בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעקבות הכפרים הפלסטינים האבודים

מאל־טנטורה עד עין הוד: מסע בעקבות מבנים וכפרים פלסטיניים ששכנו על חוף הים התיכון

184תגובות

קבר שייח' בעל כיפה עגולה ולבנה ניצב באמצע כפר הנופש בחוף דור. ביקרתי בעבר עשרות פעמים בכפר הנופש הזה. מעולם לא הבחנתי בקבר השייח שניצב על הדשא המטופח. לא ראיתי אותו. לא זכרתי גם את מבנה האבן הגדול שניצב ממש על קו החוף, כמה עשרות מטרים מן המים מול סירות הדייגים. זה מעורר תמיהה כי חוף דור ‏(טנטורה‏) היה אחד החופים החביבים על הורי ונהגנו לנסוע לשם בכל קיץ. האשה שענתה לאינטרקום בשער כפר הנופש אמרה "אין כאן בניינים עתיקים. אתה טועה".

ניסיתי לשכנע שבידי מדריך שמפריך את דבריה, אבל השער לא נפתח. ייתכן שגם היא לא רואה את קבר השייח הבנוי אבן ומכוסה בכיפה, אף שהיא חולפת על פניו בכל יום. המדריך שאחזתי בידי הוא ספר מסקרן, שיצא לאור לאחרונה ונקרא "אומרים ישנה ארץ - מדריך סיורים". הספר עב הכרס מציע 18 סיורים אל רובעי ערים ואל כפרים פלסטיניים שהתרוקנו ב–1948 ונהרסו ברובם. על גב הספר כתוב: "הסיורים מובילים אל מקומות שהיו כאן, ושאת שרידיהם אנו פוגשים לרוב, גם אם לא תמיד יודעים מה פשרם".

משה גלעד

את הספר, בעברית ובערבית, הוציאו לאור עמותת זוכרות והוצאת פרדס. הטיול הזה עוקב אחר שניים מפרקי הספר - סיור בעין הוד ובעין חוד אלג'דידה שכתבה רחל לאה ג'ונס וטיול בכפרי חוף הכרמל - כפר לאם ‏(הבונים‏) ואל־טנטורה ‏(דור‏), שכתבה נגה קדמן.

ביקרתי במקומות האלה בעבר, אבל הפעם באתי לחפש את העבר הפלסטיני שלהם. לראות מה נותר מן העבר הזה שהיה בעיני שקוף כמעט לחלוטין במשך עשרות שנים. חיפשתי מה אפשר לראות כיום מן הכפרים ששכנו לפני 65 שנים על חוף הים. בנוגע לספר אקדים את המאוחר ואומר שחשיבותו רבה בעצם הוצאתו לאור. יש בו תיעוד עקבי, שיטתי, היסטורי ‏(עם דעה פוליטית ברורה‏), של עבר שאנו נוטים להתעלם ממנו - בדיוק כפי שעד לביקור זה לא ראיתי את קבר השייח בדור. למרות החשיבות הזאת - לא קל לטייל עם הספר. הוא מציג בפני הקורא המטייל אתגרים מורכבים, כמו שילוב בלתי פוסק של הנחיות טיול עם היסטוריה מקיפה וכל זה בשתי שפות ובעימוד מסובך ומעט מעייף.

אל־טנטורה - דור

משמאל ‏(מדרום‏) לכביש הפנימי הצר שמוביל לחוף דור יש שלט חום שמפנה את המבקרים לאנדרטת 13 לוחמי חטיבת אלכסנדרוני שנפלו כאן ב–1948. האנדרטה הצנועה הזאת ניצבת בתחום מגודר. צריך לטלפן כדי שאחד מעובדי מכון הדיג שפועל במקום יפתח את השער. מכון הדיג שוכן כיום בבניין אבן מוארך עם קשתות גדולות. הבניין שימש עד 1948 כבית הספר של ילדי הכפר הערבי אל־טנטורה. כ–1,700 אנשים גרו בכפר בשנות ה–40 ו–200 בתים ניצבו בו. כמעט מאומה לא נותר מהם היום. את המעט שנותר כדאי לחפש בכפרי הנופש דור ונחשולים, קרוב לחוף. כאשר שוחחתי ערב הטיול הזה עם יוסף עמאר, תושב פרדיס ונכד של פליטי אל־טנטורה, הוא שאל אותי אם אני מכיר את מגרש החניה של חוף דור. "כן", עניתי. עמאר נאנח ואמר "יופי. אתה עומד על בית הקברות שלנו". רוב בתי הכפר ניצבו במקום שמשמש כיום כמגרש החניה. הרבה אי אפשר לראות כאן. לדברי עמאר סבא וסבתא שלו וגם אביו לא רצו לדבר על טנטורה. הם פחדו אפילו לומר את המלה פלסטיני. "אתם, המנצחים, כותבים את ההיסטוריה, ואנחנו, המנוצחים, כבר לא אכפת לנו היום מה כותבים".

לא סיפרתי את זה לעמאר, אבל אבא שלי, שגם לו קראו יוסף, דווקא אהב לדבר על טנטורה. כחייל בחטיבת אלכסנדרוני השתתף בקרב על הכפר, נפצע בתחילתו ואושפז כמה שבועות בבית חולים. צלקת עמוקה, שהיה גאה להציג אותה, נותרה על כתפו. עשרות שנים לאחר מכן נהג לומר "שפכתי כאן את הדם שלי ותראה מה יצא לנו מכל זה? מה זאת המדינה הזאת? לא לזה התכוונו". גרסת כמה היסטוריונים ובראשם תדי כ"ץ שכובשי הכפר ערכו טבח בתושבי טנטורה עוררה אצל אבי זעם. מוטב היה לא להזכיר את זה.

משה גלעד

בקצה הדרומי של כפר הנופש דור, על הדשא, בין ביתני הנופש, ניצב קברו של השייח עבד אלרחמן אלבוג'ירמי, מתושבי המקום. קרוביו, על פי המדריך, מתגוררים היום בלבנון, בסוריה ובקנדה. במרחק כמה עשרות מטרים מן הקבר, בין כפר הנופש לסירות הדייגים של תושבי פרדיס, שצפות במי המפרץ העגול, ניצב בית אבן גדול מט ליפול - בית המכס - שבו התגוררו פקידים בריטים. אלה השגיחו על יצוא האבטיחים של תושבי אל־טנטורה למצרים.

כדי לראות אתר נוסף כדאי להיכנס לתחום כפר הנופש נחשולים ‏(מצפון למגרש החניה‏) ולבקר במזגגה. הברון רוטשילד קנה כבר ב–1882 אדמות מתושבי אל־טנטורה והקים במקום, צמוד לכפר הערבי, מבנה אבן ענק. בית החרושת הזה אמור היה לייצר בקבוקי זכוכית עבור יינות זיכרון יעקב הסמוכה. מאיר דיזנגוף היה הכימאי שהביא רוטשילד למקום אבל המפעל כולו קרס זמן קצר לאחר הקמתו ולא ייצרו בו מאומה. בשנים האחרונות שופץ המבנה היפה והוא משמש כיום כמוזיאון ארכיאולוגי, שמוצגים בו ממצאים מתל דור.
אם רוצים לראות את שרידי ההיסטוריה העתיקה יותר של המפרץ המושלם הזה כדאי לעלות לגבעה בה מתנהלות חפירות תל דור - מצפון לנחשולים. ממרומי הגבעה יש נוף פנטסטי. מבינים היטב את היתרונות של יושבי הכפרים במקום כה יפה ונוח, עם מפרצים שלווים שסירות מוגנות בהם מפני סערות.

כפר לאם - הבונים

אפשר ללכת ברגל מחוף דור לחוף הבונים בשביל שסימונו אדום והוא מתפתל במקביל לחוף, על קו הגבעות. זאת הליכה יפה שנמשכת כשעה וחצי. אפשר להגיע לבונים גם בנסיעה ‏(מכביש 4 צפונה ואחר כך מערבה לפי השילוט‏). שרידי הכפר הפלסטיני שניצב במקום שבו שוכן כיום מושב הבונים נמצאים ממש במרכז המושב. הבולט והמרשים ביניהם הוא בניין מזכירות המושב, שמשמש גם כספרייה וכסניף דואר.

משה גלעד

הבניין המרשים הזה היה ביתו של מוכתר כפר לאם. אפשר לעלות בגרם מדרגות חיצוני למרפסת הבית ולצפות על הסביבה. לצד בית זה ניצבו בתי כפר לאם שבו התגוררו עד 1948 כ–350 תושבים ב–50 בתים. רבים מן הבתים האלה ניצבו במקום שבו יש כיום מדשאה גדולה, מצפון לבית המוכתר. לצד המדשאה ניצבת אנדרטה לנספי השואה, שעליה מופיע ציטוט של אבא קובנר: "לזכור את העבר, לחיות את ההווה, להאמין בעתיד". עובד ערבי כרע על ברכיו לצד האנדרטה והתפלל. בראש הגבעה, מעבר לחורשה הקטנה נמצאת ההפתעה הגדולה ביותר של הבונים - מבצר מוסלמי גדול ומרשים מן המאה השמינית, חרב ומוזנח לגמרי שכונה כפרלט. המדריך מסביר שזה אחד המבצרים הספורים ששרדו בארץ אשר בפינותיו מגדלים עגולים. נכס זה שעשוי להיות פנינה תיירותית למי שיטפח אותו, אבל כיום קשה אפילו לפלס דרך כדי להציץ בקצהו.

עין חוד - עין הוד

מאל־טנטורה ומכפר לאם לא נותרו שרידים רבים. מעט מבנים מעידים היום על החיים שהתנהלו במקומות האלה. בעין הוד המצב שונה לחלוטין. בניגוד לכפרים ערביים אחרים באזור שנהרסו כמעט עד היסוד, בעין הוד התקבלה ב–1953 ההחלטה לשמר את הבתים ולהפוך את המקום לכפר אמנים, יהודי כמובן. ב–1954 שונה שם הכפר עין חוד ‏("מעיין השוקת" בערבית‏) לעין הוד.

מוחמד מובארכ אבו אלהיג'א יושב בחצר של מסעדת "הבית" שבבעלותו ‏(מסעדה מצוינת שמגישים בה אוכל ערבי נפלא ונוף שווייצי‏) בעין חוד אלג'דידה, ומעשן. יש לו עיניים כחולות, מבט חודר וחיוך עייף. הוא מעיין לרגע במדריך שאני מושיט לו ואומר: "אני לא מסכים עם עמותת זוכרות. הדרכים שלנו שונות. הם רוצים להוציא את העצמות של סבא שלי שנעקר מעין חוד מהקבר. מה זה יעזור לי?"

אבו אלהיג'א הוא ראש הכפר בעין חוד אלג'דידה, הכפר שהקימו פליטים מעין הוד בשנות ה–60, כמה קילומטרים ממזרח לכפר ממנו נעקרו. עד 1992 נחשב הכפר בלתי מוכר על פי החוק הישראלי ותושביו לא קיבלו מים, חשמל, ביוב וכביש גישה. רק מ–2004 הוכר הכפר כיישוב מן המניין במועצה האזורית חוף הכרמל.

בצעירותו עבד אבו אלהיג'א כפועל בניין אצל היהודים בעין הוד. אחר כך למד הנדסה אזרחית והקים את "אגודת הארבעים", העמותה הראשונה שטיפלה במצוקת הכפרים הלא מוכרים. לפני עשר שנים פתח בעין חוד אלג'דידה את מסעדת "הבית", שנוחלת הצלחה גדולה.

"אני איש מציאותי", מסביר אבו אלהיג'א. "הבעיה היחידה שלי היא שהמדינה לא מתייחסת אלינו בכבוד וכאל שווים. אני מבקש רק שוויון מלא ואני חושב שאנשי עין הוד עדיין מפחדים מאתנו ולא מבין למה. אני הרי לא רוצה לשוב לשם. תראה כמה יפה פה. גם אם ישלמו לי מיליונים אני לא מוכן להתחלף איתם היום. אבל צריך שיהיה כבוד בין אנשים. הם מתעקשים להפעיל בר שמוכר אלכוהול במבנה שהיה המסגד של הכפר - זה חוסר כבוד. אני לא איש דתי אבל צריך לכבד את הזולת. הצענו להם לבנות מסעדה במקום אחר והם מסרבים. נולדתי בכפר החדש וטוב לי אבל אני רוצה להיות אזרח שווה במדינה וקצת כבוד". אחר כך הוא מספר על מישהו שבא לשתות קפה במסעדה ואמר לו בחיוך רחב: "היום קניתי את הבית של סבא שלך". "לא אמרתי לו כלום". מספר אבו אלהיג'א. רק שאלתי "הקפה טוב? זהו".

"כדי שתבין, אני אספר לך חלום", אומר אבו אלהיג'א: "חלמתי שאני בבית מלא אנשים אבל כולם עיוורים. לא רואים כלום. אני מנסה לצאת ולא מוצא את הדלת. אחר כך בא עיוור, שם את הידיים על הרקות שלי ואומר 'אתה כבר קיבלת הכל. עכשיו תצא' ואז אני מצליח למצוא את הדלת. הבנת? כולם עיוורים, גם כאן בכפר וגם במדינה ואני יוצא מזה. זהו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו