אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וודו, קורבנות ורוחות רעות: סיור בבנין שבאפריקה

כתב "ניו יורק טיימס" נסע לבנין כדי להשתתף בפולחנים עתיקים, להעלות קורבנות וללמוד על ההיסטוריה של העבדות. הוא חזר משם עם חוויות מעורבות, חלקן ברוטליות במיוחד

תגובות

נסענו בסמטאות האחוריות של אווידה כשראינו אותו: דמות עוטת גלימה וכפפות עור. פניו הוסתרו על ידי ברדס שזור חרוזים וצדפות. נער נושא מקל עץ הוביל אותו בין בתים בצבע אפרסק, מוצלים על ידי עצי קוקוס ומנגו. הנהג שלנו, אולריך ויטאלה האוטונג'י, ששימש גם כמדריך, האט כדי שנוכל לראותו מקרוב. "אל תצאו מהאוטו", הזהיר, אבל זינקתי החוצה עם המצלמה שלי. הדמות נשענה על קיר, והחלה למלמל בקול מתכתי מבהיל. הנער המגונן הרים את מקלו, ואני חזרתי למכוניתי.

לדברי אולריך, האדם היה אגונגון - דמות חשובה בדת המקומית הנקראת וודון. אנשים אלה, עוטי הגלימות והברדסים, שזהותם אינה ידועה גם לשכניהם, נחשבים למתווכים בין החיים למתים, ולרוב מהלכים בכפרים ומזמנים את רוחותיהם של המתים. המאמינים טוענים כי נגיעה באגונגון במהלך טראנס עשויה להיות קטלנית, ואפילו אולריך הקתולי לא היה מעוניין להעמיד אמונה זו למבחן. כשהגענו לכיכר שבה רקדו כמה אגונגונים, הוא מיהר להתרחק. "הפעם לא אתן לך הזדמנות לצאת מהאוטו", אמר לי.

אפילו הקתולים מאמינים בוודון. הבזיליקה של בנין (צילום: ג'ייסון פלוריו)

אולריך, הצלם ג'ייסון פלוריו ואנוכי הגענו באותו בוקר לאווידה מקוטונו, בירת בנין שבמערב אפריקה, כדי לבחון את פולחני הוודון. למרות מאמציהם של המיסיונרים הנוצרים, מערכת אמונות עתיקת יומין זו עדיין מושכת מיליוני מאמינים בחופה המערבי של אפריקה, מגאנה עד ניגריה, ומרכזה בבנין. רצף דיקטטורות ניסה לדכא את הוודון לאחר שבנין זכתה בעצמאות, אך ב-1996 הכריז הממשל הדמוקרטי על הוודון כדת, ומאז אלפים מקיימים את פולחניה ללא חשש.

עבור מבקרים, התעוררותה המחודשת של הוודון יכולה להעניק הצצה נדירה למנהגים הרוחניים של תרבות ילידית. בשנים האחרונות זורם לאפריקה זרם יציב של תיירים מערביים, שמתחקים אחר נתיב הוודון בבנין ובטוגו, מבקרים במקדשים ובשווקים מיוחדים, ולעתים אף נוכחים בטקסים המנוהלים על ידי כהנים המובילים את המאמינים בשירה, בריקודים ובהקרבת בעלי חיים. כמו ג'ייסון וכמוני, תיירים אלה מתיישבים לרוב בבירה קוטונו או לנים באתרי נופש לחופי מפרץ גיניאם, וסועדים במקומות המגישים גם מטעמים מקומיים וגם מערביים.

כמונו, הם נעזרים במדריכים המסייעים להם לאתר טקסים ומשמשים כמתורגמנים. לאורך החוף שוכנים כמה אתרים היסטוריים, כמו "הדלת שממנה אין שבים" באווידה, אנדרטה על החוף הניצבת במקום שבו העלו את העבדים על הספינות לברזיל ולאיי הודו המערבית. במאות ה-17 וה-18 התמזגו הפולחנים המערב־אפריקאיים עם הקתוליות ועברו מטמורפוזה לוודו של האיטי, לסנטריה בקובה ולקנדומבלה בברזיל. עבדים ששבו לאפריקה במאה ה-18 העבירו את הוודון בחזרה לאווידה וליישובי חוף אחרים במערב אפריקה.

קיבוץ גלויות של פולחנים. בתי עץ בבנין (צילום: dreamstime)

ג'ין נגד הרוחות הרעות מאמיני הוודון סוגדים לפנתיאון של אלים, המצויים במגוון דברים - מאבנים ועד מפלים. הם מאמינים כי רוחות אבותיהם גרות עמם, ומשתמשים בקמעות כמו חלקי חיות מיובשים לשם התחדשות רוחנית ופיסית ולצורך הגנה מפני כישופי מכשפים. "הוודון היא אפריקה. זאת אמונת אבותינו", אומר דגבו הונון הונה השני, המנהיג הרוחני של הוודון בבנין, שבה 20% מהאוכלוסיה, כמיליון איש, נמנים עם מאמיני הדת, ו– 40% נוספים משלבים בה פולחן קדושים נוצרי. הוא נפגש עמי בבקתה העגולה שלו בחוצות אווידה, בחובשו כובע לבן, גלימת פסים לבנה וסגולה, צעיף משובץ ושרשרת צדפות. הוא קיבל ממני את המתנה האלכוהולית הנחוצה - במקרה הזה בקבוק ג'ין - והציע לי יין דקלים. "סבלנו מרדיפת המיסיונרים", אמר לי בצרפתית, בעודי מנסה ללגום מהנוזל. כיום, הוא אומר, מאמיני הנצרות והוודון הגיעו לשביתת נשק. הוא הזמין אותי לחזור בשבת שלאחר מכן, כדי לצפות בטקס שמעט מערביים ראו אי פעם.

לאחר הביקור נסעתי עם אולריך וג'ייסון לגנוויה, כפר באגם נוקואה, צפונית לקוטונו. שכרנו סירת מנוע ושטנו בין רשתות דייגים וסירות קאנו. כמו במקומות אחרים במסענו, פגשנו קומץ תיירים מערביים, בהם קבוצת אמריקאים וזוג צרפתי שהשתפך על "החוויה האפריקאית הטהורה" של מסעם בבנין. " 80% מתושבי גנווייה מאמינים בוודון", אמר מדריכנו ג'ילבר, כששירכנו את דרכנו בשוק צף. נשים בסירות קאנו חתרו בין חבצלות המים, סירותיהן עמוסות בננות וסחורות אחרות.

דוגית נוסעת, מפרשיה שניים. בנין (צילום: dreamstime)

גנוויה מורכבת כמעט לחלוטין מבקתות מקורות קש על עמודים. עברנו את "אי הקורבן", חלקת עשבי ביצות שבה מקריבים עזים ותרגולים לאלים, וירדנו מסירתנו בביתו של אלאקו היין אבומג'ה טנד, אחד מכהני הוודון של הכפר. הכהן עבר לתלבושת הטקסית שלו - גלימה ירוקה עם כובע שהזכיר כובע בישוף - ולאחר מכן הוביל אותנו לבקתה אחרת. ציורי קיר צבעוניים בחזית - אל דמוי הינדו עם זנב קוף ומלאכים מכונפים במעמד הבשורה - העידו על הדתות האחרות שהסתפחו לתוך הוודון. אולריך נשא ונתן על מחיר - כ– 20 דולר - והכהן הובילנו אל תוך המקדש, לאחר שירק שלוש לגימות ג'ין על הסף. "זה מרחיק את הרוחות הרעות", הסביר. הוא התיישב מתחת לדיוקנאות של ישו הצלוב, הגיש לנו ליקר משורש המניוק, ולקול תיפופם של שני עמיתים הניח את כפות ידיו על ראשי, והחל למלמל לחש ארוך לאל המגן של גנווייה.

למחרת שבנו לאווידה ולמקדש הפיתונים שלה בכיכר המרכזית, מול הבזיליקה המתנשאת אל על. זוג איטלקי וזוג ניגרי הצטרפו לסיור שלנו, שאותו הוביל כהן וודון צעיר שלקח אותנו למקדש, בניין בטון עם גג חימר. חמש מדרגות הובילו לבור שבו התפתלו לפחות 100 נחשים. הכהן הרים פיתון באורך מטר וחצי והציע לי להחזיקו. בחשש מה הנחתי לו להתהדק סביב צווארי לאחר שהכהן הבטיח לי שזה בטוח. הוודון רואה בפיתונים את התגלמותו של אל הנחש דנגבה. "אנו משחררים אותם מהמקדש בלילה, כדי שיוכלו לנוע בכפר", הסביר הכהן. "הם אוכלים תרנגולות ועכברים, ולאחר מכן שבים".

נחש פיתון כרוך סביב צווארו של כהן וודון באווידה (צילום: ג'ייסון פלוריו)

למחרת בבוקר שבנו לביתו של דגבו הונון, ונסענו אחרי המאזדה שלו במורד דרך חימר לטקס של שבת. המקדש היה מתחם רחב ידיים. ציורים של אלי וודון - כולל האל המגן של האזור, תרון - כיסו את הקירות. כמה מאות מאמינים הקיפו את דגבו הונון, עטוף בגלימה שחורה־לבנה, כשהוא נכנס למקדש, והניח מנחת אלכוהול לרגלי המזבח של תרון. לאחר מכן החל הטקס: נשים וילדים נעמדו בתור לשטיפת פניהם במים חומים מקערת חרסינה, אכילת פרוסות אגוז קולה ממצ'טה שהגיש אחד הכהנים, ולאחר מכן הרכנת ראשם למשיחה בחומר שקוף ודביק. "רק הכהנים יודעים ממה זה עשוי", נאמר לי.

לאחר מכן, באחת החצרות הפנימיות של המקדש, הביא אדם צעיר חצי תריסר עזים מרוססות טלק. המאמינים הניחו שטרות כסף בקערה, וכל תרומה הובילה לזימרת המקהלה. מאמינים אחוזי טירוף התאספו סביב בור הקורבן. אדם אחד, חזהו בוהק מזיעה, תופף, ומשתתפים אחרים בטקס הניפו אל על עז לבנה מבועתת, ואז הטיחו אותה ברצפה. הכהן התקרב עם מצ'טה ושיסף את גרונה. דם פרץ ונטף אל תוך הבור. לאחר מכן הגיע תורן של התרנגולות, שגרונן שוסף בסכין, ודמן הותז מעל הבור. הקורבן הסתיים בריקוד של הכהן ושישה מאמינים, שהניפו את המצ'טות מוכתמות הדם שלהם. הבנתי שצפינו בצד אחר של הוודון, השונה מהגרסה הקוסמטית המוצגת במקדש הפיתונים. עזבתי את המתחם מתרשם מתצוגת ההתמסרות, אך מזועזע מעט מהברוטליות שלה.

Casa Del Papa: מלון זה באווידה מציע 60 חדרים ומסעדה. מחיר: החל ב– 105 דולר ללילה לזוג. אתר רשמי: casadelpapa.com

Benin Marina Hotel (צילום: האתר הרשמי)

איך מטיילים? סוכנויות נסיעות בקוטונו מארגנות סיורים לגנווייה, למקדש הפיתונים של אווידה ולאתרי וודון אחרים. אפשר גם לפנות לדגבו הונון הונה השני (Dagbo Hounon Houna II), המנהיג הרוחני העליון של הוודון בבנין, אבל אל תשכחו להביא ג'ין במתנה וסכום קטן של כסף מזומן  (אימייל: vodunhwendo@yahoo.fr; טלפון: 97-25-83-93-229).

*#