בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גשר על פני מים עכורים

נחל קדרון הוא המזוהם ביותר בישראל. יוזמה משותפת לישראלים ופלסטינים שואפת להפוך אותו לאתר תיירות משגשג. האם יצליחו במשימה?

16תגובות


מנזר מר־סבא תלוי מעל המצוק של נחל קדרון, בלב נוף מדברי, כעשרה קילומטרים ממזרח לירושלים. נזיר לבוש שחורים נשען על מעקה המרפסת הגדולה של המנזר וצפה אל הנוף. המראה פסטורלי ויפה להפליא. מאפיק הנחל, כמה עשרות מטרים מתחתינו, עלה קול פכפוך מים. הנוף שרואים מן המרפסת הזאת הוא בלי ספק אחד הנופים המדבריים המרשימים ביותר בארץ. הבעיה היא שקשה לנשום כאן. הסירחון הנורא שעולה מן הנחל מאפיל ומכסה על היופי. רק מחמת הנימוס ובגלל נוכחותו של הנזיר, שחייך אלי ושאל תחילה ביוונית ואחר כך באנגלית אם הגעתי ממקום רחוק, נמנעתי מלסתום את האף בהעוויית פנים.

קצף לבן מכסה את המים שזורמים בשצף מזרחה באפיק הקדרון. הביוב של שליש מאוכלוסיית ירושלים ושל היישובים ממזרח לה זורם ללא טיפול או טיהור, כך סתם באוויר הפתוח, וחולף למרגלות המנזר. חלק מן האפיק עובר בשטחי העיר ירושלים, חלקו בשטחי הרשות הפלסטינית וחלק אחר בשטחים שבשליטת המינהל האזרחי בגדה. מורכבות נתיבו המפותל של קדרון, הבעיות הפוליטיות שמקיפות אותו, חילוקי הדעות רבי השנים - כל אלה הקנו לו את התואר המפוקפק והלא נכסף "הנחל המזוהם ביותר בישראל". אלא שהתואר הזה עושה לקדרון עוול נוראי.

לקדרון, מסביר לי הארכיאולוג אבנר גורן, שותפי לביקור במר־סבא, יש חשיבות היסטורית, דתית, תרבותית ואנושית אדירה כמסדרון שמקשר בין העיר העתיקה לים המלח. במשך אלפי שנים שימש הנחל, שאורכו כ–30 ק"מ, כדרך שהלכו בה מזרחה מן העיר אל המדבר, אל בקעת הירדן ואל הים. קדרון הוא גשר בין העיר למדבר, בין העבר להווה, בין ההרים למקום הכי נמוך בעולם. "כבר עשרות שנים", מסביר גורן בקול נרגש, "שהמסדרון החשוב הזה נשכח מהלב. אנשים לא יודעים עליו מאומה, מתעלמים מהערך התרבותי, הדתי, ההיסטורי והסביבתי העצום של אגן קדרון ומן הפוטנציאל שטמון בו. בעשרות השנים האחרונות הפכנו את קדרון לתעלת ביוב ואי אפשר להמשיך כך. צריך להשיב לו את הכבוד שמגיע לו".

אמיל סלמן

הראשון שנטל על עצמו את משימת השבת כבודו של קדרון הוא פרופ' ראובן לסטר, משפטן שמתמחה בנושאי סביבה, מן האוניברסיטה העברית. ועדת ההיגוי שהקים לסטר ב–2009 משותפת לכמה רשויות ומשרדי ממשלה אבל בצוות התכנון חברו לגיבוש התוכנית כמה מטובי המתכננים, האדריכלים ואדריכלי הנוף בישראל, לצד נציגים של תושבים פלסטינים ממזרח ירושלים, שמתגוררים ממערב לגדר ההפרדה, וגם נציגים פלסטינים ממזרח לגדר ומשטחי הרשות. כמו כן שותפים להגשת התוכנית ישראלים ופלסטינים שחברים בארגון "מהנדסים ללא גבולות".

חוצה גבולות

בתוכנית האב לאגן קדרון, שהשלים בשנה האחרונה צוות תכנון רב תחומי בראשות ועדת היגוי, מוצעים פתרונות אפשריים ועתיד טוב יותר לאגן הנחל. בימים אלה שוקדים אנשי הצוות על תוכנית היישום. בראש צוות התכנון המקצועי עומדים האדריכלים אריה רחמימוב וליאורה מירון. בין חברי צוות התכנון שותפי לסיור הזה - הארכיאולוג אבנר גורן, אדריכלית הנוף ורדית צורנמל ואיש העסקים והפעיל הקהילתי מג'בל מוכבר נעים עוויסאת.

במפגש עמו מסביר פרופ' לסטר שנחל קדרון חוצה גבולות וכך צריך להתייחס אליו - כאל אגן אחד שלם שיש בו היבטים מורכבים ומעניינים. לסטר רואה באגן קדרון מיקרוקוסמוס של המזרח התיכון כולו - אזור שיש בו בעיות גדולות, כבירות, שנוגעות לכבוד האדם ולכבוד שרוחשים לסביבה. בקדרון, לדברי לסטר, אבדו לנו כבוד האדם וכבוד הסביבה כאחד. זרימת הביוב בנחל מסכנת את בריאותם של עשרות אלפי תושבים ומונעת את פיתוחו התיירותי והכלכלי של האזור כולו.

מטרתם של לסטר והצוות בראשו הוא עומד פשוטה לכאורה - לשקם את הנחל כדי להשיב את הכבוד לתושבים שמתגוררים סביבו ולגופים שקשורים אליו. רשות ניקוז ים המלח, עיריית ירושלים וכמה גופים אחרים משתתפים במימון הכנת תכנית השיקום והפיתוח. לדברי לסטר "זה פרויקט הזוי ולא אפשרי ולכן הוא מעניין".

כאשר אני מבקש ממנו להתייחס למורכבות הפוליטית הוא אומר "יש סביב אגן קדרון 80 בעלי עניין - תושבים, רשויות, ארגונים, יהודים, נוצרים ומוסלמים. אנחנו משמשים לחלקם קרש הצלה לצאת מהמסגרות האידיוטיות שהם בנו לעצמם. כולם התבצרו עד עכשיו עשרות שנים במסגרות הנוקשות שלהם ואין ברירה, הם חייבים להסתכל במבט חדש, רחב ופתוח יותר, שמאפשר הידברות ופתרון בעיות". אחר כך הוא מהרהר רגע ומוסיף בחיוך משפט בוטה מאוד לאדם עדין כמוהו: "כולם רבים על החרא ואף אחד לא עושה אתו כלום. מה אכפת להם מי מטפל בחרא?"

ב–8–9 בנובמבר תוצג תוכנית שיקום קדרון בכנס העשור של איגוד אדריכלי הנוף בנושא עיצוב המרחב העירוני שיתקיים בירושלים. כחלק מהכנס יתקיים גם סיור במרחב הירושלמי של נחל קדרון וכדאי להביא ממחטות מבושמות. בשמונה בבוקר, כמה שעות קודם לביקור על המרפסת הריחנית של מנזר מר־סבא, עמדנו על מרפסת תצפית אחרת - חדשה ומטופחת - בטיילת גולדמן, מול ארמון הנציב בדרום מזרח ירושלים. מן המרפסת הצביעו אבנר גורן וורדית צורנמל, על מקורותיו של קדרון - מהר הצופים, דרך גת שמנים למרגלות הר הבית והר הזיתים, לעבר הכפר סילוואן, שכונת ג'בל מוכבר, והלאה לכיוון ערב א־סוואחרה.

מן התצפית מצביעים המדריכים שלי על המשכו של אפיק הנחל, שמוביל לגדר ההפרדה, הבולטת מאוד בקו הרקיע, ומעבר לה ליישובים פלסטיניים באחריות המינהל האזרחי של צה"ל וליישובים כעובידייה, שבה מתגוררים 13 אלף תושבים בתחום הרשות הפלסטינית. מזרחה מעובדייה משתרע המדבר. צורנמל מסבירה כי חשוב לראות את קדרון כשלם. לדבריה, אי אפשר לבנות פתרון לביוב בלי חזון גדול יותר על תיירות במרחב התרבותי.

יש בקדרון בעיות סביבתיות קשות, מסבירה צורנמל, באתר שצריך בכל מצב אחר ובכל מקום אחר להימנות עם אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. "פתרון הבעיה המקומית מתעלה מעל הקונפליקט", היא אומרת בתקווה. נעים עוויסאת, תושב שכונת ג'בל מוכבר, שבתיה נמצאים בדיוק מתחת למרפסת התצפית ליד ארמון הנציב, קורא לקדרון בשמו הערבי ואדי נאר. הוא מלווה את צוות התכנון כבר תקופה ארוכה. לדבריו, הצעירים בשכונת ג'בל מוכבר חושבים כיום באופן שונה מבעבר: "האמונה שלנו בפוליטיקאים פחתה. היום אנחנו רוצים איכות חיים ולא פוליטיקה ודיבורים. אני זוכר היטב שאנחנו חיים תחת כיבוש, אבל גם לכיבוש יש התחייבויות. אנחנו משלמים מסים ורוצים לקבל מן הרשויות את מה שמגיע לנו. טיפול בביוב של קדרון, פיתוח של האזור, פיתוח תיירות, אפשרות לבנייה מתוכננת וחוקית, תיקון הכבישים, פינוי הפסולת, אלה דברים שמגיעים לנו כמו לכל תושבי ירושלים".

לדברי עוויסאת, יש לאגן קדרון פוטנציאל עצום, אבל אף אחד לא עשה מאומה כדי להציל את הנחל ולאפשר את הפיתוח. החלום הגדול שלו הוא להקים לצד קדרון קאנטרי קלאב, מועדון ספורט פרטי, שאליו יוכלו לבוא תושבי האזור ו–65 אלף התלמידים ממזרח ירושלים. ממרפסת התצפית הוא מצביע לעבר החלקה בת 20 הדונם שעליה הוא רוצה להקים את המועדון ואומר: "אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה, רק על ביצוע. אני פשוט רוצה שלילדים שלי יהיה בדיוק מה שיש לילדים שלך".

משה גלעד

לעוויסאת, אגב, שתי נשים ועשרה ילדים. לאחר כחצי שעה נסיעה בעיקוף גדול דרומה, שמחזיר אותנו לבסוף לערוץ קדרון, מקבל אותנו ראש העיר עובידייה סולימן עבדאללה אל אסא במשרדו בחיוך רחב. על הקיר תלויות שלוש תמונות - של יאסר עראפת, של יו"ר הרשות אבו מאזן ושל הר הבית. שני צעירים מגישים לנו קפה ותה והמארח האדיב מפציר בנו לשתות. אחר כך הוא מסביר שאת הביוב שממרר את חיי תושבי עירו צריך לעצור. "מי שפגע בסביבה חובתו לתקן", אומר אל אסא וכוונתו לממשלת ישראל ולעיריית ירושלים. "האחריות, הוא מוסיף, מוטלת על הכיבוש". אחר כך, בטון רך יותר, הוא אומר שהעירייה בעובידייה ותושבי המקום רוצים למצוא פתרון לבעיה ומחפשים אותו בכל מקום. "אנחנו מוכנים לעבוד בשיתוף עם כולם, בייחוד עם עמותות וארגונים שנרתמים לעזור".

כשאנחנו יוצאים מן המשרד מסבירים לי שותפי לסיור שיש כאן הבחנה ברורה בין "עבודה משותפת" שהיא דבר רצוי לבין "שיתוף פעולה", שמצלצל לא טוב במחוזות האלה. הניסוחים הקטנים האלה, אומר גורן, רגישים מאוד ועלולים להרוס רקמה שנבנית במשך שנים.

הצלה של אגן קדרון, כך מסכימים כולם, ישראלים ופלסטינאים, טמונה בהקמת מתקן משוכלל ויקר לטיהור שפכים, אבל למרבה ההפתעה הכסף הוא אינו הבעיה. גופים בינלאומיים יירתמו כנראה לפתרון המימון. הבעיה היא שאין הסכמה על מיקום מתקן הטיהור. בירושלים? בשטחי המינהל? בשטחי הרשות? בעובידייה למשל בטוחים שהמתקן צריך לקום בתחום העיר וגם המים המטוהרים יישארו לדבריהם בשטח הרשות הפלסטינית. צוות התכנון של קדרון בחן כמה חלופות ומעדיף, כנראה, להמליץ על החלופה המזרחית יותר, בערוץ קטן שיורד לקדרון מצפון מזרח לעובידייה, בשטח שבשליטת המינהל האזרחי.

זה לא משמח את אנשי עיריית עובידייה כי המים המטוהרים שיזרמו משם ישקו שדות פלסטינאים ויגיעו לתושבי יריחו, אבל גם ליישובים ישראליים, שבעובידייה ובעוד כמה מקומות קוראים להם התנחלויות. כיום זורמים מי קדרון במורד הנחל עוד כברת דרך מזרחה, חולפים על פני מנזר מר־סבא וממשיכים עד סמוך לבקעה, שם הם עוברים טיהור חלקי ביותר בבריכות ומופנים להשקיית מטעי התמרים ביישובי בקעת הירדן. המים המטוהרים, אם יגיעו לכאן, יכולים לשנות את פניו של האזור כולו וההסכמה, אם לשפוט על פי הדברים השקטים, אבל לא מפויסים שאמר ראטב עבייאת, מהנדס העיר עובידייה, לא בדיוק עומדת בפתח.

החמצה קולוסאלית

יום לאחר מכן בתל אביב, כאשר הריח של קדרון מרחף באוויר כזיכרון עמום, מסבירים אריה רחמימוב וליאורה מירון, האדריכלים שעומדים בראש צוות התכנון, את חשיבותן של ההתמדה והעקשנות. "נקודת המוצא שלנו בפרויקט כולו", אומר רחמימוב, "היא שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך. יש כאן החמצה קולוסאלית. במשך מאות שנים שימש הקדרון כמדבר של העיר הקדושה. בעשרות השנים האחרונות העיר מתפתחת בעיקר מערבה והמזרח מוזנח לחלוטין. לא ייתכן שב–2012 בירת ישראל מרשה לעצמה להזרים את הביוב של שליש מאוכלוסייתה בקדרון".

לאחר מכן מוסיף רחמימוב שזאת טעות גדולה לחשוב שהטיפול בקדרון הוא טיפול בביוב. "קדרון צריך להיות לירושלים מה שנהר הסיין משמש לפאריס ונהר התמזה ללונדון. אי אפשר לשאוף לארח בעיר חמישה מיליון תיירים בשנה בלי לפתח את קדרון. גם עכשיו הצפיפות בעיר העתיקה בלתי נסבלת. קדרון יעניק לעיר כולה מרחב נשימה".

משה גלעד

כדי להפוך אותו לכזה מספרים כל המעורבים בפרויקט בהתלהבות גדולה ואמיתית על השלב הבא, אחרי שייפטרו מן הביוב. השלב הבא כולל את התוויית שביל קדרון, מסלול הליכה שבו אפשר יהיה לצעוד במשך יום אחד או יומיים מירושלים במורד האפיק לים המלח. רחמימוב נזכר בגעגועים איך צעד בשנת 1985 בדיוק בנתיב הזה במשך 12 שעות עם שני חברים. "זאת היתה חוויה נפלאה, אבל היום היא נשמעת כחלום. צריך לטפח קצת אופטימיות ואז תראו שזה הגיוני לחלוטין". השיחה על התיירות שתצמח בקדרון מעוררת אצל כל בני שיחי התלהבות אמיתית. אבנר גורן מספר על המסלולים ההיסטוריים שנמתחו לאורך קדרון מאברהם אבינו ודוד המלך ועד ישו ועומר.

ראטב עבייאת מעובידייה, שרק כמה דקות קודם לכן הרצה בהתלהמות על נזקי הכיבוש, הצביע מגג בית העירייה על מנזר קטן והסביר איך יתוו ויסמנו שביל הליכה לתיירים, שיחצה את העיר וירד למנזר מר־סבא הסמוך. אלפי תיירים יצעדו בו לדבריו בכל יום. נעים עוויסאת מפנטז על התיירים שיגיעו כדי לראות את המורשת הבדואית של ג'בל מוכבר, את עבודות הרקמה והקדרות, הנופים והמאכלים.

כאשר אנחנו עוצרים קצת מעל מנזר מר־סבא, בעיקול יפה של הכביש שממנו רואים נוף נהדר, מוציא עוויסאת כמה פחיות צוננות של משקה שקדים מיובא מתאילנד ומסביר באריכות איך בדיוק כאן, בעיקול הזה, חייבים, פשוט חייבים, להקים בית קפה ומסעדה לתיירים. התיירות של נחל קדרון מתדפקת על הדלת, אבל הביוב, מה לעשות, עדיין שם.
 



 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו