בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרווחים מהטיטאניק ממשיכים להפליג

שעון בחצי מיליון ש' הוא רק הקדמה למכירת 5,500 פריטים שחולצו מהמצולות. אירועי המאה לאסון נפתחו השבוע עם תערוכות ומסעות שיט במסלול ההתנגשות

3תגובות

על כרטיס הקרטון הצהבהב שאחזתי בידי נכתב באותיות מסולסלות שהוא מקנה לי זכות עלייה לסיפונה של ה"טיטניק". מצידו האחר הודפסו פרטי הנוסע ­ וויליאם ארתור לוב, בן 30 מפנסילבניה. "הכרטיס נועד לעודד קשר אישי בינך לבין אחד הנוסעים", הסבירה הדיילת שלבשה מדים של דיילי הטיטניק. "כך תוכל לעקוב אחר התנאים בהם נסע הנוסע 'שלך' ואחר גורלו".

במשך כמה שעות שוטטתי, אוחז בידי את כרטיסו של לוב, בתערוכת המוצגים שהועלו משרידי הטיטניק במעמקי האוקיינוס האטלנטי. זאת תערוכה נודדת שב‑2011 הוצגה בלונדון. כיום אפשר לראות אותה בסינגפור ובשבע ערים בארצות הברית (לאס וגס, דטרויט, קנזס, אורלנדו, סן דייגו, יוסטון ואטלנטה). המוצגים בתערוכה כללו ספלי חרסינה עדינים ולבנים, משקפיים, נעליים, סכינים ומזלגות, מסרק, צלחות לאוכל, קלרינט מכוסה שכבה ירקרקה, מין אזוב שהשתלט עליו במשך 80 השנים שנח על קרקעית האוקיינוס, קסת לדיו, כפתורים, זכוכית מגדלת, מכשירי ניווט ימי, ציוד שמשמש את הקברניט.

גטי אימג'ס

הידיעה שהחפצים האלה היו שייכים פעם לנוסעיה של האונייה הכי גדולה בעולם הטילה עליהם צל כבד. התחושה הזאת התחזקה באולם האחרון בתערוכה. שם הוזמנתי לברר את הפרטים לגבי הנוסע "שלי" ­ וויליאם ארתור לוב. מסתבר שלוב הפליג עם אשתו קורדליה במחלקה השלישית, כל אחד מהם שילם 40 דולר עבור הכרטיס (כ‑900 דולר כיום). למרבה הצער גיליתי גם שלוב, אליו נקשרתי במידה מסוימת במהלך השעתיים האחרונות, טבע באסון יחד עם אשתו.

יותר מ‑25 מיליון בני אדם ביקרו בסדרת התערוכות הנודדות של שרידי הטיטניק. חישוב מהיר אומר שהם הכניסו לקופת החברה שמארגנת את התערוכות כחצי מיליארד דולר. העניין באונייה המפורסמת רק הולך ומתעצם ובימים אלה הוא מגיע לשיאים חדשים. קשה קצת לעקוב אחר העושר האדיר של אירועים, הפלגות זיכרון, מוזיאונים חדשים שנפתחים, מכירות פומביות שמגלגלות מיליונים, עניין וסקרנות ציבורית שאינם יודעים שובע וכל זה סביב תאונת שיט קטלנית שאירעה בדיוק לפני מאה שנים.

הפרטים כבר סופרו: בליל ה‑14 באפריל 1912, שלושה ימים לאחר שיצאה למסע הבכורה שלה מסאות'הפטון לניו יורק, ביקע קרחון גדול את דופן הספינה שתוארה כזאת ש"אינה יכולה לטבוע". כמה שעות אחר כך ירדה הטיטניק למצולות. 2,228 אנשים היו על סיפונה באותו לילה: 337 נוסעים במחלקה ראשונה, 285 במחלקה שנייה, 721 הצטופפו במחלקה שלישית, ו‑885 אנשי צוות. רק 705 מבין כל אלה, כשליש מהאנשים, ניצלו. הניצולים, רובם נשים וילדים שהספיקו לרדת לסירות ההצלה, הגיעו לניו יורק כמה ימים אחר כך והתקבלו בחום ובדמעות. איש מהם כבר אינו בחיים.

כך טבעה הטיטאניק

הניצולה האחרונה, מילווינה דין, שהיתה בעת טביעת הטיטניק תינוקת, הלכה לעולמה בגיל 97 לפני כשלוש שנים. באין יותר ניצולים, צועדים עכשיו צאצאיהם ובני משפחותיהם לחזית הבמה. הם מופיעים באירועי זיכרון, נושאים הרצאות ובעיקר מנסים לממש עוד משהו מן הנכס הזה, ששווה מסתבר הון תועפות, ושמו "הייתי על הטיטניק".

המלה הנפוצה בעולם

קשה להסביר את הטירוף שעוטף כל חפץ שנקשר בצורה כלשהי לטיטניק. דוגמא אחת מספק כיסא סיפון שגרתי מעץ. הכיסא, עליו מוצמדת תווית נחושת קטנה עם שמה של הטיטניק, ניצב תחילה על סיפון האונייה לצד מאות כיסאות זהים, אבל כמה ימים לפני הפלגת הבכורה מסאות'הפטון העניק אותו מישהו לצלם תומס בארקר, כתמורה לעבודה שעשה. השאר היסטוריה. בארקר הציב תחילה את הכיסא בגן ביתו, אבל אחרי זמן מה חש לא בנוח והעניק אותו לעוזרת הבית שלו. קרובי משפחתה מכרו לאחרונה את הכיסא הישן במכירה פומבית בלונדון וקיבלו תמורתו 50 אלף ליש"ט (כ‑300 אלף שקל).

דוגמאות נוספות לשיגעון הטיטניק לא חסרות. שעון יד של דייל המחלקה הראשונה, אדמונד סטון, נמכר באוקטובר 2008 במכירה פומבית תמורת 94 אלף ליש"ט (כ‑560 אלף שקל). האטרקציה העיקרית בשעונו של סטון היתה העובדה שהמחוגים עצרו בדיוק על השעה 2:16 - הרגע בו צלל סטון במים הקפואים של האוקיינוס.

בולט במיוחד סיפורו המרתק של המפתח לארון המשקפות של הטיטניק: המפתח לא היה כלל על סיפון הספינה בעת ההפלגה. הוא נשכח בכיסו של קצין שהורד מן האונייה זמן קצר לפני שיצאה לדרך, וארון המשקפות נותר נעול. בספטמבר 2007 נמכר המפתח תמורת 90 אלף ליש"ט (כחצי מיליון שקל). פרד פליט, אחד הניצולים מצוות האונייה, סיפר בחקירה רשמית לאחר שהגיע לחוף, שאם היו בידיהם משקפות יתכן שהיו מבחינים בקרחון מוקדם יותר ומצליחים למנוע את ההתנגשות.

אי-פי

בפברואר 1998 הציג בית המכירות "כריסטי" קובץ של תשדורות מודפסות שהחליפו ביניהן ה"טיטניק", ה"אולימפיק" וה"קרפטיה" בליל ה‑14 באפריל 1912, רובן תשדורות מצוקה של צוות הטיטניק הקורא לעזרה. בית המכירות העריך את שוויין ב‑2,800 דולר. הקונה שילם לבסוף 123,500 דולר תמורת תדפיסי 34 תשדורות רדיו.

אבל כל המחירים האלה נשמעים מצחיקים לעומת המכירה הגדולה מכולן, שמתוכננת לתחילת אפריל. בית המכירות "גרנסי" (Guernsey) מניו יורק מציג למכירה כחבילה אחת 5,500 פריטים שהועלו מאז 1987 מקרקעית האוקיינוס, במהלך שבעה מסעות. בית משפט אמריקאי איפשר לחברה מסחרית Titanic Inc RMSלשלות מקרקעית הים פריטים במה שמוגדר כ"צורכי מחקר, שימור וזיכרון". הפריטים שהועלו במהלך 25 השנים האחרונות זוהו, נחקרו, קוטלגו ואז הוצגו בפני הקהל הרחב בתערוכות מסחריות ופופולריות, כמו זאת שבה ביקרתי בלונדון. כל הפריטים האלה, גם אם זוהו בעליהם המקוריים, הם בבעלות החברה ששלתה אותם מן האוקיינוס. מעולם לא נמכרו פריטים שנמשו מן הטיטניק הטבועה לציבור.

בשיחת טלפון ממשרדו בניו יורק מסביר לי ארלן אטינגר, מנהל בית המכירות "גרנסי", את הכללים שמלווים את המכירה יוצאת הדופן הזאת: "בית משפט אמריקאי שדן כמה פעמים בבעלות על האוסף החליט שהוא יימכר רק כמכלול אחד, מבלי להפריד בין הפריטים. הוא קבע שהקונה יתחייב לטיפול זהיר באוסף ויתחייב גם להציג חלקים ממנו באופן קבוע לציבור הרחב, כהשאלה למוזיאונים או כתערוכה מסחרית. בית המשפט גם יאשר סופית את זהות הקונה. התהליך יימשך כמה שבועות. עד 2 באפריל יכולים הקונים הפוטנציאליים להציע ל'גרנסי' את הצעות המחיר שלהם. התוצאות יפורסמו באמצע אפריל".

אטינגר מבהיר שאינו יכול לגלות מי הקונים שמתעניינים ברכישת אוסף החפצים של הטיטניק, אבל מוכן לגלות שאחד מהם התעניין ברכישה עבור העיר אילת. הוא לא מסכים לחשוף פרטים נוספים ­ האם מדובר בהצעה של אדם פרטי, או של העיר עצמה, או אפילו בהצעה ממשלתית ­ אבל מבהיר שלדעתו מי שירכוש את אוסף הטיטניק מבטיח לעצמו פוטנציאל תיירותי אדיר. "האוסף הזה הוא בסיס לתעשיית תיירות שלמה. אנשים מכל העולם רוצים לראות את שרידי הטיטניק והם ייסעו לשם כך לכל יעד בעולם, אפילו לאילת. האם אתה יודע שטיטניק היא המלה-היחידה המוכרת ביותר בשפות העולם? דוברי כל השפות מכירים אותה. זאת תופעה ייחודית".

רויטרס

האם יש לך מושג כמה הצעות תקבלו? אטינגר צוחק פעם נוספת. "כל החיים שלי אני מנהל אירועים שהמשתתפים בהם מתנהגים כשחקני פוקר. הם שומרים את הקלפים קרוב לחזה וחושפים מידע רק ברגע האחרון. אנחנו מדברים עם המון אנשים אבל איני יודע מה יהיו התוצאות".

אז מה המחיר שלהערכתך תקבלו עבור האוסף? אני מנסה לדובב עוד קצת את אטינגר. הוא מסביר שבית המשפט העריך בשנת 2007 את השווי ב‑190 מיליון דולר, אבל זאת, לדבריו, הערכה נמוכה מאוד. "ציור בודד נמכר לאחרונה בשוק האמנות ב‑230 מיליון דולר, אז כל האוסף של הטיטניק לא שווה יותר מזה?"

250‑300 מיליון דולר היא לדעתו הערכה סבירה ואפילו לא מוגזמת.

כך נמצאה הספינה

השנה ימלאו 70 לד"ר רוברט באלארד, חוקר האוקיינוסים הנודע בעולם. באלארד, האיש שגילה את שרידי הטיטניק ב‑1985, התנגד בתוקף להעלאת פריטים אישיים מהמצולות. קל לשער מה דעתו על המכירה הפומבית שמנהל אטינגר. באלארד טען שהאתר בו מוטלת הטיטניק הוא למעשה בית קברות בו מצאו מנוחה אחרונה 1,523 הנספים. אטינגר מסביר שהפריטים לא נאספו מגוף האונייה אלא מן השברים והשרידים שהתפזרו סביב מקום הטביעה.

ב‑1982 פנה באלארד לצי האמריקאי וביקש עזרה במציאתה של הטיטניק. הוא הציג בפני אנשי הצי את "ארגו", הרובוט שפיתח ושיכולות הסריקה והצילום שלו במעמקי האוקיינוס אמורות היו לאפשר את מציאת הספינה בעומק כשלושה קילומטר. אנשי הצי לא התפעלו במיוחד. לא היה להם עניין בגילוי אוניה אזרחית טבועה, אבל הם עשו עם באלארד עסקה. תחילה עליו למצוא שתי צוללות גרעיניות אמריקאיות ­ "סרוקפיון" ו"טרשר", שטבעו בשנות ה‑60, ולוודא מה מצב הכורים הגרעיניים שעל סיפונן. אם "ארגו" יצליח במשימה זאת, יאפשר הצי לבאלארד להשתמש בספינה שלו כדי לחפש אחר הטיטניק. באוגוסט 1985, לאחר שמצא די בקלות את שתי הצוללות, הגיע באלארד על סיפון ה"קנור" לאתר הטביעה בצפון האוקיינוס האטלנטי.

ב‑1 בספטמבר, שבוע לאחר תחילת הסריקות, גילה "ארגו" את שרידיה הראשונים של הטיטניק על הקרקעית. באלארד והצוות על ה"קנור" חגגו. הם הבינו מיד שבאותו רגע נכתב פרק בהיסטוריה. הם גם הבינו את הסיכונים ואת ההתנפלות שעומדת להגיע. הצוות שב לאתר ביולי 1986 כשעל סיפון האונייה הובאה הפעם "אלווין", צוללת מאוישת קטנה שאיפשרה הגעה לעומק וגם צילומים איכותיים. שנה לאחר מכן כבר פשטו אנשי החברה הכלכלית על האתר והחלו לשלות את הפריטים האישיים.

שרידי הטיטאניק

ארין מרץ היא אחת המנהלות של "מיסטיק אקווריום" בקונטיקט, צפון מזרח ארצות הברית. מדובר בשילוב בין מכון מחקר אקדמי שעוסק בחקר האוקיינוסים, לאקווריום שפתוח לקהל הרחב ומפרנס את החוקרים במקום. פרסומו הגדול של האקווריום הדי-נידח במיסטיק טמון בעובדה שרוברט באלארד הוא המנהל המדעי שלו. במשך כמה שבועות ניהלנו התכתבות בה ניסיתי לשכנע את מרץ לאפשר לי לראיין את באלארד. מרץ ענתה בסבלנות: "הביקוש לראיונות לקראת שנת המאה לטיטניק כה גדול שאם הוא ייעתר לכל המבקשים לראיין אותו זה הדבר היחיד שד"ר באלארד יעשה בחודשים הקרובים. זה לא אפשרי".

האקווריום במיסטיק לא שוחה נגד הזרם. גם בו תיפתח בתחילת אפריל תערוכה מקפת על הטיטניק. עשרות כאלה מתוכננות ברחבי העולם. בכמה מקומות ייפתחו מוזיאונים גדולים שמוקדשים לנושא ושהושקעו בהם מאות מיליונים. התצוגה במיסטיק, מסבירה מרץ, צנועה הרבה יותר. "אין אצלנו כמובן חפצים מן הספינה, כי ד"ר באלארד מתנגד לכך בתוקף. החיבור אצלנו רגשי יותר ועוסק גם בצדדים האישיים. רוב התצוגה החדשה עוסק בתהליך המרתק של מציאת הספינה. זה מבוסס על העבודה של באלארד ועל ממצאים וצילומים חדשים שהוא הביא ממסע מחקר נוסף שערך לטיטניק ב‑2004. אנחנו מציגים גם את ההתרגשות שליוותה את בניית הספינה ואת העוצמה של הקרחונים, שרוב העוסקים בטיטניק נוטים להתעלם מהם למרות התפקיד החשוב שמילאו בדרמה הזאת".

גאווה אירית

את הקצה השני של סקלת אירועי המאה לטביעת הטיטניק כדאי לחפש בבלפסט, צפון אירלנד. הטיטניק נבנתה במספנה של העיר הצפונית. מכאן גלשה אל הים בתחילת 1912 להפלגת הבכורה שלה. בדיוק במקום בו הושקה הטיטניק נחנך ב‑31 במארס אחד המוזיאונים הגדולים בבריטניה. טים האזבנדס, מנהלו של "טיטניק בלפסט", מגדיר את המוזיאון בראיון ל"הארץ" כ"אחת האטרקציות המרשימות באירופה והפרויקט המרשים ביותר בתחום התיירות שנחנך ברחבי העולם במהלך השנה האחרונה". האזבנדס מדגיש בעיקר נקודה אחת ­ ה"טיטניק בלפסט" אינו מוזיאון אלא אטרקציה, כלומר מקום שאליו מגיעות משפחות עם ילדים כדי לבלות.

הוא אינו רואה שום בעיה בכך שמדובר ביצירת אטרקציה תיירותית סביב אסון שיותר מ‑1500 בני אדם נהרגו בו. האזבנדס רואה בעיקר את התחזיות הכלכליות הוורודות, שמנבאות ל"טיטניק בלפסט" הצלחה גדולה, ומסביר שהמקום ישמש בעתיד הקרוב כבסיס לפיתוח העיר כיעד תיירות עולמי. "עד היום אין לבלפסט אטרקציה אמיתית, שאנשים טורחים להגיע לכאן למענה. כל זה משתנה עכשיו. יש לנו 80 אלף הזמנות עוד בטרם הפתיחה ואנחנו מצפים לגל מבקרים גדול שיעזור להתאוששות כלכלית של העיר, שסבלה במשבר הכלכלי האחרון. בגלל שהטיטניק נבנתה כאן, בלפסט היא העיר היחידה בעולם שיכולה לארח באותנטיות מלאה פעילות כזאת".

רויטרס

האזבנדס גם לא מבין את השאלה אם אינו חושש שהעיר דווקא תהפוך מזוהה עם הכישלון של הטיטניק ­ ספינת פאר שטבעה בהפלגת הבכורה שלה. הטיטניק לא היתה לדבריו כישלון אלא מלאכת מחשבת שייצגה הרבה תקווה. הנוסעים על סיפונה הרי הפליגו לאמריקה, ארץ העתיד, והאטרקציה שהוא מנהל מציגה את הסיפורים האנושיים שלהם.

ב"טיטניק בלפסט" פועלות תשע גלריות שמעניקות למבקרים חוויה של ביקור במספנה. רכבל מעביר אותם בין האתרים, והחוויה כולה, מסביר האזבנדס, אקטיבית ומשעשעת, ובמהלכה מגלים המבקרים את הסיפורים שמאחורי הקלעים של הטיטניק. למבנה הענק, ששטחו 15 אלף מטר רבוע, יש צורה של חרטום אוניה, אבל גם של קרחון בוהק, והוא מכיל חוויה תת מימית, שחזורים של סיפוני הטיטניק וכמה ממחלקות הספינה. בעלי האטרקציה הם עיריית בלפסט ולשכת התיירות של צפון אירלנד.

קארן קאמודה מספרינגפילד, מסצ'וסטס, עומדת בראש "האגודה ההיסטורית של הטיטניק". לדבריה זאת האגודה הוותיקה בעולם שעוסקת בזכר הטיטניק. כיום חברים בה 4000 אנשים מארצות שונות. יש להם מגזין, אתר אינטרנט והם מקיימים פגישה שנתית בה נושאים הרצאות על הטיטניק. "אד בעלי החל בכך עוד בשנות ה‑50, כאשר איש לא התעניין בנושא", מסבירה קאמודה. "אנחנו הרבה יותר רציניים מהאחרים ובשנות ה‑60 עמדנו בקשר עם יותר ממאה ניצולים מן הספינה. הם כתבו עבורנו את הזיכרונות שלהם שפרסמנו במגזין שהוצאנו לאור, והעניקו לנו פריטים למזכרות שמוצגות במוזיאון הקטן שלנו בספרינגפילד".

קאמודה ובעלה אפילו שימשו כניצבים בסרט המפורסם "טיטניק" של ג'ימס קמרון, ולדבריה רבים מחברי האגודה סייעו בכתיבת התסריט וסיפקו מידע לכותבים. במשך שלוש שנים אספו חברי האגודה כסף וב‑21 באפריל יוסר בבית העלמין בספרינגפילד הלוט מעל מצבת זיכרון שחורה לזיכרם של הנספים בטיטניק. המבצע הזה ממלא את לבה של קאמודה גאווה גדולה.

כאשר אני תוהה מדוע מתעניינים רבים כל כך בסיפור של הטיטניק, היא מסבירה, שלדעתה זה היה הסיפור הראשון שזכה לכיסוי גלובלי. "פעם ראשונה שהעיתונים פרסמו חדשות בקנה מידה עולמי ולא מקומי. זה קרה בזכות החשמל, הטלגרף והטלפון. הידיעות עברו מהר".

את אטרקציית טיטניק המוזרה ביותר כדאי לחפש בברנסון, מיזורי. המרחק לחוף הים הקרוב הוא יותר מאלף קילומטר. בלב בריכה קטנה ניצבת הטיטניק. גודלה בדיוק חצי מן המקור והיא שחזור די מדויק של הספינה שבנו בבלפסט. יותר מחמישה מיליון מבקרים, כמעט כולם אמריקאים, פקדו אותה בשנה האחרונה. האטרקציה הזאת שייכת לזוג: ג'ון ג'וסלין ומרי קלוג. בראיון טלפוני מסבירה קלוג את סוד ההצלחה: "לאף אחד אין פריטים כמו שלנו. בנינו שחזור מדויק של גרם המדרגות המפורסם של הטיטניק. רק זה עלה לנו שני מיליון דולר. אנשים יודעים להעריך השקעה כזאת והם מגיעים בהמוניהם.

ההצלחה כנראה גדולה, כי לבני הזוג יש אתר נוסף שמוקדש לטיטניק בפיג'ן פורג', טנסי. השיקול בהקמת האטרקציות דווקא במקומות אלה הוא מעשי: "אין למיקום שום סיבה מלבד העובדה שאלה אתרי תיירות פופולריים, שאמריקאים יוצאים אליהם לחופשות. האטרקציות שלנו משתלבות שם מצוין".

רויטרס

שלוש הפלגות המשחזרות את מסעה של טיטניק מתנהלות בימים אלה ברחבי האוקיינוס האטלנטי. הבולטת שבהן היא זאת של ה"באלמורל". הפלגה זו אמורה, עד ליל ה‑15 באפריל, להיות שיחזור מדיוק לפרטי פרטים של הפלגת הטיטניק. על סיפונה 1,309 נוסעים. 30 מביניהם קרובי משפחה של נספי הטיטניק. במהלך ההפלגה סועדים מזון שבושל לפי תפריטי הספינה המקורית ואפילו מתקיימים נשפי ריקודים עם תלבושות מתחילת המאה ה‑20.

זה לא תענוג זול. תמורת הזכות לשחזר את מסע הטיטניק משלם כל אחד מהנוסעים בין 5,500 ל‑13,500 דולר.כל הכרטיסים להפלגה נמכרו כבר לפני יותר משנה וחצי. מיילס מורגן, היזם של הפלגת ה"באלמורל" אמר לאחרונה בראיון, שעל פי ההתעניינות יכלו למלא עוד שתי ספינות בגדול דומה, אבל זה לא נראה להם "הולם את האירוע" ולכן החליטו להסתפק בהפלגה אחת. לאחר הטקס שייערך בלב האוקיינוס, במקום טביעה של הטיטניק, תמשיך ה"בלמורל" לחוף נובה סקוטיה שם יוכלו הנוסעים לבקר בבתי הקברות בהם נטמנו הנספים שגופותיהם נמצאו. השחזור הוא רק עד גבול מסוים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו