בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשלחת לקוטב הדרומי: בחזרה לדרמת החיפוש ההיסטורית

השבוע ימלאו מאה שנים להנפת דגל נורווגיה בקוטב הדרומי, שהביאה לסיומה של אחת הדרמות הגדולות בהיסטוריה של מסעות הגילוי על פני כדור הארץ

תגובות

רוברט שוורץ, פיסיקאי ואסטרונום אמריקאי, מאוהב בקוטב הדרומי. הוא בילה בעשור האחרון שבע שנים תמימות בתחנת אמונדסן-סקוט בקוטב. בפברואר הקרוב הוא עומד לצאת לשם לשנה שמינית וכבר עכשיו סופר את הימים בהתרגשות. בראיון ל"הארץ" מסביר שוורץ ש"אנטארקטיקה היא המקום הטוב ביותר בעולם". באתר האינטרנט שלו הוא מכנה את עצמו "איש הקרח". הוא מודע לכך שעיניים רבות מופנות עכשיו אל היבשת הדרומית.

בדיוק לפני מאה שנה, ב-14 בדצמבר 1911, הניף רואלד אמונדסן את דגל נורווגיה בקוטב הדרומי. בתום מסע מפרך ומתיש, שנמשך כחודשיים, הצליחו אמונדסן ושלושה אנשי צוותו לעשות מה שאיש לא עשה לפניהם. חמישה שבועות אחר כך, ב-16 בינואר 1912, הגיעו לאותה נקודה נידחת רוברט סקוט הבריטי ואנשי צוותו הקפואים והתשושים. במקום לשמוח על ההישג המרשים הם הביטו בתסכול עצום באוהל שהותיר שם אמונדסן, קראו את המכתב שהותיר בשבילם וחישבו בייאוש את הדרך המפרכת שייאלצו לעשות חזרה. סקוט כתב שם ביומנו "הרע מכל קרה. כל החלומות שלנו התפוגגו. אלוהים. זה מקום נורא ואיום".

שוורץ, מיותר לציין, לא אוהב במיוחד את סקוט וחילוקי הדעות על נופיה של אנטארקטיקה אינם סלע המחלוקת היחיד ביניהם. המרוץ לקוטב הדרומי שהתנהל בין אמונדסן לסקוט נחשב כיום אחת הדרמות הגדולות בהיסטוריה של מסעות הגילוי על פני כדור הארץ. הדרמה הועצמה משום שסקוט ואנשיו גוועו בקור וברעב ומתו בדרך חזרה. גופותיהם והיומנים שלהם נמצאו רק שנה אחר כך, בידי משלחת חילוץ שיצאה לתור אחריהם. אמונדסן ואנשיו, המנצחים הגדולים של הדרמה, הגיעו במהירות לבסיס האם שלהם, חולצו בידי הספינה הנורווגית "פראם" וכשלושה חודשים לאחר ההגעה לקוטב, כאשר עגנו באוסטרליה, הצליחו לבשר לעולם המשתאה על הישגם.

לחצו לייק לפייסבוק "הארץ" וקבלו את מיטב הכתבות מהעולם ישירות אליכם

שוורץ מתאר בראיון עמו את פעילותו בקוטב ואת אורח החיים בתחנת המחקר באנטארקטיקה: "כפיסיקאי יש לפעילות בקוטב יתרונות עצומים. יש כמה גלאים גדולים, מהחשובים בעולם, שפועלים שם ומעניקים לנו אפשרות להבין כמה מן הסודות הכמוסים ביותר של היקום. בשלוש השנים הראשונות בקוטב עבדתי בפרויקט מחקר שנקרא ‘אמנדה' ובמסגרתו הפעלנו טלסקופ ניוטרינו משוכלל (גלאי חלקיקים המורכב מסדרת חיישנים הפזורים בתוך קילומטר מעוקב של קרח, בתחנה הנמצאת בקוטב הדרומי הגיאוגרפי - מ"ג). זה היה השלב שקדם לפרויקט - IceCube העומד כיום בחזית המחקר המדעי באנטארקטיקה והמחקר היה מרתק. לאחר מכן השתתפתי במערך הניסויים Cosmic Micrtowave Experiments. היובש והקור באזור הקוטב הדרומי מאפשרים לנו, הפיסיקאים, לערוך ניסויים יעילים פי כמה מבכל מקום אחר בעולם".

צפוף וחברותי

IceCube, כמו שאר הניסויים שמבוצעים בתחנת "אמונדסן סקוט" בקוטב הדרומי, הוא פרויקט מחקר של הקרן הלאומית האמריקאית למדע (NSF). הקרן השקיעה בו 242 מיליון דולר. כאשר נחנך הגלאי בקוטב הדרומי לפני שנה נכתב ב"הארץ" כך: "הגלאי החדש עשוי להעמיק את

הבנת החוקרים באשר למגוון תופעות אסטרופיסיקליות שאינן מובנות עד תום, ובין השאר הוא יירתם גם למאמצים לזיהוי חלקיק החומר האפל, שעל פי המודלים הקוסמולוגיים המקובלים אמור להרכיב 20% מהמסה ביקום".

בנוגע לאורח החיים וההתנהלות של הצוותים שעובדים באזור הקוטב מבחין שוורץ בין החורף לקיץ. בקיץ האנטארקטי הקצר, בין נובמבר לפברואר, שוהים בתחנת הקוטב הדרומי "אמונדסן-סקוט" כ-250 אנשים. "זאת התקופה שבה אנחנו מכינים את הניסויים שלנו, מתקינים אותם ומשדרגים אותם. כל הפעילות שצריך לעשות בשטח, מחוץ לתחנת המחקר, אפשרית רק במהלך התקופה הזאת. במשך החורף, בין מארס לאוקטובר, אנחנו משגיחים שכל המכשירים פועלים כשורה. בחורף שוהים בתחנה רק כ-50 אנשים. תריסר מדענים והשאר אנשי צוות טכני, רופאים, טבחים, מכונאים וכדומה. איש אינו יוצא מן התחנה. הטמפרטורות יורדות למינוס 50 או אפילו 60 מעלות צלסיוס. המכשירים שלנו ניצבים במרחק כקילומטר מתחנת המחקר, בדיוק בקוטב הדרומי הגיאוגרפי.

"לכל אחד מהעובדים בתחנה יש חדר קטן משלו, עם מיטה שולחן וארון. באופן טבעי יש הרבה שטחים משותפים לפעילות כספורט, צפייה בסרטים, ספרייה ומועדון. זה צפוף וחברותי. החורף שונה לחלוטין ומאחר שעובדים במשמרות יש ימים שבהם לא פוגשים יותר מתריסר אנשים ואלה תמיד אותם אנשים". כאשר הוא נשאל אם הוא חש כמי שצועד בעקבותיהם של אמונדסן וסקוט הוא מסתייג: "קשה לומר שאנחנו צועדים בעקבותיהם. החיים שלנו כל כך קלים בהשוואה אליהם. מטיסים אותנו עד לקוטב במטוס מחומם. יש לנו תחנה מאובזרת, משוכללת ונוחה וצוות מקצועי שמבשל לנו ארוחות גורמה, כך שזה לא בדיוק דומה למה שחוו מגלי הקוטב. לפעמים אני חושב על כך כאשר אני יושב בסאונה המחוממת בתחנת המחקר ובחוץ משתוללת סופת שלג והטמפרטורה יורדת למינוס 50 מעלות".

אחר כך מוסיף שוורץ שהוא קורא כל מה שמתפרסם על מגלי הקוטב, בייחוד על אמונדסן שעשה לדבריו עבודה מופלאה. את סקוט הוא מעריך הרבה פחות, מכנה אותו "טיפש שזוכה לקרדיט גדול מדי ולכבוד שאינו מגיע לו. הכבוד צריך ללכת דווקא לאנשי הצוות שלו שנידונו למוות בגלל הטעויות שלו". לדברי שוורץ, הקוטב לא השתנה כלל במשך מאה השנים שחלפו. "זאת עדיין חתיכת קרח מכוסה בשלג שזזה עשרה מטר בכל שנה. ההבדל היחיד הוא שהשלג מלפני מאה שנה קבור עכשיו בעומק 25 מטר מתחת לפני הקרקע. הקוטב עצמו נשאר כמובן באותו המקום, אבל הקרח שמעליו והתחנה שבנויה עליו כיום, כל אלה זזים. האמריקאים הגיעו לקוטב ב-1956 והחלו לבנות במקום את תחנת המחקר הראשונה. כיום אנחנו חיים בתחנה השלישית, המשוכללת ביותר".

גטי אימג'ס

ביל ספינדלר, מהנדס בניין מניו ג'רזי, שהה עד כה שלוש תקופות בקוטב הדרומי. בכל פעם בילה במקום בין ינואר לנובמבר. הפעם האחרונה היתה ב-2008 ואף שהוא כבר בן 62 הוא אומר שהוא מקווה מאוד שהוועדה הרפואית של המתקן תאפשר לו לחזור ולבלות עוד חורף במקום. ספינדלר היה מעורב בהקמת תחנת המחקר החדשה בבסיס "אמונדסן-סקוט" האמריקאי אותה משבח שוורץ. הגיל אמנם מעסיק אותו אבל הוא לא מודאג במיוחד. מצב בריאותו טוב ובפעם האחרונה ששהה בקוטב פגש את אחד הרופאים במקום, שהיה כבר בן 74.

רוב השוהים בתחנה הם, לדברי ספינדלר, בשנות ה-30 לחייהם, צעירים שסיימו את הלימודים וצוברים במקום הקשה הזה ניסיון מקצועי. הרוב הכמעט מוחלט גברי. כרבע מאוכלוסיית התחנה הוא לדבריו נשי ובעבר לא היו במקום נשים כלל. התחנה החדשה בהקמתה היה ספינדלר מעורב היא, לדבריו, מתקן פנטסטי שבו הותאם כל פרט לתמיכה בניסויים המדעיים.

המקום מצויד כיום בתקשורת אלקטרונית ובתקשורת לוויינים משוכללת. רוב הניסויים המדעיים שמתקיימים במקום עוסקים בשינויי אקלים, מזג האוויר ואיסוף ותיעוד נתונים. יש שם, לדברי ספינדלר, האוויר הכי נקי בעולם ולכן המדענים שפועלים במקום מחפשים מרכיבים שלא יוכלו לפגוש באתרים אחרים. דווקא בקוטב קל לבודד אותם, בהעדר השפעה של גורמים מזהמים כמו בחלקיו האחרים של כדור הארץ. ספינדלר סבור שתפקיד הקוטב ותחנת המחקר שפועלת בו השתנה לחלוטין ב-20 השנים האחרונות. "כאשר הוקמה התחנה היתה בינינו לבין הרוסים מלחמה קרה. אנחנו, האמריקאים, הקמנו את התחנה בקוטב כדי שהסובייטים לא יישבו שם. היום זה בעיקר בסיס מדעי חשוב וההקשרים הפוליטיים נעלמו לחלוטין".

ארגון "המורשת של אנטארקטיקה" פועל ב-20 השנים האחרונות בבריטניה. מטרתו היא לשמר את המבנים והשרידים שהותירו אחריהם החוקרים והמגלים של היבשת הדרומית ובראשם רוברט סקוט. מתנדבים של הארגון פועלים בכל קיץ כדי לשמר צריפים ובקתות. הדוגמה הבולטת לשיקום כזה היא פורט לוקרוי. הצריף, ששימש בעבר כבסיס מחקר בריטי, ניצב בקו הרוחב 69 דרום. לאחר שעבר שיקום ושיפוץ מקיף הוא פתוח במשך הקיץ למבקרים. התצוגה במקום מאפשרת לתיירים ללמוד על העבר של אנטארקטיקה ועל מורשת המגלים והחוקרים שפועלים ביבשת.

רייצ'ל מורגן מדרום ויילס, העומדת בראש הארגון, התגוררה שנתיים באנטארקטיקה ופגשה שם את מי שהוא כיום בעלה. "זאת היתה התקופה הכי היפה בחיים שלי", היא אומרת בהתרגשות בשיחת טלפון. "אלה שנים שאי אפשר לשכוח. לי זאת היתה הגשמת חלום חיים".

גטי אימג`ס

לדבריה, קשה לתאר את הקסם של אנטארקטיקה, שנובע מן הריחוק מן הציוויליזציה, מן השקט, ומהיופי הטהור של הטבע. יש כיום הסכמה על כך שאנטארקטיקה ובמרכזה הקוטב הדרומי הם מהאזורים הרגישים, הפגיעים והמרתקים בעולם. גם מורגן יודעת שהערך והחשיבות של אנטארקטיקה למין האנושי אינם מבוססים רק על המורשת, על הנוף או על בעלי החיים. היא מזכירה שכ-70% מעתודות המים המתוקים בעולם מרוכזים באנטארקטיקה וזהו אחד האזורים היחידים בעולם שבהם אפשר לבחון מגמות בזיהום האוויר וברמת הפחמן הדו חמצני. החור באוזון, למשל, התגלה לראשונה בידי צוותים שפעלו באנטארקטיקה.

אלסדיר מקלאוד עומד בראש הצוות שמפיק את אירועי שנת המאה לקוטב הדרומי באגודה הגיאוגרפית המלכותית בבריטניה. מקלאוד הוא היסטוריון ועובד ותיק של האגודה וברשותו אוספים היסטוריים, מפות ומסלולים מדויקים של משלחות המחקר ביבשת הדרומית. כמה מהאירועים שמארגנת האגודה במהלך השנה הנוכחית עוסקים בקוטב הדרומי. אלה כוללים סדרות של הרצאות, סקירות של מסעות עכשוויים, והשוואה רחבת היקף של מה שנעשה לפני מאה שנים לעומת הפעילות כיום.

התערוכה המרכזית, שתיפתח ב-16 בינואר (יום הגעתו של סקוט אל הקוטב הדרומי), כוללת צילומים ממסע המשלחת כפי שתיעד הצלם הרברט פונטינג. האירועים מדגישים לדברי מקלאוד את המיומנויות הרבות שהיו לחוקרים לפני מאה שנים ואת הגישה המדעית שלהם, שכללה עריכת ניסויים רבים בשטח. "חשוב לזכור שלמרות המבט שלנו כיום, אז לא התייחסו לזה כאל מרוץ אל הקוטב, אלא כאל מסע מחקר מדעי".

מקלאוד מדגיש כי סקוט נתפש בחברה הבריטית כגיבור טרגי והאירוע של ההגעה שלו לקוטב ובייחוד המוות שלו ושל אנשיו לאחר מכן עדיין משמעותי בחברה הבריטית. "במאה השנים האחרונות התפרסמו היומנים האישיים של חברי המשלחת ולצדם ראו אור ספרים, סרטים ומאמרים מדעיים רבים. מאחר שתשומת הלב נמשכה עד כה בעיקר להיבטים האישיים הנוגעים ללב חשוב לנו להדגיש השנה את ההיבטים המדעיים".

גטי אימג`ס

חברת פולאר אקספלוררס שמקום מושבה באילינוי, ארצות הברית, מציעה בימים אלה שישה מסעות בדרגות קושי שונות לקוטב הדרומי כדי לציין את שנת המאה להגעתם של אמונדסן וסקוט. המסעות, שמיועדים לקהל הרחב, נעים בין הקל מאוד, במהלכו מביאים את הנוסעים בטיסה עד הקוטב, לקשה מאוד, שכולל מסע סקי ממושך לאתר הנכסף. בהצעות המתונות יותר יכולים הנוסעים לטוס חלק מן הדרך ולגלוש "רק" ב-20 הקילומטרים האחרונים.

אנני אייגנס מחברת פולאר אקספלוררס מבהירה בשיחת טלפון מה הייחוד של המסעות האלה: "העובדה שנוטים לשכוח היא שיבשת אנטארקטיקה גבוהה מאוד, מעל 3,000 מטר מעל פני הים, ויפה מעין כמותה. כל אלה ובייחוד בעיית הגובה והאוויר הדליל, דורשים הסתגלות". על פי התוכניות לפחות שלושה מן המסעות יגיעו לקוטב בדיוק ב-14 בדצמבר. רובם יבלו בקוטב רק שש או שבע שעות לפני שיפנו לשוב. ההתעניינות בטיולים האלה ערה מאוד, לדבריה, ואין לה ספק שהקבוצות יתמלאו.

היחס בין גברים לנשים בקרב הנרשמים הוא אחד לחמש. המשתתפים הם לדבריה בני בין 30 ל-65. משותפות להם רוח הרפתקנית ורמת הכנסה גבוהה. זוהי חוויה יקרה מאוד - המחיר לטיול שנמשך עשרה ימים 42 אלף יורו ובכל זאת הביקוש גדול. הקסם טמון לדברי אייגנס בעובדה שהקוטב כל כך לא נגיש, כל כך רחוק ומורכב להגעה. "כל הנוסעים שמעו עליו סיפורים מאז ילדותם. הם קראו על אמונדסן וסקוט וטיפחו חלום. אנחנו מגשימים להם אותו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו