בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היהודי הנודד: מסע בעקבות מארק שאגאל

מציורי התנ"ך במוזיאון הלאומי בניס והתקרה בבית האופרה בפאריס, דרך בניין האו"ם והמטרופוליטן אופרה בניו יורק. סיור לרגל 125 שנה להולדתו

תגובות

מחר (שבת, 7 ביולי) יחול יום הולדתו של מארק שאגאל. עשרות חלוקי נחל מונחים על מצבת השיש הלבנה שמכסה את קברו בכפר הקטן סנט פול דה ואנס בדרום צרפת. השמש בוהקת ובמוחי חולפת המחשבה שצריך היה להביא פרחים, כדי שיוסיפו קצת צבע. שאגאל נטול צבע, תחת שיש לבן, נשמע כצירוף לא הגיוני ולא הולם.

שלושה שמות חרוטים על המצבה ­ מארק שאגאל, ווה שאגאל ומישל ברודסקי. מישל הוא אחיה של ולנטינה (ווה), אשתו השלישית של הצייר.

125 שנים חלפו מאז הולדתו של שאגאל (1887‑1985) והקבר בקצה סנט פול דה ואנס זוכה למאות מבקרים בכל יום. שני מיליון תיירים פקדו את הכפר בשנה שעברה.

בית הקברות שבו נטמן שאגאל אינו בית עלמין יהודי. הקברים הסמוכים מעוטרים בצלבים, אבל זאת היתה בקשתו של הצייר, שחי בכפר הקטן במשך 37 שנים, מ‑1948, כאשר שב מאמריקה לאירופה.

שאגאל, שהאריך ימים כמעט עד גיל 100, היה כבר בן יותר מ‑60 כאשר הגיע לסנט פול והתאהב במקום. החיפוש אחר יצירותיו מניב פירות מתוקים להפליא באזור זה של הריביירה הצרפתית.

בקפה דה לה פלאס, בכניסה לכפר, אפשר לעיין ברשימת המפורסמים שלגמו כאן לפנינו: איב מונטאן, סימון סניורה, צ'רלי צ'פלין, אלכסנדר קאלדר וחואן מירו הם רק חלק מן השמות. ענקים כאנרי מטיס ופיקסו גרו בסביבה. פיקסו, שביקר את שאגאל כמה פעמים בביתו בסנט פול, הגדיר אותו כ"אמן הצבע הגדול ביותר, שעשוי להתחרות רק עם רנואר". אהבה גדולה או ידידות עמוקה אמנם לא שררה שם, אבל פיקסו ידע לזהות מאסטר גדול ואפילו להודות בכך בלית ברירה.

בסנט פול דה ואנס אפשר להתרשם מן האווירה ומן הנופים הרכים, ולעלות להניח אבן על קברו של שאגאל. אבל כדי לראות יצירות שלו כדאי להגיע תחילה לפונדסיון מאג (Maeght Fondation), מרכז אמנות פרטי גדול ומוזיאון מצוין, מהטובים שיש, לאמנות מודרנית.

פונדסיון מאג שוכן בלב חורשה, במרחק חמש דקות נסיעה מסנט פול. המקום נבנה בשנות ה‑60 כ"מוזיאון בחיק הטבע". יש בו כמה אולמות גדולים ומוארים היטב, אבל בשום אופן לא כדאי לוותר על הסיור בגנים ובחצר הגדולה ועמוסת העצים שמקיפה אותו. באזורים אלה פזורות כמה פנינים כיצירות של ג'אקומטי, מירו ופסיפס קיר יפה של שאגאל שנקרא "האוהבים".

על הקיר הגדול של האולם המרכזי חולקים כבוד לשאגאל. ציור גדול ומשובב נפש ששמו "החיים" (La Vie). החיים על פי שאגאל הם צבעוניים, עליזים, ובהם נשים מרחפות, הרבה כינורות וכמה גברים שיושבים בבית קפה. יש אמנם ספינה שמיטלטלת בסערה, אבל הגוונים והאווירה באולם העלו חיוך על פני כל אחד מן המבקרים שצפו בתמונה. אי אפשר להישאר אדיש אליה. כמו יצירות רבות של שאגאל היא מספרת סיפור שלם, שמזכיר את שלום עליכם וש"י עגנון בצבעים עזים.

הגעה לסנט פול דה ואנס: נוסעים באוטוסטרדה מספר 8 מניס ויורדים ממנה ביציאה 48. אפשר להגיע מניס באוטובוס מספר 400. כתובתו של פונדסיון מאג: Saint-Paul de Vence ,Fondation Maeght: 623, chemin des Gardettes. מחיר הכניסה למוזיאון 14 יורו. פתוח בכל יום מ‑10:00 עד 13:00 ומ‑14:00 עד 18:00.

המוזיאון בניס

התחנה הבאה לצועדים בעקבות שאגאל היא מוזיאון יצירות התנ"ך של האמן ברובע הצפוני של ניס, מרחק פחות משעה נסיעה מסנט פול.

הגענו אליו בשעה מאוחרת, זמן קצר לפני הסגירה, והתחננו שירשו לנו להיכנס. במפתיע זה עבד ואפילו לא האיצו בנו במיוחד לסיים ולהסתלק. רק כשיצאנו התברר ששהינו במקום זמן רב, כמעט עד חוסר נימוס, מבלי להרגיש.

מוזיאון שאגאל הוקם בשנות ה‑60 ביוזמתו של שר התרבות אז, ידידו של שאגאל, הסופר אנדרה מאלרו. המוזיאון נועד להציג את אוסף ציורי התנ"ך של שאגאל, אבל הוכר לפני כשבע שנים כמוזאון לאומי וזכה לכן לפיתוח נדיב. שאגאל ליווה מקרוב את הקמתו של המוזיאון והיה מעורב בגיבוש אופיו בשנותיו הראשונות. בסך הכל מוצגות כיום במוזיאון 450 יצירות של האמן, האוסף הגדול ביותר שלו שמרוכז במקום אחד.

המבנה המרכזי ניצב בגן יפה, שבית קפה קטן פועל באחת הפינות שלו. בכל אחד מהאולמות המוארים תלויים כמה ציורים גדולים של שאגאל, כולם צבעוניים מאוד.

17 מן הציורים בתצוגת הקבע מבוססים על סיפורי התנ"ך. הם נוצרו בין השנים 1954 עד 1967. רואים בהם את משה מקבל את לוחות הברית, את האורחים סועדים באוהלו של אברהם ואת אדם וחוה מגורשים מגן עדן. הכל בצבעים עזים, עם סיפור ברור, תמיד פנטסטי ולא כבול לרגע למציאות המייגעת. כביכול הם לא מוצגים בסדר הגיוני ­ הבריאה תלויה בין תיבת נח לעקידת יצחק; אבל ההתבוננות מעידה שדווקא כך זה מעניין יותר. וברקע הרי ניצבת תמיד הידיעה ששאגאל עצמו פיקח על אופן וסדר תלייתם של הציורים במוזיאון.

באולם מחומש ולא גדול תלויים חמישה ציורים ששאגאל צייר על פי "שיר השירים", כולם בגוני אדום עז והראש מסתחרר מעט.

הכתובת בשכונת סימייה בניס: Av. du Dr. Menard. מחיר הכניסה 7.50 יורו. המוזיאון פתוח מ‑10:00 עד 18:00 וסגור בימי שלישי.

התקרה בפאריס

ב‑23 בספטמבר 1964 נחנכה בבית האופרה של פריס (Palais Garnier, המוכר היום יותר בשמו בית האופרה הישן) תקרה עגולה ומרהיבה שצייר שאגאל. גם היצירה הזאת הוזמנה בידי אנדרה מאלרו. בערב חנוכתה הועלתה בבית האופרה הפקה של "דפניס וכלואה".

תחילה נמתחה לא מעט ביקורת על עבודתו זאת של שאגאל. רבים כינו אותה "פרימיטיבית מדי" ולא מתאימה לאולם שבו צוירה. כיום נחשבת התקרה בבית האופרה לאחת מיצירות המופת של האמן.

אפשר לבקר בפאלה גארנייה באופן עצמאי בכל יום בין 10:00 ל‑17:00. סיורים מודרכים באנגלית מתקיימים בימים רביעי, שבת וראשון בשעות 11:40 ו‑14:30. המחיר 13.50 יורו. הכתובת: 8 rue Scribeפינת rue Auber. הגעה במטרו לתחנת האופרה: קווים 8, 3 ,7. יצירות נוספות של שאגאל אפשר לראות בפאריס במרכז פומפידו לאמנות מודרנית, שם הן מוצגות כחלק מתצוגת הקבע.

עיר המקלט ניו יורק

שאגאל בילה את שנות מלחמת העולם השנייה בניו יורק. הוא הכיר טובה לעיר על ששימשה לו במשך שבע שנים מקלט מפני השואה והכיבוש הנאצי ותרם לה כמה יצירות ענק.

ב‑1964 השלים שאגאל ויטראז' זכוכית גדול בבניין ארגון האומות המאוחדות בניו יורק. החלון הוקדש לזכרו של מזכיר האו"ם דאג המרשילד, שנהרג שלוש שנים קודם לכן בהתרסקות מטוס. החלון הגדול, שניצב בצדו המזרחי של אולם הכניסה לבניין האו"ם, מתנשא לגובה ארבעה מטרים. הוא בגוונים עזים של כחול ובו מלאכים, פרחים, סמלי שלום ורמזים לסימפוניה התשיעית של בטהובן, שהיתה חביבה במיוחד על המרשילד.

שנתיים לאחר מכן השלים שאגאל שני ציורי קיר גדולים למטרופוליטן, בית האופרה של ניו יורק. הציורים הענקיים שמוצגים באולם הכניסה למרכז לינקולן, שבו פועלת האופרה, נושאים את השמות "ניצחון המוסיקה" (על הקיר הדרומי) ו"מקורות המוסיקה" (על הצפוני). גודלם עשרה על 12 מטרים והם זוכים לקהל גדול של מבקרים.

ב‑2009 התעוררה סערה כאשר המטרופוליטן, שנקלע למצוקה כלכלית, שיעבד את שני הציורים המפורסמים, שנחשבים כיום מיצירות האמנות המפורסמות והאהובות ביותר בניו יורק, תמורת הלוואה בסך 35 מיליון דולר מאחד הבנקים. במאמרים רבים שפורסמו אז (למשל ב"ניו יורק טיימס" ב‑3 במארס 2009) נמתחה ביקורת נוקבת על חבר המנהלים של המוסד, שמשתמש בצורה צינית באוצרות התרבות שהופקדו בידיו. מנהלי האופרה השיבו ש"מכיוון שהציורים ממילא תלויים שם על הקיר מוטב שיעזרו לנו להיחלץ מן הצרות".

בניין האו"ם: st Avenue at 46th Street1. מרכז המבקרים פתוח מיום שני עד שישי בין 9:00 בבוקר ל17:30. מחיר סיור מודרך 16 דולר. מרכז לינקולן לאמנויות: בין רחוב 65 ל‑68 ובין השדרות קולומבוס ואמסטרדם. סיורים מאורגנים בכל יום בין 10:30 ל‑16:30. המחיר 15 דולר.

הדסה עין כרם, ירושלים

כאשר ישבתי השבוע בבית הכנסת הקטן בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, ניסיתי להבין מדוע איני אוהב את הוויטראז'ים של שאגאל, שמעטרים את המקום ונחשבים מעבודותיו החשובות ביותר. לא מצאתי בהם מאומה מן הקסם, שמחת החיים וההומור שיש בשפע רב כל כך בציוריו של שאגאל. הם דרמטיים, חדים ובמידה רבה צעקניים.

שאגאל דווקא אהב אותם. הוא טרח על עבודה זאת במשך שנתיים ובא כמה פעמים לירושלים כדי לפקח על הצבתם.

הוויטראז'ים בעין כרם הם סדרה של 12 חלונות גדולים. לכל אחד מהם צבע שליט והוא מייצג את אחד השבטים ­ בני יעקב. המקום, שנחנך בפברואר 1962, נפגע בזמן מלחמת ששת הימים אך שוקם אחריה בידי שאגאל עצמו.

חלק מחוסר הנחת שיש בביקור במקום טמון גם בעובדה שקירות האבן מכוסים בלוחות רבועים ועליהם, באנגלית, שמות התורמים שעזרו בבנייה. זה לא עוזר לאמנות, לשלוותם של המבקרים או ליופיו של האתר. משום מה גם גובים במקום 10 שקלים. בית הכנסת בהדסה עין כרם פתוח בימים ראשון עד חמישי בין 8:00 ל‑13:00 ובין 14:00 ל‑15:30.

במשכן הכנסת בגבעת רם תלויים כמה שטיחי קיר גדולים, שנעשו על פי ציוריו של שאגאל והמבקרים במשכן בסיורים מודרכים זוכים לראותם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו