעבר מן הסינמטק לגיא בן הינום חד. בגן הפעמון וברחבת הסינמטק התגודדו מאות תלמידי בתי ספר, דוברי עברית וערבית. ברגע בו התחלתי ללכת במורד גיא בן הינום נעלמו כולם. אולי זה היה בגלל מזג האוויר הסגרירי, אולי בגלל שבאמצע השבוע לא מרבים לבקר באזור הזה, בכל אופן לאורך כל הקטע שיורד מגיא בן הינום לסילוואן לא ראיתי נפש חיה מלבד שתי ניידות ירוקות של משמר הגבול. יושביהן הביטו בי בחשד. השביל יפה להפליא, עם מערות בצדו הימני, הרבה ירק ופריחה, אבל למרות שכהן אמנם הבטיח לי שהמקום בטוח לחלוטין, כאשר הגעתי סמוך לבתי סילוואן פניתי לאחור ועליתי חזרה לכיוון הסינמטק והלכתי לשתות קפה עם חבר במלון של הכנסייה הסקוטית.

שביל ירושלים אינו נכנס לעיר העתיקה אלא מקיף את החומות ממזרח. הוא חולף בנחל קדרון בין סילוואן לעיר דוד, עולה להר הזיתים וממשיך לעמק צורים וממנו להר הצופים.

משה גלעד

גן לאומי עמק צורים הוכרז בשנת 2000. שבילי מדרגות מסודרים נסללו בו ומטע גדול של עצי זית עתיקים צומח במרחב הגדול שלו. בתחתית העמק, במבנה שדומה לחממה מעוגלת, מתנהל כבר כמה שנים פרויקט במסגרתו מסננים את החול שעובדי הוואקף חפרו בהר הבית, כדי לגלות בו ממצאים ארכיאולוגיים. היתרון הגדול ביותר של הגן טמון בנוף שרואים ממנו. העיר העתיקה, החומה, כיפת הזהב הגדולה, כל אלה נראים מכאן קצת רחוקים, אבל יפים להפליא. המרחק מטשטש את הבעיות ואת המורכבות.

הטיפוס בשביל ירושלים מן העמק להר הצופים מוביל הישר לתצפית על מדבר יהודה (מצפור יהודה הלברט). מכאן יוצא המשכו של השביל ועוקף את הקמפוס של הר הצופים ממערב, כאשר רוב הדרך נמתחת בגן טבצ'ניק, על המדרונות המערביים של ההר.

משה גלעד

יעד תיירותי מבוצר

מעוז ינון הוא אחד הבעלים של האכסנייה הירושלמית "אברהם הוסטל". לינון יש הרבה ניסיון בכל הקשור להליכה בשבילים ארוכים. הוא צעד בעבר בכמה מן השבילים האלה בחו"ל ויזם את סימונו של שביל ישו בגליל, שאורכו 65 קילומטרים ומוביל מנצרת לכנרת. כאשר אני שואל אותו לגבי שביל ירושלים הוא מושך בכתפיו, מסביר שאינו מכיר את השביל מספיק טוב כדי למתוח ביקורת, אבל מונה מיד כמה בעיות שבולטות לדבריו לעין:

"סימון שביל מהסוג הזה הוא רק הצעד הראשון, ההתחלה. כדי שהשביל יזכה לפופולריות חייבים לדחוף אותו, לשווק, לפרסם. שביל ירושלים אינו מופיע במדריכים, אינו מוזכר באתרי אינטרנט שעוסקים בשבילי הליכה ארוכים, אין לגביו מידע באנגלית, אין מפה, ובעיקר אין כיום גוף שמנהל אותו, שדוחף וחושף אותו. השיקולים התיירותיים בבחירת הנתיב שלו לא תמיד ברורים בעיני, ואני מודה שכאשר אורחים באכסנייה שלנו שואלים על מסלולי הליכה אנחנו לא ממליצים על שביל ירושלים. זה לא בגלל חוסר עניין אלא בגלל היעדר מידע וסימון מדויק".

הדברים האלה של ינון מהדהדים באוזני כאשר אני תר במשך כ‑20 דקות אחר נתיב השביל בסבך הכבישים ממערב להר הצופים. הקטע הזה משעמם נורא ומתפתל בין בנייני קריית הממשלה עד שהוא מגיע לגבעת התחמושת. עשרות שנים חלפו מאז הייתי באתר הזה בפעם האחרונה וקצת נדהמתי למראהו. מאתר קטן, צנוע ונוגע ללב הפכה גבעת התחמושת ליעד תיירות מבוצר, שבנייני מבואה מעטרים אותו. התעלות של היעד המבוצר אמנם לא השתנו, אבל המקום לא נהפך לגן שנעים לבלות בו. טנק גדול וצהבהב ניצב במרכז אחת המדשאות, במחווה אנכרוניסטית לגנים מסוג זה בשנות ה‑60. כגודל השלטים והעיטורים בכניסה כך גודל האכזבה.

משה גלעד

המשכו של השביל חוצה כמה מן השכונות החרדיות בעיר המערבית לפני שהוא מגיע לרחוב הנביאים, שפוגש את רחוב יפו בכיכר הדווידקה וממשיך מכאן לכיוון רחוב אגריפס ושוק מחנה יהודה. יתרונו הגדול של קטע זה (ובעצם של השביל כולו) טמון בכך שהוא מאפשר לחבר שכונות ירושלמיות שמאז ומעולם נראו לי מנותקות האחת מהאחרת. הרצף העירוני המורכב כל כך של ירושלים זכה לפתע לאיזו התבהרות, חלקי הפאזל הסתדרו.

יואב אבניאון הוא מדריך מנוסה, שמוביל בימים אלה מטעם "מכון אבשלום" כמה טיולים לאורך נתיבו של שביל ירושלים. הטיולים מחולקים לשלושה ימים ובכל יום צועדים לאורך כ‑13 קילומטר. כאשר אני שואל את אבניאון, אדם שמכיר את השביל היטב, מה הקטע החביב עליו הוא מצביע מיד וללא היסוס על רחוב אגריפס ועל השוק. "המשפחה שלי מצד אמי, משפחת שירזלי, גרה בירושלים מאז 1807. אני לא יכול שלא לבחור במקום של הסבא רבא שלי כמקום האהוב עלי, יש כאן הרגשה מיוחדת במינה. אבל גם לקטע המערבי, זה שיורד לליפתא, יש הרבה קסם בעיני".

משה גלעד

היתרון הגדול של נתיב השביל, שנראה לו טוב ונכון, טמון לדברי אבניאון בכך שהוא מאפשר למטיילים לראות את קווי התפר של העיר, את המעברים ההיסטוריים והדמוגרפיים בין השכונות. "כולם דיברו כאן על כור היתוך, אבל הליכה לאורך שביל ירושלים מצביעה דווקא על הדרך שבה שמר כל אחד על המסורת שלו".

ברגע שמגיעים לליפתא, בה מתנהלת עכשיו עבודת בנייה ושיקום גדולה, אפשר לנשום לרווחה. העיר כבר מאחור ועמק ירוק וארוך נפרש לפנים. כמה דקות אחר כך מתברר גודל הטעות: בקטע שבין ליפתא למבשרת ציון, באזור פארק ירושלים ועמק הארזים, מתנהלות אינספור עבודות כרייה ובנייה. רובן, כך נדמה, שייכות לרכבת ישראל שסוללת בעמק הארזים מסילה חדשה, שאמורה לקצר את זמן הנסיעה לירושלים באורח דרמטי. התוצאה מבלבלת מאוד. הצועד כבר לא בעיר, אבל הוא גם לא בחיק הטבע. בניגוד לרצונו נקלע לממלכת הדחפורים. יש כאן אמנם פינות נפלאות באזור נחל חלילים וקצת הלאה, כאשר ממשיכים בכיוון נקודת ההתחלה בסטף, אבל התחושה הקשה שהפיתוח המסיבי דולק אחרי ועוד רגע ישיג אותי אינה מרפה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו