בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיול

חצבים פורחים ומכוניות נוסעות: הכפר הירוק, דקה מנתיבי איילון

מאות אלפי אנשים עוברים בכל יום במחלף גלילות אבל מעטים יודעים על פיסת הטבע שמסתתרת בקרבת מקום. סיור באדמות הכפר הירוק עם האקולוג הראשי של בית הספר, רוני שושן

10תגובות

ההתלהבות של רוני שושן, האקולוג הראשי של הכפר הירוק, מדבקת. אנחנו מטיילים בשטחים הפתוחים שממערב לכפר והתרגשות גדולה אופפת אותו. הוא טיפוס תזזיתי וחייכן שרגע אחד מדבר אתי בשקט ומפגין המון ידע בוטני וזואולוגי ורגע לאחר מכן כבר מדשדש בבוץ עמוק כדי להראות לתלמידי כיתה ז' שניצבים על שפת בריכת החורף איך בדיוק הם צריכים להניף את הרשת כדי לתפוס ראשנים ומה הם צריכים לעשות אחר כך, לפני שהם משיבים אותם ואת הסרטנים הזעירים שנלכדו ברשת לבריכה. התלמידים, שרגע לפני בואו נראו די משועממים, מתעוררים פתאום לחיים ואחרי רבע שעה ניכר בהם שהם כבר מעורבים לחלוטין ורוצים להכיר את הבריכה אפילו יותר מאשר את הטלפונים הניידים שלהם.

הבריכה אינה טבעית. חפרו אותה כדי ליצור כאן "טבע מקומי". הפרחים שצומחים בשדה נזרעו בידי תלמידי הכפר הירוק כדי לעודד פריחה. במקום שבו הטבע כמעט אבד ושסכנת בנייה מסיבית מרחפת עליו – מתגייסים רוני שושן, אנשי הכפר הירוק וכמה גופים נוספים לטיפול החייאה נמרץ. הפעילות שלהם מאפשרת עכשיו, בשיא הפריחה, לראות איך נראה פעם השרון. איך נראתה אדמת החמרה האדומה לפני שבנו עליה מגדלים עם חניונים ופיסות דשא.

בנייני רמת אביב ג' נראים היטב במרחק לא גדול. העיר מתפשטת צפונה והשטחים הפתוחים סביב הכפר הירוק הם המועמדים הוודאיים להתכסות בבטון. הצפונבונים החדשים יגורו כאן בעוד שלוש שנים אולי ארבע. השאלה הגדולה שמטרידה את שושן ושותפיו לפעילות, ד"ר יריב מליחי, האקולוג של מחוז מרכז ברשות הטבע והגנים, וד"ר יובל ספיר מאוניברסיטת תל אביב, היא האם ייוותר משהו מן הטבע של השרון, כאשר כולו יתכסה בבתים?

משה גלעד

אלפי פעמים חלפתי בכבישים הסמוכים למקום שבו אנחנו עומדים ולא ראיתי את פיסת הטבע היפה במרחק כמה עשרות מטרים מן הכביש. מאות אלפי אנשים חולפים בכל יום במחלף גלילות – המחלף הכי סואן בישראל. רשת ענקית של כבישים במפלסים שונים מתפתלת מול עינינו. רכבת שועטת במהירות צמוד לנתיבי איילון ומכוניות דוהרות על כביש 5. על השלטים הענקיים מתנוססות כרזות של קרם גוף, שמעניק "תחושה של משי" ושל יין שנקרא "חרמון" וברקע שלו רואים פסגה מושלגת.

במרחק פעוט מן השלטים מצביע שושן על יצור מוזר ובוהק באורך סנטימטר ששלה מן הבריכה הבוצית. היצור מתפתל על כף ידו ושושן מסביר לי שזה תריסן מגושם, מין סרטן נדיר, שעכשיו, בזכות הפעילות של תלמידי הכפר הירוק, אפשר למצוא אותו די בקלות בבריכת החורף שצמודה לבית הספר ולכבישים הסואנים. התריסן המגושם הוא מין שכמעט נכחד בטבע. לפני כמה שנים התגייסו לעזרתו והחלו להרבות אותו בבריכות חורף. העובדה שאנחנו מוצאים אותו עכשיו בבריכה החדשה, המלאכותית לחלוטין, אבל היפה, ממערב לכפר הירוק, משמחת את שושן מאוד. הוא רואה בזה הישג נוסף במאבק הארוך.

אחר כך מרים שושן את מבטו לשלטי הפרסום המלבניים והענקיים, שגובהם יותר מעשרה מטר, והם ניצבים בשורה ארוכה לאורך נתיבי איילון, מחייך ואומר בציניות: "הנה, זה הגידול הכי הרווחי שלנו בכפר הירוק, תראה כמה יפה הם צומחים ואיזה הכנסה הם מניבים".

שושן הוא אמנם פטריוט של בית הספר שבו לומדים כאלפיים תלמידים, ומשקיע מאמץ גדול בשימור ובהגנה על הטבע באזור הכי סואן בישראל, אבל יש בו בלי ספק גם צדדים חתרניים ומהפכניים. הוא מחייך כאשר הוא מגדיר את הפעילות שהוא מוביל בשנים האחרונות כ"התנחלות" והוא ריאלי לחלוטין לגבי עתידו של האזור שממערב לכפר הירוק, בין הצומת שנושאת את שם בית הספר לבין מחלף גלילות ודרומה משם, לאורך נתיבי איילון עד רמת אביב. כדי להבהיר עד כמה הוא ריאלי ונטול אשליות הוא חוזר פעמיים על המשפט "אנחנו לא מחבקי עצים". בתום הסיור שאנחנו עורכים ביחד דווקא נראה לי שהוא מחבק פרחים בעדינות וברוך.

משה גלעד

השטחים החקלאיים של הכפר הירוק משתרעים כיום על פני כאלפיים דונם. לדברי שושן, ההערכה היא שעל 400 הדונמים שעליהם ניצב בית הספר לא יבנו. שטח זה הוא מכנה "המחנה" או "המצודה". כל מה שמסביב, כ-1,600 דונם של שטחים חקלאיים, מיועד לבנייה. "זה שטח עם ערך אקולוגי גבוה", מסביר שושן, "אבל התוכניות מוכיחות שמתכוונים לבנות עליו כעשרת אלפים יחידות דיור. המשמעות היא שבתי גידול ענקיים, אתרי רבייה עצומים של דו־חיים ושל בעלי חיים רבים אחרים עומדים להיעלם. כאשר הבנו שזה מה שקורה החלטנו לייצר כאן טבע יש מאין. המטרה שלנו היא להיאבק על הצביון של השטח בעתיד. בעצם אנחנו אומרים 'גם אם אתם לוקחים את השטח תתחשבו בערכי הטבע.' בינתיים אנחנו מייצרים טבע בכוח".

לפני כארבע שנים הגדיר שושן שטח ראשון צמוד לבית הספר כ"שדה גינוני". זאת בעיניו המשמעות של ייצור טבע. תלמידי בית הספר הכשירו שטח קרקע, עיבדו אותו וזרעו בו פרחי בר אופייניים לשרון, חלקם ייחודיים לאזור – תורמוס ארץ ישראלי שפורח עכשיו בפריחה לבנה ויפה, ציפורנית ארץ ישראלית, פשתנית יפו, אותה מתאר שושן כמין אנדמי בסכנת הכחדה. בעיני שושן זאת פעילות קהילתית חשובה. תלמידי בית הספר הם המבצעים שלה. מלבד הפרחים נשתלו במקום עצים האופייניים לאזור כשיזף, תאנה, אלת המסטיק וחרוב.

"אלה שטחים עם ערכיות חקלאית נמוכה", מסביר שושן ולכן קל לוותר עליהם כשטחי עיבוד של בית הספר. "הגדרנו גזרה לאורך נתיבי איילון והכוונה היא ששטח זה יישאר גם לאחר הבנייה כפארק טבע קבוע, שיש בו התמקדות בשימור הטבע. בריכת החורף שהקמנו והשדה של פרחי הבר שזרענו נמצאים עכשיו בעונה היפה ביותר שלהם".

בריכת החורף, שאותה בנו בעזרת אדריכל נוף, שהשכיל לנקז אליה מי גשמים, מלאה כמעט לגמרי. לצדה נבנה מזח עץ קטן, שעליו עומדים התלמידים ומתבוננים במים החומים. הנפה אחת של הרשת הלבנה מגלה איזה עושר של חיים זעירים יש כאן, רק שנה לאחר שהבריכה הזאת נוצרה יש מאין. "יש כאן אפילו טריטונים וחפריות, מינים נדירים של דו־חיים, שאין בהרבה בריכות חורף אחרות", מסביר שושן בגאווה מקומית.

סביב הבריכה צומחים עשרות מיני פרחים. אני אמנם מזהה רק כמה מהם (יש לי חיבה גדולה במיוחד לתורמוסים) אבל שושן נוקב בשמות הפרחים במהירות עצומה ומסביר איזה מהם ייחודיים לשרון ואיזה אחרים נקלעו לכאן בטעות. כאשר אנחנו נתקלים בתורמוסים כחולים וזקופים, שבעיני הם יפים להפליא, שושן כבר ממש כועס ומסביר שצריך לעקור אותם מיד כי זה תורמוס הרים ומקומו לא יכירנו כאן בשרון. מישהו הביא אותם, לדבריו, כי חשב שהוא עושה לנו או להם טובה. חוצפה שכזאת.

הפנטסיה של שושן היא ליצור באזור מחלף גלילות פארק טבע קהילתי ששטחו כמאה דונם. זה יהיה פארק "כמו טבעי" שאליו תובא ותטופח צמחייה שרונית. "אתר הנצחה לשרון" נשמע לי כשם מתאים יותר אבל איני מעז להציע זאת לשושן הנלהב. הפארק ישמש כגן מקלט לצמחים ולבעלי חיים בסכנת הכחדה וכאלה יש מתברר באזור השרון שהבנייה בו רוויה, לא מעט. המטרה הסופית היא להביא לכאן את כל המינים "האדומים" (אלה שמופיעים ברשימה של מינים בסכנת הכחדה).

מעבר בטון צר מוביל אותנו מתחת לנתיבי איילון. בצדו השני (המערבי) של המעבר נפרשים שטחים גדולים וירוקים. כאן נמצא, לדברי שושן, שדה הנרקיסים הכי גדול במישור החוף. צמוד לנתיבי איילון מצדם המערבי אנחנו מגיעים לאתר מגודר ומפתיע – בית עלמין שומרוני מן המאה הרביעית והחמישית לספירה. באתר שמונה מערכות קבורה חצובות בסלע, ששימשו את הקהילה השומרונית באזור עד המרד בשנת 529 לספירה. בין המערות פורחים כמה עשרות פרחים גדולים של אירוס הארגמן. העובדה שאנחנו מופתעים מן הפריחה הטבעית הזאת מוכיחה שכבר ויתרנו על האפשרות ליהנות מפיסת טבע ירוקה ומרחיבת נפש כזאת, קרוב כל כך לעיר.

כשאני עולה על נתיבי איילון בדרך הביתה מנגן במכונית השיר הוותיק של תיסלם "חצבים פורחים", שכתב יאיר ניצני בתחילת שנות ה-80 ובו השורות האלה: "מול הכפר הירוק/ בין עצים וגדרות/ על אדמות הטרשים/ מחפשים שורשים". פעם חשבתי שהשורות מתייחסות לבית העלמין הסמוך בקרית שאול, אבל עכשיו הן זכו פתאום למשמעות קצת אחרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו