בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ט"ו בשבט

בחזרה לעץ של טרזן

פיקוס בנגלי, שמוצאו מהודו, הוא עץ מלכותי. הוא נראה כטירה גדולה וירוקה, עם עמודים, מעברים מסתוריים וגג עצום. ביקור בכמה עצי פיקוס בנגלי ברחבי הארץ

9תגובות

אין הרבה עצי פיקוס בנגלי בארץ, אפשר לספור אותם בקלות, וכאשר נתקלים בהם אי אפשר שלא לגנוח מהתפעלות. הם ענקיים, רחבי נוף ומטילים צל רחב. הייחוד וסימן הזיהוי הברור ביותר של הפיקוס הבנגלי הם שורשי האוויר. העצים האלה מפתחים שורשים שצונחים ומשתלשלים מן הענפים אל האדמה. לאחר כמה שנים הם מתעבים ומתחפרים בקרקע. כך נוצרים סביב העצים הגדולים והוותיקים מעין גזעים נוספים, עמודים, עשרות מהם, דקים ועבים, עקומים וישרים, שיוצרים מראה מיוחד במינו של "קתדרלה". היושב תחת העץ זוכה למראה שמזכיר אולם גדול, מרחב פרטי ומוגן, בדרך כלל אפלולי וקצת צונן, שונה מאוד מן הסביבה, שמשנה את התחושה ומותיר רושם גדול. התפעמות אפפה אותי בכל פעם שהתיישבתי באנחה עמוקה תחת אחד העצים שמופיעים ברשימה הזאת. ט"ו בשבט הוא הזדמנות טובה לתור אחריהם, להתייצב קצת נדהמים מול הנוף הירוק, לשבת בצילם או לעלות על הענפים, שמזמינים מטפסים. פעם קראנו להם, בזכות שורשי האוויר שאפשר להיתלות עליהם, "העצים של טרזן".

העצים הראשונים, כמו שמרמז השם, הגיעו מהודו. שם מצביעים על כמה פיקוסים בנגליים כעצים הגדולים בעולם. הכוונה לא לגובהם, שאינו עולה בדרך כלל על עשרים מטרים, אלא לנוף הרחב שלהם ולצל – או ליתר דיוק למרחב שהם יוצרים תחת הענפים. בכך אין להם מתחרים.

מקווה ישראל

בפרסום מאלף, שמונה את העצים המעניינים בישראל ובהם את הפיקוסים הבנגליים המפורסמים ביותר, כתב ישראל גלון, פקיד היערות במשרד החקלאות, כך: "האם יש מישהו שאינו מכיר את הפיקוס הבנגלי הנטוע במקווה ישראל, העץ הגדול והמרשים ביותר בארץ?! אם יש אדם שאינו מכיר אותו, אני מציע לו למצוא שעת פנאי להגיע לביקור במקווה, לחוות את מראה העץ, ולהתרשם מנוכחותו, מצלו ומשורשיו". למרות הטון הנוזף, גלון צודק לחלוטין. קרל נטר, מייסד מקווה ישראל, נטע ב-1888 את העץ הגדול והקשיש הזה כמה מטרים מצפון לבית הכנסת המקומי, בקצה הדרומי של שדרת הדקלים המפורסמת. נטר לא שיער איזו מפלצת ענקית עומדת לצמוח כאן. אם היה לו מושג מה עומד לקרות הוא היה מרחיק את העץ עוד כמה עשרות מטרים מן המבנים. פרסומים שונים טוענים שהעץ מכסה כיום שטח גדול מדונם. עשרות שורשי אוויר מקיפים אותו וקל להבין שהשורשים שמסתרגים בקרקע עלולים לסדוק בקלות את קירות המבנה הסמוך. קצת במפתיע לא ראיתי לצד העץ שלט או סימון שמעיד על חשיבותו, זקנתו והייחוס המכובד שלו. אני מניח שהסיורים במרכז המבקרים של מקווה ישראל מפרטים את כל אלה.

הגעה: הכניסה למקווה ישראל מחולון. נוסעים בשדרות לוי אשכול. פונים שמאלה בכיכר הראשונה (כיכר קוגל) לרחוב מקווה ישראל וברמזור השלישי שמאלה לתוך מקווה ישראל. מידע על סיורים: www.mikveisrael.org.il.

משה גלעד

שדה אליהו

כדי ליהנות באמת מן הרושם העצום שמותירים פיקוסים בנגליים כדאי לבקר בקיבוץ שדה אליהו מדרום לבית שאן. במקומות אחרים אפשר לראות עץ אחד, בדרך כלל דחוס בין כמה בניינים ונמק למעט מרחב ששורשי האוויר שלו מחפשים מקום לנחות בו. בשדה אליהו יש חורשה שלמה ובה כעשרה פיקוסים בנגליים. הבניינים לא מפריעים להם והמראה מעניק אושר שמרחיב את הלב. קשה לספור כמה עצים יש כאן. בגלל שורשי האוויר העצים מחוברים לכיפה ענקית וירוקה. נחמן ברנשטיין, האחראי על הגינון בקיבוץ שדה אליהו, הציג אותם בפנינו כאב הגאה בבניו ויש לו במה להתגאות. ילדים מוצלחים מאלה לא נראה בשום מקום אחר. עצים אלה הם כנראה "צאצאיו" של הפיקוס הגדול ממקווה ישראל. אחד מתלמידי בית הספר שחזר לקיבוץ הביא אתו את הנצר הראשון וממנו התפתחה החורשה המרשימה הזאת. ברנשטיין מצביע על כמה מקומות שבהם נפלו בסופת החורף ענפים ומבהיר איך בדיוק ניסרו אותם וצבעו את המקום כדי לאפשר ריפוי מהיר וטוב. כאשר הוא מנסה לדובב שניים מילדי הקיבוץ ושואל אותם אם הם גאים בעצים המיוחדים הם מושכים בכתפיהם ומתעניינים יותר במכונית החשמלית שמשמשת אותו.

הגעה: נוסעים בכביש 90 מדרום לבית שאן. פונים מזרחה בצומת הנצי"ב לכביש 6678 וממשיכים עד שדה אליהו. חורשת הפיקוסים נמצאת מימין לחדר האוכל. בקיבוץ פועל מרכז מבקרים "ביו-תור" שעורך סיורים בחורשה ומתמקד בעיקר בנושא החקלאות האורגנית. www.bio-tour.com.

בית עמנואל, תל אביב

אם לשפוט לפי המראה החיצוני, אכסניית בית עמנואל במושבה האמריקאית ביפו נראית היום כמקום נעים, אבל לא מפואר במיוחד. האכסניה מנוהלת היום בידי קהילה יהודית משיחית צנועה וקצת קשה לדמיין איך פעם, בסוף המאה ה-19, הפעיל כאן הברון הרוסי פלטון פון אוסטינוב מלון פאר גדול בשם “פארק” ואירח בו ב-1898 את קיסר גרמניה וילהלם השני. צריך לא מעט דמיון כדי לראות את הקיסר פוגש בדיוק כאן את תיאודור הרצל. פעם היה כאן גן אקזוטי בו שוטטו תוכים וקופים צעקנים לצד נשים מהודרות בשמלות ארוכות וגברים בתרבושים. השבוע, אחרי שחיכיתי כמה דקות, עבר בחצר חתול מנומר. פרט אחד עדיין מפאר את החצר הנעימה של בית עמנואל – פיקוס בנגלי גדול, עם עשרות שורשי אוויר. אין לו את המרחב הדרוש והוא נראה קצת חנוק, אבל הוא עדיין ירוק, רחב ומרשים. מתקן השעשועים הצבעוני לילדים שהציבו לצדו נראה גמדי וקצת מיותר. תנו לו לנשום.

משה גלעד

ישראל גלון מסביר בפרסום שלו שגם עץ זה הוא מצאצאיו של הפיקוס הבנגלי שצומח במקווה ישראל. לדבריו, נסים בכור אלחדיף, מראשוני התלמידים במקווה, עבד לאחר לימודיו אצל הברון פון אוסטינוב וטיפח, בעזרת צמחים שהביא מבית הספר, את גן מלון פארק שמשמש כיום כאכסניית בית עמנואל.

הגעה: בית עמנואל נמצא ברחוב אאורבך 8 בתל אביב. הגן פתוח למבקרים בחלקו האחורי של המבנה.www.beitimmanuel.org.

נוה עוז, פתח תקוה

פעם, בילדותי, העץ הנדיר והמפואר הזה היה יעד לטיול מחוץ לעיר. שכונת נוה עוז מוקפת הפרדסים נחשבה אז מקום רחוק, שהולכים אליו כאשר גובר יצר ההרפתקנות. עצי ההדר הבודדים שנותרו כיום בשכונה ניצבים כעצי נוי במרכז מעגלי תנועה. קשה קצת למצוא את הפיקוס הבנגלי בנוה עוז כיוון שהבתים הגבוהים והחדשים שנבנו סביבו מקיפים ומסתירים אותו כמעט לחלוטין. מתבקש להציג אותו כסמל לשינוי או לפיתוח המואץ שחל באזור הזה של פתח תקוה, אבל בעצם מוטב לשמוח על כך שחייו ניצלו, בזכות מאבק ציבורי שניהלו תושבים מקומיים ובני נוער חברי "הסיירת הירוקה" שהחתימו על עצומות למענו והבטיחו את עתידו. למרות הצלחת המאבק והצלת העץ ההווה לא נראה משובב במיוחד. הפיקוס הבנגלי דחוק בין כמה בניינים, מוקף גדרות, אי אפשר לגשת אליו והוא מזכיר פיל שנכלא בגן חיות קטן ולא הולם.

הגעה: אפשר להגיע מנוה עוז – בקצה המזרחי של רחוב הניצנים ליד בריכת מים גדולה, אבל מוטב להגיע מהשכונה החדשה – מרחוב מייזנר דוד משה פינת רחוב רואי אליעזר 6.

בית חנן

במושב בית חנן, שני קילומטר ממערב לנס ציונה, יש מרחבים פתוחים ושדות מוריקים. ובכל זאת, דווקא כאן כלוא הפיקוס הבנגלי במין צינוק משונה במיוחד. בגן האירועים "האחוזה" בנו בעבורו, השד יודע למה, מין מכלאה. אורחי גן האירועים עוברים דלתות עץ גדולות ואז מגיעים למבואה מרובעת במרכזה ניצב פיקוס בנגלי מרשים עם קירות מארבעת צדדיו. מאחוריו נפתחות דלתות זכוכית אל אולם האירועים. גם כאן יש התלבטות לא קלה – האם לשבח את עצם העובדה שחסו על העץ ושומרים עליו או שמא לתהות למה אי אפשר פשוט להסיר את הקירות שמקיפים אותו ולהניח לו ליהנות מן האוויר הצח והשמש של השרון הדרומי. כיוון שהוא ניצב (אני מניח) בשטח פרטי, מוטב לבחור דווקא בשבחים. כדי לראות אותו יש לדאוג להזמנה לחתונה באולם האירועים.

הגעה: נוסעים בכביש 42 דרומה מראשון לציון לכיוון בית עובד. בית חנן נמצא מימין (ממערב) לכביש. "האחוזה" נמצאת בקצה המושב מצד ימין. www.achuza.co.il.

עין גדי

הגן הבוטני בקיבוץ עין גדי קיבץ עצים נדירים מרחבי העולם. בין היתר צומח בו גם פיקוס בנגלי רחב נוף ועתיר שורשי אוויר. העץ יפה ולצדו הציבו, בדיוק במקום הנכון, ספסל עץ שנעים לשבת עליו ולהתבונן בגן. עצי הבאובב המפוארים של עין גדי זוכים לפרסום רב יותר מן הפיקוס הבנגלי אבל הוא מרשים בפני עצמו. כאשר יושבים שם על הספסל שלצדו מתגנבת ללב התהייה מדוע כדאי לטפח באזור המדברי והיבש הזה עץ שרגיל לאזורים טרופיים בהודו ובאפריקה ודורש כמויות מים גדולות.

הגעה: נוסעים בכביש 90 לאורך ים המלח עד הפנייה לקיבוץ עין גדי. הגן בחצר הקיבוץ. פתוח כל השבוע (כולל שבת). www.ein-gedi.co.il/?p=197.

פיקוסים בנגליים נוספים

רחובות: החיפוש אחר הפיקוס הבנגלי שאמור לצמוח בפינת הרחובות אייזנברג והרצל בעיר רחובות העלה חרס. ייתכן שהוא מוקף בגדר גבוהה מאחוריה משפצים מבנה.

אפיקים: בציר הכניסה, ליד האולפן בקיבוץ שמדרום לכנרת ניצב פיקוס בנגלי גדול ומרשים.

דגניה א': פיקוס גדול צומח ליד בית החינוך המשותף ונהנה משפע של מים.

עין החורש: באתר שנקרא "דשא החתונות" ליד עין החורש, מדרום לחדרה, מתנשא פיקוס בנגלי גדול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו