בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאן רצים התיירים הצעירים?

גוף חדש של הוסטלים פרטיים מציע גישה חדשה כלפי הענף המתרחב הזה, שמתברר דווקא כרווחי במיוחד. אילו סוגי אכסניות מציעה היום ישראל?

70תגובות

שתי הצעירות מגרמניה, רות ואפה, שבו בשלוש אחר הצהריים לאכסניה של לי בלוט במצפה רמון. האוויר בחוץ להט והפנים שלהן היו סמוקים. רגע לאחר שנכנסו לחדר הממוזג הציעה להן בלוט כוסות גדולות עם מים קרים וצלחת עם פלחי מלון. אחר כך שאלה אותן איפה טיילו מאז שיצאו בבוקר והתפעלה מכך שלמרות החום הכבד הספיקו להגיע באוטובוס לאתר העתיקות בעבדת ולמעיין בעין עבדת, ליד שדה בוקר. היא זכרה את השמות שלהן ופרטים נוספים, למרות שהגיעו רק יום קודם לכן לאכסניית "גרין בקפקרס". "זה מקום קטן ואין כאן הרבה אורחים" הסבירה בלוט בחיוך.

רות ואפה הן תיירות עצמאיות שמסיירות בישראל. כאשר שאלתי לדעתן על האכסניה הקטנה של בלוט הן שפעו מחמאות. "מקום מאוד מאורגן, וזה לא כל כך אופייני לישראל. הם מעניקים למטיילים מידע מצוין, מסבירים לאן כדאי ללכת ומתי, והדברים האלה יותר חשובים לנו מהעיצוב של החדרים. יש לנו אפשרות לבשל לעצמנו והמחירים נוחים מאוד. זה מקום זול ונקי, והכי חשוב", הוסיפה רות, "שאנחנו לא מרגישות כאן לבד. זה קצת כמו בבית. יש אנשים שאפשר לדבר איתם".

האכסניה של לי בלוט נפתחה במצפה רמון לפני שנה והיא דוגמא טובה לשינוי משמעותי, מהפכני אפילו, שמתחולל עכשיו בתחום האירוח בישראל. כמה עשרות אכסניות פונות לקהל שעד לאחרונה איש כמעט לא התייחס אליו ¬ מטיילים עצמאיים, רובם צעירים מחו"ל, שמבקרים בארץ כתרמילאים.

משה גלעד

במשך שנים רבות ההנחה הרווחת בענף התיירות היתה שאין טעם להתייחס או להשקיע בקבוצה הזאת, כיוון שהיא אינה מכניסה כסף. המוסכמה היתה שלתרמילאים מחו"ל יש תקציב נמוך והם נוהגים בו בקמצנות גדולה. השנה האחרונה מוכיחה את ההיפך הגמור. יש עכשיו פריחה גדולה של אכסניות פרטיות, הפונות לקהל המטיילים העצמאיים מחו"ל ומציעות אירוח בסיסי במחירים נמוכים. הבעלים של כמה מהאכסניות האלה מציעים בלהט גם חשיבה ואידיאולוגיה חדשה: איך צריך להיראות תחום אירוח הצעירים בישראל, למה כדאי להשקיע דווקא במטיילים עצמאיים ומה בדיוק חסר בתחום התיירות?

ירושלים. 200 אורחים שוטפים כלים

ירון בורגין (34), אחד הבעלים והמנהל של אכסניית "אברהם הוסטל", שנפתחה לפני שנה וחצי במרכז ירושלים, וממייסדי עמותת ILH (ארגון-גג של ההוסטלים הפרטיים בישראל), מסביר בתום סיור מקיף הוא עורך לי באכסניה את העקרונות שמנחים אותו: "פלח התיירים העצמאיים (FIT) מראה את הצמיחה הגדולה ביותר בתחום התיירות בעולם. הוא מאפיל היום על תיירות מאורגנת בקבוצות ודומיה. אבל בישראל, למרות שמכירים בכך שזה פלח שתופס 40 אחוז מן התיירים בארץ, עדיין נוטים להתעלם ממנו ומעדיפים להשקיע בקבוצות גדולות - כי זה קל יותר. את זה אנחנו רוצים לשנות.

לדברי בורגין, בגישה שלהם "יש שני מרכיבים מרכזיים - המחיר וההיבט השיתופי. זה הרי מבוסס על מודלים שאנחנו מכירים מן העולם, בייחוד מניו-זילנד, שם שכללו אותו לכדי שלמות. האורחים שלנו, שטיילו כבר במקומות אחרים בעולם, רגילים לסטנדרט מסוים ואנחנו מספקים אותו: מיטה, ניקיון, נוחות בסיסית במחיר הוגן ובעיקר חברה ושיתוף כערך מוסף חשוב. האורחים שלנו רוצים לפגוש אנשים כמותם. הם לא רוצים רק מקום לינה הם רוצים חוויה חברתית.

"יש אורחים שמגיעים לכאן, שוכרים חדר זוגי ועדיין לא מבינים את ההבדל בין הוסטל למלון. זה מתברר להם רק בארוחת הבוקר, כאשר אנחנו מבקשים מכולם לשטוף את הצלחות שלהם לפני שהם עוזבים. בכל בוקר שוטפים כאן מאתיים אורחים את הצלחות ואנחנו מתלוצצים שזה ההישג הכי גדול שלנו. אם אורח נשאר במשך היום בחדר שלו זה כישלון מבחינתנו. בדיוק בגלל זה אנחנו מפעילים מרכז מידע שמספק מפות והמון אינפורמציה על אתרים, מסלולי טיול ואירועים בעיר".

בורגין מצביע במהלך הסיור באכסניה על חדר מחשבים מאובזר שעומד לרשות האורחים, אחר כך הוא מוביל אותי למטבח משותף שבו יכולים האורחים לבשל, לחדר כביסה, לפינת הסבה על הגג ולבסוף לגולת הכותרת ¬ חדר אירוח גדול עם ספות, כורסאות, ערסלים, שולחן ביליארד, טלוויזיה ובר ארוך בו מוכרים משקאות. כמה אורחים יושבים ברחבי האולם. שתי צעירות ישנות על הספות.

משה גלעד

"אברהם הוסטל", בכיכר הדוידקה בלב ירושלים, עם 72 חדרים ו-230 מיטות, היא כיום האכסניה הפרטית הגדולה בישראל. מיטה בחדר משותף עולה 90 שקל (אורחים מחו"ל לא משלמים מע"מ) וחדר זוגי עולה החל מ 270 שקל ללילה. הגיל הממוצע של האורחים נע לדברי בורגין בין 25 ל-40.

חלק מן המהפכה טמון בכך שיותר מ 70 אחוז מן ההזמנות נעשות מראש באינטרנט. המבחן הגדול של שיווק תיירותי היום הוא בהופעה של המקום באתרים חשובים. "פעם זה היה אזכור במדריכי 'לונלי פלנט', אבל היום אנחנו במקום אחר. המיקום של האכסניה בדירוג של אתרים כ'טריפאדווייזר' ודומיו, המדרגים מלונות ואכסניות על פי תגובות של אורחים ששהו כאן בעבר ¬ זה התנ"ך מבחינת המטיילים, ולכן המיקום שלנו באתרים האלה חשוב לעתידנו יותר מכל דבר אחר".

בדיקה מהירה באתר "טריפאדוויזר" מעלה ש"אברהם הוסטל" נמצא במקום השני בקטגוריית "מקומות לינה מיוחדים בירושלים". יש לו 237 דיווחי אורחים, רובם חיוביים ומחמיאים. מקומות האירוח האחרים בקטגוריה יקרים הרבה יותר ולאף אחד מהם אין יותר מ 20 תגובות. באתר Booking.com מקבלת האכסניה ציון טוב - 7.9 - מבין 210 חוות דעת.

בורגין מסביר ש"בעבר ויתרו בישראל מראש על הקהל שלנו כי טענו שהוא תפרן וקמצן. זאת טעות, כיוון שאורח ששוהה אצלנו יוציא בחבילה הכוללת של הביקור שלו בעיר סכום גבוה יותר מאורחים אחרים. הוא נוסע באוטובוס, שוכר מכונית, אוכל במסעדות, קונה בשוק ובקניון משלם עבור כניסה לאתרים. יש להם מודעות לתקציב אבל הם מוציאים אותו בשמחה".

לדברי בורגין השינוי ביחס הרשויות לתיירים עצמאיים עדיין לא התחולל. "המציאות תכריח את משרדי הממשלה ועיריית ירושלים להכיר בכך שהשוק השתנה. יקומו בעתיד עוד עשרות מקומות בסגנון שלנו ועוד גופים יצטרפו לעשייה הזאת. אין מספיק מיטות טובות בטווח המחירים הנמוך, בייחוד בירושלים ובתל אביב". יחד עם שותפיו ב"אברהם הוסטל", ביניהם מעוז ינון שבבעלותו גם אכסניית פאוזי עזאר בנצרת, מקווה בורגין להמשיך ולפתוח אכסניות נוספות "ברחבי המזרח התיכון" כהגדרתו.

אפרת לאור היא מנהלת הפרויקטים של עמותת ILH שמאגדת את האכסניות הפרטיות בישראל. הפעילות של ארגון הגג החלה ב-2006 וכיום חברות בו 32 אכסניות. הכללים ברורים: אכסניה שחברה בארגון מתחייבת לכך שלפחות חלק מן המיטות מוצעות בחדרים משותפים (דורמיטוריס) ולרמת מחירים סבירה (עד מאה שקל למיטה בחדר משותף). כל הבעלים פרטיים ודגש מיוחד מושם על החוויה המשותפת ¬ מפגש עם תיירים נוספים בשטחים ציבוריים.

רבים מן היזמים שמקימים עכשיו אכסניות בארץ הם צעירים שטיילו בעולם ומייבאים לכאן את המודל שאהבו. חלק מן הבעלים החדשים הם, לדברי לאור, בעלי צימרים שנפגעו מצניחת הענף ומן הבעיות הקשות שהוא סובל מהן ופנו לתחום האכסניות. "אברהם הוסטל" היא האכסניה הפרטית הגדולה ביותר; "גרין בקפקרס" במצפה רמון היא הקטנה ביותר ¬עם ארבעה חדרי שינה ו 16 מיטות בלבד בבית אחד, ועוד שלושה חדרי שינה בדירה סמוכה. האכסניות החדשות נפתחות, לדברי לאור, בעיקר בערים הגדולות, בהן חסר מענה טוב לדרישה למקום לינה נקי ופשוט במחיר סביר. "לפתוח אכסניה קטנה במצפה רמון, כמו שעשתה לי בלוט, זה הימור גדול. היא צריכה להפוך את מצפה רמון לאתר תיירות. בעלי אכסניה בירושלים פטורים מזה. הם צריכים רק להתחרות באכסניות אחרות".

תמיכה ממשרד התיירות אין עדיין לאכסניות הפרטיות, אומרת לאור, אבל היא מקווה שגם הבעיה הזאת תיפתר בקרוב.

האכסניות החברות בארגון לא פונות כמעט כלל לקהל ישראלי. בורגין ולאור מסבירים שהקהל שלהם הוא תיירים מחו"ל והשיווק נעשה מול קהל זה. לישראלים יש לדבריהם הרבה אלטרנטיבות, ביניהן גם אכסניות הנוער של רשת אנ"א (אכסניות נוער ארץ-ישראליות), שמארחות בעיקר קבוצות נוער וקהל מקומי ¬ וזאת אווירה שונה לחלוטין. הרושם שמתעורר בביקורי בכמה מן האכסניות הפרטיות הוא שהם מעדיפים שלא יגיע קהל ישראלי. התיירים מחו"ל מספקים עכשיו די פרנסה.

עכו. אקוודוקט בחדר האוכל

לפני שמונה חודשים, בנובמבר 2011, נפתחה אכסניה חדשה בעכו. האכסניה, בבעלות רשת אכסניות הנוער ובתי הארחה בישראל (אנ"א, עמותה ציבורית שפועלת תחת חסות משרד החינוך), שוכנת במבנה חדש, גדול ומפואר, בכניסה לעיר העתיקה. בבוקר חם באמצע השבוע מתרוצצים בה כמה עשרות בני נוער דוברי עברית. יש כאן 76 חדרים ו 340 מיטות. המחירים כ-130 שקל למיטה בחדר משותף וכ-350 שקל לחדר זוגי.

קאיד קואס, מנהלה הצעיר של האכסניה, גאה מאוד במקום ורואה בו מנוף ממשי לחידוש העיר ולקידום התיירות בעכו. הוא מצביע על שרידים ארכיאולוגיים ששומרו בלב הבניין, ביניהם מוביל מים עתיק מאבן, שחוצה את חדר האוכל ומעניק לו ייחוד. התפוסה כמעט מלאה, וקואס מסביר שעכו צמאה למקומות לינה טובים וזולים. הוא מתאר בהתלהבות את קידום העיר בזכות התיירות, מתאר קורסים שנערכים לקירוב בני הנוער המקומיים לענף, ורואה בעיני רוחו עתיד ורוד של עיר שהיא מוקד אירוח וטיולים לישראלים ולתיירים מחו"ל.

כדי להבהיר את חשיבות האכסניה הוא מצביע על עובדה אחת: 45 אנשים עובדים בה וכולם הם בני העיר. אחר כך הוא מוסיף שהם בני כל הדתות ¬ יהודים, נוצרים, מוסלמים ודרוזים.

עפר שפירא, סמנכ"ל אגודת אכסניות הנוער, בעליה של האכסניה בעכו, מסביר שהרשת מתמקדת בשני תחומים: אירוח וחינוך משלים לטובת מערכת החינוך. "יש לנו מטרות שקשורות לחינוך בני נוער, לאהבת הארץ, לאהבת טיולים, ואלה לא בהכרח מטרות שכולן כלכליות".

בבעלות האגודה פועלות כיום ברחבי הארץ 20 אכסניות עם כ-6,000 מיטות. שפירא מסביר שהפעלת אכסניה בעיירה כשלומי אינה מפעל כלכלי. "הגאווה שלנו טמונה בכך שהצלחנו להביא בשנה שעברה 50 אלף אורחים לשלומי. זה נובע מהכוח שלנו כרשת שיכולה להניע אנשים. זאת מטרה לאומית וקידום הפריפריה הוא נושא בעל חשיבות עליונה".

עכו והאכסניה החדשה שמנהל קואס היא לדברי שפירא הדוגמא העכשווית הטובה ביותר לקידום כזה של הפריפריה. 70 אחוז מן האורחים ברשת אכסניות הנוער הם לדברי שפירא ישראלים. השאר הם אורחים מחו"ל, אבל גם הם ברובם לא מגיעים כתיירים עצמאיים אלא במסגרת קבוצות כ"תגלית" וארגונים דומים. המחירים אינם שונים בהרבה מן המחירים באכסניות הפרטיות ¬ כ 120 שקל למיטה (כולל מע"מ) וכ 400 שקל לחדר זוגי כולל ארוחת בוקר. את העובדה שיחסית ליעדים רבים בחו"ל אלה לא מחירים זולים במיוחד מייחס שפירא לעלויות גבוהות שקשה לחמוק מהן, כארנונה, מיסוי, הכשרת כוח אדם ואבטחה.

אל ארגון האכסניות הפרטיות (ILH) מתייחס שפירא בחיבה אבל לא כאל תחרות ממשית: "הם חבר'ה נחמדים שהלכו עם קונספט בנישה מוגדרת של תיירים. יש בינינו הבדלים משמעותיים כמו, למשל, העובדה שאין אצלם שמירה על כשרות שיש בכל האכסניות שלנו וזה נושא שחשוב לאורחים מישראל ולחלק מן התיירים. הם פועלים בנישה שיש לה מקום בארץ, אבל היא רק אחת מחמש או שש נישות שאנחנו עוסקים בהן ופונים אליהן".

בערים הגדולות יש לדברי שפירא מחסור במיטות אבל ארגונו פונה בעיקר ליעדים חדשים, כפקיעין, שלומי, מצפה רמון ועכו, שאפשר להעלותם על מפת התיירות.

תל אביב. צמאים לחיי חברה

ליאת צ'רוונגורה מנהלת את האכסנייה הפרטית "הירקון 48" בתל אביב. "היום אנחנו מלאים לחלוטין", היא מתנצלת כאשר אני מבקש לראות חדר. "אין לנו אפילו מיטה אחת ריקה. המיקום, קרוב לים ולמרכז העיר, מושך לכאן המון צעירים, בייחוד בקיץ. הגיל הממוצע שלנו בקיץ הוא 22 וזה מסביר את האופי של המקום".

ב"ירקון 48" יש 37 חדרים ו 120 מיטות. המחירים נעים בין 98 שקל למיטה בחדר משותף ל 385 שקל לחדר זוגי עם שירותים. "ההבדל בינינו לבין האכסניה של אנ"א בבני דן, על יד הירקון בצפון העיר, טמון בכך שהאורחים שלנו רוצים שיתוף", מסבירה צ'רוונגורה. "הם רוצים לפגוש חבר'ה כמותם. כאשר אתה מגיע למקום בו מתאכסנות בעיקר קבוצות אין לך כמעט סיכוי לפגוש אנשים ולדבר אתם. חברים בקבוצה עסוקים בהיכרות עם חברי הקבוצה שלהם. האורחים שלנו מגיעים לבד או בזוגות והם צמאים לחיי חברה. זה בדיוק היתרון הגדול שלנו ואנחנו משקיעים המון במסיבות ובאירועים על הגג. יש לנו כבר לא מעט זוגות שהכירו כאן באכסניה".

מצפה רמון. דוד גרין בתמונה

חזרה אל ה"גרין בקפקרס" במצפה רמון. לי בלוט מונה בפני את האורחים באותו יום וזה נשמע כמו התחלה של בדיחה: "יש לנו כאן עכשיו אנגלי, פולני, שתי הגרמניות שפגשת ואולי יגיע גם יפני אחד. יש לנו אורחים אבל לא בכל יום אנחנו מצליחים למלא את המקום. מיטה בחדר משותף עולה 75 שקל וחדר זוגי 265 שקל. המחירים לא כוללים אוכל כי אנחנו רוצים לעודד אותם ללכת למכולת, להתערות בשכונה, להכיר את האפשרויות במצפה".

במהלך השיחה מרבה בלוט לדבר על "הפיתוח של המרחב". היא רוצה, למשל, שהאוטובוסים יעצרו בתחנות שיאפשרו טיולים בסביבה, או שיאפשרו לאורחים לנסוע בכרטיסיית חופשי יומי. "הקהל שלנו מוציא בסביבה הרבה כסף על שירותים נלווים, אבל אף אחד לא רואה את זה. תייר שמגיע למלון הפאר 'בראשית' על שפת המכתש משלם 1,200 שקל ללילה, אבל לא יוצא מפתח המלון ולא תורם כלום למצפה רמון. הכסף הרי לא נשאר בעיר. פחות משליש מעובדי המלון הזה הם מקומיים. אפילו את הכביסה של המלון לא עושים כאן. זה אולי מצחיק אבל אצלנו בהוסטל יש אורחים שמכניסים לעיר המון כסף ואף אחד לא סופר אותנו. הם הרי אוכלים במסעדות, מבלים בבר הג'ז המקומי, שותים בירה, קונים במכולת, נוסעים באוטובוס".

לדבריה, קשה לגור במצפה רמון וקשה עוד יותר להפעיל בה הוסטל ולהביא תיירים אבל היא אופטימית וחולמת על היום בו יהיו בהוסטל 50 מיטות, עם שלוש יחידות דיור צמודות להשכרת חדרים. היא חולמת שישקיעו בתשתיות ולא במלונות פאר. "חלק מהשיקול שלנו לקרוא למקום 'גרין בקפקרס' היה שם משפחתו המקורי של בן גוריון: גרין. הוא הרי זה שאמר 'בנגב ייבחן העם בישראל' ואנחנו מגשימים בדיוק את החלום הזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו