בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לגעת בחופש

מהי החופשה המושלמת?

כמה ימים אורכת החופשה הטובה ביותר, איך משפיעה הטכנולוגיה על הנופשים, ומה תפקידם של התאגידים העולמיים בהרס החופש? מומחים החוקרים את השפעת ההפוגה על הגוף והנפש, מסבירים למה גם הנופש הוא כבר לא מה שהיה פעם

20תגובות
אי־פי

הימים שלפני יציאה לחופשה הם סיוט. המטלות נערמות על השולחן והסידורים לא נגמרים. המאמץ לדחוס משימות ולחפות מראש על הפסד ימי עבודה מייגע. בתדירות של אחת לעשר דקות אני ממלמל לעצמי בקול קודר "מה רע לי בבית?" החשש מפני כל הדברים ששכחנו לעשות או לסדר מרחף כעננה ובלילה יש לי ביעותים כשאני נזכר שאין עדיין מי שישקה את העציצים.

היום הראשון במהלך החופשה, אותו יום רצוף בטיסות, טרמינלים עמוסים, נהגי מוניות עצבניים ופקידי הגירה חמורי סבר מסתיים כמעט תמיד בכאב ראש נורא. עומס היתר של הימים הקודמים נותן בגוף אותות ברורים. אחר כך המצב משתפר במהירות. החששות מתפוגגים והעונג שבחידוש מנצח. הבעיות צצות מחדש יום לאחר החופשה. הדימוי של מילוי מצברים נראה באותם רגעים כבדיחה. המצברים, אם יש לי כאלה, לא משמיעים אפילו חרחור סופני. המאמץ להספיק להתאושש במהירות מג'ט לג, לחפות על הפסד ימי עבודה, להוכיח שלמרות החופשה אני מסוגל לתפקד היטב (שקר גס 1) ולעטות ארשת פנים שמחה שאומרת "היה טוב ונהדר לחזור" (שקר גס 2) מתיש נורא. אז איפה טעינו ואיך אפשר לצאת לחופשה מושלמת? האם כדאי לצאת לחופשה אחת ארוכה או לכמה קצרות? לנסוע למקום קרוב או רחוק? לטייל או לרבוץ במקום אחד? ואיך בכלל משפיעה עלינו החופשה? האם היא באמת מוסיפה לנו בריאות, כמו גרגרי הפשתן הטחונים שאנחנו לועסים בבוקר, או שמא היא רק מזימה שנועדה לרוקן את חשבון הבנק שלנו?

סוף עידן החופשה המהירה

"אין חופשה אידיאלית, כמו שאין מכונית אידיאלית", אומר פרופסור נתי אוריאלי מאוניברסיטת בן גוריון בקול מרגיע. "כל אחד מתאים לעצמו את החופשה שהולמת את צרכיו. נקודת המוצא חייבת להיות שלאנשים שונים מתאימים דברים שונים". אוריאלי, סוציולוג במחלקה לניהול מלונאות ותיירות, מדגיש שהתחום כולו עבר דמוקרטיזציה משמעותית בשנים האחרונות. כולם נוסעים. נסיעה לחו"ל נהפכה לחובה חברתית ועם ההתרחבות מגיעות גם הבעיות. "הכיף שבחופשות נשחק במידה רבה. החוויה של 'מקום אחר' מתעמעמת. עוצמת השוני פחתה. המקומות דומים. בתי המלון דומים, רשתות המזון דומות, חנויות האופנה דומות, אפילו הנוף והאדריכלות שונים פחות מכפי שהיו בעבר. חלק גדול מן האקזוטיקה שליוותה נסיעות נעלם, ולכך יש להוסיף את העובדה שחוויית המסע נהפכה קשה ומעיקה. טיסות נחשבו פעם לדבר מפנק וכיום הן צפופות ומורטות עצבים. שדות התעופה איומים והחוויה כולה אינה קלה".

עופר וקנין

סוג החופשה שאליו יוצאים אינו חשוב, לדברי אוריאלי. החשיבות הגדולה ביותר טמונה בהתנתקות מן השגרה, מבעיות היומיום. כדי להשיג התנתקות מועילה חשוב לצאת לחופשה משמעותית ולא קצרצרה. לדברי אוריאלי, צריך זמן כדי להתאקלם בחופשה ולהרגיש את הניתוק והריחוק. לדבריו מוטב לצאת לחופשה אחת ארוכה, כיוון שגם ההתאקלמות והחזרה אינן קלות.

פרופסור מינה וסטמן, מן הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, מסבירה שמחקרים מעידים על כך שחופשה שנמשכת שבוע עונה על הצרכים ואין הבדלים ברורים בין חופשה בת שבוע לחופשה שנמשכת עשרה ימים. ההמלצה החמה ביותר היא לדבריה לצאת לכמה חופשות בשנה, שכל אחת מהן נמשכת 4–5 ימים.

המכשול העיקרי בפני ההתנתקות המיוחלת בחופשה טמון לדברי אוריאלי בטלפון הנייד. "פעם התקשרנו מחו"ל רק לאחר שבועיים. היום הכל נעשה בלי הפוגה ובזמן אמת. הנוסעים מעורבים בסבב המיילים בעבודה, רואים מה קרה בבורסה או מה אמרו במשפחה. איך אפשר להתנתק כך? נוצר טשטוש מוחלט של חוויית החופשה בחו"ל. אנחנו כאן ושם בלי הפסקה".

אי־פי

פרופ' וסטמן מצביעה גם היא על החשיבות המרכזית של תחושת ההתנתקות. כדי להשיג התנתקות משמעותית מוטב לדברי וסטמן שהמפעל או מקום העבודה שבו מועסק הנופש ייסגר במרוכז במשך כמה ימים. חופשה מרוכזת כזאת מאפשרת לעובדים ולמנהלים התנתקות כמעט מוחלטת. "מצאנו שאפילו התנתקות פיזית מועילה. מחקר שהתמקד בנוסעים בנסיעות עסקים הצביע על כך שלמרות שקיימו פגישות בחו"ל ושיחות טלפון עם המשרד, עצם הניתוק הפיזי עזר להפגת מתח".

הטכנולוגיה (חיבור מתמיד לאינטרנט, שימוש בטלפונים ניידים) מפריעה להתנתקות המיטבית, מסבירה פרופ' וסטמן. אבל זה תלוי לדבריה בתפקיד שממלא האדם במקום העבודה ובאישיות שלו. ההמלצה החמה שלה היא לנטרל את הטכנולוגיה לפחות לכמה שעות בכל יום. המלצה זאת ממלאת אותי מיד רגשות אשמה קשים, כיוון שבמהלך הכנת הכתבה שהתה פרופ' וסטמן בחופשה בחו"ל ובכל זאת נענתה בנדיבות לתחינותי והסכימה לכתוב לי מיילים מנומקים בהם השיבה לשאלות.

באחד המיילים כתבה: "מצאנו שלחץ הדם של מורות שיצאו לחופשה ירד במהלכה (מחקר של ד"ר שביט לסקי) ובמחקר אחר שערכתי הסתבר שמספר הביקורים אצל רופא ובמרפאה פחתו בחצי השנה שלאחר החזרה מהחופשה. עיקר הממצאים מורים על ירידה בשחיקה במהלך חופשה ועלייה הדרגתית כשבועיים אחרי החזרה לעבודה".

אי־פי

פרופ' אוריאלי כלל אינו בטוח שחופשה קצרה מצדיקה את המתח הרב שכרוך בה. "כדאי אולי לחפש אלטרנטיבות טובות יותר. אפשר פשוט להיכנס הביתה ולנוח או להתנתק בבית מן הדברים שגורמים מתח." חופשות הבית (staycation) צוברות בשנים האחרונות תאוצה. הוא מסביר גם שרבים מאתנו יעשו הכל כדי לא להיות חלק מן ההמון. לשכבה רחבה בישראל יש אמצעים כלכליים דומים, אבל רבים מחברי אותה שכבה אינם רוצים לנסוע למקומות שהשכנים שלהם נוסעים אליהם. "לפעמים זה מוביל למצב אבסורדי בו אדם שוכב באוהל שבו לא היה מסכים לישון במהלך שירות המילואים שלו, אבל משלם די הרבה כסף תמורת החוויה וטוען שהוא מאושר".

כל אלה מובילים את פרופ' אוריאלי למסקנה שאנחנו ניצבים בסופו של עידן הנסיעות המוכר לנו. מה יהיה? אוריאלי סבור, ספק בצחוק ספק ברצינות, שהכיוון האפשרי הוא רטרו – שיבה לחופשות בטעם של פעם. הוא אמנם ספקן לגבי האפשרות שנצא לחופשה בת שבועיים בבית ההבראה בקרית ענבים או במעלה החמישה, אבל לדבריו יתכן שניסע פחות ונחפש את השלווה והמרגוע בדרכים אחרות.

מתי אנחנו מאושרים?

ד"ר ג'סיקה דה־בלום, פסיכולוגית ארגונית מאוניברסיטת טמפרה בפינלנד, ערכה מחקר שהתמקד בשאלה האם ומתי חופשות משפיעות על הבריאות שלנו. האם אנחנו מאושרים לפניהן, במהלכן או אחריהן? המחקר כלל 540 נשאלים שהתבקשו לענות על שאלונים שהוצגו להם בכל יום לפני החופשה, במהלכה ואחריה. התוצאות שמתארת דה־בלום בראיון טלפוני ממקום מושבה בפינלנד מרתקות ומשפרות פלאים את מצב רוחי. לדבריה, במהלך השבועיים שקדמו לחופשה עלו המתח והלחץ הנפשי של הנבדקים באופן ברור. אצל נשים ניכרה עלייה ברורה יותר מאשר אצל הגברים. רבים התלוננו לפני החופשה על הרגשה רעה ועל בעיות בריאות. ביום השני לחופשה ניכר שיפור ממשי. המשתתפים במחקר דיווחו שהרגשתם השתפרה ובעיות הבריאות כמעט נעלמו. חלקם סבלו בתחילת החופשה מבעיות שינה שנבעו מג'ט־לג או מאי נוחות של שינה במיטה זרה. חלק מן הנבדקים סבלו בימים הראשונים לחופשה מבעיות עיכול שקל לייחס ללחץ שבו היו לפני החופשה.

בלומברג

פרופ' וסטמן מבהירה שרוב הסובלים ממתח מושפעים ממנו לפני החופשה. במהלך החופשה, בזכות ההתנתקות המבורכת, יורדים הלחץ והמתח. כשבוע לאחר החזרה, הלחץ הכרוני המאפיין את העבודה חוזר, אבל ההפוגה הזו שנמשכת שבוע, ממלאת את המצברים ומפחיתה שחיקה.

לדברי דה־בלום, במהלך ימי החופשה ניכר במשתתפי המחקר שיפור מתמיד בהרגשה. הם הרגישו בכל יום טוב יותר מאשר ביום הקודם. התהליך נמשך עד היום השמיני, שבו הגיעה הרגשתם לשיא גבוה. לאחר מכן חלה ירידה קלה והתייצבות. המסקנה מכך היא שאין טעם לצאת לחופשות ארוכות מאוד, וכי חופשה שנמשכת תשעה ימים עשויה להיות אידיאלית.

משפחות שנסעו עם ילדים דיווחו על ירידה אטית יותר במפלס המתח. הם הדגישו שצרכי הילדים חשובים ותובעניים. רבים מהם אמרו "לא משנה איך אני מרגיש, העיקר שהילדים מאושרים".

דה־בלום מסבירה שבמהלך המחקר בחנה נופשים שיצאו לחופשות שונות. אחדים שהו בכפרי נופש, אחרים בילו חופשה פעילה ורכבו על אופניים או צעדו ברגל. קבוצה נוספת יצאה לחופשה ארוכה שנמשכה שלושה שבועות, במהלכם בילו הנופשים הן בפעילות והן במנוחה. קצת במפתיע תוצאות השאלונים הצביעו על כך שאין הבדלים ממשיים בין הקבוצות. הם היו מרוצים מחופשתם באותה מידה ודיווחו על תחושות דומות למרות ההבדלים באופי החופשות. ההסבר של דה־בלום לתוצאה זאת הוא שאנשים בוחרים חופשות שמתאימות להם ויוצאים לחופשה שהם זקוקים לה.

המרחק שאליו נסעו משתתפי המחקר של דה־בלום לא מילא תפקיד משמעותי. השיפור בתחושה והירידה במתח הופיעו אצל אלה ששהו קרוב לביתם ואצל אלה שנסעו רחוק. עם זאת דה־בלום מדגישה שנסיעה לאתרים רחוקים עלולה לגרום למתח רב יותר. הטיסות הארוכות, האוכל השונה, בעיות בריאות שעלולות להתעורר או רמת סיכון גבוהה בטיול, כל אלה עלולים לפגום בהנאה ובסיפוק מן החופשה. היתרון בחופשה רחוקה טמון בכך שהמרחק מקל על ההתנתקות מן הבית והעבודה. בנסיעה רחוקה קשה יותר ליצור קשר והריחוק והניתוק המנטלי מן העבודה הוא גם לדברי דה-בלום המפתח לחופשה מוצלחת.

מחקרה של דה־בלום מצביע על כך שבסיום החופשה ירדו כל מדדי האושר של משתתפי המחקר במהירות מזעזעת. יומיים לאחר החופשה כבר שבו המדדים למצב בו היו שבוע לפני היציאה לחופשה. דה־בלום מסבירה שהתוצאות שהוזכרו מתייחסות למדדים קצרים ואינן כוללות מרכיבים כמו זכרונות או חוויות ארוכות טווח, שמשפרות את מצב הבריאות.

נתונים מעניינים התגלו לגבי ביצועי העובדים שיצאו לחופשה. "נתנו לנבדקים משימה יצירתית, למשל מה תעשה עם עיתון או עם לבנה. אלה שחזרו מחופשה הציעו בבירור הצעות יותר מגוונות. הם לא היו בהכרח יותר מקוריים, אבל ראו בעיות מזווית שונה וקל היה להם להציע רעיונות".

תנסו את זה בבית

ד"ר חמוטל שבתאי, פסיכיאטרית בכירה בבית החולים "שלוותה", טוענת שהבעיה המרכזית טמונה בכך שאבד לנו הכושר להתנתק. עצם היציאה לחופשה מלחיצה לדבריה רבים ומכניסה אותם למצב תחרותי. הם רוצים להספיק לעשות ולראות במהלך החופשה כדי שיהיה להם מה לספר.

יש אנשים שלדברי שבתאי פשוט לא בנויים לחופשות. אלה בעיקר אנשים כפייתיים, וורקוהוליקים למשל. כאשר הם עושים דברים שאינם חלק משגרת המשימות שלהם הם נתקפים בחרדה או בדכדוך. הדבר הכי מסוכן בשבילם זאת הרפיה והחופשה מהווה עבורם איום. רבים מהם מוצאים פתרון בחופשות אתגריות, שכרוכות במילוי משימות ובמאמצים פיזיים קשים כטיפוס הרים או רכיבה אתגרית.

קבוצה אחרת אליה מפנה שבתאי את תשומת הלב כוללת אנשים שסובלים מאגורופוביה (בעת חוצות). הם פוחדים משהות במקומות בהם הם עלולים להילכד או לא לקבל עזרה אם יזדקקו לה. לרבים מהם קשה בשל כך להתנתק מהבית או מישראל.

"חופשה", מסכמת שבתאי, "אמורה להיות פשוטה וכיפית אבל היא אינה מתאימה לכולם. אחד הפתרונות שעשויים להקל הוא נסיעה למקומות מוכרים, קבועים, או למקומות שכבר ביקרנו בהם בעבר. מוטב שאנשים שסובלים מחרדות ייסעו לאותם מקומות בכל שנה".

רגע לפני החופשה הבאה אני מצטט לבת זוגי את אחד המשפטים הכי מוצלחים של וודי אלן: "במשך זמן מה התלבטנו אם לצאת לחופשה או להתגרש. אבל אז הבנו שטיול לברמודה נגמר אחרי שבועיים וגירושין זה משהו שיישאר לנו לתמיד". היא מעיפה בי מבט שלא מבשר טובות ואומרת שזה לא מצחיק ושהיא מעדיפה לנסוע ליפן. ברמודה לא מעניינת אותה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו