בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

באטמן בעין חמד: 7 מקומות לצפייה בעטלפים

מקובל לחשוב על עטלפים כעל מזיקים, עיוורים, מפחידים וכאלה שמוטב להתרחק מהם. אבל כפי שמתברר בסיור מערות - יש להם גם כמה יתרונות

2תגובות

משק כנפיים זעירות נשמע סנטימטרים מעל לראשי. נדמה לי שראיתי עטלפים. קשה לומר בביטחון. אין ספק ששמעתי אותם - אלפי בעלי חיים מצייצים בקולי קולות במערה שאפלה מוחלטת שוררת בה. מערת התאומים, לא רחוק מבית שמש, משמשת כביתם של עטלפים רבים, אבל קשה להבחין בהם. החושך מוחלט, תקרת אולמות המערה הגבוהה והבוהק שבחוץ מסמא את עיני המבקר. הקולות, אוושת הריחוף, התנועות באוויר, כל אלה לא מותירים ספק שמושבה ענקית של בעלי חיים מתגוררת במקום ולא רוצה להיחשף.

לעטלפים יש מוניטין רעים. מקובל לחשוב עליהם כעל מזיקים, עיוורים, מפחידים וכאלה שמוטב להתרחק מהם. שיחה קצרה בצל העצים של עין חמד עם ד"ר נעם לידר, האקולוג הראשי של רשות הטבע והגנים, משנה את התמונה הקודרת הזאת. הנתונים שסיפק לידר עוררו אצלי רצון עז לראות את אלה, שלדבריו מועילים לנו יותר מרוב בעלי החיים בסביבתנו, ואנחנו, כפויי טובה שכמותנו, כמעט שהכחדנו אותם.

משה גלעד

מדברי לידר מסתבר ש-33 מיני עטלפים חיים בישראל ומהווים כשליש מסך כל מיני היונקים בארץ. כמעט כולם, מסביר לידר, נמצאים בסכנת הכחדה חמורה. מי שמוציא שם רע לעטלפים הם עטלפי הפירות. 32 המינים האחרים ניזונים מחרקים וכדאי לנו לשמור איתם על יחסים טובים. עטלף ששוקל חמישה גרם יכול לאכול בתיאבון אלף יתושים בלילה אחד של חגיגה קולינרית ותגידו תודה. מוטב להיפטר כך מיתושים מאשר בעזרת ריסוסים יקרים ומזיקים.

הסיבה לכך שהעטלפים בסכנת הכחדה טמונה בגישה שגויה שנקטו בשנות ה-60, כאשר ניסו להיפטר מאוכלוסיות של עטלפי פירות בעזרת ריסוס ועישון מערות ופגעו בעטלפי חרקים. עצם העובדה שהעטלפים הם יונקים, בדיוק כמונו, די בה כדי לעורר תמיהה. לכך צריך להוסיף עוד כמה עובדות שלידר מספק בחדווה ובהתלהבות: העטלפים הם היונק המעופף היחיד בעולם (יש גם מין של סנאים שיודעים לגלוש באוויר, אבל לא באמת מעופפים); רובם בגודל של קופסת גפרורים, יש להם יכולת מופלאה לנווט בעזרת קולות, עם חוש ראייה לא מפותח במיוחד (לידר מתעקש להדגיש שהם לא עיוורים), ולדבריו יש להם אפילו פרווה רכה שנעים ללטף.

מחר יתקיים בגן הלאומי עין חמד "יום העטלף". האירוע הוא חלק מ"שנת העטלף העולמית", שעליה הכריז האו"ם (www.yearofthebat.org). במסגרת זאת יתקיימו בעין חמד הפנינג "אדם ועטלף", שמטרתו לערוך לציבור היכרות עם העטלפים, תוך שימת דגש על כך שהם מביאים לנו תועלת רבה ושיש להימצאותם בסביבתנו חשיבות גדולה. כדי להוכיח זאת מסבירה אדר סטולרו, מנהלת מרכז החינוך של רשות הטבע באזור ירושלים, שהחגיגה בעין חמד תכלול שלל פעילויות, חלקן מתוחכמות וחדשניות שמבוססות על מעקב בעזרת טלפונים סלולריים, דוכנים, תחרויות, הפעלות והסברה בנושא העטלפים. כיוון שהפעילות מתקיימת בשעות הצהריים - בין 11:00 ל-15:00 - לא יזכו המשתתפים לראות עטלף ממשי, בשר ודם. לשם כך מוטב לצאת לחיפושים בשעות הערב, או לנסוע כחצי שעה מעין חמד למערת התאומים בנחל מערה, שבשמורת נחל דולב.

אקווה בלה

קבוצה של ילדות דתיות וכיתת זאטוטים דוברי ערבית משכשכים רגליים במים ומתרוצצים על הדשא. הקרבה של הגן הלאומי עין חמד לכביש מספר 1, אחד מעורקי התנועה הסואנים בישראל, מהממת. 60 שניות לאחר שסוטים מן הכביש הראשי אפשר לשבת בצל אחד מעצי האדר המזרחי הענקיים, שמטילים צל רחב, ולנסות להיזכר בימים שעוד היו כאן הרבה יותר מים. יש גם עכשיו מים בבריכה המרכזית של עין חמד, על שמה נקרא המקום כולו "אקווה בלה" (מים יפים), אבל אלה כבר לא מי מעיין טבעיים שנובעים מן האדמה. בדיוק לפני שלוש שנים יבש המעיין האחרון באתר ומאז מספקים אנשי רשות הטבע והגנים את המים לבריכות באמצעים מלאכותיים. יואב גרינברג, מנהל הגן, מסביר שהם מפעילים משאבה שמסחררת את המים ממאגר שאוגר את מי הגשמים והמעיינות בימות החורף, מעלה אותם במעלה הנחל ומחזירה אותם אל המאגר.

משה גלעד

כדאי לצעוד במורד הגן הלא גדול ולהגיע אל החלק הנמוך יותר שלו. עצי האדר שצומחים כאן ממש על גדת תעלת המים גדולים יותר, הצל רב יותר ובעיקר מושך את העין המבנה הצלבני הגדול שניצב כאן כבר מן המאה ה-13. בניגוד לאתרים רבים אחרים בארץ כאן לא מדובר במצודה צלבנית. המיקום הנמוך, בערוץ נחל כיסלון, לא עורר צורך במצודה. המבנה שימש כבית חווה מבוצר, עם שתי קומות. שער מקושת מוביל אל החצר המרכזית, שמצדדיה אפשר לבקר בשני אולמות גדולים ומקומרים, קרירים גם בימים חמים. כאשר אני תוהה בפני לידר מדוע בחרו לקיים את אירועי יום העטלף דווקא בעין חמד הוא מחייך ומסביר שזה אתר שיש בו לא מעט עטלפים, ועל כמה עצים אפילו נתלו בעבורם תיבות קינון. אחר כך הוא מסכים שמי שרוצה לראות מושבות עטלפים גדולות פי כמה צריך להגיע למערות, אלא שכאקולוג הוא מהסס אם להמליץ למטיילים להגיע למושבות העטלפים, שהיו סגורות כל החורף, כדי לאפשר לעטלפים שנת חורף בריאה, ונפתחו רק לפני כמה שבועות. בהמשך מדגיש לידר את החשיבות הגדולה של התמודדות עם "זיהום אור". לדבריו התרגלנו לחיות בעודף תאורה ולכן אנחנו מחמיצים את יופיו של הלילה.

איך להגיע? סמוך לכביש מס' 1 (תל אביב-ירושלים) עולים על מחלף חמד (בין הצמתים שורש והראל/מבשרת ציון) ופונים דרומה כמה עשרות מטרים. 10 דקות מירושלים. 30 דקות מתל אביב ביום שבו התנועה בוחרת לנוע.

מערת התאומים

בכניסה למערת התאומים אני נזכר בדבריו של לידר שישראל היא גן עדן לחובבי עטלפים. הרעש העצום שמקימים היונקים המעופפים האלה יכול להרוס את המוניטין רב השנים שלהם כיצורים נחבאים. יש להם המון מה להגיד ובאופן קצת מפתיע הם מצליחים להתגבר בקלות על קולותיהם של קבוצת ילדים שיורדת למעמקי המערה לפני. במהלך הירידה לחלקה העמוק של המערה אפשר להבחין באפלולית בכמה זקיפים ונטיפים, שאליהם, כמו אל שם המערה, הוצמדו אגדות רבות. המפורסמת שבהן, שהעניקה למקום את שמו, מספרת על אשה שירדה ושתתה ממי המעיין שנובע בתחתית המערה ולאחר תשעה חודשים ילדה תאומים. קל הרבה יותר להבין את הסיפורים הרבים שכרכו את המערה בשדים וברוחות. כאשר העיניים מתרגלות מעט לחשיכה אפשר להבחין בעטלפים. הם תלויים מן התקרה ומגומחות בקירות. רובם קטנטנים וחביבים למראה, אולי קצת מבוהלים מהמבקרים שקפצו לבקר, בלי לצלצל קודם ולהודיע שמגיעים.

משה גלעד

איך להגיע? המערה נמצאת באפיק נחל המערה, כשני קילומטר ממזרח למושב זנוח. נוסעים בכביש 38 (מחלף שער הגיא-צומת נחושה). בכניסה הצפונית לבית שמש פונים לכיוון אזור התעשייה של העיר וממשיכים קילומטר וחצי בשדרות יגאל אלון. לאחר מכן פונים ימינה וממשיכים שלושה קילומטר עד לשלט חום המפנה שמאלה. דרך עפר טובה נמשכת עוד 600 מטר עד רחבת חנייה. מן הרחבה יוצא שביל שמסומן באדום. ההליכה לאורך כקילומטר נמשכת כרבע שעה. שלט ירוק בערוץ הנחל מסמן את מיקום המערה, אליה יש לטפס בכמה מדרגות. המערה סגורה למבקרים במהלך החורף בין נובמבר לאפריל, כדי לא להחריד את מנוחת העטלפים. כדאי מאוד להצטייד בפנס קטן - במערה שורר חושך מוחלט.

מערות נוספות

בעיניים בורקות מסביר לידר שרשות הטבע והגנים פועלת מול משרד הביטחון כדי להכריז על שורת מוצבים נטושים של צה"ל לאורך בקעת הירדן כשמורות עטלפים. חוקרים מאוניברסיטת תל אביב גילו שהמוצבים משמשים בשנים האחרונות כמקום משכנן של אוכלוסיות גדולות של עטלפים, וחיים בהם לא פחות מ-12 מינים. עד שזה יקרה אפשר לראות עטלפים במערות רבות ברחבי הארץ. מערת התאומים נחשבת אחת המושבות הגדולות בישראל למשכן עטלפים אבל אפשר לראות את היונקים המעופפים גם בכמה מערות אחרות.

מערת עלמה: מערה בגליל שנחשבת לעמוקה ביותר בישראל ומשמשת כביתם של אלפי עטלפים. ההגעה והכניסה אליה קשות והביקור מתאים בעיקר להרפתקנים וחובבי מקומות סגורים. ההגעה מכביש עכו צפת (85) עד צומת חנניה, בה פונים לכיוון צפת (866) וממשיכים לכיוון קרית שמונה (כביש 89 וכביש 886). כאשר מגיעים לכפר ריחניה פונים ימינה (הכפר משמאל) ונוסעים לפי סימון אדום כקילומטר וחצי. משם הולכים עוד כקילומטר ברגל.

מערת שרך: מערה לא גדולה בצפון הגליל המערבי. המסלול בנחל שרך (סימון כחול) נמשך כארבע שעות והסיור במערה כחצי שעה. תחילת ההליכה ליד מושב גורנות הגליל. נוסעים בכביש 70 צפונה ופונים שמאלה ומיד ימינה בצומת אחיהוד. ליד שלומי הכביש הופך ל-899. לאחר שחולפים ליד המושב גורן פונים שמאלה לנחל שרך ומגיעים לחניה.

הוטה 6: מערת בולען קרסטי שנראית כבור ענקי בהר פקיעין, בין בית ג'אן לחורפיש. הירידה למערה בחבלים בלבד, אותם ואת הפנסים יש להביא מהבית. כדי להגיע נוסעים לצומת ראמה על כביש 85 ועולים לכיוון בית ג'אן. משאירים את הרכב בעיירה וצועדים לאורך השביל שמסומן ירוק עד להוטה 6, משמאל לשביל.

משה גלעד

מערת ברניקי: שמורת ברניקי ובה המערה משתרעת במצוק דרומית-מערבית לבית הקברות הישן של העיר טבריה. זאת מערכת של 80 חדרים חצובים בסלע, שאורכה הכולל כ-500 מטר.

מערת אורנית: מערה בכרמל שהגישה אליה קלה ונוחה. נוסעים בכביש 4 (כביש ת"א-חיפה הישן) עד הכניסה הדרומית לעיר טירת הכרמל. ממשיכים כקילומטר עד הכיכר השלישית ופונים ימינה ומיד לאחר מכן שמאלה. לאחר תחנת המשטרה ממשיכים לרחוב עזרא לניאדו. בסופו מחנים את הרכב במגרש חניה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו