אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוף שבוע במלבורן בפחות מ-100 דולר

שווקים אקזוטיים וזולים, מוזיאון חינמי של סרטים ומשחקי מחשב, יריד אמנים מקורי ותצפית על פינגווינים: כך מבלים בעיר האוסטרלית בלי להושיט ידיים לכיסים

תגובות

בקיץ שעבר מלבורן – העיר השנייה הכי יפה, תוססת ונקייה באוסטרליה – הוכרזה כ"עיר שהכי כדאי לחיות בה" בעולם על ידי ה"אקונומיסט". אין ספק שהתיאור הזה מפתה יותר מהרושם המקובל, לפיו מלבורן היא "העיר האוסטרלית שאין בה בית אופרה מפואר", והוא זה ששכנע אותי לנסות לשרוד כמה ימים בעיר בתקציב סטודנטיאלי. בסופו של דבר הצלחתי לשרוד סופ"ש שלם במלבורן בתקציב דחוק של מאה דולר בעיקר בזכות אופציות האוכל המגוונות והזולות.

למרות שמלבורן מדורגת כאחת הערים היקרות בעולם, נראה שהסקרים הכלכליים לא לוקחים בחשבון את העובדה שאם אתם רעבים מספיק תמיד תוכלו לרכוש סטייק קנגורו שהושרה במרינדת שזיפים תמורת שמונה דולר אוסטרלי (כ-7 דולר במונחים אמריקאיים) ולצלות אותו בחינם בכל פארק ציבורי.

בנוסף לאוכל הזול, למרבה המזל חברתי פטרישיה הסכימה לארח אותי בדירתה במלבורן, והיא ובן זוגה ווס ליוו אותי במהלך שיטוטיי בעיר, כאשר ניסיתי ליהנות מכל יתרונותיה של מלבורן מבלי לבזבז יותר מ-96 דולרים אוסטרליים (כמאה דולר).

יום שבת דירתה של פטרישיה צופה אל Flinders Street Station, תחנת רכבת יפהפיה הבנויה משילוב מרהיב של אבנים אדומות וזהובות. העיצוב הנהדר סייע להשכיח את הכאב הכרוך במחירי התחבורה הגבוהים יחסית של מלבורן: כרטיס נסיעה יומי בטראם וברכבת עולה 7.60 דולר. החדשות הטובות הן שמערכת התחבורה הציבורית בעיר היא בטוחה, אמינה וקלה מאוד להבנה, כך שברגע שרכשתם כרטיס תוכלו לסייר בעיר ללא קושי.

התחנה הראשונה בסיור היתה Queen Victoria Market (אתר רשמי: www.qvm.com.au), שוק מקורה המציע פירות, ירקות וגם תכשיטים ושאר פיצ'פקעס חמישה ימים בשבוע. רוב דוכני האוכל מציעים מוצרים מאזורים שונים: ארטישוקים מויקטוריה (שלושה בחמישה דולר), או בזיליקום מצפון קווינסלנד תמורת שלושה דולר. בנוסף למוצרים טריים, ניתן לאכול ארוחת צהריים במתחם המזון המוכן: אני בחרתי בקלצלונה בסגנון טורקי (7.50 דולר) וקניתי תפוח ואגס להמשך היום (75 סנט). בגלל התקציב המצומצם ויתרתי על פרושוטו מבשר קנגורו. ווס העיר את תשומת ליבי לכך שבדוכן היינות ReWine (אתר רשמי: www.rewine.com.au) אפשר להביא בקבוקים ריקים למחזור ולקבל החזר של כמה דולרים.

כדי לא לחרוג מהתקציב, ניסתי לעמוד ב"חוק המוזיאונים": ללכת אך ורק לגלריות ומוסדות תרבות שהכניסה אליהם היא ללא תשלום. שני מוזיאונים ב- Federation Square ענו על ההגדרה הזו. הראשון הוא the Ian Potter  Center of the National Gallery of Victoria (האתר הרשמי: www.ngv.vic.gov.au/whats-on/exhibitions/exhibitions/ngv-collection2), שמארח אוסף מכובד של עבודות אמנות מאוסטרליה, החל ממגינים אבוריג'יניים וכלה בציורים עכשוויים. המוזיאון השני שביקרנו בו ללא תשלום הוא Australian Center for the Moving Image (אתר רשמי: www.acmi.net.au), שכולל תערוכת קבע על ההיסטוריה של הקולנוע (כולל "פנסי קסם" מימיה המוקדמים של האמנות השביעית) וכן תערוכה על ההיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה האוסטרלית, שבה גיליתי כי חלקים נרחבים ביבשת זכו בקופסה המרובעת רק בראשית שנות ה-70. אבל האטרקציה העיקרית כאן היא ללא ספק האזור שמוקדש למשחקי וידיאו ישנים, ובו ניתן לשאוב עונג נוסטלגי ממשחקי אטארי כמו Space Invaders, משחקי ארקייד כמו Missile Command, ומשחקי נינטדו כמו הגרסות המוקדמות של סופר מריו – והכל בחינם.

כדי לאזן מעט את ההתחברות לילד הפנימי סיימנו את אחר הצהריים הזה בטון רציני יותר, ב"היכל הזכרון" – אנדרטה מרשימה לחיילים אוסטרלים שנפלו בקרב.

כשהגיעה השעה לארוחת ערב שמחתי לגלות שמלבורן – כמו רוב הערים הגדולות בעולם – התברכה בקהילות רבות של מהגרים שהביאו עימם מאכלים מגוונים ובדרך כלל זולים יותר מההיצע האוסטרלי. החלטתי לדלג הפעם על צ'יינה-טאון ועל "סייגון הקטנה" ולשים את פעמיי ל- Footscray, שכונה שמציעה שילוב מפתיע במקצת של מסעדות אתיופיות, וייאטנמיות, סודניות וסיניות. השכונה הזו אומנם נחשבת לשכונת עוני, אבל לטעמי המוניטין המפוקפק שלה הוא מוגזם. למרות שהיא לא השכונה היפה או המטופחת ביותר במלבורן – בלשון המעטה – מדובר בגן עדן קולינרי של ממש, שמשתרע על פני רחובות שלמים של עשרות מסעדות. בסופו של דבר החלטנו "ללכת בעקבות הרוב" ובחרנו במסעדה הצפופה Hung Vuong, מסעדה וויאטנמית שמציעה מנות עיקריות בפחות מעשרה דולר (כדאי לציין שבאוסטרליה המחירים כוללים את כל המסים, ולא נהוג להשאיר טיפ במסעדות). המחיר  שובר-השוק איפשר לי להזמין את מארחיי לארוחה על חשבוני: חלקנו בהתלהבות מנה נהדרת של בשר בקר ומרק עם בשר חזיר, אגרולים פריכים וחמים עטופים בעלי חסה כדי לצנן אותם ולהעניק להם פריכות נוספת, ומנה נהדרת של עוף בגריל. וכל זה במחיר של 28 דולר.

שוברת שוק. Hung Vuong (צילום: עמוד הפייסבוק)

סיימנו את היום הראשון ב-Section 8 (אתר רשמי: www.section8.com.au), בר המסתתר באחת הסמטאות התוססות של דאון-טאון מלבורן, שמציעות מבחר מפתה של בתי קפה, ברים, אמנות רחוב ומועדונים. היינו צריכים לחכות בכניסה עד שהתפנה מקום, אבל החצר הפתוחה והמחירים הסבירים (בירה אוסטרלית ב-5.50 דולר) הפכו את ההמתנה למשתלמת. משם המשכנו ל- P. J. O’Brien’s, פאב אירי שמציע מוסיקה חיה ו- Carlton drafts בשמונה דולר.

סך כל ההוצאות: 53.35 דולרים אוסטרליםהסכום שנותר: 37.65 דולרים אוסטרלים

יום ראשון התחלנו את היום עם קפה ועוגה ב- Acland Street. דייגו, חברם של פטרישיה ו-ווס, הצטרף אלינו וביחד נסענו ל- St. Kilda, שכונה טרנדית במיוחד הממוקמת על החוף בדרום מלבורן ומושכת אליה תיירים ומקומיים בזכות הלונה פארק דמויי קוני-איילנד ושורה של חנויות בסגנון מסורתי שמוכרות עוגות אוסטרליות בשם “continental cake”. ההליכה לאורך Acland Street, שבו ממוקמות מרבית החנויות, התגלתה כאתגר מסוכן למי שמנסה לשמור על דיאטה מאוזנת: עשרות חלונות ראווה מרהיבים המציגים מאפים ועוגות. אחרי התלבטות ארוכה בחרנו לבסוף ב-Acland Cakes, המציעים פלטה של בייקון וביצים לצד שורות על גבי שורות של עוגות מסורתיות. הזמנתי מאפה שקדים לעצמי ועוגת פלורנטין לשולחן (נדיבות שהקפיצה את הסכום הכולל של ארוחת הבוקר ל-20 דולר).

אחרי שהתמלאנו בפחמימות המשכנו ל- Esplanade Market (האתר הרשמי: www.stkildamarket.com/index.php), יריד אמנים הממוקם לאורך החוף. פטרישיה התעניינה בעיקר במגוון הרחב של תכשיטים וציורים, בעוד שאני נמשכתי בעיקר לחפתים העשויים משילוב מקורי של מקשי מקלדת של מקינטוש ומשבצות "שבץ נא".

מציירים באוסטרלית. שוק Esplanade (צילום: קבוצת הפייסבוק)

אחד ממוקדי המשיכה של מלבורן הוא הפסטיבלים הרבים שנערכים כמעט כל סופ"ש בעיר. אמנם החמצתי את פסטיבל האוכל והיין, והגעתי שבוע לפני פסטיבל הסטנד-אפ הבינלאומי, אבל לפחות הצלחתי להשתתף בפסטיבל Viva Victoria שחוגג את אופיה הרב-תרבותי של העיר. מכיוון שעדיין הייתי מלא מארוחת הבוקר, נאלצתי לוותר על הנקניקיות בסגנון פולני והאמפנאדס מצ'ילה, אבל מילאתי את חובתי התיירותית והצטלמתי ביחד עם Ranger Roo, הקמע של הפארקים באזור ויקטוריה.

כשהתאבון חזר אלינו נכנסו ל- Coles supermarket, רשת מרכולים גדולה שבה כ-40 דולר הספיקו כדי לקנות לארבעתנו סטייק קנגורו (7.50 דולר לפאונד), בורגרים מבשר קנגורו, ירקות לסלט ויין. העמסנו את כל הסחורה על המכונית של ווס וחנינו לצד אחד מ-20 הפארקים במלבורן שמציעים אזורי ברביקיו בחינם.

אכול ושתה. פסטיבל האוכל והיין במלבורן:

הארוחה אמנם הותירה אותי מרושש לחלוטין, אבל היא בהחלט היתה שווה את זה. כדי לסיים את הסופ"ש מבלי להוציא אפילו סנט אחד נוסף חזרנו ל- St. Kilda כדי לזכות בתצפית מרהיבה על הפינגווינים שמתאספים באזור החוף. מדובר בפינגווינים ננסיים, ואין ספק שלהתרועע בחברתם זה תענוג גדול בהרבה מלבהות בבית אופרה מהודר.

סה"כ הוצאות: 37.60 דולרסה"כ הוצאות בסופ"ש: 95.95 דולר

כתבות שאולי פספסתם

*#