${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סלובניה: הסוד השמור של אירופה

היא איטלקית, אוסטרית, יוגוסלבית ומרתקת בפני עצמה: סלובניה מחברת בין ישן לחדש ומציעה נופים מרהיבים, סצנה תרבותית מתעוררת ואירופאיות רעננה

תגובות
משה גלעד

הערב ירד על העיירה הסלובנית פיראן, ופעמוני כנסיית סן ג'ורג'יו הזכירו לי שקונצרט הפסנתר עומד להתחיל. רצתי במהירות לאורך כיכר טרטיני העצומה, שקרויה על שמו של הכנר והמלחין האיטלקי ג'וזפה טרטיני, שפעל בתקופת הבארוק. חלפתי על פני בתי קפה שבהם קבוצות של סלובנים זללו נקניקיות בלקניות והרימו כוסות של הבירה המקומית לסקו תוך ברכת "לבריאות!".

בבית הולדתו הניאו-קלאסי של המלחין, אשה סגולת שיער בירכה אותי בברכת "ערב טוב" זועפת. פתחתי את התוכנייה ועיינתי בשמות המשפחה של הפסנתרנים: מיכאיליק, פואצ'ו, לבאניק, פרודי - סלובני, איטלקי, סלובני, איטלקי. העירוב הדו תרבותי הזה גרם לראשי להסתחרר: לאיזו ארץ מוזרה הגעתי?

השילוב האיטלקי-סלאבי באזור החוף של סלובניה הוא אחת ההפתעות הרבות שצפונות בחובה של מדינה קטנה זו, שאוכלוסייתה מונה רק 2 מיליון איש. נסעתי ברחבי המדינה באוטובוס וברכבת - דרך ערים, חופים והרים - וגיליתי עוד הפתעות: טירות שכאילו נלקחו מסיפורי אגדות, מעצבים מצוינים, יינות שהוכנו על ידי נזירים, מסיבות חתונה פרועות, כרם שהגיע לספר השיאים של גינס ודג אנושי. וכמובן העיר מריבור, שנבנתה על ידי שושלת האבסבורג האוסטרית ונבחרה לבירת התרבות האירופית של 2012.

ההפתעה הגדולה מכולן היא אולי עצם קיומה של סלובניה, שחגגה בשנת 2011 20 שנות עצמאות. מאז ימי הביניים, סופחה ארצו של העם הסלובני שוב ושוב על ידי אימפריות ודיקטטורות, מוונציה, שהובילה להשפעה האיטלקית, דרך האימפריה האוסטרית ומאוחר יותר האוסטרית-הונגרית, ולבסוף יוגוסלביה, שממנה נפרדו הסלובנים ב-1991 לאחר מלחמה בת עשרה ימים עם הצבא היוגוסלבי. בשנים הבאות פעלה סלובניה כדי להשתלב באיחוד האירופי.

מופת של שגשוג

מוצג א' הוא בהחלט לובליאנה, עיר שקורנת מתהילה האבסבורגית נושנה. לאחר שהשלכתי את התיק שלי בחדרי בהוטל סנטר, מלון זול אך עליז, הוקפתי עד מהרה במדרכות מרוצפות ובבתי מגורים מימי הביניים, בכנסיות מתקופת הבארוק ובמבנים מכובדים מהמאה ה-19 - וגם בהרבה מבני בטון מכוערים, מורשת של עשרות שנים של סוציאליזם יוגוסלבי.

מופת של יעילות ושגשוג, לובליאנה
AP

רק 280 אלף סלובנים מתגוררים בבירה, בהם 50 אלף סטודנטים - אך העיר מלאה אנרגיה. פוסטרים שנתלו ברחבי העיר הכריזו על מקומות חדשים כמו קינו סיסקה, בית קולנוע לשעבר שנהפך לאולם הופעות. אתר בנייה לצד רחוב מטאלקובה בישר על המבנה החדש של העיר - המוזיאון לאמנות מודרנית שייפתח באוקטובר.

לעומת בירת יוגוסלביה לשעבר, בלגרד - עיר שוקקת שסובלת מאדריכלות אפורה ומכוערת ומתשתיות מתפוררות - לובליאנה נראית כמו קופנהגן, מופת של יעילות ושגשוג. "מבחינה היסטורית, אנחנו שייכים יותר לאימפריה האוסטרו-הונגרית ולמערב, לכן תמיד היינו נבדלים, בועה קטנטנה שלא התאימה לחלוטין ליוגוסלביה", אמרה לי טניה פאק, מעצבת זכוכית, בחנות הבוטיק שלה בלובליאנה.

באותו לילה הוביל אותי רכבל אל מרכז העיר דרך גבעה מיוערת, והנחית אותי בטירת לובליאנה, לארוחה במסעדת החצר גוסטילנה נה גראדו. המסעדה, שנוסדה לפני שנה, מתגאה בכך שהיא עושה שימוש בירקות אורגניים ובמתכונים סלובניים עתיקים, במקום התערובת המוכרת של מנות איטלקיות, אוסטריות וסרביות שמוגשת ברוב המסעדות המקומיות. המלצרים הגישו לי מתאבנים שעשויים מנגיסי שומן חזיר מעושן, לשון פרה שנקצצה דק-דק ורביולי תפוחי אדמה שלווה בנזיד כבש פיקנטי.

מוסיקה החלה לעלות מהכיכרות הבארוקיות שלאורך נהר לובליאניקה. עקבתי אחרי הצלילים לכיכר פרסרנוב, שבה מאות צופים צפו בשני בני אדם מחופשים לחלזונות על במה שהוקמה בכיכר. תהיתי אם שייקספיר היה מזהה את טביעות אצבעותיו בתוך העיבוד החופשי במיוחד הזה ל"חלום ליל קיץ". זה נראה יותר כמו טריפ של ליל קיץ.

בסמטה צרה ששמה סטארי טרג, שבה שוכן המרכז התרבותי SKUC, התחלף הפסקול לג'אז. על הבמה הופיע הרכב בי-בופ מקומי, ולאחר מכן פינה את הבמה לאשה שהקריאה סיפור קצר בסלובנית. פעמונים מהמזרח הרחוק ותופים קראו לי מגלריה אקורנה, שהשלימה את האודיסיאה התרבותית של לילה זה. שעה שפילסתי את דרכי בין טיפוסים מהוקצעים לצעירים בג'ינס, ראיתי במרכז הגלריה אשה מבאלי מבצעת ריקוד קוסמי על רצפה שעוטרה בעלי פרחים. ואולם הדבר שבאמת משך אותי לשם היה הציורים הגיאומטריים שעל קירותיה הלבנים. מאדי ויאנטה, אמן מאינדונזיה שיצירותיו הוצגו בניו יורק ובבייג'ין, ערך את הבכורה שלו בסלובניה.

הכרם העתיק בעולם

בבוקר נסעתי באוטובוס דרך גבעות ויערות אורנים. לאחר שעתיים ראיתי באופק את אחד הסודות השמורים ביותר של סלובניה: הכחול האינסופי של הים האדריאטי. רצועת החוף של סלובניה, שאורכה כ-50 ק"מ בלבד, היא בקושי פירור בין רצועות החוף הרחבות של איטליה מעליה וקרואטיה מתחתיה. בעוד שתיירים זרים שוטפים את טריאסטה ודוברובניק, רק מיטיבי לכת מגיעים לכפרים שלאורך חופי סלובניה.

ירדתי מהאוטובוס בפיראן, השוכנת על צוק צר שפונה אל הים. במשך המאות, בזמן שהאוסטרים כבשו את שאר סלובניה, סחרו הוונציאנים במלח והשתמשו ברווחים כדי לבנות את אחת ההתיישבויות היפות לחופי הים האדריאטי. בתים שגגותיהם עשויים אריחים כתומים מעטרים את הסמטאות הצרות של פיראן, והבתים צבועים סגול, ורוד וצהוב.

מאוחר יותר, שעה שהלכתי לאיבוד בסמטאות האפלוליות, גיליתי סימני חיים בעיירה הישנונית. מדריך הרצה באיטלקית לקבוצת תיירים, בזמן שהם עברו לצד חזיתה הצהובה של כנסייה מהמאה ה-15. הם התמוגגו מהפירוט הרב שהושקע בכנסיות הימי-ביניימיות בפיראן, מהקשתות של כנסיית סן פרנציסקוס מאסיסי ועד מגדל השעון של כנסיית סנט ג'ורג', שהוא העתק מוקטן של הקמפנילה של סן מרקו בוונציה.

מזג האוויר נהפך לגשום בנסיעה הארוכה באוטובוס וברכבת למריבור, עיר שקטה בסמוך לגבול האוסטרי. בתי הפסטל נעלמו והתחלפו במבנים חסונים מתקופת השושלת ההאבסבורגית. מאחוריהם ניצבו הרי פוהורייה, ועליהם מדרונות סקי הממתינים לשלגי החורף.

כרזות ברחבי הרחובות המרוצפים חגגו את הפיכתה של העיר לבירת התרבות האירופית בשנה הבאה, אבל חיפשתי סוג אחר של תרבות: תרבות יין. אם תיכנסו לוונדי סטולפ, מגדל מים מהמאה ה-16 שניצב בסמוך לבית הכנסת העתיק של מריבור, תמצאו שם את בר היין וינוטקה מריבור. בכיכר סבובודה מצאתי את וינאג, בוטיק יין קטן בן שנתיים, והצטרפתי למבקרים אחרים לסיור במרתף היין המעופש שלו, שבו 150 חביות עץ ענקיות.

האתר המפורסם ביותר בעולם היין של מריבור, שנמצא על הבית הלבן ברחוב ווג'סניסקה, הוא הכרם העתיק בעולם, שהוכר גם על ידי ספר השיאים של גינס. הכרם, שהוקם לפני יותר מ-400 שנה, שרד את פלישת העות'מאנים, את צבאותיו של נפוליאון, את מגיפת הכנימה שהחריבה כרמים ברחבי האירופה במאה ה-19, שתי מלחמות עולם, ולבסוף מצא את תהילתו ב-2007 עם הקמתם של מוזיאון וחנות יין במקום.

ההפתעה האחרונה של סלובניה נמצאה באזור קרסט, מתחת לכפר פוסטוניה. בסמוך למנהרה הנכנסת אל תוך גבעה, הצטרפתי לתיירים אחרים לרכבת אל תוך מערת פוסטוניה. יערות מאיימים עמדו מעלינו, שעה שנטיפים - חלקם בגובה של תרנים - יצאו מרצפת המערה. הרכבת עצרה והמדריכה הסבירה כיצד טפטוף של מים מנהר פיבקה הוביל ליצירתן של המערות, שמשתרעות על 20 ק"מ, ושל צורות האבן הפראיות.

המשכנו לרדת ברגל דרך מערות צרות והיכלים דמויי קתדרלות. הצורות המוזרות נהפכו מוזרות יותר ויותר. עד מהרה הגענו למחיצת זכוכית ומתכת בגודל משאית, שדרכה ראינו יצורים חיוורים ודמויי סלמנדרה שנצמדו לסלעים. אלה ה-Proteus Anguinus, שהועברו לשם בידי אדם. "אנחנו מכנים אותם ‘דגים אנושיים' משתי סיבות", אמרה המדריכה, "האחת היא שהם יכולים לחיות עד גיל 100, כמונו, והאחרת היא שעורם לבן כמו שלנו".

עלינו לרכבת ועברנו שוב בחשכת המערות, בעודנו מהרהרים במה שראינו: מקום נחבא, מחוספס ביופיו ומאוכלס בטיפוסים בלתי צפויים. לרגע העולם התחתון המשונה הזה נראה כמו מטאפורה מושלמת לסלובניה עצמה.

איפה ישנים?

מלון הוטל סנטר בלובליאנה, הכולל שמונה חדרים, הוא נקי וזול וסמוך לתחנות הרכבת והאוטובוסים. מחיר ללילה: 50 יורו לחדר זוגי (Slovenska Cesta 51; 386-1-520-0640; hotelcenter.si)

מלון אנטיק פאלאס שוכן באחוזה מהמאה ה-16, וכולל 13 סוויטות, בר חיצוני וספא. מחיר ללילה: 180 יורו לחדר זוגי (Gosposka 10; 386-8-389-6700; antiqpalace.com)

מלון Miracolo di Mare בפיראן, הכולל 12 חדרים, נמצא בחלק העתיק של העיר, סמוך לתחנת האוטובוס (Tomsiceva 23; 386-5-921-7660; miracolodimare.si).

מלון אורל נמצא במרכז הציורי של מריבור, וכולל 71 חדרים. מחיר ללילה: 120 יורו לחדר זוגי (Volkmerjev Prehod 7; 386-2-250-6700; www.termemb.si/en/hotels/hotel-orel)

*#