בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פריז למתקדמים: מסלולים לא שגרתיים

הפריחה בפארק מונסו, מוזיאון ימי מתחת לאדמה, הבית מהסיפור "הארנבת עם עיני הענבר" וסיור לאורך תעלה המכונה "הבן הממזר". שלושה ימים בפריז למי שכבר ראה הכל

4תגובות
משה גלעד

אדמונד דה ואל כותב כך: "צפייה בבתים היא אמנות. יש לפתח מיומנות שבאמצעותה אפשר לבחון את האופן שבו הבניין משתלב בנוף וברחוב." השורה הזאת מתוך הספר הנפלא "הארנבת עם עיני הענבר" (תרגום אביעד שטיר, הוצאת ידיעות אחרונות) מתארת את הצפייה של דה ואל בבית מספר 81 ברחוב מונסו בפריס. זה הבית בו התגורר שארל אפרוסי, בן למשפחה יהודית עשירה, שרכש בסוף המאה ה19 אוסף ובו 264 פסלונים יפניים קטנים שנקראים נצקה (netzuke). ספרו של דה ואל הוא תיאור מסעו בעקבות האוסף שירש מקרובי משפחה שהלכו לעולמם. אוסף הנצקה נדד מיפן לפריס ומשם לווינה, שרד את מלחמת העולם השנייה ואחר כך הועבר לטוקיו ומשם הגיע לתחנתו הנוכחית בביתו של דה ואל בלונדון.

הפרק הראשון מתרחש ברחוב מונסו בפריס וכיוון שאהבתי את הספר הגעתי אל הרחוב השקט הזה ברובע השמיני, לא רחוק משער הניצחון ומשדרות שאנז אליזה. ספרים לחוד ומציאות לחוד: קשה למצוא רחוב שגרתי יותר מרחוב מונסו. שורה ארוכה של בתים, שבניגוד לדה ואל, איני שולט כנראה במיומנות הצפייה בהם.

משה גלעד

פעם, לפני כמאה שנים, התגוררה ברחוב הזה אצולת הממון היהודית. משפחות רוטשילד, קומנדו, שרנוסי ואפרוסי בנו לאורך הרחוב בתי מידות גדולים, עם מרפסות שסבכת ברזל מעטרת אותן. היום זאת נחשבת עדיין שכונה אמידה, אבל ברוב הבתים פועלים משרדים. בבית מספר 81 יש עכשיו ארבעה משרדי עורכי דין. הבית של משפחת אפרוסי נראה אמנם מרשים, אבל דומה לשאר הבתים שמקיפים אותו. מולו פועל בית קפה נעים בשם "סלקט מונסו" ובמעלה הרחוב יש קפה נוסף "לה פטי מונסו".

היפה מבין האתרים בסביבה הוא פארק מונסו הסמוך. זה פארק גדול, שתוכנן כגן אנגלי, ובמרכזו בריכה קטנה בה שוחים ברווזים ולצידה כמה קשתות אבן עם עיטורים. בפארק פזורים מבנים שמרמזים על השתייכותו של מקימו, פיליפ ד'אורליאן בן המאה ה18, ל"בונים החופשיים". הפריחה היפה של האביב הפריסאי הופכת את פארק מונסו למקום רב קסם.

משה גלעד

בפארק גובלים שני מוזיאונים שכדאי לבקר בהם ­ נסים קמונדו (רחוב מונסו 63) ושרנוסי (רחוב ולאסקז 7). מואיז דה קומנדו ­ ראש משפחת בנקאים יהודית שמוצאה באיסטנבול ­ התגורר בבית שצמוד לפארק בסוף המאה ה19 ובתחילת המאה ה20. קמונדו היה אספן נלהב של ריהוט צרפתי מן הימים שקדמו למהפכה הצרפתית במאה ה18. האוסף כולו מוצג עכשיו בבית המשפחה. האדריכל רנה סרז'ן, שתכנן את הבית ב1911, העתיק למעשה בקנה מידה מצומצם את אחד מארמונות ורסאי. ספרו של פייר אסולין "האחרון לבית קמונדו" (הוצאת שוקן) מתאר באופן מרתק את תולדות המשפחה וגלגוליה הטרגיים. כדי להגיע למוזיאון קמונדו כדאי לנסוע במטרו בקו 2 ולרדת בתחנת מונסו. אתר המוזיאון (חלק מן המוזיאון לאמנות דקורטיבית): www.lesartsdecoratifs.fr.

מוזיאון שרנוסי הסמוך מוקדש כולו לאמנות אסיאתית. הנרי סרנושי, בנקאי ממוצא איטלקי, הקים את המוזיאון בסוף המאה ה19. האוסף מציג בעיקר אמנות סינית בת כ600 שנה ויש בו מוצגים ארכיאולוגיים לצד יצירות אמנות, ציורים ופסלים. ההגעה מתחנת מונסו. www.cernuschi.paris.fr.

ההליכה מפארק מונסו לשער הניצחון נמשכת כעשר דקות. ברחוב פובור פינת הוש, ליד בניין מספר 240, עצרתי לפתע מול חלון ראווה של חנות עתיקות. על מדף זכוכית ניצבו כעשרה פסלונים קטנים עשויים שנהב. אחד מהם נראה כארנבת עם עיני ענבר. שארל קאפלו, בעליה של החנות "גאלרי שארל", אישר בפני שאלה אכן נצקה מקוריים, שהובאו במאה ה19 מיפאן. כיוון שראה בי לקוח מתעניין הבהיר שלפני זמן מה רכש מיורשים אוסף קטן של נצקה. הוא ישמח למכור לי פריט אחד, בגודל כשלושה סנטימטר, תמורת 250 יורו. אם אקנה את עשרת הפריטים שמוצגים בחלון הראווה, יעשה לי הנחה.

משה גלעד

קאפלו לא שמע על ספרו של דה ואל, וגם ההסבר שלי לא נשמע לו מעניין במיוחד. כאשר החל לשכנע אותי שמדובר במחיר מציאה ויתרתי על כוונתי לבקש ממנו לאחוז את אחד הנצקה בידי, כפי שדה ואל ממליץ, הבטחתי לשקול את העסקה ויצאתי במהירות.(240 Rue de Faubourg ­ Galerie Charles).

תעלת ל'אורק

שלוש תעלות באורך כולל של 130 קילומטרים חוצות את פריס. הן לא מוכרות במיוחד ועד לשנים האחרונות גם לא היה נעים לטייל לאורכן, אבל המצב הזה משתנה במהירות. תעלת סן דניז ותעלת סן מרטן מפורסמות אבל דווקא תעלת ל'אורק (Canal de L'ourcq) היא הארוכה והמעניינת ביותר. בכמה מן המדריכים לעיר היא אמנם מכונה עדיין "בנה הממזר של פריס" או "הילד הרע בעיר", אבל דברים משתנים בצפון מזרח פריס וההליכה לאורך התעלה בטוחה ונעימה.

זה לא טיול ארוך אבל כדאי לפנות לו כמה שעות, כיוון שהתחנות לאורכו מעניינות. אפשר לעשות את הטיול כולו בהליכה או ברכיבה על אופניים. דרך סלולה ומסודרת נמתחת משני צידי התעלה וכמה גשרים מאפשרים לחצות אותה ולבקר בשתי הגדות. תחנה קרובה להשכרת אופניים (Velib) אפשר למצוא בקצהו השני (המערבי) של המסלול ­ בין תחנת המטרו ז'ורס לכיכר סטלינגרד.

משה גלעד

תחילתו של המסלול המוצע כאן בפנטן (Pantin). העיר הקטנה הזאת, הצמודה לפריס, שוכנת בפינה הצפון מזרחית של הכביש הטבעתי (פרפריק) המקיף את בירת צרפת. כיוון שהיא נמצאת על מפת המטרו קל להגיע אליה בנסיעה שנמשכת כ20 דקות ולצעוד לאורך התעלה לכיוון דרום מערב, לעבר מרכז פריס. התחנה הנוחה ביותר נקראת אגליז דה פנטן, על קו 5 (כתום). הליכה קצרה מן התחנה צפונה מובילה לגדת התעלה. המבנה הבולט ביותר כאשר צועדים מפנטן על הגדה הצפונית של התעלה הוא טחנת הקמח הענקית שנקראת Grands Moulins de Pantin. בעשור האחרון כבר לא טוחנים כאן קמח. המבנה שופץ ומשמש כיום כבניין משרדים של אחד הבנקים הגדולים בצרפת.

מולו, על הגדה הדרומית, במבנה בטון חשוף, פועל מרכז המחול הלאומי של צרפת. הבניין הוקם כבר ב1972 כדי לשמש את עיריית פנטן והתפרסם כדוגמא בוטה במיוחד למה שכונה בשנות ה70 "אדריכלות ברוטאלית". יש בו זוויות חדות רבות, כולו בטון חשוף ומראהו חריג ומוזר גם היום. בשנת 2004, לאחר שיפוץ מקיף, החל הבניין לשמש כמרכז הלאומי למחול ומתקיימות בו פעילויות חינוך רבות. מראהו הפנימי קצת רך ונעים יותר והמבט על התעלה הסמוכה מעניין.

משה גלעד

המשך ההליכה מערבה מוביל אל האטרקציה המרכזית ­ לה וילט עם מוזיאון המדע על הגדה הצפונית של התעלה, ומוזיאון המוזיקה על הגדה הדרומית. בסיטה דה לה מיוזיק מוצגת עד אמצע יולי תערוכה נפלאה שנקראת "בוב דילן ­ פיצוץ הרוק 6166", המבוססת על צילומיו של דניאל קרמר, שליווה את דילן בשנת 1963. (www.citedelamusique.fr).

בלה וילט לבדה אפשר לבלות יום שלם מבלי להרגיש איך הזמן טס אבל אם ממשיכים לצעוד מגלים עוד כמה סיבות לנדוד לכאן. קצת מערבה מעיר המוזיאונים נפגשת תעלת ל'אורק עם תעלת סנט דניז שזורמת מצפון ויחד הן ממשיכות עד המעגן הרחב שנושא את השם Bassin de la Villete. המעגן מוקף בבתי קפה וברים, אבל אם, לסיום ההליכה, רוצים ללגום משהו כדאי לציין את Degres Est 25 ב"רוטונד", בית מכס שהוקם בקצה המערבי של המעגן כבר במאה ה18 (כיכר סטלינגרד 10), או את Bar Ourcq השוכן ב-Quai de la Loire 68 על הגדה הדרומית של מעגן לה וילט.

נחבאים בצל האייפל

סביבתו של מגדל אייפל נהפכה בשנים האחרונות לאחד המרכזים התרבותיים הכי מרתקים בעיר. קצת מזרחה מהמגדל, על הגדה השמאלית של הסיין, פועל מאז 2006 המוזיאון האתנוגרפי Quai Branly. התצוגה הקבועה שלו, שבמרכזה מסכות מאיי האוקיינוס השקט ומאפריקה, היא מצוינת, ובימים אלה (עד תחילת יוני) מוצגת בו גם תערוכה זמנית מרתקת שעוסקת ב"המצאת הפרא" (www.quaibranly.fr).

בארמון שאיו, על הגדה הימנית של הנהר מול האייפל, פועלים שני מוזיאונים ותיקים, שיש נטייה להתעלם מהם, אולי בגלל שהבניין עצום הממדים בו הם שוכנים מפחיד מעט את המבקרים. כדאי להתגבר על החשש. מוזיאון האדריכלות מציג בפני המבקרים את ההישגים הארכיטקטוניים הגדולים ביותר בצרפת. מרתקת במיוחד התצוגה של העתקי חזיתות קתדרלות מרחבי המדינה.

משה גלעד

מולו פועל המוזיאון הימי בו מוצגת בימים אלה תערוכה גדולה, ראשונה מסוגה, שמוקדשת למגדלורים. צרפת, כך מסתבר, היא מעצמת מגדלורים מובילה בעולם. וינסנט גוונו, אוצר התערוכה ומומחה להיסטוריה של המגדלורים, מבהיר במהלך סיור מקיף שהוא עורך לי בתערוכה את החשיבות המעשית שיש למגדלורים גם היום, בעידן של טכנולוגיה מתקדמת. הערך ההיסטורי והרומנטי שלהם מובן לדבריו מאליו, והתערוכה מציגה את אדריכלות המגדלורים, את הטכניקה של הפעלתם ואת המורשת של שומרי המגדלורים. התערוכה פתוחה עד נובמבר. הכתובת:place du Trocadero 17. מטרו טרוקדרו. www.musee-marine.fr

משה גלעד

במרחק הליכה קצר מן המוזיאון הימי מסתתרת מתחת לאדמה אחת ההפתעות הגדולות באיזור האייפל. האקווריום של פאריס, "סינאקווה", הוא מוסד נחבא, לפחות מבחוץ. הוא נחנך לראשונה לפני יותר מ60 שנה אבל היה סגור כמה שנים לשיפוצים ונפתח מחדש רק לאחרונה. זה מקום גדול עם עשרת אלפים דגים ו26 כרישים ששוחים בארבעה מיליון ליטר מים, אבל הכול בנוי מתחת לאדמה, לא רחוק מגדת הסיין. מלבד מכלי הדגים יש במקום 16 מסכי קולנוע שמקרינים סרטי טבע על בעלי חיים ימיים.

הביקור באקווריום מספק חוויה נהדרת לילדים אבל יש בו גם משהו מרגיע מאוד למבוגרים, שיכולים לבהות בקירות זכוכית גדולים מאחוריהם בוהים בהם אלפי דגים. הכתובת:  2 Avenue des Nations Unies, מטרו טרוקדרו.  www.cineaqua.com

עוד טיולים:



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו