בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היי, הביטו למעלה

האם ישראל תהפוך למרכז צפרות בינלאומי? מבחינת הצפרים דן אלון ויוסי לשם היא כבר כזאת, ועכשיו יש גם תמיכה כלכלית להוביל את המהלך השאפתני

47תגובות

קצת אחרי 07:00 משוטטות מאות חסידות לצד בריכות הדגים של קיבוץ מעוז חיים בעמק בית שאן. המראה של העופות הגדולים נהדר. הם צועדים בתנועות ארוכות, מכים בכנפיים, מרחפים לרגע ונוחתים לצד בריכה אחרת.

פרופ' יוסי לשם מאוניברסיטת תל אביב ודן אלון מנהל מרכז הצפרות הישראלי בחברה להגנת הטבע, לא מסתירים את התרגשותם. שניהם, חסידים גדולים של חסידות, ראו כבר לא מעט עופות בחייהם ובכל זאת, המפגש הזה משמח אותם. לרגע נדמה שהם גאים בחסידות, שהגיעו לשמי הגליל בדיוק בזמן.

ספטמבר היא עונת הנדידה הגדולה שלהן והחסידות מקפידות על המועד. לשם מציב חצובה ואלון מחבר אליה טלסקופ משוכלל. מבעד לעדשה אפשר להבחין בכל נוצה. אלון מסביר שבעוד כשעה יחלו החסידות פרק נוסף של נדידה דרומה, לקראת החורף. מסע ארוך שבו הן גומאות כ–300 ק"מ בכל יום ועוברות מצפון ומזרח אירופה למזרח ולדרום אפריקה.

משה גלעד

"תרמיקות" היא מלת המפתח בבוקר הזה. העופות מחפשים את זרמי האוויר העולים מעלה, ממריאים בעזרתם לגובה ודואים דרומה. ב–07:15 החסידות עדיין לא נראות כממהרות להמשיך במסע. ארוחת הבוקר הדשנה על גדת בריכות הדגים מסקרנת אותן יותר.

נסענו לעמק בית שאן כי המראה המפעים של להקת החסידות הגדולה במעוז חיים הוא הוכחה לטיעון המרכזי של לשם ואלון - ישראל צריכה להפוך למעצמת צפרות בקנה מידה עולמי. שניהם מיסיונרים נלהבים של הרעיון הזה ובמשך יום שלם הם מסבירים, משכנעים, מצביעים ומוכיחים שהצדק אתם.

בכל פעם שאני פוער את פי ומתפעל מן הנוצות, הכנפיים, המקור של בעל כנף, הם שמחים. "עוד נהפוך אותך לצפר", חוזר לשם. אלון מחייך ואומר שכדי להיות צפר צריך רק "סיבוב של כמה ברגים בראש ויכולת להתמודד עם בעיות בצוואר, כי במשך שעות מסתכלים לשמים".

ציפורים כמותג

יכולת השכנוע של הצמד לשם־אלון גבוהה מאוד. אני לקוח נוח. כדי להבין עד כמה הם טובים במלאכת השכנוע, כדאי להתבונן בהישגים שצברו בשנים האחרונות. גולת הכותרת היא החלטת הממשלה שהתקבלה ב–1 באפריל 2012, על פיה תוקם בשנים הקרובות רשת ובה שבעה מרכזים גדולים ומסודרים לצפרות. "המרכז הישראלי לצפרות", חלק מן החברה להגנת הטבע, מרכז את הפרויקט. שלושה מרכזים יוקמו בערבה - בלוטן, חצבה ואילת ‏(שם ישודרג מרכז קיים‏).

מרכזים נוספים יקומו על גדת ים המלח בעין גדי, בכפר רופין על גבול ירדן, ממזרח לבית שאן, במעגן מיכאל ובשדה בוקר. מרכזים אלה מצטרפים למרכזים פעילים כמו זה בגן הוורדים ליד הכנסת בירושלים. עלות הפרויקט כ–40 מיליון שקל. במימון משתתפים משרד התיירות ‏(12 מיליון שקל‏), המשרד לפיתוח הנגב והגליל ‏(5 מיליון‏), המשרד לאיכות הסביבה ‏(2 מיליון‏) והקרן הקיימת ‏(6 מיליון‏). מימון נוסף מגיע ממשרד ראש הממשלה, שהכיר בפיתוח הצפרות כחלק מפרויקט טיפוח המורשת הלאומית.

משה גלעד פול

רק הצמד לשם את אלון יכול כנראה לשכנע פקידי ממשלה קשוחים כצבי האוזר ‏(מזכיר הממשלה‏) וראובן פינסקי ‏(הממונה על פרויקט אתרי המורשת הלאומית‏) שצפרות היא מרכיב חשוב במורשת הלאומית שלנו. מנכ"ל משרד התיירות נועז בר־ניר עונה בהרחבה על שאלתי "למה?". לדבריו, מטרת המשרד למצות את היתרונות היחסיים של ישראל. במקום הראשון הוא מציב את המותג "ארץ הקודש" ובמקום השני את הצפרות.

"חצי מיליארד ציפורים חוצות את ישראל בכל שנה", מסביר בר־ניר. "יש כאן פוטנציאל עצום להבאת תיירים. זה משתלב עם החיפוש שלנו אחר נישות שיעזרו לפריפריה. אנחנו רוצים לפזר את התיירות ברחבי הארץ, להוציא אותה מירושלים ותל אביב. אגמון החולה מוכיח שצפרות היא אטרקציה נהדרת. יש כאן מוצר טוב ואנשים טובים שמקדמים אותו".
לדבריו, 40% מהתיירים בישראל הם מבקרים חוזרים וצריך לספק להם אטרקציות חדשות. "כשנותנים לטבע ערך כלכלי, יהיה לכולם אינטרס לשמר אותו", הוא מוסיף.
הכל תחת מטרייה אחת

ב–20:30 לשם, אלון ואני עומדים על גבעה קטנה וצופים בבריכת דגים בקצה כפר רופין. הגבול הירדני קרוב ומעבר לבריכה רואים מוצבי צבא. ערוץ הנהר עובר קרוב לבריכה. הצוואר מוטה לאחור והעיניים פונות לשמים. מעלינו עוברת להקה גדולה של אית צרעים ‏(עוף דורס ממשפחת הבזיים, בדרך כלל כהה ובגודל תרנגולת‏).

משה גלעד

אלון מתאר איך תהפוך הבריכה שלפנינו למרכז צפרות חדשני - יקימו בה אי קטן, תהיה שליטה מלאה על גובה המים, כי רוב העופות הנודדים מעדיפים לנחות ולאכול במים רדודים. ייסלל שביל תיירותי שיוביל למרכז הצפרות.

"המטרה שלנו", ממשיך לשם, "היא להניע מהלך כדי שאדם ממוצע יידע שאם הוא יבוא לכפר רופין הוא יראה 2,000 חסידות. הוא לא צריך משקפת, אנחנו נספק את כל צרכיו". הבסיס לאופטימיות הזאת נמצא כ–60 ק"מ צפונה מכפר רופין - באגמון החולה. שם משגשג בשנים האחרונות מרכז צפרות שנהפך לאחד ממוקדי התיירות והטבע המושכים בישראל. 370 אלף מבקרים מגיעים בכל שנה לאגמון החולה והוא תורם כ–80–100 מיליון שקל בשנה לכלכלת הגליל. המטרה של לשם ואלון היא למנף את ההצלחה הזאת ברשת מרכזי צפרות כלל ארצית.

"נכניס הכל תחת מטרייה אחת", מסביר לשם בהתלהבות. "זאת תהיה מערכת מרכזית של תיירות צפרות בישראל. במקביל יקום פורטל באינטרנט. תייר בריטי חובב צפרות יוכל לעקוב אחר הנשרים שנותרו בארץ ולהתעדכן איפה אפשר לראות את העופות שמסקרנים אותו. אנחנו יושבים על אחד הצמתים החשובים בעולם לנדידת ציפורים והפוטנציאל אדיר. יש 100 מיליון צפרים בעולם. מרכזי הצפרות ימשכו אותם".

להערכת לשם, בקרוב אפשר להגיע ל–100 אלף תיירי ציפורים בשנה. המודל הוא ה-RSPB, האגודה האנגלית להגנת הציפורים (Royal Society for the Protection of Birds). בגוף זה חברים כמיליון צפרים, שמנהלים 80 שמורות צפרות ברחבי בריטניה. RSPB קיימת כבר 120 שנה ונחשבת אחד מגופי שמירת הטבע המוצלחים בעולם הצפרות.

בכפר רופין כבר פועל מרכז צפרות, שמנוהל בידי אנשי הקיבוץ. במעגן מיכאל זה יהיה שיתוף בין הקיבוץ לחברה להגנת הטבע; בשדה בוקר ינהלו את המרכז רשות הטבע והגנים בשיתוף המועצה המקומית רמת הנגב והחברה להגנת הטבע. באילת זאת מינהלת התיירות המקומית, ובעין גדי תנהל את המרכז החברה להגנת הטבע.

לשם מסביר את חשיבות השיתוף בין גורמי התיירות לגורמי חינוך ושמירת הסביבה. מיד לאחר מכן הוא מפליג בהסברים אופטימיים על שיתוף הפעולה האזורי שעליו הוא טורח, שיכניס תחת המטרייה גם את רשויות הטבע בירדן ואת הרשות הפלסטינית.

מופע השלדג

דוד גלזנר, מוותיקי כפר רופין, מקבל את פנינו בחיוך. לדבריו, הקמת מרכז הצפרות הוא הפרויקט הכי מעניין שבו עסק. "הצפרות נותנת לנו אפשרות לעסוק בתיירות שמשלבת שמירת טבע וחינוך. הקיבוץ מציע לצפרים לינה כפרית לצד צפייה מעניינת בעופות הנודדים", הוא אומר.

בדרך מכפר רופין למעגן מיכאל, כאשר אני כבר מבין את היקף הפרויקט, אני שואל את לשם ואלון מה משמעות המיזם מבחינת החברה להגנת הטבע. שניהם מודים שהיקף הפעילות עצום. "מבחינתנו כאנשי החברה להגנת הטבע זה סיכון גדול וגם סיכוי גדול לעתיד טוב יותר", מסביר לשם ‏(לשעבר מנכ"ל החברה‏). ההיקף הגדול עשוי לשנות את דמותה של החברה להגנת הטבע.

מנקודת מבטו זה שינוי חיוני. אחרי שנים רבות שבהם הצטמצמה פעילותה של החברה מסיבות כלכליות ואדמיניסטרטיביות היא עשויה לפרוץ לדרך חדשה. מנכ"ל החברה משה פקמן מגדיר את הצפרות פרויקט דגל שמייצג כיום את שמירת הטבע בארץ. זה נובע, לדבריו, מהחשיבות, אבל גם מההיקף והמורכבות של הקמת הרשת. "החברה להגנת הטבע היא הגוף היחיד בישראל שעסק בצפרות על כל האספקטים של הנושא במשך שנים רבות, כולל פעילות תיירותית ממוקדת", הוא אומר.

לדברי פקמן, החברה מסוגלת להכיל את הפרויקט הגדול. "המחזור הכספי שלנו כיום כ–150 מיליון שקל בשנה, כך שלא מדובר בנגיסה גדולה מדי. הזרקורים לא יופנו רק לפרויקט הזה. נמשיך לטפל בכל הנושאים האחרים. כבר היום משולבים בזה אגפי שמירת הטבע, החינוך והתיירות".

לשם מסביר ש"האופוזיציה למהלך הזה מגיעה תמיד מכיוונם של אנשי הכספים. להם, באופן טבעי, יש חרדות ממהלך גדול כזה, אבל אני מביט בהיסטוריה של החברה ואומר - אם אמוץ זהבי ‏(ממקימי החברה וצפר ותיק‏) היה עובד עם תוכנית עסקית מדויקת, החברה לא היתה קמה. לפעמים צריך להאמין בחזון גדול ולצעוד אתו".

כדי להבין את גודל החזון ולראות רחוק, אנחנו מטפסים על מגדל שצופה על בריכות הדגים של מעגן מיכאל ועל חוף הים, סמוך לשפך נחל תנינים. בתי ג'סר א־זרקא קרובים ולהקה גדולה של מגלנים, עופות שחורים גדולים עם מקור דק ומעוקל, ממריאה בכל כמה דקות מן הבריכות ויוצאת למטס ראווה קצר מעל בתי הכפר.

גרשון פלג - חבר מעגן מיכאל, לשעבר מנכ"ל החברה להגנת הטבע - מרכז כיום את פעילות הקמתו של מרכז הצפרות בקיבוץ. הוא מודע לכך שהבעיות מבית רבות. ענף המדגה הוא ממקורות הפרנסה העיקריים בקיבוץ; והדייגים לא אוהבים שתיירים, צפרים וסתם מטיילים משוטטים בין הבריכות. הם גם לא מתלהבים במיוחד מן הרעיון שיקחו מהם כמה בריכות ויקדישו אותן לצפייה בציפורים. ובכל זאת, חברי הקיבוץ אישרו את פיתוח הצפרות כחלק מפיתוח התיירות במקום.

פלג בטוח ביכולת למשוך למעגן מיכאל תיירים ומבקרים רבים, כמעט כמו לאגמון החולה. הקרבה למרכז הארץ, הנוף היפה, הלהקות הגדולות של הציפורים שפוקדות את האזור בתחילת החורף - כל אלה נוסכים גם בו אופטימיות. הם והביטחון העצום שמקרינים לשם ואלון.

רגע לאחר מכן, באמצע משפט על גודל התקציב, מרים אלון את המשקפת שתלויה על צווארו ומצביע על שלדג: "תראו איזה יופי. הצבעים שלו מדהימים", הוא אומר. השלדג, שחזהו טורקיז בוהק, מטה את ראשו לצד אחד ואחר כך לצד אחר, פורש כנפיים ועף לצד השני של הבריכה. הצוואר כואב לי, אז אולי בכל זאת עוד יעשו ממני צפר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו